בהירות מוחלטת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהירות מוחלטת (Absolute magnitude) היא גודל אסטרונומי המתאר את בהירותם של כוכבים תוך הנחה שרירותית כי מרחקם מכדור הארץ שווה ל-10 פארסק (כ-32.6 שנות אור). מסומנת באות M (להבדיל מהבהירות הנראית המסומנת באות m). הבהירות המוחלטת נמדדת בסולם לוגריתמי.

חשיבותה של הבהירות המוחלטת נובע מירידת עוצמת האור עם ריבוע המרחק מן הצופה (המודד). לדוגמה, שני כוכבים אשר בהירותם המוחלטת זהה אולם מרחקו של אחד מהם מן הצופה הוא כפול - עוצמת האור המגיעה ממנו תהיה קטנה פי ארבעה לעומת זו של הכוכב הקרוב יותר. לבהירות המוחלטת חשיבות גדולה בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, אשר באמצעותה נקבע סיווג הענף של כוכבים שונים (ננס, כוכב סדרה ראשית או ענק).

חישוב הבהירות המוחלטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהירות הנראית גדלה עם העלייה בבהירות המוחלטת, והיא פוחתת עבור מרחקים הולכים וגדלים מהמקור. הנוסחה המקשרת בין הבהירות המוחלטת (M) והבהירות הנראית (m) נתונה על ידי:

\ M = m - 5 ((\log_{10}{D_L}) - 1) כאשר M היא הבהירות המוחלטת, m היא הבהירות הנראית, הגודל L‏D קרוי מרחק הבהירות והוא שווה למרחק מהמקור ביחידות פארסק (כ-3.2616 שנות אור) עבור עצמים קרובים. כשמדובר במרחקים גדולים, יש לקחת בחשבון את השפעת עקמומיות המרחב, לפי תורת היחסות הכללית, ולהכניס תיקון לערכו של L‏D.

עבור עצמים שמרחקם מהצופה 10 פרסק, הבהירות הנראית והבהירות המוחלטת שוות בגודלן.

בהירות מוחלטת לגופים במערכת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכוכבי לכת ואסטרואידים במערכת השמש ישנה שיטה שונה למדידת הבהירות המוחלטת. בשיטה הרגילה גופים אלו היו מקבלים מספרים גבוהים ביותר, ועל כן הומצאה להם שיטה נפרדת לחישוב הבהירות המוחלטת, המסומנת באות H. לפי שיטה זו, הבהירות המוחלטת H של הגוף היא בהירותו במידה והיה נמצא במרחק של יחידה אסטרונומית אחת הן מהשמש והן מהצופה, בפאזה של 100%.