מכבי תל אביב (כדורסל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכבי תל אביב
Maccabi Electra logo.png
מידע כללי
נוסדה 1932
אולם היכל מנורה מבטחים, תל אביב-יפו
מקומות 11,700
ליגה ליגת העל, יורוליג
בעלים Flag of Israel.svg שמעון מזרחי (יו"ר)
Flag of Israel.svg דייויד פדרמן
Flag of Israel.svg שי רקנאטי
Flag of Israel.svg ריצ'רד דיץ
Flag of Israel.svg בן אשכנזי
מאמן Flag of Israel.svg גיא גודס
תארים
אליפות 51
גביע המדינה 42
תארים אירופיים אליפויות אירופה: 6
תארים נוספים טרבל: 6
הגביע הבין-יבשתי: 1
גביע ווינר: 5
הליגה האדריאטית: 1
תלבושת
Kit body thinbluesides.png
תלבושת בית
Kit shorts.png
צבעי הקבוצה
בית
Kit body thinyellowsides.png
תלבושת חוץ
Kit shorts.png
צבעי הקבוצה
חוץ

מכבי תל אביב היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר תל אביב. הקבוצה משחקת בליגת העל הישראלית וביורוליג. צבעי הקבוצה הם צהוב וכחול.

המועדון נוסד בשנת 1932 כחלק מאגודת מכבי שהוקמה ב-1906.

הקבוצה מחזיקה בשיא התארים לקבוצת כדורסל בישראל, הכוללים בין היתר 51 אליפויות ארציות, 42 גביעי מדינה והיא גם אחת הקבוצות המצליחות ביותר באירופה בכל הזמנים, כאשר היא מחזיקה בין היתר ב-6 גביעי אירופה. שחקנים כמו מיקי ברקוביץ', קווין מגי, אולסי פרי, דורון ג'מצ'י, עודד קטש, נייט האפמן, אריאל מקדונלד, אנתוני פארקר, שארונאס יאסיקביצ'יוס, דייוויד בלו וניקולה וויצ'יץ' שיחקו בקבוצה והיו בין השחקנים הטובים ביותר באירופה.

החל מ-2008 חברת אלקטרה היא הספונסר הראשי של הקבוצה כאשר לפני כן, במשך 40 שנה, הייתה זו חברת עלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מועדון הכדורסל מכבי תל אביב ברחוב הירקון 293 בתל אביב

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב נוסדה בשנת 1932. בשנים שלפני קום המדינה הרבתה מכבי תל אביב לקיים משחקים מחוץ לארץ ישראל ואף זכתה לניצחונות במצרים ובלבנון.

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 זכתה מכבי תל אביב ב-5 אליפויות ישראל וב-3 גביעי מדינה.

משחקי ליגת הכדורסל הישראלית החלו בשנת 1954 ומכבי תל אביב הייתה לאלופת המדינה הראשונה. בשנים אלו שיחקו בה כמה משחקני הכדורסל המפורסמים ביותר של התקופה, דוגמת יהושע רוזין ותנחום כהן-מינץ. בשנים הראשונות של הליגה עוד לא הייתה מכבי האלופה הבלעדית, כשהיריבה העירונית הפועל תל אביב זוכה בהישגים נאים; אך עם זאת מכבי תל אביב הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה שלקחה חלק במשחקי גביע אירופה לאלופות בשנת 1958.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון מזרחי, יו"ר הקבוצה
טל ברודי עולה לקליעה במשחקה של מכבי תל אביב כנגד בולוניה ביד אליהו, 28 באוקטובר 1976

בשנות ה-60 זכתה מכבי תל אביב ב-6 אליפויות ישראל וב-6 גביעי מדינה.

בשנת 1964 עזבה מכבי את מגרש מכבי אשר היה ממוקם ברחוב המכבי שבמרכז העיר, ועברה לשחק במגרש יד אליהו שהפך לימים לאולמה ולסמלה הבלתי מעורער.

ב-1966 טל ברודי, יהודי-אמריקאי, שנבחר במקום ה-12 בדראפט שנערך ב-1965 הצטרף לקבוצה. בתחילה, שקל ברודי להצטרף לקבוצה לעונה אחת בלבד. רלף קליין, שהיה בכיר המאמנים אז, טען שהצטרפותו של ברודי גרמה לשינוי גישה משמעותי בתפיסת הכדורסל בישראל שהפך מקצועני יותר. שנה לאחר הצטרפותו למכבי, הכפילה הקבוצה את אימוניה בכל שבוע.

עקב זריזות ומהירות המשחק של ברודי, סגנון המשחק, שעד הגעתו היה איטי יותר, התבסס יותר על משחק ריצה. סיפור השתלבותו של ברודי בחברה ובספורט הישראלי זכה לכיסוי תקשורתי נרחב בשידורי הטלוויזיה הישראלית בתחילת דרכה. ב-1967, נבחר לאיש הספורט של השנה בישראל. בשנת 1967 זכתה מכבי להצלחה אירופית משמעותית ראשונה כשהעפילה לשלב הגמר בגביע מחזיקות גביע, כאשר בשלב רבע הגמר מתרחש אחד האירועים המכוננים בתולדותיה - ניצחון במפגש בית-חוץ על חובנטוד בדלונה למרות תבוסה של 32 נקודות במשחק החוץ, אירוע המכונה "נס בדלונה" בקרב אוהדי הקבוצה. בשלב הגמר, שנערך אף הוא בשיטת בית-חוץ, נוצחה מכבי על ידי איניס וארזה, כאשר ניצחון 67:68 במשחק הבית לא הספיק כדי למחוק הפסד של 10 נקודות במשחק החוץ.

