בית הכנסת של אלבה יוליה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מראה יחזקאל |
| כתובת | רחוב טודור ולדימירסקו 2 |
| מיקום | אלבה יוליה (בעבר - קרלסבורג), חבל טרנסילבניה |
| מדינה | רומניה (בעבר נסיכות טרנסילבניה וממלכת הונגריה) |
| בעלים | פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה |
| זרם | אורתודוקסי |
| נוסח תפילה | אשכנזי |
| מנהל | בשנים 1823–1845 הרב ואב בית הדין יחזקאל פאנט |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1827–1840 (כ־13 שנים) |
| חומרי בנייה | לבנים |
| סגנון אדריכלי | נאו-בארוק, יסודות נאו-קלאסיים |
| מידות | |
| שטח | 400 מ"ר |
| קומות | אחת |
| קואורדינטות | 46°04′24″N 23°34′47″E / 46.073472222222°N 23.579833333333°E |
 | |
  | |
בית הכנסת הישן "מראה יחזקאל" באלבה יוליה (ברומנית: Sinagoga Veche din Alba Iulia) הוא בית הכנסת הראשון הבנוי מלבנים בחבל טרנסילבניה, כיום ברומניה. הוא ממוקם במרכז העיר אלבה יוליה, בעיר התחתית שבצפון-מזרח היישוב, ברחוב טודור ולדימירסקו מס. 2. השטח, של 400 מ"ר שעליו נבנה, הועמד לרשות הקהילה היהודית האשכנזית בשנת 1827 על ידי הדיוקסיה הרומית-קתולית של אלבה יוליה, באישור הבישוף איגנאץ ספשי. בניית בית הכנסת הושלמה בשנת 1840.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבה יוליה הייתה העיר הראשונה בנסיכות טרנסילבניה שבה אושר רשמית התיישבות היהודים. בשנת 1656 המטיף השוודי קונרד יאקוב הילדברנדט ציין שבעיר פעל בית כנסת[2]. בשנת 1822 בישוף הכנסייה הרומית-קתולית של טרנסילבניה, ההונגרי איגנאץ ספשי, ברון נגייש, אישר את סמכותו של הרב מנחם מנדל יוסף כרב העיר אלבה יוליה וכרב מדינת טרנסילבניה. כמו כן אישר בנייתו לראשונה של בית כנסת מלבנים במקום בית הכנסת הבנוי מעץ[2]. בניין בית הכנסת מתיישר עם שאר הבתים ברחוב ויש לו חצר צדית[3]. בית הכנסת נודע כ"בית הכנסת הישן" (לעומת בית הכנסת הספרדי שנבנה מלבנים מאוחר יותר וכונה "בית הכנסת החדש"). הוא כונה במהלך השנים גם בית הכנסת "מראה יחזקאל" לפי הרב יחזקאל פאנט בעל "מראה יחזקאל" (1845-1783), יליד פולין, שכיהן כרב הכולל של יהודי טרנסילבניה בשנים 1823–1845, ושבזמן שירותו נחנך בית הכנסת בשנת 1840.
