כוכב לכת

כּוֹכַב לֶכֶת או פלנטה (מיוונית Πλανήτης, "נע ונד") הוא גרם שמים, שאינו כוכב, המוגדר על פי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי באופן הבא:

במערכת השמש^[1]:

(א) נמצא במסלול סביב השמש;

(ב) בעל מסה גדולה דיו כדי שכוח המשיכה שלו יצור צורה הקרובה לצורה כדורית;

(ג) הוא מפנה את מסלולו מעצמים אחרים;

או מחוץ למערכת השמש^[2]:

(1) נמצא במסלול סביב כוכב או שאריות של כוכב;

(2) המסה שלו מתחת למסה הדרושה להיתוך תרמו-גרעיני של דאוטריום;

(3) בעל דרישות מסה/גודל למעמד פלנטרי במערכת השמש שלנו;

הגדרת כוכב לכת במערכת השמש הוכרזה על ידי האיגוד האסטרונומי ב-2006, בעוד ההגדרה של כוכב לכת חוץ-שמשי הוצגה ב-2003. הכרזות אלו נועדו להסדיר הגדרות פורמליות בתחום, לאחר עשורים של תגליות. בהתאם, מכילה מערכת השמש שלושה סוגי גופים:

כוכבי לכת;
כוכבי לכת ננסים;
גופים קטנים במערכת השמש (אסטרואידים, קנטאורים, שביטים, גופים טרנס-נפטוניים, כוכבי לכת מינורים ואחרים).

על פי אותן הגדרות במערכת השמש ישנם שמונה כוכבי לכת - ארבעת כוכבי הלכת הארציים כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, וארבעת ענקי הגז צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

היסטוריה[עריכה]

כוכבי הלכת במערכת השמש: חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

לאורך ההיסטוריה האנושית, רבים ניסו לחקור את גרמי השמיים - כך נולד מדע האסטרונומיה. תת-ענף במדע זה אסטרונומיה פלנטרית חקרה את הגופים במערכת השמש בכלל ואת הפלנטות (כוכבי הלכת) בפרט. לאור המחקר והגילויים לאורך השנים הצליח האדם להבין כי כדור הארץ הוא לא מרכז היקום ועם הזמן המודל ההליוצנטרי הפך למודל המקובל על פני המודל הגאוצנטרי. עם פיתוח הטלסקופ חוקרי שמיים גילו כוכבי לכת חדשים כך שהרכב מערכת השמש בעיני האנושות שונה מספר פעמים:

1543 - 6 כוכבי לכת (כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק ושבתאי)
1781 - 7 כוכבי לכת (עם אורנוס)
1807 - 11 כוכבי לכת (עם קרס, פאלאס, יונו ווסטה)
1845 - 12 כוכבי לכת (עם אסטריה)
1846 - 13 כוכבי לכת (עם נפטון)
1851 - 23 כוכבי לכת (עם הייבה, איירס, פלורה, מטס, היגייה, פרטנופה, ויקטוריה, איגריה, איירנה ואבנומיה)
1852 - 8 כוכבי לכת (ללא האסטרואידים)
1930 - 9 כוכבי לכת (עם פלוטו)
2006 - 8 כוכבי לכת (ללא פלוטו)

כאשר גילו את הגופים החדשים קרס, פאלאס, יונו ווסטה במסלול סביב השמש באזור שבין מאדים לצדק הם הוגדרו ככוכבי לכת ונותרו כאלה במשך 5 עשורים. אך בהמשך, כשהתגלו גופים נוספים באזור זה הוחלט לשלול מהם את מעמדם ככוכבי לכת ולהגדירם כאסטרואידים. המתנגדים הרבים טענו כי קרס הוא גדול מכדי להחשב אסטרואיד פשוט אך קול המתנגדים לא היה חזק מספיק ומעמדו כאסטרואיד לא השתנה.

דבר דומה התרחש כאשר בשנת 1930 התגלה בקצה מערכת השמש גוף חדש, פלוטו, אשר מיד נחשב ככוכב הלכת החדש - התשיעי במספר. מעמדו ככוכב לכת נשאר במשך 7 עשורים אך מעמד זה עורער כאשר בשנת 2003 התגלה גוף נוסף, מרוחק יותר, וגדול מפלוטו ב-5% - בשם אריס. תחילה רצו להגדיר את אריס ככוכב העשירי אולם הדבר חייב להגדיל את מספר כוכבי הלכת ל-13 היות שגופים מרוחקים נוספים שהתגלו התאימו להגדרה.