בפעם הראשונה, ראש הממשלה (לוי אשכול), הרמטכ"ל וחברי כנסת דאז הגיעו למשחקיה של הקבוצה. כרטיסים למשחקים היו קשים מאוד להשגה, כשיד אליהו הכיל אז כ-5,000 מקומות ישיבה.

בשנת 1969 החלה חברת "עלית" לאמץ את הקבוצה והייתה הספונסר הראשי שלה קרוב ל-40 שנה, עד שעזבה בקיץ 2008.

בשנת 1970 הגיע שינוי מהותי בקבוצה, כאשר עורך הדין שמעון מזרחי נתמנה ליושב ראש הקבוצה. מזרחי נקט בשנותיו הראשונות בתפקיד במספר פעולות ששינו את פני הקבוצה, ובראשן תחילת מכירת כרטיסים בתשלום למשחקיה ותחילת שידור משחקיה האירופיים בטלוויזיה. עם כניסתו של מזרחי לתפקידו החל להיווצר פער שהלך וגדל בין מכבי ליריבותיה בישראל.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 זכתה מכבי תל אביב בגביע אירופה, בכל עשר אליפויות ישראל וב-8 גביעי מדינה.

עלייתה של הקבוצה לקדמת הבמה של הכדורסל האירופי. אליפות אירופה הראשונה בשנת 1977 והופעה נוספת במעמד הגמר ב-1980. ברודי מונה לקפטן הקבוצה. בפתיחת שנת 1978/79 אירחה מכבי תל אביב את אלופת ה-NBA וושינגטון בולטס וגברה עליה 97-98.

שנת 1977: אלופת אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1977 הייתה שנה בה המלחמה הקרה הגיעה לשיאה, וברית המועצות החרימה את ישראל. בשלב הראשון בעונה האירופית, גברה מכבי על קבוצת הפאר ריאל מדריד 94-85. בשלב השני במפעל גברה מכבי על קבוצת ברנו, מצ'כוסלובקיה, בפעם הראשונה במפגשים ביניהן 91-76.

בשלב חצי-הגמר פגשה מכבי את צסק"א מוסקבה-קבוצת הצבא האדום, שעד לאותה העת הניפה 4 פעמים את גביע אירופה ונחשבה למעצמת-על במונחים של הכדורסל האירופי. שישה משחקניה שיחקו בנבחרת ברית המועצות, מחזיקת מדליית הזהב של המשחקים האולימפיים לאחר שהנחילה הפסד ראשון בתולדותיה של נבחרת ארצות הברית בגמר (אולימפיאדת מינכן 1972). סרגיי בלוב, מי שנחשב לאחד מטובי השחקנים באירופה בכל הזמנים, היה קפטן הקבוצה.

שני גביעים בהם זכתה מכבי, 1977 משמאל ו-2005 מימין

עשור קודם לכן, ניתקה ברית המועצות את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל ותמכה, צבאית ופוליטית, באויבותיה הערביות באותן השנים. מסיבות פוליטיות, סירבה צסק"א לשחק בתל אביב. הסובייטים עצמם סירבו לאשר ויזות שיאפשרו למכבי לשחק במוסקבה. לבסוף הוחלט שמשחק "הבית" של מכבי יקוים באולם נייטרלי בוירטון, בלגיה.

המשחק נערך באווירה רגשית טעונה במיוחד, ועורר את תשומת לבם של רבים מהישראלים אז, אף כאלו שכלל לא התעניינו בכדורסל, מאחר שראו בו סמליות רבה. ערב המשחק, ב-17 בפברואר 1977, כינה עיתון מעריב את המשחק:"הקרב בין דוד וגולית". רבים מתושבי ישראל צפו במשחק ששודר בערוץ הראשון, הערוץ היחיד באותם הימים.

במשחק עצמו ניצחה מכבי 91-79. התחושה בקרב הישראלים הייתה שזהו ניצחון על ברית המועצות כולה ולא רק על צסק"א מוסקבה, ובמשך שנים נחשב למאורע מכונן בהיסטוריה ובזהות הישראלית. גם שנים רבות אחרי, משודר המשחק בשידור חוזר בטלוויזיה הישראלית.

בסיומו של המשחק ובאופריית הניצחון הגדול שהושג, הכריז טל ברודי, כשאוהדים רוקדים מסביבו בהתרגשות, במבטא אמריקאי: "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה - לא רק בספורט, בהכל", משפט שהפך לחלק בלתי נפרד מאוצר הביטויים העברי.

בישראל עצמה, עם היוודע דבר הניצחון, מאות או אולי אלפים פצחו בחגיגות ספונטניות ברחובות, וכ-15,000 מאוהדיה של הקבוצה התקבצו בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין) לחגוג את ניצחון הקבוצה.

ב-7 באפריל 1977, נערך הגמר האירופי בבלגרד, יוגוסלביה. באותה העת, יוגוסלביה הייתה מדינה קומוניסטית שלא קיימה יחסים דיפלומטים עם ישראל, ומטוס אל על שהטיס את מכבי לגמר היה המטוס הישראלי הראשון לנחות בה.

על התואר נאבקה מכבי יחד עם מובילג'ירגי וארזה אלופת איטליה, שניצחה את מכבי פעמיים קודם לכן באותה העונה, ועשור קודם לכן בגמר האירופי ב-1967. במשחק מתוח ומורט עצבים ניצחה מכבי בסיום בנקודה 78-77, כשבישראל אומה שלמה כמעט צופה במשחק.

היה זה הגביע האירופי הראשון בכדורסל של קבוצה ישראלית ולדעת רבים גם ההישג הספורטיבי הגדול ביותר שידעה ישראל עד לאותה העת. 200,000 חגגו בפארק הלאומי את זכייתה של הקבוצה בגביע ו-150,000 קיבלו את פניה של הקבוצה עם שובה לישראל.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 זכתה מכבי תל אביב באליפות אירופה, בכל עשר אליפויות ישראל וב-8 גביעי מדינה.

