הצגת המקור של הדף "תוכנית גדס (ירושלים)"

[[קובץ:Patrick Geddes, 1919, Jerusalem - Town Planning Scheme No 2.png|400px|ממוזער|תוכנית גדס (בעריכת אשבי) כפי שהופיע בדו"ח של החברה למען ירושלים במרץ 1921. האזור המסומן בצהוב בהיר הוא השטח הפתוח המוצע, הנקי מבנייה מסביב לאגן העיר העתיקה, כמו כן סומנה רשת של כבישים חצי מעגליים חדשה]]
[[קובץ:Patrick Geddes (1886).jpg|שמאל|ממוזער|250px|פטריק גדס 1886]]
'''תוכנית גדס''' (ירושלים) היא תוכנית אב לעיר [[ירושלים]] שהוגשה על ידי ה[[אדריכל]] [[פטריק גדס]] לשלטונות המנדט ו[[האגודה למען ירושלים]] בשנת [[1919]].

==רקע==
הביולוג הסקוטי סר [[פטריק גדס]] נודע גם כהוגה חדשני ב[[תכנון ערים ואזורים|תכנון ערים]] ובחינוך, ונחשב על ידי היסטוריונים של האדריכלות כאחד מאבות המייסדים של מקצוע תכנון הערים המודרני. בשנת [[1918]] הוזמן גדס על ידי [[חיים ויצמן]] ו[[ההסתדרות הציונית]] לערוך תוכנית ל[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] שהייתה עתידה לקום ב[[ירושלים]]. 

תוכניתו של גדס – שלא יצאה לפועל – שיקפה את תפיסותיו של גדס כי האדריכלות בכלל, ותוכניתו הכוללת ל[[אוניברסיטה]] בפרט, יעודדו את החיבור המיוחל בין ערבים ו[[יהודי]]ם.

==תוכניות קודמות==
תוכניות המתאר המנדטוריות – כמו אלו שבאו לאחריהן נסבו סביב שני מוקדים, שימור ופיתוח. משכבשו הבריטים את [[ירושלים]], הם נזדעזעו למראה מצבה, שנים של עזובה שהוחמרה על ידי תוצאות ומראות [[מלחמת העולם הראשונה]] ומחסור מוחלט בתשתיות מודרניות הפכו את העיר למשכנות עוני עם חומה ו[[היסטוריה]] מפוארת.

עם מינויו של סר [[רונלד סטורס]] למושל ירושלים הוא הוציא מספר תקנות הנוגעות לבניה בעיר הידועה שבהן הייתה התקנה שאסרה בניה בחומרים מסוימים ולמעשה הותירה רק את הבניה ב[[אבן ירושלמית]] כאפשרות.

תקנה אחרת קבעה כי: "שום אדם לא יהרס, ישכלל, יחליף או יתקן תבנית כל בנין בירושלים או בסביבותיה בתוך קוטר של 2,500 מטר מ[[שער שכם]] (באב אל עמוד) עד שיקבל רישיון בכתב מהמושל הצבאי". תקנה זו הקובעת את מעמדה של העיר העתיקה כמרכז רוחני־תרבותי אך לא פונקציונלי, שימשה כבסיס רעיוני ליתר התוכניות – הבריטיות והאחרות – שעיצבו את פני ירושלים.

לפני בואו של [[פטריק גדס]] לירושלים הוצגה תוכנית קודמת כתוכנית מתאר והיא [[תוכנית מקלין]] שקבעה הלכה למעשה את מעמדה המיוחד של העיר העתיקה והניחה יסוד וקווים מנחים להתפתחות העיר המודרנית.

==עיקרי התוכנית==
עם בואו של [[פטריק גדס]] לארץ הוא קיבל מכתב מפרופסור [[בוריס שץ]], שגם הוא הזדעזע ממצבה הפיזי של [[ירושלים]], וייחד את ספרו שכתב בשנת [[1918]] "ירושלם הבנויה - חלום בהקיץ", לירושלים ולדמותה הפיזית העתידית. 
במכתבו משנת [[1919]], שפורסם ב[[ינואר]] [[1920]], חלק שץ את חזונו לעיר עם [[פטריק גדס]]:

