השמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השמש סמל השמש
השמש
מידע כללי
סוג עצם: כוכב
סיווג ספקטרלי: כוכב הסדרה הראשית מסוג G
על פי הרצשפרונג-ראסל: כוכב מהסדרה הראשית מטיפוס G2V
מאפיינים תצפיתיים
מרחק ממוצע מכדור הארץ: 149,597,887 ק"מ
(8.31 דקות במהירות האור)
בהירות נראית (V): 26.8m
בהירות מוחלטת: 4.83m
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהמרכז הגלקטי: ‎2.5×1017 km
(26,000-28,000 שנות אור)
תקופה גלקטית (a):
(משך המסלול סביב המרכז הגלקטי)
225 עד 250 מיליון שנה
מהירות:
- סביב מרכז הגלקסיה
- ביחס לסביבה הגלקטית

217 ק"מ/שנייה
20 ק"מ/שנייה
שיפוע ציר:
- ביחס למישור המילקה
- ביחס למישור הגלקטי

7.25°
67.23°
משך זמן סיבוב: (בקו המשווה) 25 יום, 9 שעות, 7 דקות, 13 שניות
מהירות סיבוב: (בקו המשווה) 7,174 ק"מ/שעה
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע: ‎1.392×109 m‎
(פי 109 מקוטר כדור הארץ)
היקף: ‎4.373×109 m‎
(פי 109 מהיקף כדור הארץ)
שטח הפנים: ‎6.09×1018 m2
(פי 11,900 משטח פני כדור הארץ)
נפח: ‎1.41×1027 m3
(פי 1,300,000 מנפח כדור הארץ)
מסה: ‎ 1.988435×1030 Kg
(פי 332,946 ממסת כדור הארץ)
צפיפות: 1.408 גרם/סמ"ק
(פי 0.26 מכדור הארץ, ו-1.409 ממים)
כבידה על פני השטח: 273.95 m s-2
כבידה יחסית על פני השטח: 27.9 ג'י
מהירות מילוט: 617.54 ק"מ/שנייה
(פי 55 ממהירות המילוט בכדור הארץ)
טמפרטורה:
- פני השמש
- הילת השמש
- ליבת השמש

5,785 קלווין
‎5.7×106 קלווין
‎15×106 קלווין
נהירות: (LS) ‎3.827×1026 J s-1
הרכב הפוטוספירה
מימן: 73.46 %
הליום: 24.85 %
חמצן: 0.77 %
פחמן: 0.29 %
ברזל: 0.16 %
נאון: 0.12 %
חנקן: 0.09 %
צורן: 0.07 %
מגנזיום: 0.05 %
גופרית: 0.04 %

הַשֶמֶשׁ היא כוכב במרכז מערכת השמש, וכוכב הסדרה הראשית מסוג G.

כדור הארץ וגופים נוספים (הכוללים כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסיים, כוכבי לכת מינורים, אסטרואידים, שביטים ואבק כוכבי) חגים סביב השמש במסלול קבוע עקב כוח המשיכה שלה.

מסת השמש היא 99.86% מכלל המסה הידועה של מערכת השמש, והשפעתה על הגופים השונים בה רבה מאוד. כוח המשיכה הרב של השמש מושך חומר פנימה, ואילו רוח השמש שנפלטת כתוצאה מהפעילות התרמו-גרעינית דוחפת את אותם הגופים החוצה. הגופים הגדולים (כוכבי הלכת) במערכת השמש מצויים במסלולים יציבים של סיבוב סביב השמש, כאשר כח הכבידה של השמש הוא הכח המחזיק אותם במסלול, ומונע מהם לברוח לחלל הרחוק. מסלולי הגופים נקבעים על ידי האינטראקציה הכבידתית בין כל הגופים במערכת השמש, אם כי השמש עצמה היא הגורם הדומיננטי ובקירוב ראשון, המסלולים הם מסלולים אליפטיים קפלריאניים. יתרה מזאת, האנרגיה של קרינת השמש תומכת בכל החיים בכדור הארץ ומניעה את האקלים ומזג האוויר הגלובלי.