תור הזהב של הקבוצה. במהלך שנות ה-70 וה-80 ביססה מכבי את מעמדה כקבוצה הטובה בישראל, כשהיא זוכה ב-20 אליפויות רצופות. זכייה נוספת באליפות אירופה בשנת 1981 והגעתה למעמד הגמר בשנים 1982, 1987, 1988 ו-1989 הציבו את הקבוצה בטופ של הכדורסל האירופי. מיקי ברקוביץ' (1971-75, 1976-88), מוטי ארואסטי (1974-88), דורון ג'מצ'י (1985-96, 1999-2000), קווין מגי (1984-90), לו סילבר (1975-85), קן ברלו (1987-90), אולסי פרי (1976-85) ולבן מרסר (1988-95) כיכבו בשורות הקבוצה וצעדו עימה להישגים.

אלופת אירופה לשנת 1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון, שוב על קבוצה איטלקית, סינודינה בולוניה, ושוב בנקודה, 80-79, בגמר שנערך בשטרסבורג תחת הדרכתו של רודי ד'אמיקו, הוכיחו שוב את עליונותה של הקבוצה גם ברמה האירופית.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 זכתה מכבי תל אביב ב-9 אליפויות ישראל וב-5 גביעי מדינה.

למרות כוכבים דוגמת דורון ג'מצ'י, לבן מרסר ועודד קטש (ששיחקו במשחקי האול-סטאר האירופי), הקבוצה לא הגיעה להישגים במפעלים האירופים. כישלון גדול אירע גם בזירה המקומית כשהפועל גליל עליון, אותה אימן פיני גרשון, הדיחה את מכבי ממאבק האליפות (וזכתה בו גם בסופו של דבר) בעונת 1993 לאחר 23 שנות זכייה רצופות.

בשנת 2000 הגיעה הקבוצה למעמד הפיינל פור לראשונה לאחר שנים רבות של היעדרות. מכבי אמנם נכנעה בגמר לפנאתינייקוס אתונה, אך אירוע זה מסומן כתחילתו של תור זהב נוסף בדפי ההיסטוריה של הקבוצה, המוצלח ביותר עד כה.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים זכתה מכבי תל אביב ב-4 אליפויות אירופה, ב-8 אליפויות ישראל, ב-7 גביעי מדינה וב-2 גביעי ליגה.

זכייה בשלוש אליפויות אירופה בשנים 2001, 2004 ו-2005 הפכו את מכבי לקבוצה הטובה בעשור. נוסף על אלו, הגיעה הקבוצה למעמד הגמר בשנים 2006 ו-2008 ולחצי הגמר ב-2002. אריאל מקדונלד (1999-2002), אנתוני פרקר (2000-02, 2003-06), נייט האפמן (1999-2002), ניקולה וויצ'יץ' (2002-2008), שארונאס יאסיקביצ'יוס (2003-2005), מייסאו באסטון (2003-2006), דרק שארפ (1996-2011) וטל בורשטיין (2000-2009, 2010-2012) כיכבו בשורות הקבוצה וצעדו עימה להישגים גדולים.

2001 הייתה השנה הראשונה, והיחידה עד כה, בה הוכרזו שתי אלופות אירופה בשני מפעלים שונים. מכבי כאלופת הסופרוליג (FIBA), המפעל המסורתי, וקבוצת וירטוס בולוניה כאלופת היורוליג (יול"ב) בשנה הראשונה להקמתו.

בעונת 2002/2003 התחרתה מכבי לראשונה בליגה האדריאטית, והגיעה לגמר המפעל בו הפסידה לקבוצת זאדאר בכיכובו של מרקו פופוביץ'.

עונת 2003/2004, בה אירחה מכבי תל אביב את הפיינל פור האירופי, זכורה כאחת העונות הגדולות בתולדות המועדון. במיוחד זכור משחק העלייה של מכבי אל מעמד הפיינל פור, עת אירחה מכבי את ארבידאס סאבוניס וקבוצתו ז'לגיריס קובנה. ריבאונד התקפה וסל 3 שניות לסיום, שתי החטאות עונשין של הליטאים בתוספת כניסה לצבע שנתנה למכבי הוצאת כדור מתחת לסל, מסירה על כל המגרש של גור שלף וסל שלוש-נקודות שקלע דריק שארפ בשנייה האחרונה של המשחק קבעו הארכה שבסיומה ניצחה מכבי והבטיחה את מקומה במעמד השיא של אירופה, במה שמכונה בפי אוהדי הקבוצה "נס ז'לגיריס". בפיינל פור עצמו, העפילה מכבי לגמר וזכתה בגביע לאחר ניצחון שובר-שיאים על סקיפר בולוניה, 74:118.

עונה לאחר מכן (2004/2005) הציגה מכבי את משחק ההתקפה הטוב ביבשת וזכתה בגביע אירופה בפעם השנייה ברציפות. פארקר, וויצ'יץ, יאסיקביצ'יוס, באסטון, טל בורשטיין ומאמן הקבוצה פיני גרשון נחשבים לאחת הקבוצות הגדולות של הכדורסל האירופי בכל הזמנים, ולדעת רבים הגדולה מכולן, בשל הכדורסל המתוחכם והשוטף שהציגה ובשל הישגיה.

בקיץ 2005 עזב יאסיקביצ'יוס את הקבוצה בשל רצונו להגיע לליגת ה-NBA. בעונה הבאה הגיעה מכבי עד למעמד הגמר אך נכנעה לצסק"א מוסקבה של המאמן אטורה מסינה.

