בז ארקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חשוד כמועתק, מקור לא זוהה, ראו כאן.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Information-silk.svgבז ארקטי
Gyr falcon - Falco rusticolus - Fálki 3.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: בזיים
סוג: בז
מין: בז ארקטי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falco rusticolus
‏(ליניאוס)
בז ארקטי
Falco rusticolus

בז ארקטי, בז לבן או בז צפון (שם מדעי: Falco rusticolus) הוא מין בסוג בז, ואחד המינים הגדולים ביותר במשפחת הבזיים, והגדול שבבזים. מקור שניים משמותיו הוא תחום תפוצתו הצפוני ביחס לשאר העופות הדורסים. השם השלישי - בז לבן - בשל צבעו הבהיר בגחון. לבז הארקטי תת-מינים רבים, והוא הציפור הלאומית של איסלנד.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז הארקטי הוא אחד מן הבזים הצפוניים ביותר. עיקר התפוצה של הבז הארקטי משתרעת על פני מרכז וצפון אסיה, מרבית אירופה, מרכז וצפון ארצות הברית, קנדה מרכז הקוטב הצפוני וצפון הקוטב הדרומי.

בעולם כולו, האוכלוסייה מוערכת בכ-130,000 פרטים. הוא מופיע במדינות הבאות: אוקראינה, אזרבייג'ן, , איראן, איסלנד, אלסקה, אנטארקטיקה, אפגניסטן, ארמניה, בהוטן, בריטניה, גאורגיה, דקוטה הצפונית, הוואי, הקוטב הצפוני, טג'יקיסטן, טורקיה, טורקמניסטן, יפן, מונגוליה, סין, פקיסטן, קוריאה הצפונית, קוריאה הדרומית, קזחסטן, קנדה ורוסיה. בית גידולו גם הוא קריר ולח ביחס לשאר הבזים. הוא נמצא בטאיגה (שילוב של יער דליל, אזור אחו וצפיפות שיחים), טונדרה (אזור שיחים ארקטי), יערות דלילים ויערות סבוכים.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז הארקטי הוא אחד מן המינים הגדולים ביותר במשפחת הבזיים. בתחומי תפוצתו הצפוניים מצויים הפרטים הגדולים ביותר, באזורי מרכז תפוצתו הפרטים קטנים מאוד ביחס לשאר הבזים הארקטיים ובאזורי הדרום הפרטים בגודל בינוני עד גדול. הנקבה גדולה מן הזכר.

זהו דורס בעל מבנה גוף מוצק וחזק. אורכה של נקבה ממוצעת נע בין 56.9-59.8 ס"מ, אך אורכן של נקבות צפוניות 59.7-60.7 ס"מ, אורכן של נקבות באזורי תפוצתו המרכזי של המין 55.1-56.4 ס"מ ואורכן של נקבות דרומיות 58.1-59.9 ס"מ. משקלה הממוצע של נקבה 1,670-1,900 גרם, ומשקלן של נקבות צפוניות 1,870-2,00 גרם, משקלן של נקבות באזורי תפוצתו המרכזי של הבז 1,595-1,690 גרם ומשקלן של נקבות דרומיות נע בין 1,700-1,870 גרם. הזכרים קטנים יותר: אורכו של זכר בז ארקטי ממוצע 50.4-53.9 ס"מ, בעוד אורכם של זכרים צפוניים 52.6-54.8 ס"מ, אורכם של זכרים מרכזיים נע בין 49.7-51.4 ס"מ וזכרים דרומיים אורכם 50.9-54.9 ס"מ. משקלו של זכר ממוצע נע בין 980-1,290 גרם, ומשקלם של זכרים צפוניים 1,285-1,395 גרם. משקלם הממוצע של זכרים מרכזיים 970-1,090 גרם ומשקלם הממוצע של זכרים דרומיים 1,000-1,300 גרם. הבזה הארקטית הגדולה ביותר הייתה נקבה שאורכה 78.5 ס"מ ומשקלה 3 ק"ג.

מרבית גופו של הבז הארקטי מנוקד. חזהו בגוון לבנבן ולעתים גם לבן ממש, מנוקד בנקודות שחורות גדולות, רבות וצפופות. ככל שפלג גופו של הבז דרומי יותר, צבע הכתמים דוהה ובשיאו מגיע לחום בהיר. לעומת זאת, גבו של הבז הארקטי צבוע בצבע שחור ועליו כתמים כסופים מפוזרים ורבים. הפסים מחוברים בפסים דקים מאוד, שכמעט אינם נראים. לקראת הזנב, נעלמים הפסים ואיתם גם הנקודות.