השמש ידועה גם בשם "חמה", ולעתים מכונה בשם הלטיני סוֹל (Sol) או בשם היווני הֶלְיוֹס (Helios). במיתולוגיה הכנענית, קרויה אלת השמש "שפש" או "שמש".

הסמל האסטרולוגי והאסטרונומי של השמש מורכב מעיגול שבמרכזו נקודה - סמל השמש - על אף שנראה שהסמל מציין את מיקום השמש במרכז מערכת השמש, הוא קדם לתפיסה ההליוצנטרית.

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה על פני השמש היא 5,785 מעלות קלווין ואילו במרכזה היא מגיעה לכ-15.7 מיליון מעלות. החום הרב השורר במרכז השמש מאפשר קיום תהליכים תרמו-גרעיניים, ובפרט היתוך גרעיני, שהם מקור האנרגיה של השמש. קוטר השמש הוא 1,392,000 קילומטר ונפחה גדול פי יותר ממיליון מנפח כדור הארץ. מסתה גדולה ממסת כדור הארץ פי 300,000 בקירוב, והיא עשויה בעיקר ממימן - 74%, והליום - 24%. היא מכילה גם חמצן, פחמן, חנקן, ניאון, ברזל, צורן, מגנזיום, גופרית ויסודות אחרים בשיעורים קטנים יחסית.

השמש סובבת סביב צירה אך היא אינה גוף קשיח, וזאת ניתן לראות בכתמי השמש, שהם תוצאה של פעילות מגנטית חזקה על פני השמש. צבעם כהה יותר מפני השמש בגלל הטמפרטורה הנמוכה שלהם יחסית לפני השמש.

גילה המוערך של השמש הוא 4.5 מיליארד שנה. היא נעה במסלול בגלקסיית שביל החלב במרחק של כ-26 אלף עד 28 אלף שנות אור ממרכז הגלקסיה, ומשלימה סיבוב בכ-226 מיליון שנים.

כאשר מסתכלים על השמש רואים אותה במצבה כפי שהיה לפני כ-8 דקות לערך. הסיבה לכך היא המרחק הגדול שבין כדור הארץ לשמש (כ-150,000,000 ק"מ, או יחידה אסטרונומית אחת), והעובדה שהאור נע במהירות סופית.

לעתים מסתיר הירח את השמש מעיני צופים הנמצאים על כדור הארץ. תופעה זו קרויה ליקוי חמה, ובמשך דורות רבים הטילה אימה על האדם.

סיווגה של השמש בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל הינו G2V שמשמעותו כי השמש הינה כוכב הסדרה הראשית צהוב, הנמצא בשלב בעירת המימן.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של השמש ועתידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומם של יסודות כבדים במערכת השמש, כגון ברזל, זהב ואורניום, מצביע על כך שהשמש לא נמנית עם הדור הראשון של הכוכבים, כלומר, היא נוצרה משרידיהם של כוכבים קדומים אשר יצרו את אותם יסודות כבדים. הדרך הסבירה ביותר להופעת יסודות כאלה היא התהליכים הגרעיניים המתרחשים בהתפרצות של סופר נובה או מהתמרת יסודות דרך ספיגת נייטרונים בליבה של כוכב מסיבי מן הדור הראשון.

