רכבות אחרות (יצירה מוזיקלית)
רכבות אחרות (באנגלית: Different Trains) זו יצירה שנכתבה על ידי המלחין היהודי-אמריקאי סטיב רייך בשנת 1988. זוהי יצירה בעלת שלושה פרקים שנכתבה עבור רביעיית מיתרים וקלטת שמע. היצירה מורכבת מארבע שכבות סאונד מקבילות: נגינה חיה או מוקלטת של רביעיית מיתרים, פסקול של הרביעייה, צלילי רכבות וסירנות, קטעי דיבור. היצירה בוצעה לראשונה על ידי רביעיית קרונוס (Kronos Quartet) וזכתה בפרס גראמי ליצירה הקלאסית העכשווית הטובה ביותר (אנ') לשנת 1989.
הרקע להלחנת היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה נסע רייך ברכבת בין ניו יורק ללוס אנג'לס כדי לבקר את הוריו שנפרדו. כעבור שנים הוא הרהר בעובדה, שאילו היה חי באירופה באותה תקופה, ייתכן שהיה נוסע ברכבות שהובילו יהודים למחנות השמדה.
בעבודתו המוקדמת של רייך נעשה לעיתים קרובות שימוש בקלטות, תוך שימוש במהירויות שונות. עם זאת, "רכבות אחרות" היה ניסיון חדש שבו רייך השתמש בדיבור מוקלט כבסיס למלודיות.
מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה רכבות אחרות מורכבת משלושה פרקים הנושאים את הכותרות הבאות:
- אמריקה לפני המלחמה (פרק ראשון).
- אירופה בזמן המלחמה (פרק שני).
- לאחר המלחמה (פרק שלישי).
כל פרק פותח בדרך כלל בכלי יחיד (ויולה לנשים וצ'לו לגברים[1]) ובהקלטה של משפט שממנו מושמעת המנגינה. המנגינה הולכת ומתפתחת, כשכלי נגינה נוספים מצטרפים להקלטה במהלך משפט או חצי משפט. המוזיקה המיועדת לכלי המיתר מלווה בשפת קצב (paradiddle) שיש בה תדרים משתנים וזאת במקום תיפוף לסירוגין.
בנוסף לדיבור, היצירה כוללת הקלטות של צלילי רכבות נוסעות, כמו גם של צופרי האזעקה ופעמוני אזהרה ובנוסף, קטעים מוקלטים מראש המנוגנים על ידי רביעיית המיתרים. כך נוצרים ארבע רביעיות מתוך אחת, המשקפות שלושה קטעים של הקונטרפונקט שקדמו לו: הקונטרפונקט של וורמונט (Vermont Counterpoint) לחליליות מרובות נתיבים, הקונטרפונקט הניו יורקי (New York Counterpoint) עבור קלרינטים מרובי נתיבים, והקונטרפונקט החשמלי (Electric Counterpoint) לגיטרות חשמליות מרובות נתיבים.
הדיבור המוקלט שמהווה את הבסיס ליצירה רכבות אחרות נלקח מתוך ראיונות עם אנשים בארצות הברית ואירופה על השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, על השנים שבמהלך המלחמה ולאילו שמיד לאחריה. בפרק הראשון שנקרא אמריקה-לפני המלחמה, נשמעים קולם של המטפלים של רייך ורג'יניה ולורנס דייוויס. בנוסף נשמע קולו של עובד הרכבת שתפקידו היה לשרת את נוסעי הרכבת במהלך נסיעות ארוכות בקרונות שינה (Pullman Porter). שתי הדמויות נזכרות בחוויית הנסיעה ברכבת בעוד קולות הרכבת האמריקאית נשמעים ברקע.
בפרק השני אירופה-בזמן המלחמה שלושה ניצולי שואה (שזוהו על ידי רייך כפאול, רחל, ורחלה) מדברים על חוויותיהם באירופה בזמן המלחמה, כולל הנסיעה ברכבת למחנות הריכוז. בפרק זה נשמעים קולות הרכבת וצופרים של אירופה. שריקות הרכבת האמריקאית נשמעים במשכים ארוכים של מרווחים מוזיקליים של רביעיות וחמישיות, בעוד שריקות הרכבת האירופית כוללות בעיקר צרחות אקורדים משולשים קצרות[2].
הפרק השלישי, לאחר המלחמה, מציג את ניצולי השואה המדברים על השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, יחד עם הקלטות של דייוויס ווירג'יניה. ישנה חזרה על קולות הרכבת האמריקאית שהופיעו בפרק הראשון.
רייך פיתח את מנגינת הדיבור בעבודות נוספות, למשל המערה (1993), וחיי עיר (1995). טכניקה זו מופיעה גם ביצירה WTC 9/11, יצירה העוסקת בטרגדיה האנושית ביחס לחיי היומיום והתגובות אליה.
רייך יצר את היצירות הללו על ידי העברת הקלטות הדיבור שלו לתוך דוגם צלילים, סמפלר, (דגם Casio FZ-1). ביצירה חיי עיר משתמשים בדוגם צלילים בזמן ההופעה (ולא בהקלטה מראש) והם מופעלים בדומה לכלי נגינה קונבנציונליים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרטון ביצוע היצירה על ידי התזמורת הלונדונית העכשיות, 2016
- חגי חיטרון, רכבות ודמעות של זכוכית, באתר הארץ, 3 ביולי 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Steve Reich at 70, NPR.org (באנגלית)
- ^ Steve Reich and Paul Hillier, Writings on Music, 1965-2000, USA: Oxford University Press, 2002, עמ' p. 182