בשנת 2006 כונסו האסטרונומים מרחבי העולם תחת האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, הגוף העולמי הרשמי האחראי על מדע האסטרונומיה, כדי להחליט האם להגדיל שוב את מספר כוכבי הלכת או לשלול את מעמדו של פלוטו. לאחר דיונים, ויכוחים והצעות שונות הוחלט לשנות שוב את הגדרת כוכב לכת ולהוסיף קטגוריה חדשה - כוכב לכת ננסי, שתתאים לגופים קטנים יותר כדוגמת האסטרואיד קרס, וכן הגופים הטרנס-נפטוניים פלוטו ואריס. בשנת 2011 פורסם על גילוי ראשוני שטרם אומת, של כוכב לכת שקוטרו מוערך בפי 1.4 מאשר צדק ובעל מסה פי 4 ממנו. שמו הזמני של הכוכב הוא טיכה והוא מצוי באזור עננת אורט.‏^[3] אם הגילוי יאומת, יהיה צורך להגדיר מחדש את ההבדל שבין כוכב לכת לכוכב לכת ננסי אז ייתכן שמספר כוכבי הלכת יעמוד על 9 או שכוכב הלכת הננסי הגדול ביותר יהיה גדול מכוכב הלכת צדק.

שמות כוכבי הלכת[עריכה]

בעולם המערבי שמות כוכבי הלכת במערכת השמש מבוססים על שמות האלים מהמיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית. באירופה היו אלה היוונים שנתנו שמות לכוכבי הלכת הראשונים שהתגלו, אבל בשלב מאוחר יותר, בשל השפעתה של האימפריה הרומית, ולאחר מכן בהשפעת הכנסייה הקתולית, כוכבי הלכת היו ידועים בשם הרומי (לטיני) ולא בשמם היווני.

הרומאים העריכו את היוונים וחלקו איתם את התרבות, המנהגים והאלים - אך בשמות שונים. רק בתקופה המאוחרת של הרפובליקה הרומית המשכתבים הרומאים שאלו את מרבית העלילות של האלים היווניים ויישמו אותן על האלים שלהם. מאוחר יותר כאשר הרומאים למדו את האסטרונומיה היוונית הם נתנו לשבעת כוכבי הלכת את השמות של האלים שלהם:

כוכב חמה נקרא אצל הרומאים מרקורי ואצל היוונים הרמס;
נוגה נקרא אצל הרומאים ונוס ואצל היוונים אפרודיטה;
מאדים נקרא אצל הרומאים מרס ואצל היוונים ארס;
צדק נקרא אצל הרומאים יופיטר ואצל היוונים זאוס;
שבתאי נקרא אצל הרומאים סטורן ואצל היוונים קרונוס;

כאשר התגלו כוכבי הלכת העוקבים במאה ה-18 ובמאה ה-19 מנהג השמות לא השתנה:

אורנוס על שם האל הרומאי אורנוס (מקבילו היווני: אואורנוס);
נפטון על שם האל הרומאי נפטון (מקבילו היווני פוסידון);

כוכבי לכת במערכת השמש[עריכה]

מערכת השמש, כוכבי הלכת, חגורת האסטרואידים ושביט(לא בקנה מידה).

כוכבי לכת ארציים משמאל לימין: חמה, נוגה, כדור הארץ ומאדים.

ענקי הגזים משמאל לימין: צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

ערך מורחב – מערכת השמש

על פי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (IAU) מערכת השמש מכילה 8 כוכבי לכת:

() כוכב חמה
() נוגה
() כדור הארץ
() מאדים
() צדק
() שבתאי
() אורנוס
() נפטון

ניתן לזכור את סדר הכוכבים לפי המנמוניקה הבאה:

My Very Eager Mother Just Served Us Noodles

(אמי הנלהבת מאוד הגישה לנו כרגע אטריות).