מסת השמש הינה כ 1.9891x1030 קילוגרם הקטנה מן הגבול התחתון ליצירת חור שחור (עבורו נדרשת ליבה של שלוש מסות שמש) או אף לכוכב נייטרונים (ליבה מינימלית של 1.46 מסות שמש, גבול צ'נדרסקהר). לפיכך תהפוך השמש, בעוד כחמישה מיליארד שנים, לענק אדום, כאשר כ-9% מן הדלק המימני בליבה יותך להליום. בתקופה זו יתחיל היתוך נמרץ של גרעיני הליום בתהליך שנקרא הבזק הליום. אז תעלה טמפרטורת הליבה לכ-300 מיליון מעלות, והשכבות החיצוניות של השמש יתפשטו אל מעבר למסלולו הנוכחי של כדור הארץ. בהמשך, תנודות בטמפרטורה יגרמו לשמש להשיל את השכבות החיצוניות, שיהפכו לערפילית פלנטרית. ליבת השמש תהפוך לננס לבן, המצטנן לאיטו בחלל.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמש מורכבת משני חלקים המחולקים למספר מקטעים, החלק הפנימי של השמש מורכב מליבת השמש, אחריה מגיע החלק הקרינתי והחלק הזרימתי. החלק החיצוני של פני השמש הנראה לעין ושממנו נפלטת קרינת השמש לחלל הוא הפוטוספירה, שעוביה אינו עולה על כמה מאות קילומטרים. מעל הפוטוספירה מצויה האטמוספירה של השמש, צבעה כתום והיא מכונה כרומוספירה. מעבר לכרומוספירה מצויה שכבת מעבר שעובייה כ-75,000 קילומטר ומעבר לה מצויה העטרה שבה ניתן לחזות בשעת ליקוי חמה מלא.

ליבת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליבת השמש

רדיוס ליבת השמש הינו 20% מרדיוס השמש בלבד, אולם אזור זה מהווה את מקור האנרגיה של השמש שכן רק שם מתקיים היתוך גרעיני. התנאים השוררים בליבת השמש על מנת לאפשר היתוך גרעיני הנם קיצוניים ביותר, הצפיפות הממוצעת עומדת על כ-150,000 קילוגרם למטר מעוקב, הטמפרטורה הינה כ-13,600,000o צלזיוס.

התהליכים המתרחשים בליבת השמש מהווים את המקור לאנרגיית האור והחום המאפשרות את קיום החיים בכדור הארץ. מקור האנרגיה הינו בתהליכי היתוך גרעיני בו, בתגובה הכוללת, ארבעה אטומי מימן עוברים היתוך לאטום הליום. מסתו של אטום הליום קטנה במעט מזו של ארבעה אטומי המימן, כ-0.71% מן המסה מומרת לאנרגיה בהתאם למשוואתו הידועה של אלברט איינשטיין E=mc² כאשר E הינה האנרגיה, m המסה ו-c² מהירות האור בריבוע. השמש ממירה מדי שנייה כ-685 מיליון טון מימן להליום, ומאבדת בתהליך מסה של כ-4 מיליון טונות ההופכים לאנרגיה ונייטרונים. לפי הערכות עדכניות במהלך חייה של השמש ככוכב סדרה ראשית עד עתה הומרה מסה הגדולה פי 100 מזו של כדור הארץ לאנרגיה.

מעטפת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנרגיה שנוצרת בליבת השמש עוברת בדרכה לפוטוספירה דרך נכבדה טרם הגעתה אל פני השמש וצאתה לחלל. חלקים שונים בפנים השמש מתנהגים בצורה שונה מבחינה תרמודינמית ולכן בשמש קיימים שני אזורים שונים בצורת העברת האנרגיה בהם.

האזור הקרינתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור הקרינתי פוטונים שנפלטו מליבת השמש נקלטים באטומים ונפלטים וחוזר חלילה. רדיוס האזור הקרינתי הינו מ-0.2 מרדיוס השמש ועד ל-0.7 מרדיוסה.

האזור ההסעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור ההסעתי מאופיין בכך ש"בועות" חומר עולות בו מהאזור הקרינתי ועד לפוטוספירה. לאחר הגעתן אל פני השמש החומר בבועות מתקרר והחומר עתה יורד אל האזור הקרינתי שם יחומם שוב. תנועה זו של בועות חומר אל פני השמש גורמת למראה המנוקד של השמש. לפי תאוריית הדינמו דבר זה הוא אשר ממלא את פני השמש באזורי צפון-דרום מגנטיים.

