יורוליג
 | |
 | |
| ענף | כדורסל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 2000 |
| ארגון מפעיל | יורוליג בסקטבול |
| מוטו | I Feel Devotion |
| מספר מתמודדים | 18 |
| זוכה |
 ריאל מדריד (2022/2023) |
| הכי הרבה זכיות |
ריאל מדריד (11) |
| מפעל נמוך יותר | יורוקאפ |
 עונת 2023/2024 | |
|
→ FIBA Euroliga
| |
  | |
יורוליג (באנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליג (באנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת כדורסל אירופית פרטית לקבוצות הבכירות ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול. נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם.
בשנת 2001, היורוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקרא בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.
21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 14 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם אחת עשרה זכיות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עידן פיב"א (1958-2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.
בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לסגניות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.
בעונת 1974/1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976/1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי פיינל פור ביורוליג בעונת 1987/1988) עד להרחבת המפעל בעונת תבנית:בספרט ומיתוגו בשם הליגה האירופית.
ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.
פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.
עידן היורוליג (2001-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.
הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.
במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/2001 הצטרפו גם הן ליורוליג.
בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט וטורניר הכדורסל האולימפי), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.
הקבוצות המתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מעונת 2016/2017, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. החל מעונת 2019/2020 משתתפות 18 קבוצות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 34 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור היורוליג, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק גמר היורוליג.
במפעל משתתפות 18 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.
התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.
- רישיון לטווח ארוך ניתן ל-13 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:
- רישיון B מעניק עוד שלושה כרטיסים חופשיים - אחד לשנתיים, ושניים לשנה אחת.
- רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ ולסגניתה, והוא מקנה להן העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי
קריטריונים לאולמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לעונת 2012/2013, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.
בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.
שיטת המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:
- בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצה שיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
- 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
- שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה ראשונה בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקום השני בבית ה"טופ 16" המקביל), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (אם הסדרה הגיע למשחק מכריע).
- ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.
החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור. החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.
בעונת 23/24 השתנתה שיטת העלייה לפליי-אוף כאשר מקומות 1-6 עולים ישירות לפליי-אוף ואילו מקומות 7-10 מתחרות על 2 מקומות נוספים בפליי-אוף. משחקים אלה נקראים פליי-אין.
המשתתפות בתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קבוצה | עיר | אולם | תכולה |
|---|---|---|---|
 אולימפיאקוס
|
פיראוס | היכל השלום והאחווה | 11,640 |
 אלבה ברלין
|
ברלין | מרצדס-בנץ ארנה | 14,500 |
 אנאדולו אפס
|
איסטנבול | אבדי איפקצ'י ארנה | 12,270 |
 אסוול ליון-וילרבאן
|
ליון ווילרבאן | אסטרובל | 5,556 |
 אולימפיה מילאנו
|
מילאנו | מדיולאנום פורום | 12,700 |
| באיירן מינכן
|
מינכן | אאודי דום | 6,700 |
| בסקוניה
|
ויטוריה | פרננדו בואסה ארנה | 15,517 |
| ברצלונה
|
ברצלונה | פלאו בלאוגרנה | 7,585 |
 הכוכב האדום בלגרד
|
בלגרד | בלגרד ארנה | 24,232 |
| וירטוס בולוניה
|
בולוניה | וירטוס סגאפרדו ארנה | 9,980 |
| ולנסיה
|
ולנסיה | פואנטה דה סן לואיס | 9,000 |
 ז'לגיריס קובנה
|
קובנה | ז'לגיריס ארנה | 15,450 |
| מונקו
|
מונקו | סאל גסטון | 3,000 |
 מכבי תל אביב
|
תל אביב | היכל מנורה מבטחים | 10,383 |
| פנאתינייקוס
|
אתונה | אואקה ארנה | 18,989 |
| פנרבחצ'ה
|
איסטנבול | אולקר ספורט ארנה | 13,059 |
| פרטיזן בלגרד
|
בלגרד | היכל אלכסנדר ניקוליץ' | 8,000 |
| ריאל מדריד
|
מדריד | ויזינק סנטר | 17,453 |
קבוצות ישראליות במפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכבי תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכבי תל אביב מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A.
הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג); מספר שיא של הפסדים במשחק הגמר.
הפועל תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפועל תל אביב שיחקה פעמיים במפעל, בעונת 1960/1961 ואף הגיעה עד רבע הגמר שם הודחה על ידי א.ס.ק. ריגה שזכתה במפעל באותה עונה ובעונת 1961/1962 שם הגיעה עד שמינית הגמר. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שש פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1965/1966, 1966/1967, 1969/1970, 1992/1993, 1993/1994 ו-1994/1995.
שאר הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפועל ירושלים שיחקה בעונת 1997/1998 במפעל לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/2002 ובעונת 2014/2015.