{{ציטוט|תוכן=עיקר הקושי הוא בבניין ירושלים החדשה העומדת מחוץ לחומה, המכסה בלי שום תוכנית ורעיון ובאופן פראי שטח של כמעט 18 קילומטרים מרובעים, שאין בה אף רחוב אחד טוב לבני אדם, שאין בה לא גנים, לא שווקים ולא מגרשים לציבור. בכמה מקומות נבנו בתים של ד' על ד' והם משחיתים את האוויר ומזהמים את הסביבה, והמגרשים הגדולים והריקים אשר בסביבתם מלאים שיחין ומחלות אשפה, כעשויים בכוונה להפיץ את הקדחת, את הגרענת ושאר מיני המחלות שאינן פוסקות בעירנו.}}

תוכניתו של [[פטריק גדס]] נשענה על תקנות הבניה של השלטון הצבאי כפי שהותקנו על ידי סר [[רונלד סטורס]] ועל [[תוכנית מקלין]], אך כיוון ההתפתחות העתידי של העיר הוסט לכוון מזרח. בשלב זה כבר עמל גדס על תוכנית ל[[אוניברסיטה]] על [[הר הצופים]], והוא ראה את האוניברסיטה כמוקד פיתוח בעל חשיבות ראשונית הן למערכת האורבנית של [[ירושלים]] והן לאזור כולו.

גדס קידש את מעמדה של העיר העתיקה כמוקד מיוחד בעל חשיבות רוחנית היסטורית וראה אותה כמקום היחיד הראוי לשימור - ובניגוד לכך לא ראה גדס את השכונות ה"חדשות" שמחוץ לחומות כראויות לשימור. זאת על פי תפיסתו כי רוב הערים הן לא יותר משכונות עוני, או לכל היותר שכונות עוני למופת הבשלות להריסה.
תוכנית המתאר שהגיש הכילה את תפיסתו כי האדריכלות מקדמת את התרבות האירופית המודרנית, וכי קיים קשר הדדי בין הסביבה הטבעית ובין הסביבה החברתית.
גדס ראה בעיר ירושלים ארבעה גושים אורבניים בעלי ייחוד ועליהם השתית את תוכניתו

#העיר העתיקה, גם בה ראה קבע גדס חלוקה פנימית המבוססת על חלוקה בין העדות. 
#השטח הנקי מבניה מסביב לעיר העתיקה
#העיר החדשה הקיימת הכוללת את הבניה לאורך רחוב יפו ודרך בית לחם
#הרחבות של השטח העירוני הבנוי כיום תוך התחשבות בתנאי שטח ושיקולים אורבניים

גדס, שראה את העיר העתיקה כמרכז לשימור, הציע להוציא אוכלוסייה צפופה וענייה היושבת בעיר העתיקה אל שכונות חדשות מחוץ לחומות. 
למרות הדמיון בין [[תוכנית מקלין]] לתוכנית גדס ההבדל הבולט הוא הצעד קדימה לכוון האספקט המעשי, ובעיקר זניחת הפורמליזם הצורני הבולט ב[[תוכנית מקלין]] שעיקר ביטויו ניכר בתוכנית הדרכים, כקובעי צורת העיר ומגדירים את חלוקתה. תוכנית גדס הדגישה את מערכת הכבישים כנתיבי תחבורה בעיר מודרנית המתאימים לתנאי השטח. הציע גדס כי הדרכים המובילות משערי העיר העתיקה - דרך יפו ודרך שכם יהפכו לעורקי תחבורה ראשיים.

התוכנית לקתה בכך שהיא בעלת אופי סכימתי ללא פירוט המאפשר הפיכתה לתוכנית סטטוטורית בעלת מאפיינים חוקיים. מעבר להצגת כיוונים רעיוניים אין בה פירוט והרחבה בעלת אופי אדריכלי אשר היה מאפשר יישום התוכנית וקרימת עור וגידים על השלד הקונספטואלי.

תוכנית גדס שמשה בתורה בסיס ל[[תוכנית גדס-אשבי]], משנת [[1922]] שהוכנה על ידי [[פטריק גדס]] בשיתוף עם האדריכל [[צ'ארלס רוברט אשבי]].

==ראו גם==
* [[תוכנית גדס (תל אביב)]]
* [[תוכנית גדס-אשבי]]

==לקריאה נוספת==
* {{צ-ספר|מחבר=[[דוד קרויאנקר]]|שם=אדריכלות בירושלים - הבנייה בתקופת המנדט הבריטי|מו"ל= הוצאת כתר|שנת הוצאה= 1991}}

{{ירושלים - תוכניות מתאר}}
[[קטגוריה:ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]]
[[קטגוריה:בנייה ופיתוח בתקופת המנדט]]
[[קטגוריה:ירושלים: תוכניות מתאר|גדס (ירושלים)]]