בעונת 2007/2008 קיבל את תפקיד המאמן הראשי עודד קטש, שהחליף את נבן ספאחיה. קטש נחשב לבחירה מפתיעה מצד ההנהלה בעיקר בגין חוסר ניסיונו כמאמן אך גם בגלל יחסיו האישיים עם צביקה שרף שמונה למנג'ר הקבוצה. לאחר שורה של הפסדים החליט קטש להתפטר מאימון הקבוצה בינואר ושרף החליפו בעמדת המאמן. לאחר חילופי התפקידים ניכר שינוי ביכולת הקבוצה והיא זכתה לניצחונות רבים יותר באירופה ובישראל. היא העפילה לגמר היורוליג, שם הפסידה לצסק"א מוסקבה בתוצאה 91:77. למרות זאת, מכבי, שסיימה את העונה הסדירה במקום השני, סיימה באותו מקום גם את הפיינל פור הישראלי, לאחר הפסד להפועל חולון במשחק האליפות 73:72, וסיימה את העונה אך ורק עם תואר אחד, גביע הליגה בכדורסל, מאחר שהפסידה גם את גביע המדינה להפועל ירושלים.

את עונת 2010 סיימה הקבוצה רק עם תואר אחד מתוך שלושה אפשריים. היא ניצחה בגמר גביע המדינה את בני השרון 77-70, אך הפסידה בגמר הפיינל פור של הליגה לקבוצת הפועל גלבוע גליל.

בעונת 2010/2011 זכתה מכבי בגביע המדינה בכדורסל לאחר שניצחה בגמר את ברק נתניה 70:106. מכבי העפילה לגמר היורוליג, והפסידה בגמר לקבוצת פנאתינאיקוס אתונה. הקבוצה זכתה גם באליפות ישראל לאחר שהביסה את גלבוע גליל 91-64. בסוף עונת 2010/2011 פרש דריק שארפ כשחקן כדורסל ומונה לעוזר המאמן השני של דיוויד בלאט במכבי תל אביב.

בעונת 2011/2012 השתתפה מכבי שוב במשחקי הליגה האדריאטית. באוקטובר 2011 זכתה מכבי בגביע ווינר, לאחר שגברה בגמר על הפועל חולון 74:78. בחודש פברואר 2012 זכתה מכבי בגביע המדינה בפעם ה- 39 בתולדותיה, לאחר שגברה על מכבי ראשון לציון 82-69. באפריל 2012 הודחה מכבי ברבע הגמר של היורוליג, לאחר שהפסידה 3-2 בסדרה לפנאתינייקוס אתונה. באותו החודש, מכבי הפכה לאלופת הליגה האדריאטית, לאחר שגברה 87 - 78 על צ'דביטה זאגרב.‏[1] בסיום העונה זכתה הקבוצה באליפות ה-50 בתולדותיה, לאחר שגברה על מכבי אשדוד בתוצאה 83 - 63 בגמר הפיינל פור של ליגת העל. בסיום שנת 2012/2013 הודיעה מכבי תל אביב על אי המשך השתתפותה בליגה האדריאטית.

בעונת 2012/2013 זכתה מכבי בגביע המדינה בכדורסל בפעם ה-40 לאחר שניצחה בגמר את מכבי חיפה 68:76. גם בליגה נפגשה עם חיפה במשחק הגמר שנערך בהיכל הספורט רוממה שבחיפה, אך הפסידה 86:79. בהתמודדותה באירופה הודחה מכבי בשלב ההצלבה של היורוליג, לאחר שהפסידה 0-3 בסדרה לריאל מדריד. בסוף עונת 2012/2013 פרש דריק שארפ כעוזר מאמן. בעונת 2013/2014 זכתה שוב בגביע המדינה מול הפועל אילת בתוצאה 73:80.

ב-23 במרץ 2014 הפסידה מכבי את הפסד הבית בהפרש הגדול ביותר בהיסטוריה, 93:65, מול הפועל ירושלים. באותה עונה השיגה מכבי את ניצחונה הראשון אי פעם במשחק הראשון של ההצלבה ביורוליג ללא יתרון הביתיות, לאחר משחק צמוד במילאנו אשר נגמר בתוצאה 101-99 (לאחר הארכה) למרות שכשתי דקות לסיום המשחק מילאנו עוד הובילה ב-12 נקודות הפרש. משחק זה זכה לכינוי 'נס מילאנו הראשון'. במשחק הביתי מכבי ניצחה במשחק קל 75:63, ויומיים לאחר מכן הביסה את מילאנו 86-66, ועלתה לפיינל פור. בהמשך העונה ביורוליג בחצי הגמר מול צסק"א מוסקבה ניצחה מכבי 67:68 במשחק שזכה לכינוי "נס מילאנו השני" מכיוון שהפיינל פור נערך במילאנו באותה עונה. במהלך המשחק מכבי חזרה מפיגור של 15 נקודות (דקה לסיום הרבע השלישי), תוך שהיא מוחקת פיגור של 4 נקודות בעשר השניות האחרונות. בעזרת סל של טייריס רייס 5 שניות לסיום לאחר חטיפה של דייוויד בלו, היא ניצחה במשחק, והעפילה לגמר היורוליג נגד ריאל מדריד.‏[2] בגמר, ב-18 במאי 2014, ניצחה מכבי את ריאל מדריד 86:98 לאחר הארכה, וזכתה באליפות אירופה השישית בתולדותיה. טייריס רייס זכה ב-MVP של פיינל פור היורוליג שסיים עם 26 נקודות במשחק הגמר. בעקבות הניצחון עלתה מכבי לגמר הגביע הבין-יבשתי. ב- 11 ביוני 2014 זכתה מכבי באליפות ה-51 שלה לאחר הפסד 84:82 למכבי חיפה. אך מכיוון שניצחה במשחק הראשון 81:77. בשיקלול שני המשחקים ידה של מכבי תל אביב הייתה על העליונה. מכבי השלימה עונה חלומית עם זכייה בטרבל.