ההפרדה בין האזור ההסעתי לאזור הקרינתי נובעת מהבדלים בצפיפות, בטמפרטורה וקצב ירידת הטמפרטורה כמרחק ממרכז השמש.

פוטוספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוטוספירה

הפוטוספירה היא שכבה המהווה את פני השמש הנראים, ובה מתרחשות כל התופעות הנראות על השמש.

הטמפרטורה השוררת בפוטוספירה היא כ-5,500 מעלות צלזיוס. פני השמש אינם חלקים אלא דמויי גרעיני חמנייה, הנוצרים מזרמי בועות הגז, העולים משכבת ההסעה ומעלות את הפוטונים אליה. הקצוות הכהים של הגרעינים הם גז שהצטנן, היורד חזרה לשכבת ההסעה. עובי הפוטוספירה הכולל הוא 550 ק"מ.

כרומוספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כרומוספירה

הכרומוספירה היא שכבה המהווה את האטמוספירה התחתונה של השמש והיא בעלת צבע אדמדם. עובייה 3,000 ק"מ והיא אינה נראית לעין הבלתי מזוינת, אלא רק בזמן ליקוי חמה. בשכבה זו מופיעות לשונות השמש.

עטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עטרה (שמש)

העטרה, הנקראת גם הילת השמש, מהווה את האטמוספירה העליונה של השמש. היא נראית רק בזמן ליקוי חמה. עובי ההילה אינו מוגדר והוא מתמזג עם רוח השמש.

ההילה סימטרית כאשר פעילות השמש מינימלית, וגועשת כאשר פעילות השמש מקסימלית. טמפרטורת ההילה מגיעה לשני מיליון מעלות צלזיוס. בהילה ישנם אזורים שחורים (אזורי-X) הנקראים גם חורים בהילה. חורים אלה, גדולים בהרבה מכתם שמש ממוצע, ולכן משך חייהם ארוך יותר. החור "נסגר" תוך ארבעה חודשים והוא משלים סיבוב ב-27 ימי ארץ. מתוך החור זורם זרם חזק במיוחד של רוח שמש.

פעילות סולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתמי שמש מחזור סולרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתמי השמש מופיעים במחזור לא לגמרי סדיר של כ-11 שנים. בשיא המחזור מתעצמת כמות הכתמים פי 10 ויותר. מאחר שהכתמים נוצרים מהפעילות המגנטית של השמש ומהתפרצויות המשחררות לחלל חלקיקים טעונים הבאות בעקבותיה, יש למחזור הכתמים השפעה גם על כדור הארץ. דוגמה להשפעה ברורה היא הפרעות תקשורת הנוצרות מהגעת החלקיקים הטעונים לאטמוספירה. כמו כן ההשפעה על התגברות תופעת זוהר הקוטב. לא ברור אם קיימת השפעה על האקלים בכדור הארץ. ידוע רק שבסוף המאה השבע עשרה ותחילת המאה השמונה עשרה חלה תקופת התקררות (תקופת הקרח הקטנה) בכדור הארץ במקביל להפסקת תופעת כתמי השמש. שיא כתמי השמש האחרון התרחש בשנים 2000 - 2001.

השפעה על כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה מגנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוליסס (גשושית)

יוליסס היא גשושית לחקר השמש שנבנתה על ידי סוכנות החלל האירופית ושוגרה באמצעות מעבורת החלל דיסקברי (משימה STS-41) ב-6 באוקטובר 1990. הגשושית הפסיקה לפעול ב-30 ביוני 2009.

מקור האנרגיה של השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמש כפי שהיא נראית מכדור הארץ, מבעד לעננים

משחר ההיסטוריה ידוע שקרינת השמש חיונית לחיים על כדור הארץ, אך לקדמונים לא הייתה כל דרך למצוא מה גורם לשמש לבעור.

