סופרסטראט

סופרסטראט (באנגלית: Superstrat) הוא סגנון בנייה ועיצוב של גיטרות חשמליות, שזכה לפופולריות רבה בשנות ה-80, בעיקר בקרב מוזיקאים ונגנים מסגנון הרוק ובמיוחד המטאל. שמה של הגיטרה ניתן לה מהלחם של Super (במובן של "חזק יותר") עם stratocaster, שהוא מודל הגיטרה המפורסם של חברת פנדר (Fender).

למעשה, זוהי תצורה של גיטרות הדומות במבנה לסטראטוקאסטר מבחינת הרכיבים, אך מותאם יותר לסגנון הנגינה המהיר של נגני המטאל בסוגי העצים השונים, מספרם הגבוה יותר של הסריגים, הצווארים הדקים והשטוחים, הפיק-אפים מסוג האמבאקר שמיועדים לצלילים נמוכים, בהירים ועוצמתיים יותר, ומערכות טרמולו ננעלות. אין לסופרסטראט הגדרה פורמלית מדויקת מאחר שישנה תלות בשיווק המודל ובהגדרת החברה או האמן המפרסם.

היווצרות הסגנון

הפרנקנסטראט של אדי ואן היילן.

המהפכה החלה כאשר בשנת 1978, אדי ואן היילן ולהקתו השיקו את אלבום הבכורה שלהם שעיצב מחדש את פני תעשיית הגיטרות בעולם. בתור רוקיסט שצמח משורשי הבלוז של להקות, כמו לד זפלין ובלאק סבאת', נגנים צעירים ראו בשדרוג הפרנקנסטראט מרכיב חיוני ביותר לצליל שכבר לא זוהה עם הסגנון הקלאסי וכה-מזוהה של נגני ששת המיתרים, שניגנו עד אז בגיטרות מבתי החברות פנדר וגיבסון הרגילות. אותם נגנים צעירים דרשו כלי נגינה מתוחכמים יותר, בעלי שדרוגים טכנולוגיים, שאפשרו נגינה וביצועים מהירים הרבה יותר מהקיים עד אז.

גיטרות הסופרסטראט נבנו בכוונת תחילה עבור סגנון הרוק הכבד של שנות ה-80 בניצוחו של אדי ואן היילן. לעיתים, בנייתן של גיטרות אלה בוצע באופן חובבני ולא רשמי במרתפים של אנשים פרטיים, שרצו לטעום בעצמם מהסגנון החדש, עד שהתעשייה כולה הבינה מה גדול הביקוש, ומשם הדרך לעשייה עסקית הייתה קצרה מאוד. מגוון האפשרויות הטמונות בגיטרות גדל פלאים מאותם שדרוגי פיק-אפים וטרמולו, בייחוד כשאותן גיטרות חוברו למגברים בעלי דיסטורשן עוצמתי ביותר.

עם התעצמות מכירות אלבומיו של ואן היילן, חברות אמריקאיות רבות המציאו עצמן מחדש עבור המענה המסחרי על הביקוש, אם בדמות חנויות להתאמה אישית של גיטרות או אם בהגדלת היצע חומרי הגלם לרמת העץ. חברות שוליים, כמו פלויד רוז, דימארציו וסימור דאנקן, שעד עתה סיפקו חלקי חילוף "זניחים" לגיטרות הקלאסיות, מצאו עצמן מפתחות חלקים ומערכות המותאמים לדור החדש. עד מהרה, נגני פנדר למיניהם מצאו בחברות אלה כתובת לשדרוגים המיוחלים ואותן חברות ניתבו את ניסיונן הרב בשדרוגים - אל פסי הייצור.

אבולוציית צווארי הגיטרות

איבנז ג'ם. סדרת האמן של סטיב ואי.