בקיץ 2014, גיא גודס מונה למאמן הראשי לאחר עזיבת דייוויד בלאט ל-NBA וכחודש לאחר מכן פיני גרשון מונה לעוזרו ביחד עם אלון שטיין.

ב-22.2.2015 מכבי ניצחה את הפועל ירושלים וזכתה בגביע המדינה בפעם ה-42. באותה עונה, מכבי הובסה על ידי פנרבחצ'ה אולקר בשלב ההצלבה והעפלה לפיינל פור ולראשונה בתולדות היורוליג, האלופה המכהנת הובסה 3:0 בסדרה. בנוסף, לראשונה מאז 1998, אלופת אירופה מודחת בסוויפ ולראשונה מאז 1992, מכבי ת"א מפסידה את הכרטיס לפיינל פור לקבוצה שמעולם לא הגיעה אליו. לאחר מכן מכבי שיחקה מול הפועל גלבוע גליל, נועלת הטבלה, והפסידה לה ובכך שברה שיא שלילי נוסף לאחר שקודם לכן מעולם לא הפסידה חמש פעמים ברציפות, מעולם לא נכנעה לנועלת הטבלה ורק פעם אחת זכתה באליפות אחרי חמישה הפסדי ליגה. בעונת 2014/2015 הייתה הפעם השישית בכל הזמנים שהצהובים ספגו לפחות חמישה הפסדי ליגה. בדרך כלל זה נגמר באובדן האליפות - למעט בעונת 2013/2014.

היכל יד אליהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היכל הספורט יד אליהו

מ-1932 עד 1963 שיחקה מכבי במגרש מכבי, שהכיל כ-600 צופים ולא היה מקורה. המגרש היה חלק מקומפלקס אימונים של מכבי תל אביב והתקיימו בו תחרויות בענפי ספורט שונים (כדורסל, כדורעף, אגרוף, ג'ודו ואימוני כדורגל). המגרש שכן ברחוב המכבי שבמרכז העיר (סמוך לשוק בצלאל). ב-1964 העבירה הקבוצה את משחקיה להיכל הספורט יד אליהו שנבנה בשנת 1963, כמגרש פתוח ללא קורת גג. המגרש שנקרא אז על שם יוסף בורשטיין, היה מרוצף באריחים, והכיל כ-5,000 מקומות ישיבה על יציעי בטון (המהווים כיום את גוש המושבים התחתון). המגרש נחנך ב-17 בספטמבר 1963 במשחק בין נבחרת ישראל בכדורסל ונבחרת יוגוסלביה.‏[3]

בסוף שנות השישים, עבר המגרש שיפוץ יסודי ולמעשה נבנה מחדש בתכנונם של האדריכל זאב פורת והמהנדס אשר מילשטין. למבנה הוסף היציע העליון עם מקום לכ-5,000 צופים נוספים. בנוסף, קורה המבנה בתקרת מתכת והמגרש הפך לאולם סגור. בכך היה למגרש הכדורסל המקורה הראשון בארץ.

עם סיום העבודות, בתחילת 1972, היה היכל הספורט אחד ממתקני הספורט המשוכללים והמתקדמים באירופה באותה עת. משחקים חשובים בקנה מידה אירופי שנערכו בהיכל היו גמר גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין איניס וארזה לבין יוגופלסטיקה ספליט, שהסתיים בניצחונה של וארזה 70:69 ומשחקי הפיינל פור של היורוליג בשנים 1994 ו-2004.

בין 2005 ל-2007, עבר ההיכל שיפוץ שכלל הרחבת קירות, הוספת כאלף מקומות ישיבה ו-24 תאי צפייה והוספת חנויות ומסעדות בשטחו ושינוי שמו להיכל נוקיה ל-10 שנים.

לקראת סוף שנת 2014 זכתה חברת "מנורה מבטחים החזקות בע"מ" במכרז הפומבי לקבלת זכות חסות ומיתוג בהיכל הספורט של מכבי תל אביב. לפי העסקה החברה תשלם 20 מיליון שקל כדי שההיכל יקרא על שמה בשמונה השנים הקרובות,שם זה נכנס לתוקף בתאריך 1.1.2015 ויקרא כך עד ה31.12.2023

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה במועדון מכבי תל אביב מתחלקת בין חמישה בעלי מניות: קבוצת פדרמן שבראשה עומד דייויד פדרמן (המחזיקה ב-29%), קבוצת רקנאטי שבראשה עומד אודי רקנאטי (המחזיקה ב-29%), ריצ'רד דיץ (המחזיק ב-17.5%), קבוצת ניוקו שבראשה עומד שמעון מזרחי וחברים בה גם דייויד סולומון וחברת "פליינג קארגו"‏[4] (המחזיקה ב-14.5%), ובן אשכנזי (המחזיק ב-10%).‏[5]

הנהלת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר הקבוצה הוא עו"ד שמעון מזרחי המשמש כיו"ר הקבוצה מאז שנת 1970 כשהיה בן 31, המכהן גם כממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל בישראל. סגן יו"ר הקבוצה הוא שי רקנאטי, בנו של אודי רקנאטי. המנכ"ל לענייני כספים, מחלקת הסקאוטינג, קבוצת הבת ומחלקת הנוער הוא דני פדרמן, בנו של דייויד פדרמן. המנכ"ל לענייני שיווק, קשרי קהילה והקבוצה הבוגרת הוא אלי דריקס, אשר הגיע ממועדון הכדורגל של מכבי תל אביב, שם שיחק שנים רבות. מנהל הקבוצה הוא ניקולה וויצ'יץ', אשר שיחק בעבר בקבוצה. מאמן הקבוצה הוא גיא גודס, עוזרי המאמן הם פיני גרשון ואלון שטיין והסקאוטים של הקבוצה הם אבי אבן ויאיר שבח.

