ביג בוי
 | |
| לידה |
1 בפברואר 1975 (בן 49) סוואנה, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Antwan André Patton |
| שם במה |
Big Boi |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1992 |
| מקום לימודים |
Tri-Cities High School |
| סוגה |
מוזיקת היפ הופ, תרבות ההיפ הופ |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
כלי מקלדת |
| חברת תקליטים |
דאף ג'אם |
|
bigboi | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אנטוואן אנדרה פאטון (באנגלית: Antwan André Patton; נולד ב-1 בפברואר 1975), הידוע בשם הבמה ביג בוי (Big Boi), הוא ראפר, פזמונאי, שחקן ומפיק מוזיקלי, הידוע בעיקר בשל היותו חבר בהרכב ההיפ-הופ אאוטקאסט, לצד אנדרה 3000.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאטון נולד ובילה את המחצית הראשונה של ילדותו בסוואנה, ג'ורג'יה, ולמד בבית הספר התיכון הרשל ו. ג'נקינס,[1] לפני שעבר לאטלנטה עם דודתו רנה. הוא החליט להמשיך את התעניינותו במוזיקה בבית הספר התיכון Tri-Cities, בית ספר למגנטים לאמנות חזותית.
פאטון פגש את הראפר אנדרה 3000 כשלמדו בתיכון. השניים איחדו כוחות כהרכב ההיפ הופ אאוטקאסט בשנת 1992 וחתמו בחברת "לה-פייס רקורדס". בשנת 1994 הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, Southernplayalisticadillacmuzik, שצבר פופולריות לאחר שהסינגל "Player's Ball" הגיע למקום הראשון במצעד שירי הראפ של הבילבורד. לאחר מכן, הוציא הצמד את האלבומים ATLiens בשנת 1996 ו-Aquemini בשנת 1998 ופיתח את הצליל שלו, התנסה במגוון סגנונות וזכה להצלחה מסחרית. בשנת 2000 הוציא הצמד את האלבום Stankonia, שכלל את הסינגלים "Ms. Jackson" ו-"B.O.B", והגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200. האלבום זכה בפרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר והשיר "Ms. Jackson" זכה בפרס גראמי לביצוע הראפ הטוב ביותר של צמד/להקה.
בשנת 2010 הוציא ביג בוי את אלבום הסולו הראשון שלו, Sir Lucious Left Foot: The Son of Chico Dusty. האלבום הגיע היישר אל המקום השלישי במצעד הבילבורד 200, עם 62,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון לצאתו, ושהה במצעד סך של 13 שבועות.[2][3] בנוסף, זכה האלבום לשבחים רבים ממבקרי המוזיקה, תוך שקיבל ציון של 90 מתוך 100 מ-Metacritic, בהתבסס על 33 ביקורות מקצועיות.[4][5]
בשנת 2012 הוציא את אלבומו השני כאמן סולו, Vicious Lies and Dangerous Rumors, המציג הופעות אורח של אמנים כגון T.I., לודאקריס, קיד קאדי, קלי רולנד, אייסאפ רוקי ובי.או.בי. האלבום זכה לשבחים ממבקרי המוזיקה.[6][7][8]
בשנת 2017 הוציא את אלבומו השלישי, Boomiverse.
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אאוטקאסט#דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2010: Sir Lucious Left Foot: The Son of Chico Dusty
- 2012: Vicious Lies and Dangerous Rumors
- 2017: Boomiverse
מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2010: Mixtape for Dummies: A Guide to Global Greatness
מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2015: Big Grams (עם פנטוגרם כביג גראמס)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ביג בוי
ביג בוי, ברשת החברתית פייסבוק
ביג בוי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ביג בוי, ברשת החברתית אינסטגרם
ביג בוי, סרטונים בערוץ היוטיוב
ביג בוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ביג בוי, באתר אייטונס (באנגלית)
ביג בוי, באתר ספוטיפיי
ביג בוי, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ביג בוי, באתר Last.fm (באנגלית)
ביג בוי, באתר AllMusic (באנגלית)
ביג בוי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ביג בוי, באתר דיזר
ביג בוי, באתר Discogs (באנגלית)
ביג בוי, באתר Songkick (באנגלית)- ביג בוי, באתר Genius
- ביג בוי, באתר SecondHandSongs
ביג בוי, באתר בילבורד (באנגלית)
ביג בוי, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Antwan 'Big Boi' Patton". Flixster.com. אורכב מ-המקור ב-31 ביולי 2012. נבדק ב-28 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Caulfield, Keith. Eminem's 'Recovery' Notches Three Weeks at No. 1 on Billboard 200. Billboard. Retrieved on 2010-07-14.
- ^ Jacobs, Allen. Hip Hop Album Sales: The Week Ending 9/26/2010 (אורכב 01.10.2010 בארכיון Wayback Machine). HipHopDX. Retrieved on 2010-10-01.
- ^ Vozick-Levinson, Simon (29 באוקטובר 2010). "Who is the most under-appreciated musician of 2010?". Entertainment Weekly. נבדק ב-15 בנובמבר 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Reviews for Sir Lucious Left Foot: The Son of Chico Dusty by Big Boi". Metacritic. נבדק ב-5 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Grein, Paul (2012-12-19). "Week Ending Dec. 16, 2012. Albums: One Direction's Singular Achievement | Chart Watch (NEW)". Music.yahoo.com. נבדק ב-2013-08-16.
- ^ Vozick-Levinson, Simon (11 בדצמבר 2012). "Vicious Lies and Dangerous Rumors". Rolling Stone. New York. נבדק ב-12 בדצמבר 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Butler, Will (11 בדצמבר 2012). "Big Boi: Vicious Lies And Dangerous Rumors". The A.V. Club. Chicago. נבדק ב-11 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה)