רביעיית מיתרים מספר 1 (שוסטקוביץ')
רביעיית המיתרים מספר 1 בדו מז'ור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 49, נכתבה במשך שישה שבועות בקיץ 1938. לא צורפה הקדשה ליצירה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1938, בלנינגרד, שוסטקוביץ' בן ה-31 החל במלאכת ההלחנה של רביעיית המיתרים הראשונה שלו. שוסטקוביץ' התנסה בכתיבה להרכב זה במסגרת המוזיקה שכתב בעבר לסרטים, אולם טרם הלחין רביעייה שלמה. הוא החל את הלחנת הרביעייה כתרגיל, אולם הוא נשבה בידי הפרויקט וסיים את כלל היצירה בשישה שבועות. כפי שכתב:
"התחלתי לכתוב את היצירה בלי רעיונות ורגשות מיוחדים, לא חשבתי שדבר יתפתח ממנה. הרי, רביעיית המיתרים היא אחד מהז'אנרים המוזיקליים המאתגרים ביותר. כתבתי את הדף הראשון כתרגיל לשם התנסות גרידא בצורת הלחנה זו, ולא העליתי בדעתי דבר לגבי השלמתה ופרסומה. החשבתי אותה כחלק מניסיונותיי המחקריים כמלחין, אולם העבודה על היצירה שבתה אותי וסיימתי כתיבתה במהרה."
-דמיטרי שוסטקוביץ'-
באותה תקופה, תרבות רביעיית המיתרים שגשגה בברית המועצות. מלחינים רבים בני זמנו של שוסטקוביץ' הלחינו רביעיות לפניו, והרכבים קאמריים איכותיים רבים נוסדו (כמו רביעיית בטהובן שעתידה להיקשר קשר עמוק למלחין). רביעיית המיתרים בדו מז'ור היא היצירה הראשונה אותה כתב המלחין לאחר הסימפוניה מספר 5. מתוך הבנה שעלולים להשוות את הרביעייה ליצירתו המונומנטלית הקודמת, שוסטקוביץ' ציין:
"אל תצפו למצוא עומק מיוחד ביצירה, רביעיית המיתרים הראשונה שלי. מזגה קליל, שמח ולירי. הייתי מתאר אותה כדמוית אביב."
-דמיטרי שוסטקוביץ'-
היצירה בוצעה לראשונה בלנינגרד, באוקטובר 1938, על ידי רביעיית גלזונוב. היא בוצעה חודש לאחר מכן גם על ידי רביעיית בטהובן, שם החלה להירקם הידידות בין המלחין לבין הרביעייה שמאוחר יותר תבצע את הפרמיירות לרוב רביעיותיו (כולן למעט זו והאחרונה).
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה בעיקרה אופטימית, ברם הפרקים הפנימיים בעלי הסולם המינורי מהווים ניגוד לכך. לפי דבריו של המלחין:
"דמיינתי רגעי ילדות, תמימים ובהירי מחשבות המקושרים לאביב".
-דמיטרי שוסטקוביץ'-
הרביעייה כתובה על פי הסגנון המסורתי, ומחולקת לארבעה פרקים:
- מודראטו - הפרק הראשון, בסולם דו מז'ור, כתוב בצורת סונטה. הפתיחה מתחילה בנושא ראשון לרקע רצף אקורדים, ועוברת לנושא שני שמח. לאחר סגמנט התפתחותי קצר, הפרק מסתיים בקודה.
- מודראטו - מזגו הקליל של הפרק הראשון משתנה בפרק השני האיטי, בסולם לה מינור. הפרק מורכב משמונה וריאציות למנגינה עממית שתחילה מוצגת על ידי הוויולה.
- למעשה, המנגינה אינה לקוחה משירי העם הרוסיים, אלא נוצרה על ידי שוסטקוביץ' והתבססה על שירים אלו. לאחר ארבע וריאציות מלנכוליות, המוזיקה עוברת למזג קליל יותר בשתי הווריאציות הבאות, וחוזרת ותמה בסולם המינורי בשתי הווריאציות האחרונות.
- הפרק מסתיים בפיציקאטו של אקורד לה מינור.
- אלגרו מולטו - הפרק השלישי הוא סקרצו בסולם דו דיאז מינור.
- אלגרו - הפרק האחרון שב לסולם המקורי של היצירה ומחזיר את אווירת האביב הקלילה בצורת פינאלה אנרגטי.
- כבר בפתיחה מוצגות מלודיות שמחות וסלסולים קלילים. אולם קלילות ושמחה אלו מופרעות על ידי סגמנט הפיתוח המרגש, המוביל לקודה תוססת.
- לבסוף הפרק מגיע לשיא מרשים, כשהוויולה והצ'לו מנגנים תווים במהירות במנעדם הנמוך בעוד הכינורות מנגנים וריאציות לאקורד דו מז'ור במנעד גבוה.
אורכה הממוצע של היצירה עומד על כ-15 דקות.
.svg){kind=logo}