סגל השחקנים בעונת 2014/2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי אלקטרה תל אביב
שחקנים מאמנים
עמדה # ארץ שם גובה (מטר) תאריך לידה
גארד 4 Flag of the United States.svg ג'רמי פארגו 1.88 17 במרץ 1986
גארד 5 Flag of the United States.svg מארקז היינס 1.91 19 בפברואר 1986
סווינגמן 6 Flag of the United States.svg דווין סמית' 1.98 12 באפריל 1983
פ.פורוורד 7 Flag of the United States.svg בראיין רנדל 2.03 8 בדצמבר 1985
סווינגמן 8 Flag of the United States.svg נייט לינהארט 2.01 14 בנובמבר 1986
פ.פורוורד 9 Flag of Israel.svg אלכס טיוס 2.03 8 בינואר 1988
ס.פורוורד 10 Flag of Israel.svg גיא פניני 2.01 4 בספטמבר 1983
סנטר 11 Flag of Israel.svg ג'ייק כהן 2.08 25 בספטמבר 1990
גארד 12 Flag of Israel.svg יוגב אוחיון (קפטן) 1.89 24 באפריל 1987
גארד 13 Flag of Israel.svg אור לאומי 1.94 25 באוקטובר 1996
גארד 14 Flag of Israel.svg ארד הררי 1.96 23 בספטמבר 1994
סווינגמן 15 Flag of Israel.svg סילבן לנדסברג 1.98 10 באפריל 1990
סנטר 21 Flag of Greece.svg סופוקליס שחורציאניטיס 2.08 22 ביוני 1985
פ.פורוורד 23 Flag of the United States.svg ג'ו אלכסנדר 2.03 26 בדצמבר 1986
מאמן:

גיא גודס

עוזרי מאמן:
פיני גרשון
אלון שטיין

נכון לדצמבר 2014‏[6]

ג'יימס פורטה מספר חולצה 40

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלעיה המובילים של מכבי תל אביב באליפויות אירופה‏[7]
מס' ארץ שם סה"כ נקודות
1 Flag of Israel.svg מיקי ברקוביץ' 3,588
2 Flag of Israel.svg דורון ג'מצ'י 3,262
3 Flag of the United States.svg קווין מגי 2,081
4 Flag of Israel.svg Flag of the United States.svg אולסי פרי 2,077
5 Flag of Israel.svg Flag of the United States.svg לו סילבר 1,999
6 Flag of the United States.svg אנתוני פארקר 1,804
7 Flag of Israel.svg Flag of the United States.svg דריק שארפ 1,749
8 Flag of Croatia.svg ניקולה וויצ'יץ' 1,730
9 Flag of Israel.svg נדב הנפלד 1,519
10 Flag of the United States.svg Flag of Israel.svg ג'ים בוטרייט 1,481

הקפטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. 1953/4-1958/9 – אברהם שניאור (6 עונות + כמה שנים לפני כן)

2. 1959/60-1963/4 – רלף קליין (5 עונות)

3. 1964/5 – דוד פריש (עונה אחת)

4. 1965/6-1967/8 – שבתאי בן-בסט (3 עונות)

5. 1968/9-1970/1 – אמנון אבידן (3 עונות)

6. 1971/2-1973/4 – חיים שטרקמן (2 עונות וחצי)

7. 1973/4-1977/8 – טל ברודי (4 עונות וחצי מ-5.2.1974)

8. 1978/9-1980/1 – ג'ים בוטרייט (3 עונות)

9.  1981/2-1984/5 – לו סילבר (4 עונות)

10.  1985/6-1987/8 – מיקי ברקוביץ' (3 עונות)

11.  1988/9-1995/6 – דורון ג'מצ'י (8 עונות)

12.  1996/7-2001/2 – נדב הנפלד (6 עונות)

13. 2002/3-2004/5 – גור שלף (3 עונות)

14.  2005/6-2010/1 – דריק שארפ (6 עונות)

15.  2011/2 – טל בורשטיין (עונה אחת)

