תכנון שימושי קרקע

תכנון שימושי קרקע הוא תהליך הסדרת שימוש בקרקע על מנת לקדם תוצאות חברתיות וסביבתיות מסוימות ושימוש יעיל יותר במשאבים. לארגון של המרחב יש השלכות מיידיות ומשמעותיות על איכות החיים והרווחה. תכנון שימושי הקרקע מכתיב אילו שטחים ייעודו לפיתוח ולבנייה ואילו יישמרו כשטחים פתוחים לסוגיהם, היכן ימוקמו וכיצד ייראו סביבות המגורים, התעסוקה ומוסדות הציבור, והיכן ייפרסו התשתיות לסוגיהן: תחבורה, מים, אנרגיה ועוד.

ניתן להגדיר תכנון בתור קישור בין ידע לפעולה. תהליך התכנון הוא סיפוק צורכי החברה בעזרת ניצול יעיל של המרחב והתאמה שלו למגוון שימושים שמתקיימים בו, כמו מגורים, תעסוקה תשתיות תחבורה, מים, חשמל וכו'.

יעדים של תכנון שימושי קרקע עשויים לכלול: יצירת איכות חיים ראויה למגוון צורות יישוב, שימור סביבתי, ריסון של התפשטות עירונית, מניעה של סכסוכים על שימוש בקרקע, והפחתה בחשיפה למזהמים או גורמי הפרעה אחרים. באופן כללי, השימושים בחלקות קרקע מתוכננות קובע את מגוון הפעילויות הסוציו-אקונומיות המתרחשות באזור מסוים ואת דפוסי ההתנהגות האנושית שהם מייצרות, יחד עם השפעתם על הסביבה.

תכנון השימוש בקרקע מבקש לסדר ולווסת את שימושי הקרקע בצורה יעילה ואתית ובכך למנוע סכסוכים על שימושי קרקע. ממשלות משתמשות בתכנון שימוש בקרקע כדי לנהל את הפיתוח בתחומן. בכך יכולה המדינה לתת מענה לצורכי האוכלוסייה תוך שמירה על משאבי הטבע והסביבה. לשם כך נדרשת הערכה שיטתית של פוטנציאל קרקע ומים, הערכה של צרכים וביקושים, גיבוש חלופות לשימוש בקרקע ותנאים כלכליים וחברתיים על מנת לבחור ולאמץ את האפשרויות הטובות ביותר לשימוש בקרקע.

הליך התכנון בישראל

הליך התכנון לשימושי קרקע בישראל כולל מספר שלבים. השלב הראשון הוא גיבוש החזון התכנוני, לדוגמה התחדשות עירונית או הקמת שכונה חדשה או פארק תעשייתי. לאחר מכן קובעים יעדים, כמו תוספת קומה בבניינים קיימים או העברת שביל גישה לאזור תעשייתי קיים. עם גיבוש יעדים אלו ניתן לסקור את המצב הקיים ולהבין אילו שימושים קיימים, אילו צורכי ציבור מסופקים ואילו לא מסופקים. השלבים האחרונים הם קביעת התוכנית התכנונית ובחינת חלופות למימוש התוכניות התכנוניות. לבסוף המתכננים ממליצים למוסד התכנון על החלופה העדיפה.

התכנון בישראל נעשה מכוח חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 הקובע את מבנה מערכת התכנון, את הרכב וסמכויות ועדות התכנון השונות, את סוגי התוכניות ואת הליכי האישור שלהן. מערכת התכנון הישראלית היא היררכית בעיקרה, ובנויה מועדות מקומיות, ועדות מחוזיות, וועדות ברמה הארצית, בהן המועצה הארצית לתכנון ולבניה, הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (ות"ל), והועדה הארצית למתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל). השר הממונה על מערכת התכנון הוא שר הפנים.

ביקורת על תהליך תכנון שימושי קרקע בישראל והשינויים במערכת התכנון בישראל

מערכת התכנון היא כלי משמעותי על מנת להסדיר שימושי קרקע בישראל. כנגד מערכת התכנון ישנם הטוענים כי היא לא יעילה ופגיעה ללחצים פוליטיים (מהשלטון מקומי והממשלתי). הביקורת הציבורית על מערכת התכנון היא כי היא פוגעת באפשרות לתת מענה למחירי הדיור שעולים. ביקורת זו הובילה בסופו של דבר לשינויים בחוק התכנון והבנייה.

לפי איריס האן, ישראל צפויה להיות המדינה הצפופה ביותר מבין מדינות המערב. בשל גידול האוכלוסייה הגבוה, הצפיפות בה תלך ותגבר, ועימה התחרות העזה על שימושי הקרקע והאתגרים התכנוניים הנובעים מכך. מסיבה זו, השינויים המוצעים בחוק התכנון והבניה והרפורמות המוצעות במערכת התכנון, שעניינן קיצור הליכי התכנון, מעוררות התנגדות בקרב ארגוני חברה וסביבה. זאת מתוך דאגה מפני הפרת האיזונים בין שימור ופיתוח ופגיעה ביכולת של הפרט והקהילה להשפיע על תכנון שימושי הקרקע ועיצוב סביבת המגורים בתחומה היא מתגוררת.

ראו גם

• תכנון אזורי וחקלאי
• מורפולוגיה עירונית ואזורית

קישורים חיצוניים

• המכון לקרקע עירונית
• רשות מקרקעי ישראל, תכנון, באתר Gov.il.
• מרכז השלטון האזורי בישראל, תכנון וקרקעות.
• דפנה ברק ארז ואורן פרז, תכנון במקרקעי ישראל: לקראת פיתוח בר קיימא.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה ובנושא איכות הסביבה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.