אאולית

אאולית דמוי מקבת אבן, שנטען כי הוא ממקור טבעי על ידי בול ב-1905.

אֵאוֹלִית (מיוונית עתיקה: ἠώς, אֵאוֹס – שחר + λίθος, לִיתוֹס – אבן) הוא נתז אבן, מסלע צור או קוורץ, אשר בשל מראהו נחשב בעבר לכלי אבן קדום, אולם לימים הצטברו עדויות שאין מדובר בכלי מלאכותי אלא בתצורה גאולוגית טבעית. את המונח טבע ג' אלן בראון בשנת 1892.

האאוליתים הראשונים התגלו בקנט שבבריטניה בשנת 1885 על ידי בנג'מין האריסון, חוקר טבע וארכאולוג אנגלי חובב. תגליותיו של הריסון פורסמו על ידי סר ג'וזף פרסטיץ' בשנת 1892 במאמר "On the primitive characters of the flint implements of the chalk plateau of Kent",‏ והאאוליתים נחשבו על ידי חוקרים אחדים, דוגמת אוגוסטוס פיט-ריברס וג' אלן בראון, לכלים מעובדים גס המתוארכים לתקופת הפליוקן. אאוליתים נוספים התגלו בתחילת המאה ה-20 במזרח אנגליה על ידי ג'יימס ריד מויר ואדווין ריי לנקסטר, ובמקומות נוספים באירופה על ידי אמה לואי רוטו וה' קלאטש, ונתפשו כעדות ליישוב אדם, קודם למאובנים העתיקים ביותר שהיו ידועים בזמנם. הממצאים האנגליים חיזקו את האמונה באמיתות הזיוף של האדם מפילטדאון.

מכיוון שהאאוליתים שנתגלו היו כל כך גולמיים וגסים, ולא ניתן היה להבדיל בינם לבין תהליכים טבעיים של סחיפה, כגון לחץ או טמפרטורה, הטילו ספק במקורם ככלים מעובדים. הארכאולוג הצרפתי מרסלין בול פרסם מאמר נגד הגדרתם של אאוליתים ככלים מלאכותיים ב-1905, וסמואל הזלדין וורן סיפק אישור לטענתו של בול לאחר שערך ניסויים על אבני צור.

אף שהוויכוח נמשך כשלושה עשורים, הצטברו עוד ועוד עדויות המצביעות על מקורם הטבעי של האאוליתים. זאת, יחד עם גילוים של כלים אולדובאיים מוקדמים מהפליסטוקן התחתון במזרח אפריקה, הקשו על התמיכה בתאוריה כי מדובר בכלים מעשה ידי אדם.