אליזבת פון איקן
 | |
| לידה |
18 ביולי 1862 מילהיים על הרוהר, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביולי 1940 (בגיל 78) פוטסדאם, גרמניה הנאצית |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם, אסכולת ברביזון |
| הושפעה על ידי |
Edmond Yon |
  | |
אליזבת פון איקן (בגרמנית: Elisabeth von Eicken; 18 ביולי 1862 – 21 ביולי 1940) הייתה ציירת נוף גרמנית.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת פון איקן נולדה כבתם השלישית של הרמן וילהלם פון איקן (1816–1873) ואנה אליזבת בורכרס (1836–1916) במילהיים על הרוהר. היא למדה בליציאום העירוני "לואיסנשול" בעיר הולדתה בשנים 1871 עד 1878. לאחר לימודיה במראנו, מנטון, ז'נבה וברלין המשיכה את הכשרתה בפריז אצל אדמונד יון. בתקופה זו היא הושפעה מאוד, בציור הנוף שלה, מאסכולת ברביזון ומאלפרד סיסלי.
משנת 1894 עבדה כפרילנסרית במושבת האמנים בארהנסופ ובברלין-גרונוולד. בשנת 1894 היא בנתה בית בארנשופ, שם הייתה קרובה למייסדי מושבת האמנים, ביניהם פאול מילר-קמפף, פרידריך וכנהוזן, אנה גררסהיים ופריץ גריבה.
בברלין היא הציגה באופן קבוע, משנת 1894, בתערוכת האמנות הגדולה בברלין, וגם בתערוכות אמנות בינלאומיות, כולל במינכן, פריז וסנט לואיס. היא הייתה חברה באיגוד אמניות האישה בברלין ובקואופרטיב הכללי לאמנויות גרמניות.[2]
בשנת 1895 התחתנה עם הנרי אדלר פון פאפה, בעל אחוזה במקלנבורג. אפילו במהלך הנישואין, כשילדה שתי בנות ובן, היא נותרה פעילה אמנותית והמשיכה להשתמש בשם נעוריה פון איקן. אחוזת בעלה נמכרה בשנת 1905 ומאז המשפחה גרה בברלין-גרונוולד.
אליזבת פון איקן עסקה גם בתחומי אמנות אחרים: בקרמיקה, בצביעת חרסינה ובריהוט חדרים. בתערוכה העולמית בסנט לואיס שנערכה ב-1904 קיבלה מדליית זהב עבור מספר עבודות.
היא נפטרה בשנת 1940 ולבקשתה נקברה בבית העלמין בארנשופ.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בית בחורף -
נוף סתווי -
טחנת רוח
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ulrich Thieme, Felix Becker at all (1914). Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart (in German). Vol. 10. E. A. Seemann, Leipzig. p. 43.
- ^ Grosse Berliner Kunstausstellung, Kataloge, web.archive.org, 2014-10-22