בעונת 2000/01 התקיימו שתי ליגות, מכבי עירוני רעננה שיחקה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון.
כמו כן, השתתפו במוקדמות מכבי ראשון לציון (בעונת 1991/1992), הפועל גליל עליון (בעונת 1993/1994) והפועל גלבוע גליל (בעונת 2010/2011). אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים[2] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג[3] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב, מכבי חיפה שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2013 לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2013/14.
זכיות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיינל פור היורוליג
זכיות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינאיקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.
| מקום | קבוצה | זכיות | סגנויות | שנות זכייה | סגנויות | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ריאל מדריד |
11 | 9 | 1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018, 2023 | 1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014, 2022 | |
| 2 |  צסק"א מוסקבה |
8 | 6 | 1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019 | 1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012 | |
| 3 | מכבי תל אביב |
6 | 9 | 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014 | 1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011 | בשנת 2001 זכתה בסופרוליג |
| 4 | פנאתינאיקוס |
1 | 1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011 | 2001 | בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג | |
| 5 | פלקנסטרו וארזה |
5 | 5 | 1970, 1972, 1973, 1975, 1976 | 1971, 1974, 1977, 1978, 1979 | |
| 6 | אולימפיאקוס |
3 | 6 | 1997, 2012, 2013 | 1994, 1995, 2010, 2015, 2017, 2023 | |
| 7 | אולימפיה מילאנו |
2 | 1966, 1987, 1988 | 1967, 1983 | ||
| 8 |  א.ס.ק. ריגה |
1 | 1958, 1959, 1960 | 1961 | ||
| - |  ק.ק ספליט |
1989, 1990, 1991 | 1972 | |||
| 10 | ברצלונה |
2 | 6 | 2003, 2010 | 1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021 | |
| 11 | וירטוס בולוניה |
3 | 1998, 2001 | 1981, 1999, 2002 | ||
| 12 | אנאדולו אפס |
1 | 2021, 2022 | 2019 | ||
| 13 | פלקנסטרו קאנטו |
0 | 1982, 1983 | |||
| - | ציבונה זאגרב |
1985, 1986 | ||||
| 15 | פנרבחצ'ה |
1 | 2 | 2017 | 2016, 2018 | |
| 16 |  דינמו טביליסי |
1 | 1962 | 1960 | ||
| - | חובנטוד בדאלונה |
1 | 1994 | 1992 | ||
| - | ז'לגיריס קובנה |
1 | 1999 | 1986 | ||
| 19 |  בוסנה סרייבו |
0 | 1979 | |||
| - | וירטוס רומא |
0 | 1984 | |||
| - | פרטיזן בלגרד |
0 | 1992 | |||
| - | לימוז' |
0 | 1993 | |||
| 23 |  אקדמיק סופיה |
0 | 2 | 1958, 1959 | ||
| - |  ספרטק ברנו |
1964, 1968 | ||||
| - | בנטון טרוויזו |
1993, 2003 | ||||
| - | סאסקי בסקוניה |
2001, 2005 | ||||
| 27 | סלביה פראג |
1 | 1966 | |||
| - | א.א.ק. אתונה |
1998 | ||||
| - | פורטיטודו בולוניה |
2004 |
זכיות לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יורוליג
יורוליג, ברשת החברתית פייסבוק
יורוליג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יורוליג, ברשת החברתית אינסטגרם
יורוליג, ברשת החברתית טיקטוק
יורוליג, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 The European Cup for Men's Champion Clubs-The Early Years
- ^ אהרון ויסברג, סופית: הפועל ירושלים ויתרה על השתתפותה ביורוליג, באתר nrg, 17 ביוני 2004
- ^ הפועל חולון רוצה לשחק ביורוליג, באתר ynet, 11 ביוני 2008
| ליגות הכדורסל האירופאיות | ||
|---|---|---|
| מבנה | מבנה ליגות הכדורסל באירופה | |