16.  2012/3 – גיא פניני – הושעה מהתפקיד ב-3.12.2012 עד תום העונה

17.  2012/3 – ליאור אליהו – מ-5.12.2012

18.  2013/4 – שון ג'יימס, גיא פניני

19.  2014/5 – יוגב אוחיון

הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת טבלת ההישגים, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
עונה מאמן ליגת העל גביע המדינה הישגים באירופה הישגים נוספים
1953/1954 יהושע רוזין אלופה
1954/1955 יהושע רוזין אלופה
1955/1956 יהושע רוזין הליגה לא התקיימה מחזיקת הגביע
1956/1957 יהושע רוזין אלופה
1957/1958 יהושע רוזין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1958/1959 יהושע רוזין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1959/1960 יהושע רוזין מקום שני
1960/1961 יהושע רוזין מקום שני מחזיקת הגביע
1961/1962 יהושע רוזין אלופה הפסד בגמר
1962/1963 יהושע רוזין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון תנחום כהן מינץ משחק בנבחרת אירופה
1963/1964 יהושע רוזין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1964/1965 יהושע רוזין מקום שלישי מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1965/1966 יהושע רוזין מקום שני מחזיקת הגביע
1966/1967 יהושע רוזין אלופה הפסד בגמר גביע ספורטה
1967/1968 יהושע רוזין אלופה רבע גמר
1968/1969 יהושע רוזין מקום שני הפסד בגמר רבע גמר
1969/1970 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1970/1971 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1971/1972 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע סיבוב ראשון
1972/1973 יהושע רוזין אלופה מחזיקת הגביע רבע גמר
1973/1974 יהושע רוזין אלופה רבע גמר
1974/1975 אברהם חמו / חיים שטרקמן אלופה מחזיקת הגביע רבע גמר תנחום כהן מינץ זוכה למשחק פרידה עם נבחרת אירופה
1975/1976 פרד דוולי / רלף קליין אלופה רבע גמר רבע גמר
1976/1977 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע אלופת גביע אירופה לאלופות מקום שלישי בגביע הבין-יבשתי
1977/1978 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 מיקי ברקוביץ' וטל ברודי משחקים בנבחרת אירופה.
1978/1979 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 זכייה בטורניר לונדון
1979/1980 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר זכייה בטורניר לונדון
1980/1981 רודי דאמיקו אלופה מחזיקת הגביע אלופת גביע אירופה לאלופות זכייה בגביע הבין-יבשתי

נבחרת אירופה במשחק פרידה לטל ברודי

1981/1982 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר מיקי ברקוביץ' ולו סילבר משחקים בנבחרת אירופה
1982/1983 רלף קליין אלופה מחזיקת הגביע מקום 5 מקום 3 בגביע הבין-יבשתי

מיקי ברקוביץ' משחק בנבחרת אירופה

1983/1984 צביקה שרף אלופה חצי גמר מקום 5
1984/1985 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 זכייה בטורניר לונדון
1985/1986 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע מקום 5 זכייה בטורניר סלוניקי
1986/1987 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר משחק פרידה של נבחרת אירופה מלו סילבר

מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י משחקים בנבחרת אירופה

1987/1988 רלף קליין אלופה שמינית גמר הפסד בגמר מקום 4 בגביע הבין-יבשתי
1988/1989 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר
1989/1990 טד אוונס / צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע מקום 6
1990/1991 צביקה שרף אלופה מחזיקת הגביע מקום 3 בפיינל-פור דורון ג'מצ'י משחק בנבחרת אירופה
1991/1992 צביקה שרף אלופה חצי גמר רבע גמר
1992/1993 יעקב אדלר / אלי קנטי מקום 3 רבע גמר מקום 7 בבית המוקדם והדחה
1993/1994 מולי קצורין אלופה מחזיקת הגביע רבע גמר גביע קוראץ'
1994/1995 מולי קצורין אלופה חצי גמר שמינית גמר זכייה בטורניר ת"א
1995/1996 רלף קליין / צביקה שרף אלופה הפסד בגמר שמינית גמר נבחרת אירופה במשחק פרידה ממיקי ברקוביץ'
1996/1997 צביקה שרף אלופה הפסד בגמר שמינית גמר נדב הנפלד משחק בנבחרת אירופה
1997/1998 וינקו ילובאץ אלופה מחזיקת הגביע שמינית גמר עודד קטש, נדב הנפלד ורשארד גריפית משחקים ביורוסטארס
1998/1999 יורם חרוש / פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע שמינית גמר דורון שפר משחק ביורוסטארס

עודד קטש משחק בנבחרת אירופה

1999/2000 פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר זכייה בטורניר לונדון
2000/2001 פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע אלופת הסופרוליג זכייה בטורניר ת"א
2001/2002 דייוויד בלאט אלופה מחזיקת הגביע חצי גמר היורוליג
2002/2003 דייוויד בלאט אלופה מחזיקת הגביע טופ-16 יורוליג הפסד בגמר הליגה האדריאטית

ניקולה וויצ'יץ' וגור שלף משחקים בנבחרת היורוליג

2003/2004 פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג
2004/2005 פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג
2005/2006 פיני גרשון אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר
2006/2007 נבן ספאחיה אלופה חצי הגמר הצלבה (רבע גמר)
2007/2008 עודד קטש / צביקה שרף מקום 2 הפסד בגמר הפסד בגמר מחזיקת גביע ווינר
2008/2009 אפי בירנבוים / פיני גרשון אלופה שמינית הגמר טופ 16
2009/2010 פיני גרשון מקום 2 מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר)
2010/2011 דייוויד בלאט אלופה מחזיקת הגביע הפסד בגמר מחזיקת גביע ווינר
2011/2012 דייוויד בלאט אלופה מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מחזיקת גביע ווינר

אלופת הליגה האדריאטית

2012/2013 דייוויד בלאט מקום 2 מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מחזיקת גביע ווינר
2013/2014 דייוויד בלאט אלופה מחזיקת הגביע אלופת היורוליג מחזיקת גביע ווינר
2014/2015 גיא גודס מחזיקת הגביע הצלבה (רבע גמר) מקום שני בגביע הבין-יבשתי

שליטתה בליגת העל הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני מכבי תל אביב במשחק ליגה מול ברק נתניה, אוקטובר 2011

בעקבות שליטתה של מכבי תל אביב בליגת העל בכדורסל, הוצעו, לאורך השנים, הצעות לא מעטות אשר נועדו להגביר את התחרותיות בליגה, ולמעשה - להקשות על מכבי תל אביב, כיוון שרוב החוקים לא היו מעשיים לגבי קבוצות בעלות תקציב קטן. בין היתר הוצעו רעיונות להגבלת תקציבי הקבוצות, ובאופן כללי יותר להגביל את המודל במסגרתו לקבוצה העשירה ביותר יש שליטה חזקה מדי בליגה‏[8]. ההגבלות שהוצעו בעבר התייחסו בעיקר למספר הזרים והמתאזרחים בכל קבוצה, מכיוון שהחתמת שחקנים כאלו יקרה יותר מאשר שחקנים ישראלים. מנגד, נשמעו טענות‏[9] כי צעדים אלו יגרמו להחלשת הליגה ולהפחתת הישגים של קבוצות ישראליות באירופה, בכך ששאיפתן של הקבוצות היא להוריד בדרגה את מכבי תל אביב במקום להעלות את עצמן לדרגתה.

