אנני סווינרטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנני סווינרטון
Annie Swynnerton
לידה 1844
Kersal, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1933 (בגיל 89 בערך)
Hayling Island, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Mater Triumphalis עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Joseph William Swynnerton (6 ביולי 1883ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנני לואיזה רובינסון סווינרטוןאנגלית: Annie Swynnerton;‏ 26 בפברואר 184424 באוקטובר 1933) הייתה ציירת בריטית, הידועה בעיקר בזכות עבודות הדיוקן והסמליות שלה, אך גם הייתה ציירת נופים בעלת יכולת.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני סווינרטון, חוש הראיה, 1895

אנני לואיזה רובינסון נולדה בהולמה, מנצ'סטר בשנת 1844. הוריה היו פרנסיס רובינסון, עורך דין, ואן סנדרסון. לסווינרטון היו שש אחיות. היא יצרה ומכרה תמונות בצבעי מים כדי להוסיף להכנסות המשפחה בתקופה כלכלית קשה. אמילי, אחותה, הייתה גם אמנית.[2]

משנת 1871, סווינרטון התאמנה בבית הספר לאמנות במנצ'סטר. היא זכתה בפרס זהב ומלגה לציורי שמן וצבעי מים. בשנים 1874–1876 לקחה שיעורי אמנות ברומא יחד עם חברתה האמנית, איזבל דאסר. לאחר מכן שתי הנשים למדו באקדמיה ז'וליאן בפריז משנת 1877 עד 1880. סווינרטון הושפעה מיצירותיו של ז'ול בסטיאן-לאפה. היא התגוררה במנצ'סטר בשנת 1880. משנת 1882 התגוררה בלונדון.[3]

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני סווינרטון, קופידון ופסיכה, 1891

סווינרטון ציירה דיוקנאות, דמויות, יצירות סמליות.[4] ג'ורג' פרדריק ווטס ואדוארד בורן-ג'ונס היו תומכי הקריירה שלה. לדברי לינדה מוריי, "היא הושפעה רבות מווטס, ורבים מהנושאים שלה היו מהסוג האלגורי או הסמלי שהיו חביבים עליו. הרישום שלה היה סולידי, והיא השתמשה בצבע רענן ושבור, שחיבר אותה עם אימפרסיוניזם." בקטלוג בתערוכה בגלריית טייט נכתב כי "אנני סווינרטון, הייתה אחת הציירות הנועזות ביותר של עירום, ולעיתים קרובות ציוריה זעזעו את הצופים עם דמויותיה המצוירות היטב". עבודותיה של סווינרטון שילבו היבטים של נאו-קלאסיציזם, קדם רפאליזם ואימפרסיוניזם, היא הייתה גם מיומנת בציור ילדים.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאסר וסווינרטון חלקו סטודיו. בשנת 1879 הקימו שתי הנשים את אגודת הציירות של מנצ'סטר שהציעה חינוך לנשים לאמנות תערוכות. סווינרטון ציירה את דיוקנה של דאסר, שהוצג בשנת 1880 באקדמיה המלכותית לאמנויות, והוא ניתן לגלריה לאמנות במנצ'סטר. היא הייתה האישה השנייה שישבה בוועדת תערוכת הסתיו של ליברפול בשנת 1895.

סווינרטון הציגה באקדמיה המלכותית לאמנויות בין השנים 1879 עד 1886 ואז 1902 עד 1934. ג'ון סינגר סרג'נט העריך ורכש את עבודתיה. הוא המליץ לבחירתה בשנת 1922 כאישה הראשונה באקדמיה המלכותית מאז המאה ה-18.[6]

עבודותיה של סווינרטון הוצגו גם בתערוכות לאומיות ובינלאומיות אחרות, בהן אברדין, מנצ'סטר, שיקגו ופיטסבורג.

בשנת 1893, התמונה "פלורנס נייטינגייל" הוצגה בתערוכת נשים בתערוכה העולמית בשיקגו. סווינרטון נכללה בתערוכת "נשים בפריז 1850–1900".

זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא הייתה תומכת פעילה בתנועת זכויות לנשים באותה תקופה, והייתה חתומה על ההצהרה של האיגוד הלאומי לשוויון זכויות לנשים בשנת 1889. היא לא הייתה 'פמיניסטית' במובן המודרני, או סופרת פעילה, אם כי תמכה בבירור במטרות האלה.[7]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא פגשה את הפסל ג'וזף ויליאם סווינרטון, בשעה ששניהם חיו ברומא. הם התחתנו בשנת 1883 והתגוררו בעיקר ברומא. היה להם סטודיו בשפרד בוש בלונדון. בעלה נפטר בשנת 1910.

ראייתה של סווינרטון הידרדרה בשנותיה המאוחרות. לאחר מות בעלה, היא גרה בצ'לסי, לונדון ורומא, לפני שהתיישבה לבסוף באי האילינג, אנגליה.

היא נפטרה בשנת 1933.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנני סווינרטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Annie Swynnerton
  2. ^ Swynnerton [née Robinson], Annie Louisa (1844–1933)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
  3. ^ Elizabeth Crawford (2 September 2003). The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866–1928. Routledge. p. 669
  4. ^ Sara Gray (2009). "Annie Louisa Swynnerton". The Dictionary of British Women Artists. Casemate Publishers. pp. 255–256
  5. ^ Cathy Hartley (15 April 2013). Historical Dictionary of British Women. Routledge. p. 418
  6. ^ "Annie Swynnerton, A.R.A", www.racollection.org.uk
  7. ^ Elizabeth Crawford, The Women's Suffrage Movement, London, Routledge, 2001; p. 669.