ראשי התיבות של המשפט הם ראשי התיבות של כוכבי הלכת:

Mercury, Venus, Earth, Mars, Jupiter, Saturn, Uranus, Neptune

קטגוריות[עריכה]

כוכבי הלכת במערכת השמש סווגו על פי הרכבם לשלוש קטגוריות:

כוכבי לכת ארציים - אלו הם כוכבי לכת (וכנראה גם כוכבי לכת ננסים) הדומים בהרכבם לכדור הארץ. הם מורכבים בעיקר מסלעים מאחר שרוח השמש העיפה את מרבית החומר הנדיף שלהם. קטגוריה זו כוללת את חמה, נוגה, כדור הארץ ומאדים ואם מתחשבים בכוכבי הלכת הננסים קרס גם כן יכלל בקטגוריה זו יחד עם אסטרואידים רבים הנמצאים בחגורת האסטרואידים.
ענקי הגזים - אלו הם כוכבי לכת המורכבים בעיקר מגזים והם הרבה יותר מסיביים מכוכבי הלכת הארציים. קטגוריה זו כוללת את צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.
גופים טרנס נפטוניים - אלו הם גופים שנמצאים מעבר למסלולו הנוכחי של כוכב הלכת נפטון. קטגוריה זו כוללת את כוכבי הלכת הננסיים פלוטו, אריס, האומיה, מאקה-מאקה ועוד.

קטגוריות משניות[עריכה]

חלק מהקטגוריות מתחלקות לקטגוריות משניות:

ענק גז - תת-קטגוריה של ענקי הגזים, שהם מסיביים יותר משאר ענקי הגזים ובעלי כמות גדולה של מימן והליום. לקבוצה זו משתייכים כוכבי הלכת הענקים צדק ושבתאי.
ענק קרח - תת-קטגוריה של ענקי הגזים, שהם פחות מסיביים משאר ענקי הגזים ובעלי מחסור של מימן והליום. לקבוצה זו משתייכים כוכבי הלכת הענקים אורנוס ונפטון.
פלוטינו - תת-קטגוריה של גופים טרנס נפטוניים בתהודה מסלולית של 2:3 עם נפטון. לקבוצה זו משתייכים פלוטו, אורקוס ואיקסיון.

תת-קטגוריות של גופים מאותו סוג ואותה קטגוריה[עריכה]

גמד קרח - תת-קטגוריה של כוכבי לכת ננסיים קפואים ושל גופים טרנס נפטוניים. לקבוצה זו משתייכים כוכבי הלכת הננסיים פלוטו, האומיה, מאקה-מאקה ואריס.
פלוטואיד - תת-קטגוריה של כוכבי לכת ננסיים ושל גופים טרנס נפטוניים. לקבוצה זו משתייכים כוכבי הלכת הננסיים פלוטו, האומיה, מאקה-מאקה ואריס.

מאפיינים[עריכה]

כל כוכבי הלכת הסובבים את השמש נמצאים במסלול הפוך לכיוון השעון אם מסתכלים על המערכת כולה מעל הקוטב הצפוני של השמש. משך סיבוב שלם סביב השמש נקרא שנה. שנה של כל כוכב לכת תלויה במרחק שלו מהשמש. ככל שהמרחק מהשמש גדול יותר, מסלול כוכב הלכת ארוך יותר ומהירותו איטית יותר היות שהוא מושפע פחות מכוח הכבידה של השמש, ולכן אורך השנה גדל.

שיפוע ציר

יתרה מכך, כוכבי הלכת סובבים סביב עצמם על ציר מרכזי. משך סיבוב שלם של כוכב לכת סביב עצמו נקרא יום. כל כוכבי הלכת סובבים על ציר בכיוון הפוך לכיוון השעון (אותו כיוון בו הם סובבים סביב השמש) מלבד נוגה ואורנוס אשר סובבים סביב עצמם עם כיוון השעון. "יום" של כוכבי הלכת השונים אינו תלוי במרחקם מהשמש או במאפיינים אחרים שלהם; בנוגה אורכו של היום הוא 243 ימי ארץ, ואורכו של יום על ענקי הגז קטן מיום ארץ אחד.