| יורוליג בסקטבול | יורוליג • יורוקאפ | |
| פיב"א | ליגת האלופות • יורופקאפ | |
| ליגות אזוריות | הליגה האדריאטית (השנייה) • הליגה הבלקנית • הליגה המאוחדת של VTB • הליגה הצפון אירופית | |
| תחרויות שבוטלו | סופרוליג • גביע ספורטה • גביע קוראץ' • יורוצ'לנג' • יורוקאפ צ'לנג' • הסופר קאפ האירופי • הליגה הבלטית | |
| יורוליג - עונת 2023/2024 | |
|---|---|
|
| פרסי היורוליג | ||
|---|---|---|
| פרסים אישיים | MVP של העונה הסדירה • MVP של הפיינל פור • חמישיית העונה • שחקן ההגנה • הכוכב העולה • מלך הסלים • מאמן השנה • מנהל השנה | |
| פרסי הוקרה | פרס אגדת יורוליג • 50 התורמים הגדולים • קבוצת העשור 2010-2000 • קבוצת העשור 2020-2010 | |
| עונות במפעל הראשון בחשיבותו בכדורסל האירופי | ||
|---|---|---|
| גביע אירופה לאלופות | 1958 • 1958/1959 • 1959/1960 • 1960/1961 • 1961/1962 • 1962/1963 • 1963/1964 • 1964/1965 • 1965/1966 • 1966/1967 • 1967/1968 • 1968/1969 • 1969/1970 • 1970/1971 • 1971/1972 • 1972/1973 • 1973/1974 • 1974/1975 • 1975/1976 • 1976/1977 • 1977/1978 • 1978/1979 • 1979/1980 • 1980/1981 • 1981/1982 • 1982/1983 • 1983/1984 • 1984/1985 • 1985/1986 • 1986/1987 • 1987/1988 • 1988/1989 • 1989/1990 • 1990/1991 | |
| הליגה האירופית | 1991/1992 • 1992/1993 • 1993/1994 • 1994/1995 • 1995/1996 | |
| פיב"א יורוליג | 1996/1997 • 1997/1998 • 1998/1999 • 1999/2000 | |
| סופרוליג | 2000/2001 | |
| יורוליג | 2000/2001 • 2001/2002 • 2002/2003 • 2003/2004 • 2004/2005 • 2005/2006 • 2006/2007 • 2007/2008 • 2008/2009 • 2009/2010 • 2010/2011 • 2011/2012 • 2012/2013 • 2013/2014 • 2014/2015 • 2015/2016 • 2016/2017 • 2017/2018 • 2018/2019 • 2019/2020 • 2020/2021 • 2021/2022 • 2022/2023 • 2023/2024 | |
| זוכות היורוליג | ||
|---|---|---|
| גביע אירופה לאלופות | 1958: א.ס.ק. ריגה • 1959: א.ס.ק. ריגה • 1960: א.ס.ק. ריגה • 1961: צסק"א מוסקבה • 1962: דינמו טביליסי • 1963: צסק"א מוסקבה • 1964: ריאל מדריד • 1965: ריאל מדריד • 1966: אולימפיה מילאנו • 1967: ריאל מדריד • 1968: ריאל מדריד • 1969: צסק"א מוסקבה • 1970: פלקנסטרו וארזה 1971: צסק"א מוסקבה • 1972: פלקנסטרו וארזה • 1973: פלקנסטרו וארזה • 1974: ריאל מדריד • 1975: פלקנסטרו וארזה • 1976: פלקנסטרו וארזה • 1977: מכבי תל אביב 1978: ריאל מדריד • 1979: בוסנה סרייבו • 1980: ריאל מדריד • 1981: מכבי תל אביב • 1982: פלקנסטרו קאנטו • 1983: פלקנסטרו קאנטו • 1984: פלקנסטרו וירטוס רומא • 1985: ציבונה זאגרב • 1986: ציבונה זאגרב • 1987: אולימפיה מילאנו • 1988: אולימפיה מילאנו • 1989: ק.ק. ספליט • 1990: ק.ק. ספליט • 1991: ק.ק. ספליט | |
| אליפות אירופה לקבוצות | 1992: פרטיזן בלגרד • 1993: לימוז' • 1994: חובנטוד בדאלונה • 1995: ריאל מדריד • 1996: פנאתינאיקוס | |
| הליגה האירופית | 1997: אולימפיאקוס • 1998: וירטוס בולוניה • 1999: ז'לגיריס קובנה • 2000: פנאתינאיקוס | |
| סופרוליג | 2001: מכבי תל אביב | |
| יורוליג | 2001: וירטוס בולוניה • 2002: פנאתינאיקוס • 2003: ברצלונה • 2004: מכבי תל אביב • 2005: מכבי תל אביב • 2006: צסק"א מוסקבה • 2007: פנאתינאיקוס • 2008: צסק"א מוסקבה • 2009: פנאתינאיקוס • 2010: ברצלונה • 2011: פאנתינייקוס • 2012: אולימפיאקוס • 2013: אולימפיאקוס • 2014: מכבי תל אביב • 2015: ריאל מדריד • 2016: צסק"א מוסקבה • 2017: פנרבחצ'ה • 2018: ריאל מדריד • 2019: צסק"א מוסקבה • 2020: התחרות בוטלה • 2021: אנאדולו אפס • 2022: אנאדולו אפס • 2023: ריאל מדריד | |
| הערה: עד שנת 2001, גביע אירופה לאלופות בכדורסל נוהל על ידי מפעל הסופרוליג, תחת ארגון פיב"א אירופה. בשנה זו חדל מלהתקיים, וטורניר היורוליג החליפו בפועל. | ||