בניין מועצת העבודה וההגנה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מבנה פרלמנט, סימן נוף  |
| מיקום |
טברסקוי ראיון |
| מדינה |
רוסיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1935 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1935 |
| אדריכל |
Arkady Langman |
| קואורדינטות | 55°45′29″N 37°36′57″E / 55.75795932°N 37.6158464°E |
 | |
  | |
בניין מועצת העבודה וההגנה (או בניין הוועדה לתכנון המדינה, בניין הדומה) הוא בניין במוסקבה ברחוב אוחוטני ריאד 1, המאכלס את הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, הבית התחתון בפרלמנט הרוסי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון להקים בניין גדול וייצוגי באתר של מבנים היסטוריים בקנה מידה קטן לאורך הקו האדום של בית האיגודים במוסקבה עלה באמצע שנות העשרים. בשנת 1926 נערך מכרז לתכנון בניין הבנק הממלכתי של ברית המועצות, אולם הבנייה באתר זה ננטשה ועל פי הפרויקט של א. ז'ולטובסקי, שהשתתף במכרז, שופץ בניין הבנק ברחוב נגלינאיה. בתחילת שנות השלושים, במקביל למכרז על מלון מוסובייט, הוכרז על מכרז לפרויקט של מלון אינטוריסט שממול, אך עד מהרה הרעיון נזנח והוחלט להקים במקום את בניין מועצת העבודה וההגנה.[1]
כדי לפנות מקום בבניין, למרות התנגדויות של מבקרי אמנות, נהרסה כנסייה מהמאה ה-17. מבלי להודיע על מכרז, תכנון הבניין הופקד בידי האדריכל ארקדי יאקובלביץ' לנגמן, שהשלים אותו בהשתתפות האדריכלים ס. סרגייבסקי ונ. מאזייר. באותה תקופה כבר היה לנגמן בעל ניסיון בבניית מבנים גדולים במוסקבה כמו אצטדיון דינמו (יחד עם לעזר צ'ריקובר) ובית אגודת דינמו (יחד עם איוואן פומין).
במקור תוכנן להיות בניין גרנדיוזי שיוביל לארמון הסובייטים. ברם, במתכונתו הנוכחית, הבניין נבנה בשנים 1932–1935, כאשר תוכניתו של לנגמן לא יושמה במלואה. על פי הפרויקט הראשוני, הבניינים היו אמורים לעמוד בכיכר סגורה עד לסמטת גאורגייבסקי ולכלול את בית האיגודים. ביקורת מצד האדריכל הראשי של מוסקבה סרגיי צ'רנישייב, שהאמין שפתרון כזה ייצור אפקט של נקיק צר, אילצה לנטוש את הפרויקט במלואו. שנתיים לאחר השלמת הבניין, מועצת העבודה וההגנה פורקה. במדריך הטיולים השנתי של מוסקבה הופיע הבניין כבית מועצת הקומיסרים העממיים של ברית המועצות. מאוחר יותר, הבניין הועבר לידי מועצת השרים של ברית המועצות ואז לידיועדת התכנון הממלכתית של ברית המועצות (גוספלאן).
משנת 1994 שוכנת כאן הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, הבית התחתון בפרלמנט הרוסי. תוכנן כי לאחר הקמת מרכז פרלמנטרי חדש במרכז מוסקבה, ייהרס הבניין על מנת לבנות במקומו בית מלון או מרכז קניות. תוכניות כאלה הוכרזו על ידי איש העסקים מיכאיל גוצרייב, שהיה אמור לקבל לידיו את הבעלות על הנכס[2]. ברם התוכניות לא הבשילו לכדי מימוש.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית הבנייה היא סימטרית. חזיתות הצד הראשיות צרות וארוכים מעוטרות גבוה, מהמרתף לעליית הגג, עם חירוץ אומנותי לאורך הקצוות. החזית הראשית מחולקת לשתי חזיתות צדדיות ומרכזיות. באזור המרכזי ישנה אכסדרת כניסה שטוחה, שקרובה יחסית לאכסדרת העמודים של בית האיגודים הניצב בסמוך. בראש הבניין חרוט סמל ברית המועצות, ועל החלק הקדמי יש מוט וממנו מתנופף דגל רוסיה.[1] מבחינה סגנונית, עיצוב הבניין משלב גם אלמנטים של קונסטרוקטיביזם (עקביות ועיצוב שנחשפו בחזיתות), מונומנטליות וייצוגיות - מאפיינים האופייניים לאדריכלות הסובייטית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Архитектура Москвы 1933—1941 гг. / Автор-сост. Н. Н. Броновицкая. — М.: Искусство—XXI век, 2015. — 320 с. — (Памятники архитектуры Москвы). — 2500 экз. — ISBN 978-5-98051-121-0.
