אלן שאפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלן שאפלצרפתית: Alain Chapel;‏ 1938 - 1990), שף צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1938. אביו היה פקיד דואר ואימו מהנדסת שהחליטו בימים שלפני מלחמת העולם השנייה לפנות לייעוד שונה בחייהם והגיעו לכפר האומנים מיונה, אשר שוכן חמישה עשר מיילים צפונית לליון. שם פתחו מסעדה שהספיקה לזכות בכוכב במדריך מישלן. שאפל למד במסעדת לה פיראמיד, לאחר מותו של פרנאן פואן, השף הדגול של המסעדה. ב-1967, לאחר שעזב את לה פיראמיד, שב למסעדת אביו. ב-1969 זכה בכוכב השני במישלן. בשנת 1973, בהיותו בן שלושים וחמש כבר זכה בדירוג המקסימלי של שלושה כוכבים במדריך המסעדות של מישלן ולתשע עשרה נקודות במדריך הגו מיו למסעדה המשפחתית LaMere Charles, שהכול הכירוה כ"מקום של שאפל", ב-1976 קרא לה "מסעדת אלן שאפל". במקום הוקם גם מלון בוטיק רלה א שאטו. מסעדתו הייתה מהמבוקשות ביותר בצרפת ומקום עלייה לרגל לגסטרונומים מכל רחבי תבל. ב-1981 פתח מסעדה ביפן. בשנת 1990, בפסגת תהילתו, נפטר מהתקף לב קשה בהיותו בן חמישים ושתיים. לאחר מותו עבר ניהול המסעדה לאלמנתו סוזאן בניצוח השף (שהיה סגנו בחייו) פיליפ ז'וס.

שאפל התאפיין ביצירתיות בלתי פוסקת ויצר כחמשת אלפים מנות. היה פרפקציוניסט. הוא הקפיד על חומרי הגלם הטריים והמשובחים ביותר וכן שיהיו מאזור מגוריו או מצרפת, חיפש בנרות אחר המגדלים, דייגים והשווקים מהם יכל להשיג את המוצרים הטובים ביותר וגידל בעצמו ירקות ופירות לתצרוכת המסעדה. בהקפידו על זמני הבישול חישב לא את הדקות כי אם את השניות. שנייה לכאן או לכאן גרמו לו לחשוב שהתבשיל נהרס. הקפיד על שלמות במראה, שעין אנוש לא תבחין בה, אם תבשיל לא נראה לו היה מורה למלצר לזורקו לפח.

כשנפטר ב-1990 הוריד מדריך מישלן את דירוג המסעדה לשני כוכבים, כפי שהמדריך נוהג כששף או הבעלים המטאור עוזב. מנהלו דאז של המדריך, ברנאר נגלן, הסביר כי יהיה זה חוסר כבוד כלפי אלן שאפל להשאיר את שלושת הכוכבים. היא שומרת על ניקוד זה עד היום (2010). אלן דיקאס תלמידו מספר כי הוא היה השף שהשפיע עליו יותר מכל והסטון בלומנטל מונה את ספרו כאחד משני הספרים שלמד מהם הכי הרבה. פייר גנייר, תומאס קלר ודניאל בולו מספרים אף הם כי הושפעו מאוד משאפל.

קרייג קלייבורן, מבקר המסעדות של הניו יורק טיימס כתב על אחד מתבשיליו של שאפל כי "זוהי אחת מתפארות הבישול הגדולות ביותר של דורנו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביטל ענבר, התענוגות של צרפת, א. ניר, תל אביב, 1997; עמ' 95, 139, 186, 187, 193, 202, 219-212, 303.
  • אביטל ענבר, תענוגות פרובאנס, אביטל ענבר, ירושלים, 2000; עמ' 176, 253, 428.
  • Michael Steinberger, Au Revoir to All That: The Rise and Fall of French Cuisine, Bloomsbury Publishing PLC, 2010. pp. 31, 34, 36-40, 59, 74, 79, 82, 163-165, 175, 182, 201-202, 205.
  • Rudolph Chelminski, 2005. The Perfectionist : Life and Death in Haute Cuisine (Gotham/Penguin). pp. 7, 64, 67, 149, 178, 237, 238, 280, 323.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]