אשליית דיבור לשיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשפט 'לפעמים מתנהגים בצורה כל כך מוזרה' שנאמר בצורה מדוברת (באנגלית) נשמע כאילו שהוא מושר לאחר מספר חזרות

אשליית הדיבור לשיר היא אשליה שמיעתית שהתגלתה על ידי דיאנה דויטש ב-1995. כאשר ביטוי מדובר חוזר על עצמו מספר פעמים, מבלי לשנות אותו בשום צורה, ומבלי לספק שום הקשר, הוא נהפך באופן תפיסתי מדיבור לשיר.[1][2]

גילוי וניסוי ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשליה התגלתה על ידי דויטש ב-1995 כשהכינה את הפרשנות המדוברת לתקליטור שלה 'אשליות מוזיקליות ופרדוקסים'. היא שמה את המשפט 'לפעמים מתנהגים בצורה כל כך מוזרה' (באנגלית) בלולאה, ושמה לב שאחרי שהוא חזר על עצמו כמה פעמים נראה שהוא מושר ולא מדובר.[1] מאוחר יותר היא כללה את האשליה הזו בתקליטור 'מילות רפאים ומוזרויות אחרות'[2] וציינה שברגע שהביטוי הפך תפיסתית לשיר, הוא המשיך להישמע כשיר גם כשהוא מושמע בהקשר של המשפט המלא שבו הוא הופיע במקור.

דויטש, הנת'ורן ולפידיס[3][4] בחנו את האשליה בפירוט. הם הראו שכאשר המשפט הזה נשמע רק פעם אחת, המאזינים תפסו אותו כדיבור, אך לאחר מספר חזרות, הם תפסו אותו כשיר. השינוי התפיסתי הזה דרש שהחזרות יהיו זהות במדויק; היא לא התרחשה כשהן הועברו מעט, או שהוצגו עם ההברות בסדרים מבולבלים. בנוסף, כאשר המאזינים התבקשו לחזור על הביטוי לאחר ששמעו אותו פעם אחת, הם חזרו עליו כדיבור. אולם כאשר התבקשו לחזור על הביטוי לאחר ששמעו אותו עשר פעמים, הם חזרו עליו כשיר.

מצעים נוירולוגיים של האשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריות של המצעים הנוירולוגיים של דיבור ותפיסת שיר התבססו על תגובות לגירויים של דיבור ושירה, ואלו נבדלות בתכונותיהן. לדוגמה, תוכן הצליל בהברות מדוברות משתנה בדרך כלל באופן דינמי, בעוד שהצלילים של תווים מוזיקליים נוטים להיות בלתי משתנים והתווים נוטים להיות בעלי משך ארוך יותר. מסיבה זו, תיאוריות של מצעי המוח של תפיסת דיבור ותפיסת שיר הביאו הסברים במונחים של המאפיינים האקוסטיים המעורבים.[5] אולם באשליית הדיבור לשיר חוזר ביטוי בדיוק, ללא שינוי בתכונותיו; עם זאת, ניתן לשמוע אותו כדיבור או כשיר. מסיבה זו, מספר מחקרים חקרו את אזורי המוח המעורבים באשליה. הפעלה מוגברת נמצאה באונות הקדמיות והרקתיות של שתי ההמיספרות כאשר המאזין תפס ביטוי מדובר חוזר כמושר ולא מדובר.[6][7] האזורים המופעלים כללו כמה כאלו שחוקרים אחרים מצאו שהופעלו בזמן האזנה לשיר.[8][9]

חומר דיבור תורם לאשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטויים המסומנים בהברות עם צלילים יציבים ומעדיפים פרשנות מטרית נוטים להועיל לאשליה.[6][10] עם זאת, האשליה אינה מועצמת על ידי חזרות קבועות על הביטוי כולו.[10][11] יתרה מכך, האשליה חזקה יותר עבור ביטויים בשפות שקשה יותר לבטא[11] וכאשר המאזינים אינם מסוגלים להבין את שפת האמירה.[12]

מאזינים שחווים את האשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשליית הדיבור לשיר מתרחשת אצל מאזינים עם או בלי הכשרה מוזיקלית.[6][3][4][7][10][11][12] היא מופיעה אצל מאזינים הדוברים שפות שונות, לרבות שפות שאינן טונאליות כמו אנגלית, אירית, קטלאנית, גרמנית, איטלקית, פורטוגזית, צרפתית, קרואטית והינדית, ושפות טונאליות כמו תאילנדית ומנדרינית; עם זאת, הוא חלש יותר אצל דוברי שפות טונאליות מאשר שפות שאינן טונאליות.[11][12]