אחרי הקרע ביהדות הונגריה בשנת 1868 קהילת בית הכנסת הכריזה עצמה אורתודוקסית וקראה לעצמה "קהילת בני ישראל האוטונומית האורתודוקסית". בשנת 1886 היא בחרה במעמד של קהילת "סטטוס קוו אנטה"[4] בשנת 1932 היא התמזגה עם הקהילה החרדית בעיר[5]. בימי מהפכת 1848 (אביב העמים) בימי טקס התפילה ביום כיפור נורו, כנראה בשגגה, אל עבר בית הכנסת כמה מטחי תותח מכיוון המבצר, שבה התאמנה יחידה צבאית קיסרית בלחימה נגד המורדים[6]. שלושה פגזים שנראים עד היום נשארו תקועים בחומה החזיתית של בית הכנסת מעל חלון. איש לא נפגע, מה שנחשב על ידי בני הקהילה ל"נס"[7]
ב-20 בנובמבר 1938 בימי שלטון הדיקטטורה המלכותית ברומניה, שאותגרה על ידי תנועת הלגיונרים הקיצונית, בלילה הראשון של סליחות, הזדעזע הבניין בעוצמה עקב פיגוע מטען. נהרסו חלק מקיר אחד, הרהיטים והנברשות[6]. לא היו קרבנות בנפש מכיוון שרוב המתפללים עברו בגלל מזג האוויר הקר, אל "בית הכנסת החדש" שממול (בית הכנסת הספרדי, שנהרס על ידי הרשויות בשנת 1983 כשבמקומו נבנה "חנות כל-בו")[1].כמה מהגברים שנשארו להתפלל, בהתאם למסורת, בבניין הישן, בחדר ה"פוליש" שליד הכניסה, נפגעו קלות על ידי רסיסי זכוכיות. מאוחר יותר נקבע לוח זיכרון המציין את האירוע על הקיר שעל ידו התפוצץ המטען[7]. בית הכנסת שופץ ב-1940 וגם לאחרונה, בשנים 2012–2017. הוא נחנך מחדש ב-26 בנובמבר 2017. בשיפוץ האחרון הותקנו גם ויטראז'ים בחלונות המייצגים את החגים היהודים. בית הכנסת פעיל רק בחגים היהודיים הגדולים. בחניכתו השתתפו בין היתר ד"ר אורל ויינר, יושב ראש הפדרציה של הקהילות היהודיות, הרב הראשי של רומניה, רפאל שפר, ראש העיר אלבה יוליה, והארכיבישוף האורתודוקסי של אלבה יוליה, אירינאו.
פרטים אדריכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין נבנה בסגנון נאו-בארוקי עם יסודות נאו-קלאסיים. יש לו "ספינה" אחת בלבד. בקצה המערבי נמצאת הכניסה והמסדרון ("פוליש"), שמעליו גלריית עזרת הנשים. באמצע האולם נמצאת הבימה, ובקיר המזרחי ארון הקודש. הבימה וארון הקודש עתירי קישוטים מפוסלים. הקירות, פשוטים וחלקים, צבועים בצבעים בהירים, העומדים בניגוד לצבע החום של הכיסאות והספסלים[6]. על יד ה"פוליש" נמצא חדר נוסף, אשר שימש בעבר הרחוק למטרות מאסר. הסיבה לשימוש זה, שהוא נדיר בבניין בית כנסת, היא, שבאותה תקופה שימש הרב הראשי של הקהילה גם כאב בית דין[7]. מעל הכניסה בחזית הבניין יש כתובת בעברית המצטטת מספר מלכים א, ח, ל"ח וכ"ח[1]
- כל תפילה ותחינה תהי לכל האדם
- ופרש כנפיו אל הבית הזה
- ופנית אל תפילת עבדך
- לשמוע אל הרנה ואל התפילה
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Arh. Aristide Streja, Arh. Lucian Schwarz, Sinagoga în România, Hasefer, București, 2009, pp. 240–241.
- Ana-Maria Caloianu Istoria comunității evreiești din Alba Iulia : (sec. XVII-1948), Hasefer, București, 2006
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sinagoga de la Alba Iulia, cea mai veche din Transilvania, redeschisă după cinci ani de lucrări de restaurare "בית הכנסת של אלבה יוליה, העתיק ביותר בטרנסילבניה, נפתח אחרי חמש שנות שיפוצים", באתר "אדוורול" 27.11.2017 . גישה ב-29.10.2020
- Marius Gedalia - Comunitatea evreilor din Alba Iulia, o istorie săpată în piatră de-a lungul veacurilor (מריוס גדליה - קהילת יהודי אלבה יוליה, היסטוריה שנחרטה באבן למשך מאות השנים)
- על בית הכנסת של אלבה יוליה באתר פולאק-קראוס-רוסמן
- סרטון וידאו באתר פולאק-קראוס-רוסמן
- סרטון באתר הארגון אמי"ר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 קהילת יהודי אלבה יוליה הייתה פעם הקהילה הגדולה ביותר בטרנסילבניה באתר סכונת החדשות agerpres גישה ב 12 במאי 2020
- ^ 1 2 מצוטט ב- A. Streja, L. Schwarz 2009, עמ'. 240
- ^ A. Streja, L. Schwarz 2009, עמ' 241
- ^ אתר agerpress, 2015, לפי א.מ.קאלויאנו 2009
- ^ אתר בית התפוצות בתל אביב
- ^ 1 2 3 M.Gedalia
- ^ 1 2 3 האתר פולאק-קראוס-רוסמן