את הנסיון הראשון בכיוון זה עשה ב-1848 רופא גרמני בשם יוליוס מאייר (Mayer), שחישב כי אם השמש (שממדיה כבר היו ידועים באותה עת) הייתה עשויה כולה פחם, היא הייתה יכולה לספק אנרגיה בקצב הנוכחי במשך 5,000 שנה בלבד. הוא בחן גם את האפשרות שמקור האנרגיה של השמש הוא מטאוריטים הפוגעים בה, אלא שכדי להקרין די אנרגיה באופן כזה, היה על המסה של השמש לעלות עם הזמן במידה משמעותית, בניגוד לתצפיות האסטרונומיות.

ב-1854 הציעו פון הלמהולץ ולורד קלווין שמקור האנרגיה של השמש בהתכווצות הגז המרכיב אותה. הם חישבו שבאופן כזה תוכל השמש לבעור כשלושים מיליון שנה. בתחילת המאה העשרים שער אדינגטון שהשמש מנצלת תגובות גרעיניות. מכניקת הקוונטים לא הייתה קיימת אז, וכך לא יכול היה אדינגטון להוסיף פרטים להשערה זו.

בשנת 1925 הייתה ססיליה פיין-גפושקין לאדם הראשון שקיבל דוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד. בתוקף עבודתה הייתה הראשונה שפירשה נכון את ספקטרום אור השמש, והראתה שהשמש עשויה בעיקר ממימן ומעט הליום. מכיוון שעד לאותם הימים רווחה הסברה כי השמש מורכבת ברובה מברזל, פיין הוכרחה לחזור בה מדבריה.

ב-1938 בהציע הנס בתה סדרה מורכבת של תגובות גרעיניות המתאימות לטיפוסי הקרינה הנפלטים מן השמש; תגובות אלה הן הבסיס למה שמכונה היום "המודל הסטנדרטי של השמש". לפי בתה, רביעיות של אטומי מימן הופכות בליבת השמש לזוג אטומי הליום. הפסד המסה, 0.71%, הופך לאנרגיית חום, הקורנת מן הפוטוספירה. בקצב הקרינה שלה השמש יכולה לפעול כ-10 מיליארד שנים, וכיוון שהיא כבר קיימת כ-5 מיליארד שנים, הרי שנותרו לה עוד 5 מיליארד שנים להקרין אנרגיה.

השמש בתרבות האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אל השמש
ליפן המכונה גם "ארץ השמש העולה", דגל שבו עיגול אדום המסמל את דיסקת השמש על גבי רקע לבן. משמעות שמה של יפן ביפנית היא "מקור השמש".

לאורך ההיסטוריה האנושית, ראו תרבויות שונות בשמש גוף מקודש. היסטוריונים למדו מהספרות ומהמיתולוגיות השונות כי עמים סגדו לשמש והאנישו אותה בדמות אלי שמש שונים. פעמים רבות ייחסו תרבויות שונות יכולות וכוחות גדולים יותר לאלי השמש שלהם ביחס לשאר האלים.

כמעט בכל תרבות ניתן למצוא אל שמש: בהינדואיזם מתוארת השמש בצורה הנראית של אלוהים שאותה יכולים לראות הכול מדי יום ביומו וסוריא הייתה אלת השמש הראשית. בתרבות הכנענית השמש הייתה אלה ששמה היה שפש או שמש, וכינויה היה "מנורת האלים". במיתולוגיה מצרית אל השמש היה רע אמונה רווחת הייתה כי האל שט בסירת השמש, ובלילה הוא עובר בשאול, מתחת לפני הקרקע או במנהרה תת-קרקעית. בפירמידות שונות נמצאו סירות שמש שמטרתן הייתה להשיט את נשמתו של הנפטר לעבר השמש אל חיי נצח. גם תרבויות עתיקות באמריקה, כדוגמת בתרבות האינקה ותרבות האצטקים סגדו לשמש ולאלים שלה.

במספר שפות נקרא יום ראשון מילולית "יום-השמש" (כגון, אנגלית: Sunday, גרמנית: Sonntag, דנית:Søndag).