מאפיין חשוב נוסף של כוכבי הלכת הוא שיפוע ציר (Axial Tilt) אשר קובע את הזווית של כוכב הלכת ביחס לקו המשווה של השמש. מאפיין זה משפיע ישירות על כמות האור שמקבל כל קוטב של כוכב הלכת, וכך נוצרות העונות של כוכבי הלכת ושינויי אקלים לאורך השנה. בצדק שיפוע הציר מאוד נמוך ולכן התנודות העונתיות שלו מינימליות. אורנוס לעומת זאת, בעל שיפוע ציר כה קיצוני עד שהוא נמצא כמעט על צידו.

מאפיינים של כוכבי הלכת
סוג	שם	קוטר^* (בקו המשווה)	מסה^*	רדיוס מסלול (AU)	משך מסלול (שנות ארץ)	נטיית מסלול (°)	אקסצנטריות	יום (ימי ארץ)	ירחים	טבעות פלנטריות	אטמוספירה
כוכבי לכת ארציים	כוכב חמה	0.382	0.06	0.39	0.24	3.38	0.206	58.64	אין	אין	מינימלית
	נוגה	0.949	0.82	0.72	0.62	3.86	0.007	-243.02	אין	אין	CO₂, N₂
	כדור הארץ	1.00	1.00	1.00	1.00	7.25	0.017	1.00	1	אין	N₂, O₂
	מאדים	0.532	0.11	1.52	1.88	5.65	0.093	1.03	2	אין	CO₂, N₂
ענקי הגז	צדק	11.209	317.8	5.20	11.86	6.09	0.048	0.41	66	יש	H₂, He
	שבתאי	9.449	95.2	9.54	29.46	5.51	0.054	0.43	62	יש	H₂, He
	אורנוס	4.007	14.6	19.22	84.01	6.48	0.047	-0.72	27	יש	H₂, He
	נפטון	3.883	17.2	30.06	164.8	6.43	0.009	0.67	13	יש	H₂, He

* ביחס לכדור הארץ.

כוכבי לכת ננסים[עריכה]

ערך מורחב – כוכב לכת ננסי

לפני שנת 2006 מרבית הגופים הגדולים שהתגלו סווגו ככוכבי לכת, ואולם בשנה זו חלק מגופים אלה סווגו מחדש ככוכבי לכת ננסיים היות שהמסה והרכב שלהם היו שונים מכוכבי הלכת המקובלים.

נכון להיום חמישה גופים סווגו ככוכבי לכת ננסים:

מאפיינים של כוכבי הלכת הננסיים
סוג	שם	קוטר^* (בקו המשווה)	מסה^*	רדיוס מסלול (AU)	משך מסלול (שנים)	נטיית מסלול (°)	אקסצנטריות	יום (ימים)	ירחים	טבעות פלנטריות	אטמוספירה
כוכבי לכת ארציים	קרס	0.08	0.0002	2.76	4.60	10.59	0.080	0.38	אין	אין	אין
גופים טרנס-נפטוניים	פלוטו	0.18	0.0022	39.48	248.09	17.14	0.249	‎-6.39	5	אין	אין
	האומיה	0.12×0.15	0.0007	43.13	285.38	28.19	0.189	0.16	2
	מאקה-מאקה	‎~0.12	0.0007	45.79	309.88	28.96	0.159		0
	אריס	0.19	0.0025	67.67	‎~557	44.19	0.442	‎~0.3	1	אין	אין

*ביחס לכדור הארץ.

כוכבי לכת חוץ-שמשיים[עריכה]

ערך מורחב – כוכבי לכת חוץ-שמשיים

כוכב לכת חוץ-שמשי הוא כוכב לכת שלא נמצא בתחומה של מערכת השמש, ומקיף כוכב שאינו השמש. נכון ל-2011, אושר גילויים של מעל 700 כוכבי לכת כאלה‏^[4] וזוהו עוד אלפי מועמדים. ב-18 בינואר 2007 שוגר הלוויין COROT של סוכנות החלל האירופאית שמטרתו לגלות כוכבי לכת חוץ-שמשיים נוספים ב-6 במרץ 2009 שוגר טלסקופ החלל קפלר שמיועד גם הוא למצוא כוכבי לכת חוץ-שמשיים. נכון ל2011 התפלגות המועמדים לכוכבי לכת (כולל אלה שעדיין לא אושרו) שקפלר מצא היא כ-50% דמויי נפטון ואורנוס כ-40% כוכבי לכת סלעיים וכ-10% דמויי צדק או גדולים מצדק‏^[5].