לקראת עונת 2005/2006 הוחלט, לשנות את שיטת משחקי חצי־גמר וגמר האליפות, משיטה של סדרה של 5 משחקים, לשיטת פיינל פור (משחק בודד), וזאת כדי להגביר את הסיכוי שקבוצות יריבות יזכו בתואר. בשבע העונות שבהם הופעלה שיטה זו, עד לעונה הנוכחית, הפסידה מכבי תל אביב את האליפות שלוש פעמים להפועל חולון, להפועל גלבוע גליל ולמכבי חיפה.

בעונת 2006/2007 נכנס לתוקף "החוק הרוסי", הקובע כי בכל רגע נתון, במשחקי ליגת העל וגביע המדינה, חייבות הקבוצות לשתף לפחות שני ישראלים בהרכבן. מטרת החוק, ששמו נובע ממקורו - הליגה הרוסית בכדורסל, היא לעודד את השימוש בשחקנים מקומיים ולמנוע "הצפת" הקבוצות בזרים על חשבון הכדורסל המקומי. עם זאת, החוק כלל גם אי הגבלה של מספר הזרים (בשנת 2009 המספר הוגבל לשמונה בליגה הישראלית), מה שאיפשר לקבוצה לבנות הרכבים מרובי זרים, וליהנות מהאפשרות לשתפם באירופה ללא הגבלה. בשנת 2013 הוגבל שבסגל יהיו רק עד 5 זרים, והקבוצה יכולה לבחור אם לשחק עם 5 זרים או להחתים 4 זרים ולקבל תגמול של רבע מיליון שקל.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל:

אירופה:

בינלאומי:

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי מכבי תל אביב

GATE 11[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון "GATE 11" הוא ארגון אוהדים של מכבי תל אביב המעודד משער 11 בהיכל יד אליהו, חבריו פועלים במתכונת משותפת משנת 2005. יעדיו של הארגון הם איחוד הפלגים השונים בקרב אוהדי מכבי תל אביב, שיפור העידוד והתפאורה במשחקי הבית ובמשחקי החוץ של הקבוצה. כמו כן, בארגון רואים חשיבות רבה לתמיכה גם בקבוצת הנוער של המועדון. כעת הוא הארגון המוביל בהיכל.

הלב הצהוב - GATE 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלב הצהוב הוא מועדון אוהדים של מכבי תל אביב. זהו מועדון האוהדים הוותיק והגדול בהיכל שהוקם בשנת 2001. הלב הצהוב הציב לעצמו כמטרה - שיפור האווירה הספורטיבית, עידוד הקבוצה במשחקי הבית והחוץ, פעילות נגד גזענות ואלימות, חיזוק הקשר בין הקבוצה לאוהדים תוך קיום מפגשים עם השחקנים, המאמנים וחברי ההנהלה ושמירה על קשר עם שחקני העבר, הטבות לאוהדים – חבילות מוזלות למשחקי חוץ, כרטיסי משחק מוזלים, אביזרי עידוד וביגוד, הסעות למשחקי חוץ בארץ, טורנירי כדורסל ואירועים, אתר אינטרנט, פעילות למען הקהילה ביחד עם מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב.

בשנת 2005 פתח הלב הצהוב את "GATE 7" שער העידוד בשער 7 בהיכל יד אליהו, השער נפתח על ידי כמה אוהדים משער 11 במטרה ליצור גוש עידוד נוסף בהיכל יד אליהו ועל מנת להגדיל את התמיכה בקבוצה. הלב הצהוב ו-GATE 11 מנהיגים את העידוד בהיכל.

אולטראס מכבי 96[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון ה"אולטראס מכבי 96" פעל בשנים 2013-2002. בשנת 2002 הוקם ארגון האולטראס בכדורסל לאחר שבשנת 1996 הוקם הארגון בכדורגל, על ידי מספר חברים צעירים יושבי שער 11 בהיכל יד אליהו עקב פילוג אוהדי מכבי תל אביב בענפי הספורט השונים. יעדי הארגון היה איחוד אוהדי מכבי תל אביב בכל ענפי הספורט ושיפור רמת העידוד בהיכל יד אליהו. שיאו של הארגון הינו בארגון ערב הוקרה לרלף קליין, בו נכחו ראשי הספורט הישראלי וכוכבי כדורסל מכל העולם ביניהם ד"ר ג'יי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יורוליג 2014/2015 - טופ 16
ליגת העל בכדורסל - עונת 2014/2015

מכבי תל אביב · מכבי חיפה · הפועל ירושלים · הפועל אילת · הפועל תל אביב · עירוני נס ציונה · הפועל חולון · הפועל גלבוע גליל · מכבי ראשון לציון · בני הרצליה · מכבי אשדוד · עירוני נהריה

זוכות היורוליג

2001: וירטוס בולוניה | 2002: פנאתינייקוס | 2003: ברצלונה | 2004: מכבי תל אביב | 2005: מכבי תל אביב | 2006: צסק"א מוסקבה | 2007: פנאתינייקוס | 2008: צסק"א מוסקבה | 2009: פנאתינייקוס | 2010: ברצלונה | 2011: פאנתינייקוס | 2012: אולימפיאקוס | 2013: אולימפיאקוס | 2014: מכבי תל אביב