אלדו אוסולה
 | ||||||||||||||
| לידה |
13 במרץ 1945 (בן 79) וארזה, איטליה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עמדה | רכז | |||||||||||||
| גובה | 1.92 מטרים | |||||||||||||
| מספר | 10 | |||||||||||||
| קבוצות כשחקן | ||||||||||||||
|
1964–1965 1965–1968 1968–1980 |
איניס וארזה פלקנסטרו מילאנו 1958 איניס וארזה | |||||||||||||
| הישגים כשחקן | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
| ||||||||||||||
אלדו אוסולה (באיטלקית: Aldo Ossola; נולד ב-13 במרץ 1945) הוא כדורסלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת הרכז. אוסולה נבחר ב-2008 ל-50 התורמים הגדולים ליורוליג ולהיכל התהילה של הכדורסל האיטלקי (אנ').[1]
קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסולה זכה עם איניס וארזה בחמשת גביעי אירופה לאלופות (לימים יורוליג) של המועדון, ב-1970, 1972, 1973, 1975 ו-1976. הוא גם שיחק בעשרה גמרים (אנ') רצופים (1970–1979), שיא שכמעט בלתי אפשרי לשבור. בגמר עונת 1977 הפסיד אוסולה עם קבוצתו למכבי תל אביב 77–78, ומכבי זכתה בגביע אירופה הראשון שלה.
הוא זכה עם וארזה גם בשני גביעים בין-יבשתיים (1970 ו-1973), גביע ספורטה (1980), 7 אליפויות הליגה האיטלקית ו-4 גביעי איטליה.
בנבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסולה היה חבר בנבחרת איטליה בכדורסל, ושיחק במדיה באליפות אירופה בכדורסל 1969.[2]