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התורה השמש נבראה ביום הרביעי של ששת ימי הבריאה, היהדות אוסרת על כל אמונה בשמש כאל ופולחן אליה. ישנו מנהג יהודי קדום המכונה ברכת החמה, בו מודים ומשבחים את האל על בריאת השמש וקיומה. הברכה נאמרת בכל תחילת מחזור של 28 שנים בה השמש מגיעה לנקודת התחלתה כפי שהייתה בשעת בריאתה באותו יום בשבוע (רביעי) ובאותו זמן ביום. הלוח העברי מבוסס בעיקרו על פי מחזוריות של היראות הלבנה תוך כדי תיאום לשנה השמשית. מדי כשנתים או שלש שנים, על פי מחזוריות קבועה, מוסיפים חודש לשנה עיבור השנה כדי לתאם את שנת החמה עם ספירת חודשי הלבנה, כך שהחגים יישמרו בעונות השנה המיוחדות להם.

יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות מאוחרות המשיכו גם היוונים בהאנשת השמש במיתולוגיה שלהם והאל הליוס אשר רכב על כרכרת אש בשמים, היה יוצר את היום, ואז רוכב למחילה תת-קרקעית ובכך יוצר את הלילה. בשלבים מאוחרים היה אפולו אל השמש הראשי של היוונים.

רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחמש מאות שנות שלטונה של האימפריה הרומית אומצו האלים השונים מהתרבות היוונית ואת הליוס החליף אל השמש סול. הכינוי "סול אינביקטוס" (Sol Invictus) שמשמעותו "השמש הבלתי מנוצחת" אומץ למספר אלי שמש נוספים והוטבע על מטבעות רומיים שונים במהלך המאה ה-3 והמאה ה-4.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי האיקונוגרפיה הנוצרית מצאו הרבה דימויים המזהים את ישו עם השמש כמו הכתר הזוהר, הכרכרה הבהירה ויש המשערים כי המשיכה הנוצרית ל-25 בדצמבר מקורה בטקסים פגניים לציון אל השמש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מערכת השמש
השמש כוכב חמה נוגה הירח כדור הארץ קטגוריה:ירחי מאדים מאדים קרס חגורת האסטרואידים צדק קטגוריה:ירחי צדק שבתאי ירחי שבתאי אורנוס קטגוריה:ירחי אורנוס קטגוריה:ירחי נפטון נפטון קטגוריה:ירחי פלוטו פלוטו קטגוריה:ירחי האומיה האומיה מאקה-מאקה חגורת קויפר דיסנומיה אריס הדיסק המפוזר עננת אורטSolar System XXX RTL.png
(לא בקנה מידה; מיקום הסמן על גוף ייתן את שמו)

השמש - כוכב חמה - נוגה - כדור הארץ - מאדים - קרס - צדק - שבתאי - אורנוס - נפטון - פלוטו - האומיה - מאקה-מאקה - אריס

ירחים (הירח, ירחי מאדים, ירחי צדק, ירחי שבתאי, ירחי אורנוס, ירחי נפטון, ירחי פלוטו, ירחי האומיה, דיסנומיה)

טבעות פלנטריות (טבעות צדק, טבעות שבתאי, טבעות אורנוס, טבעות נפטון, טבעות ריאה)

כוכב לכת - כוכב לכת ננסי - גופים קטנים במערכת השמש: מטאורואידכוכבי לכת מינוריים (אסטרואידקנטאורגופים טרנס-נפטוניים: חגורת קויפר, הדיסק המפוזר) • שביט (עננת אורט)

כוכבי לכת ארציים - ענקי הגזים (ענקי הקרח) - גופים טרנס-נפטוניים (פלוטינו, פלוטואיד, גופים בחגורת קויפר, גופים בדיסק המפוזר, גופים בעננת אורט)

מערכת השמש הפנימית (כוכבי הלכת הארציים, חגורת האסטרואידים) - מערכת השמש התיכונה (ענקי הגזים) - מערכת השמש החיצונית (חגורת קויפר, הדיסק המפוזר, עננת אורט)

ראו גם: פורטל מדעי החלל