איכר
איכר או חקלאי הוא עובד אדמה, אשר מגדל בעלי חיים או צמחים מבויתים כמקור למזון, לביגוד ולמוצרים אחרים.
איכר המסתמך רק על מי גשמים להשקיית גידוליו עוסק בחקלאות בעל, זאת להבדיל מחקלאות שלחין בה נעשה שימוש באגירה והזרמה של מים אל השדה.
תוכן עניינים |
[עריכה] כלים חקלאיים
לצורך עבודת העדמה משתמש האיכר בכלים שונים, כאשר כל כלי מותאם למטרה שלה הוא מיועד. בחברות מודרניות האיכרים החליפו את הכלים המסרותיים במיכון מתקדם יותר.
- הכנת האדמה - האת משמשת לחפירה והעברת אדמה. המעדר משמש לעידור וחפירה של הקרקע. מחרשה משמשת לחרישת הקרקע ברמה עמוקה, הקלטרת לרמה בינונית והמשדדה לפני השטח. המערג משמש לסימון הקרקע לפני הזריעה.
- איסוף היבול - קציר של שיבולים נעשה על ידי מגל או חרמש. מגרפה יכולה לשמש לאיסוף עלים ושיבולים מהקרקע. קילשון משמש להרמה וזריקה של חומרים.
[עריכה] אחסון ושימור
בתקופות הקדומות שבהן לא היו בידי האדם כל אמצעי שימור המזון המודרניים, האיכר היה מגדל את גידוליו ומן היבול שאסף היה עליו להתקיים במשך כל ימות השנה. לכן הייתה חשיבות רבה לגידולים שיכלו לספק את מזונו[1]. בתחילה אסם התבואה שימש לאיסוף היבול החקלאי ובהמשך החלו לבנות מבצרים שיגנו עליו ועל בתי המגורים של האיכרים[2].
[עריכה] חברות חקלאיות
בחברות חקלאיות, כמו אירופה שלפני המהפכה התעשייתית, או מדינות עולם שלישי עניות, האיכרים מהווים את רוב האוכלוסייה. ללא החקלאות בני האדם היו יכולים להתקיים רק בקבוצות קטנות של צידים ודיגים[3]. המעבר מחברה של ציידים-לקטים לחברה חקלאית נעשה כאשר האדם החל לעבד את הקרקע כדי לגדל את מזונו.
החקלאות עיצבה את ההתפתחות של התרבות האנושית והובילה לשיפור ברוחתו ובריאותו של האדם[3]. ההתפתחות החקלאית שהחלה בתקופת הפרהיסטוריה יצרה את הבסיס לתרבות העירונית הקדומה[2].
האיכר היה צריך לפתח טכניקה מדויקת למדידת זמן אשר תסייע לו בעיבוד מסודר של האדמה[2]. בהתאם לכך, בחברות חקלאיות חיים האיכרים לפי "זמני חקלאות" - עונות השנה המשפיעות על זמני הקציר והקטיף.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ללמוד מהיחפנים - הרצאה של בנקר רוי אודות יצירת מנגנון קהילתי להכשרה מקצועית עבור ועל ידי כפריים הודים.