טכנאי גיטרות הסופרסטראט דחו את פרופילי ה-C וה-V, שלא התאימו לקצבים ולמהירויות הנגינה שנדרשו בסופרסטראט. הדרישה הגוברת לצווארים שטוחים ורחבים איפשרה ייצור של סדרות בקשת שונה של דגמים ובשיפורים מסוגים שונים. הגימור עצמו של מרבית הצווארים אצל רוב היצרנים היה ללא טיפול מיוחד, כפי שהעדיף במקור ואן היילן בעצמו, או שצופו בלכה עבה לקבלת מראה אחיד. גימור צוואר הגיטרה היה נתון לשיקולו האישי של הנגן, כשהיצרנים מציעים מגוון רחב של מודלים לטעמם השונה של כל לקוחותיהם. יצרנים אמריקאים, כמו קריימר, ג'קסון ושארבל, עיצבו את צווארי הגיטרות באופן שיאפשר פשטות מרבית לסינכרון כל מרכיבי הגיטרה החדשים ביחד.

מצד שני, היו חלוצים שאיפשרו בגיטרות שלהם צוואר עבה ושטוח הרבה יותר כדי לאפשר לנגן להגיע לסריגים גבוהים יותר. הגיטרות מבית ג'קסון, שהיו זמינות אך ורק בהזמנה אישית, הגיעו עד לבימות הרוק והמטאל הכבדים ביותר בסצינות הכי לוהטות של שנות ה-80.

מחוץ לארצות הברית, חברות כמו איבנז ואי.אס.פי, ניצלו גם הן את גל ההצלחה של הסופרסטראט ונתנו חסות לגיטריסטים מפורסמים כמו סטיב ואי, כדי שיפרסם את כליהם. איבנז היפנית עיצבה את אחת מגיטרות אמן הפופולריות ביותר, הג'ם (JEM). גיטרה זו העצימה את כל מרכיבי הסופרסטארט האמריקאי.

במהלך שנות ה-80, התחרות הייתה בשיאה וכל חברה ריגלה אחר האחרת כדי לא לפספס את השינויים החדשים ביותר, בהשוואות המחירים ובאפשרויות הייצור.

בשלהי שנות ה-80, טעמם של הנגנים השתנה בשנית עם עליית הגראנג' מסיאטל. לא רק הדרישה לשינויים בכלי הנגינה גברה, אלא גם לצביעה האופיינית לשנות ה-80, שהדרישה לה דעכה והתחלפה בדרישה לצבעים סולידיים יותר. למרות כל זאת, המשיך הסופרסטארט לשמור על כוחו בשוק, אך בגוונים זועקים פחות ועם עדכונים טכנולוגיים בסיסיים שלא הרחיקו לכת.

רק לקראת אמצע שנות ה-80, נכנסו הענקיות והוותיקות שבתחום לעסקי אופנת הסופרסטראט. פנדר, כשהיא מבססת את דגמיה על הסטראטוקאסטר הסטנדרטי שלה, וגיבסון עלתה על הגל ושחררה מספר דגמים.

סוף עידן הסופרסטראט

Fender HM. אחד מדגמי הסופרסטראט של חברת פנדר.

לקראת אמצע שנות ה-90, עם עליית מוזיקת הפופ והראפ, חל פיחות במעמדה של מוזיקת הרוק. התאבדותו של סולן להקת נירוונה קורט קוביין, השפיעה על כללי המשחק מאחר שהייתה זו להקת הגראנג' שהמשיכה את המומנטום מאמצע שנות ה-80. חברות, שהסתמכו על סופרסטראט כפלח השוק העיקרי שלהן, סבלו מהפסדים כבדים ויצאו מהעסק או שנקנו על ידי חברות הענק האחרות שחלשו על השוק בעיקר חברת פנדר שראתה עתיד בחלק מן החברות של אותה התקופה. למרות הכל, גיטרות סופרסטראט בעלות צווארים מרובי-סריגים נותרו פופולריות עד לימינו בקרב מטאליסטים ובקרב נגנים מהירים. בנוסף, חלק משדרוגי הסטראטוקאסטר, שגרמו למעשה להתהוות התקופה, מבוצעים גם היום, ברבים בדגמי הסטוק המוכרים של החברות הוותיקות וכן בקרב לא מעט שחקניות חדשות שקמו לאורך הדרך.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סופרסטראט בוויקישיתוף