פסלוני הומל

פסלוני הומל (באנגלית: Hummel figurines) הם סדרה של פסלוני חרסינה המבוססים על רישומיה של הנזירה מריה אינוקנטיה הומל.

היסטוריה

אומנות הרישום של מריה אינוקנטיה הומל החלה להופיע בשנות השלושים בגרמניה ובשוויץ, בעיקר ציורים פסטורליים של ילדים. המוציא לאור הגרמני ארס סאקרה היה מעורב בפופולריזציה המוקדמת של אמנותה בצורת גלויות. "כרטיסי האמנות" של הומל זכו לפופולריות בכל רחבי גרמניה, ומשכו את מבטו של פרנץ גובל, יצרן החרסינה. גובל רכש את הזכויות להפוך את הציורים של הומל לפסלונים, והפיק את הקבוצה הראשונה בשנת 1935. הפסלונים הוצגו ביריד הסחר בלייפציג, תערוכה אירופית גדולה לתעשייה. גובל היה ידוע בהצגת מוצרים חדשים שמשכו מפיצים אמריקאים. עד סוף שנת 1946 הפסלונים של הומל נמכרו באמריקה במרשל פילד ושות' בשיקגו ובקמעונאים אמריקאים אחרים.

פסלון של מריה הומל

לאחר תום מלחמת העולם השנייה גברה הפופולריות של פסלוני הומל כאשר חיילים אמריקאים שהוצבו במערב גרמניה החלו לשלוח את הפסלונים הביתה כמתנות. נוסטלגיה הקשורה לפסלונים ולארצות הברית הביאו לכך כי פסלוני הומל הפכו לפריט אספנות פופולרי.

ככל שהנסיעות לאירופה נעשו נפוצות יותר, הפסלונים, עם צורתם הפולקלוריסטית, נקנו לעיתים קרובות כמזכרות. שוק שחור תוסס בפסלוני הומל התפתח בשנות השבעים, ומחירי פסלוני הומל הרקיעו שחקים. היצע הפסלונים כולל פסלוני הומל, במהדורות מוגבלות מיוחדות, סדרת פסלונים הכוללת אלמנטים מקריסטל סברובסקי, סדרת התקווה שתורמת חלק מההכנסות לקרן הלאומית לסרטן השד, . מחירים קמעונאיים עבור פסלוני הומל נעים בין קצת יותר מ-$100 לפסלונים פשוטים ליותר מ-$1,000 עבור יצירות גדולות ומסובכות יותר. יש גם שוק יד שנייה פעיל לפסלונים.

ייצור פסלוני הומל על ידי גובל נעשה עד תחילת 2009. בעקבות פשיטת הרגל של המפעל ברודנטל בשנת 2013, צוות ניהול בינלאומי חדש השתלט על המפעל ויצור פסלוני הומל התחדש בשנת 2014. ייצור הפסלונים נמשך בגרמניה בשם Hummel Manufaktur GmbH. פסלוני הומל ממשיכים לייצר במפעל המקורי ברדנטל, גרמניה, שם הם יוצרו מאז 1935. הם עדיין נוצרו בפיקוח קפדני על מנזר סיסן, שם האחות מריה הומל חיה ועבדה.

בספטמבר 2017 גם חברה זו הכריזה על פשיטת רגל. ב־22 בדצמבר 2017 התפרסמה ידיעה כי ברנד פורטש, איש עסקים מקולמבך, התכוון לרכוש את Hummel Manufaktur. הרכישה הושלמה בינתיים. ברנד פורטש רוצה שהחברה תעבור תהליך של ארגון מחדש. הייצור השנתי של פסלונים יופחת מ־55,000 ל־20,000. יתר על כן, לא ייוצרו פסלונים קטנים מעשרה סנטימטרים או פחות מ-100 אירו.

פעילויות

מועדון אספנים

בשנת 1977 הוקם מועדון האספנים בארצות הברית. המועדון היה אמור להיות שירות מידע למספר ההולך וגדל של אספני הומל. בשנת 1989 המועדון התרחב לרחבי העולם ועדיין פועל. המועדון מציע מגוון של הטבות לחבריו, כולל מגזין רבעוני, פסלונים בלעדיים שנוצרו רק עבור חברים. יש כנסי מועדונים, תוכנית נסיעות אירופית והטבות אחרות. רשת מועדונים מקומית אורגנה בשנת 1978 והתפשטה ברחבי צפון אמריקה והעולם. חברי המועדון נפגשים באופן אישי כדי לחלוק ידע וחברות.

ספרים

ספרים ומדריכי מחירים רבים פורסמו על פסלוני הומל. חלק מהעבודות הללו תמכו באינטרס השוק המשני של ספקולנטים אספנים. קיים מדריך רשמי של מחירים למוצר: פסלונים וצלחות, מהדורה שנייה, מאת היידי אן פון רקלינגהאוזן הוא מדריך מחירים עדכני, שיצא לאור בשנת 2013.

ספר האמנות הנמכר ביותר על פסלוני הומל, הומל: "מדריך האספנים השלם" נכתב על ידי הסופר אריק ארמן, שערך ראיונות נרחבים עם בני משפחתה של מריה אינוקנטיה הומל וביקר בבית אבותיה במאסינג שבבוואריה. הסופר אריק ארמן ביקר גם במנזר סיסן בו חיה האחות הומל, וראיין את האחות רדגונדיס אספל, מנהלת המנזר. הוא ערך גם מחקר מקיף בארכיונים של המפעל ברודנטל, בוואריה. ראיין עובדים וגם מנהלי החברה, כולל וילהלם גובל עצמו. הפורמט הגדול של ספר האמנות המציג צילומי צבע בגודל טבעי של הפסלונים זכה להצלחה בקיץ 1976, כאשר פורסם בהנטינגטון, ניו יורק.

מוזיאונים

מוזיאון ברטה הומל בהומלהאוס נפתח ב-1994 בבית משפחת הומל במאסינג, גרמניה, מקום הולדתה של האמנית ברטה הומל, שלימים נודעה בשם האחות מריה אינוקנטיה. אחיינה של ברטה הומל, אלפרד הומל ובתו, ורוניקה, מנהלים את המוזיאון ובו האוסף הגדול ביותר של פסלוני הומל באירופה וכן ציוריה של ברטה הומל שהושלמו לפני שהצטרפה למנזר.

דונלד סטפנס, ראש העיר ותיק של רוזמונט, אילינוי, היה אספן נלהב של פסלוני הומל. בשנת 1984 תרם סטפנס את אוסף לעיר רוזמונט כדי שיוצג במוזיאון. המוזיאון נפתח במקומו הנוכחי ברוזמונט ב-13 במרץ 2011. המוזיאון מתיימר להיות האוסף הגדול ביותר של צלמיות הומל בעולם.