אשליות קשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגוליס ושימחי-גרוס דיווחו על אשליות קשורות שבהן סוגים שונים של קול הופכים למוזיקה על ידי חזרה. רצפים אקראיים של צלילים נשמעו כמוזיקליים יותר כשהם הושמעו בלולאה,[13] וקליפים המורכבים משילוב של צלילים סביבתיים נשמעו מוזיקליים יותר בעקבות החזרות.[14] השפעות אלו היו חלשות יותר מזו של אשליית הדיבור לשיר המקורית, אולי בגלל שהדיבור והשיר שלובים זה בזה במיוחד מבחינה תפיסתית, וגם בגלל שמאפייני הדיבור המייצרים את האשליה המקורית תורמים במיוחד להשפעה חזקה.

הסברים של האשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזרה היא מאפיין חשוב במיוחד של מוזיקה, ולכן מספקת רמז חשוב שיש להתייחס לביטוי כמוזיקה ולא דיבור.[15][16] ליתר דיוק, בשירה, צלילי התנועות נשמעים באופן מובהק, אך בדיבור הם נראים מרוכזים. הוצע כי בדיבור המעגל העצבי העומד בבסיס תפיסת הצליל מעוכב במידה מסוימת, מה שמאפשר למאזין למקד את תשומת הלב בעיצורים ובתנועות, החשובים למשמעות המילולית. חזרה מדויקת על המילים המדוברות עלולה לגרום למעגל זה להיות חסר עכבות, כך שהצלילים יישמעו בצורה בולטת יותר, וכך כמו שמושרים.[16] ואכן, מבני המוח המופעלים כאשר האשליה מתרחשת תואמים במידה רבה לאלה המופעלים בתגובה לשירה.[6][8][9]

בנוסף, מספר מאפיינים של ביטוי מדובר שסביר שיתרחשו בשיר תורמים לאשליה. אלה כוללים הברות עם צלילים יציבים יותר, וביטויים עם התפלגות קבועה יותר של מבטאים.[10] הסברים אחרים מתייחסים למבנה וזיכרון מוזיקלי ברמה גבוהה יותר. המאזינים מסוגלים להבחין טוב יותר בגובה הצלילים בביטויים חוזרים מאשר בכאלו שאינם חוזרים, כאשר גובהי הצליל מפרים את המבנה של המוזיקה הטונאלית המערבית.[17] זיכרון ארוך טווח למנגינות עשוי להיות מעורב גם: אם התכונות הפרוזודיות של ביטוי מדובר דומות לאלו של מנגינה ידועה, ניתן להפעיל את מעגלי המוח שבבסיס דפוסי הגובה והמקצבים המוזיקליים, כך שהביטוי יישמע כשיר.[16]