מקורו שחור, עבה, גדול וחזק. יש הסוברים כי זהו החזק במקור הבזים[דרוש מקור]. אורך המקור 40-80 מ"מ, ועוביו עולה על כך. הדונגית (עור חשוף בבסיסו של המקור) קטנה, דקה ובצבע צהוב. ראשו קטן ורחב, הוא כהה ביחס לחלקים אחרים של הגוף. חלקה הדרומי של היען ופס אלכסוני המתמשך מהמקור אל הגרון צבועים בשחור דהוי. כיפתו אפרפרה. למעט הפס השחור, כל הגרון בגוון לבנבן.

רגליו גדולות, חזקות, צהובות וארוכות. אצבעות הרגליים (הנמצאות לפני הטפרים) ארוכות מאוד, והן מגיעות לאורך 13 ס"מ. אורך הטפרים עצמם נע בין 30-35 מ"מ אצל הזכרים ו-38-47 מ"מ אצל הנקבות. נוצות הזנב צבועות ברובן בגוון לבנבן עד חום חולי דהוי, ולרוחבן פסים בצבע חום חולי המשתנה לפי חלק הגוף: בקצה הזנב ובקצה גופו הצבע הינו חום חולי בהיר, שצבעו נוטה מעט ללבנבן (כמו צבע שאר הנוצה). לעומת זאת, בקצה העליון של זנבו הצבע עובר לעתים מחום חולי עד לחום בכהות בינונית ואף לחום כהה. מכאן ניתן להבין שהזנב ארוך, מכיוון שצבע הפסים משתנה מאוד. אורכו של זנב הנקבות 14-15 ס"מ וזה של הזכרים 12-13 ס"מ.

ציד ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז הארקטי הוא טורף אוכל בשר, בדומה לרוב העופות הדורסים. בשל גודלו, בז זה מסוגל לצוד טרף גדול יותר מטרפם של רוב הבזים. בדרך כלל, עיקר מזונו הינו יונקים, עופות וזוחלים. בתקופות מחסור, הוא נצפה צד אף דו-חיים, חרקים גדולים, דגים ורכיכות. לעתים נדירות אף יותר יאכלו פגרים. 40% ממזונו יונקים, 40% מהמזון מהווים עופות, זוחלים מהווים 10%, חרקים 3%, דגים 4% רכיכות 2% ופגרים - אחוז אחד בלבד ממזונו.

דילול אוכלוסיית טרפו גרם לירידה במספר הבזים הארקטיים, שכן בז זה חי באזורים קרים בהם קשה למצוא טרף בחורף. מבין מגוון היונקים צד הבז עטלפים, חדפים, חפרפרות, קיפודים, מכרסמים, ארנבות, מרמוסטים, סמורים וגיריות. מן העופות צד הנץ זרזירים, דרורים, שלדגים, עורבים, יונים, חוגלות, חוברות, חובות, שרקרקים, כחלים, קניות, קיכלים, תוכים גדולים, עפרונים, שחפים, שחרורים, תורים, סנוניות, סיסים, ברוזים, אווזים, סבכים, נקרים, אדומי חזה ובולבולים. הבז הארקטי לרוב מאתר את טרפו בעמדת תצפית - על עץ או מצוק, כשהוא מוסווה היטב. לאחר מכן, כשהוא בטוח שהטרף אינו איתר אותו, מזנק הבז ומתחיל בדאייה מדהימה, במהירות עד 96 קמ"ש, ו"דורס" את הטרף באמצעות טפריו החדים. לרוב, הטרף מת כתוצאה מהטפרים, אך אם הטפרים אינם גרמו מוות, הבז יהרוג את טרפו באמצעות המקור. כמעט בכל המקרים הבז הארקטי מצליח להרוג את טרפו באמצעות המקור, משום שהאחרון חזק מאוד. עופות, מיירט הבז באוויר ולעתים קרובות הורג אותם שם, באמצעות המקור. ציד זוחלים הינו זהיר מאוד, שנראה בשל מבנה גופם הדק. למרות מבנה גוף זה, באמצעות ראייה טובה פי 9 מזו של האדם, מצליח הבז לעתים קרובות לדייק בנחיתתו על הזוחל. חלזונות נוהג להרים הבז לגובה 400 מ', להפילם ליבשה ולאוכלם. דגים נוהג הבז לשלות מן המים.

לעתים רחוקות משתמשים בבז הארקטי בספורט הבזיירות - ספורט בו מאלפים עופות דורסים שונים לצורך ציד עופות ויונקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בז ארקטי בוויקישיתוף