קשר להלחנה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחינים רבים, כולל ג'זואלדו, מונטוורדי ומוסורגסקי, טענו שניתן להפיק אקספרסיביות במוזיקה מהטיות בדיבור, והם כללו תכונות של דיבור במוזיקה שלהם.[16] מערכת יחסים נוספת הועלתה על ידי סטיב רייך, ביצירות שלו כמו Come Out ו - It's Gonna Rain. הוא הציג ביטויים מדוברים בסטריאו והעביר אותם בלולאה, תוך קיזוז הדרגתי של הצלילים משני המקורות כדי ליצור אפקטים מוזיקליים, ואלה הוגברו ככל שהאי-התאמה התרחבה.[18][19] יתרה מכך, בחיבורו של רייך רכבות אחרות הוטמעו קטעי דיבור קצרים במוזיקה אינסטרומנטלית כדי להביא לידי ביטוי את איכותם המוזיקלית.[20] כיום, הרבה מוזיקה פופולרית, במיוחד מוזיקת ראפ, מורכבת משיר דיבור קצבי בליווי מוזיקלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elizabeth Hellmuth Margulis (2013). On Repeat: How Music Plays the Mind. Oxford University Press. ISBN 978-0199990825.
  • Deutsch, D. (2019). Musical Illusions and Phantom Words: How Music and Speech Unlock Mysteries of the Brain. Oxford University Press. ISBN 9780190206833. LCCN 2018051786.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Diana Deutsch (1995). Musical Illusions and Paradoxes, Track 1 (CD) (באנגלית). La Jolla: Philomel Records. 1377600012.
  2. ^ 1 2 Diana Deutsch (2003). Phantom Words and Other Curiosities, Tracks 21-26 (CD) (באנגלית). La Jolla: Philomel Records. 1377600022.
  3. ^ 1 2 Deutsch, D.; Henthorn, T.; Lapidis, R. (2008). "The speech-to-song illusion". Journal of the Acoustical Society of America. 124 (4): 2471. Bibcode:2008ASAJ..124.2471D. doi:10.1121/1.4808987.
  4. ^ 1 2 Deutsch, D.; Henthorn, T.; Lapidis, R. (2011). "Illusory transformation from speech to song". Journal of the Acoustical Society of America. 129 (4): 2245–2252. Bibcode:2011ASAJ..129.2245D. doi:10.1121/1.3562174. PMID 21476679.
  5. ^ Zatorre, R. J.; Belin, P.; Penhune, V. B. (2002). "Structure and function of auditory cortex: music and speech". Trends in Cognitive Sciences. 6 (1): 37–46. doi:10.1016/S1364-6613(00)01816-7. PMID 11849614.
  6. ^ 1 2 3 4 Tierney, A.; Dick, F.; Deutsch, D.; Sereno, M. (2013). "Speech versus song: multiple pitch-sensitive areas revealed by a naturally occurring musical illusion". Cerebral Cortex. 23 (2): 249–254. doi:10.1093/cercor/bhs003. PMC 3539450. PMID 22314043.
  7. ^ 1 2 Hymers, M.; Prendergast, G.; Liu, C.; Schulze, A.; Young, M. L.; Wastling, S. J.; Barker, G. J.; Millman, R. E. (2015). "Neural mechanisms underlying song and speech perception can be differentiated using an illusory percept". NeuroImage. 108: 225–233. doi:10.1016/j.neuroimage.2014.12.010. PMID 25512041.
  8. ^ 1 2 Callan, D.; Tsytsarev, V.; Hanakawa, T.; Callan, A.; Katsuhara M.; Fukuyama, H.; Turner, R. (2006). "Song and speech: brain regions involved with perception and covert production". NeuroImage. 31 (3): 1327–1342. doi:10.1016/j.neuroimage.2006.01.036. PMID 16546406.
  9. ^ 1 2 Schön, D.; Gordon, R.; Campagne, A.; Magne, C.; Astésano C.; Anton, J.; Besson, M. (2010). "Similar cerebral networks in language, music and song perception". NeuroImage. 51 (1): 450–461. doi:10.1016/j.neuroimage.2010.02.023. PMID 20156575.
  10. ^ 1 2 3 4 Falk, S.; Rathcke, T.; Dalla Bella, S. (2014). "When speech sounds like music". Journal of Experimental Psychology: Human Perception and Performance. 40 (4): 1491–1506. doi:10.1037/a0036858. PMID 24911013.
  11. ^ 1 2 3 4 Margulis, E. H.; Simchy-Gross, R.; Black, J. L. (2015). "Pronunciation difficulty, temporal regularity, and the speech-to-song illusion". Frontiers in Psychology. 6: 48. doi:10.3389/fpsyg.2015.00048. PMC 4310215. PMID 25688225.
  12. ^ 1 2 3 Jaisin, K.; Suphanchaimat, R.; Figueroa, M. A. F. C.; Warren, J. D. (2016). "The speech-to-song illusion is reduced in speakers of tonal (vs. non-tonal) languages". Frontiers in Psychology. May: 662. doi:10.3389/fpsyg.2016.00662. PMC 4860502. PMID 27242580.
  13. ^ Margulis, E. H.; Simchi-Gross, R. (2016). "Repetition enhances the musicality of randomly generated tone sequences". Music Perception. 33 (4): 509–514. doi:10.1525/MP.2016.33.4.509.
  14. ^ Simchi-Gross, R.; Margulis, E. H. (2018). "The sound-to music illusion: Repetition can musicalize nonspeech sounds". Music and Science. doi:10.1177/2059204317731992.
  15. ^ Margulis, E.H. (2014). On repeat: How music plays the mind. New York: Oxford University Press.
  16. ^ 1 2 3 4 Deutsch, D. (2019). Musical Illusions and Phantom Words: How Music and Speech Unlock Mysteries of the Brain. Oxford University Press. ISBN 9780190206833. LCCN 2018051786.
  17. ^ Vanden Bosch der Nederlanden, C.; Hannon, E.E.; Snyder, J.S. (2015). "Finding the music of speech: Musical knowledge influences pitch processing in speech". Cognition. 142: 135–140. doi:10.1016/j.cognition.2015.06.015. PMID 26151370.
  18. ^ Steve Reich (1966). Come Out. Columbia Records, a division of Sony Music Entertainment.
  19. ^ Steve Reich (1965). It’s Gonna Rain. Nonesuch.
  20. ^ Steve Reich (1988). Different Trains. Nonesuch.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אשליית_דיבור_לשיר&oldid=37083762"