מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוסקבה
Москва
Coat of Arms of Moscow.svg
סמל העיר
Flag of Moscow.svg
דגל העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Russia.svg רוסיה
מחוז מוסקבה
ראש העיר סרגיי סובּיאנין
שטח 2,510 קמ"ר
גובה 156 מטרים
תאריך ייסוד 1147
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

11,551,930‏  (נכון ל-2011)
14,500,000‏  (נכון ל-2011)
4,600 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 55°45′08″N 37°37′56″E
אזור זמן UTC +3
http://www.mos.ru

מוסקבהרוסית: Москва, ) היא בירת רוסיה, העיר הגדולה באירופה והתשיעית בגודלה בעולם.

מוסקבה היא המרכז הפוליטי, הכלכלי, הדתי, החינוכי והתעבורתי ברוסיה. העיר שוכנת על נהר מוסקבה, במרכז החלק האירופי של רוסיה. היא הייתה בירתה של ברית המועצות ושל נסיכות מוסקבה לפני מעבר הבירה לסנקט פטרבורג. במוסקבה מתגוררים 11.5 מיליון תושבים (עפ"י מפקד אוכלוסין, נכון ל-1 בינואר 2011 בעיר התגוררו 11,551,930 תושבים) ואוכלוסייתה גדלה במהירות. שטח העיר עמד עד להרחבתו במהלך קיץ 2012 על כ-1,081 קמ"ר ומאז יולי 2012 הינו כ-2,500 קמ"ר. כתוצאה מסיפוח השטח, אוכלוסיית מוסקבה גדלה בכ-200 אלף תושבים בלבד.

מוסקבה היא אחת משתי הערים הפדרליות של רוסיה (השנייה היא סנקט פטרבורג) והיא העיר המאוכלסת ביותר ברוסיה ואירופה (איסטנבול שנמצאת גם היא באירופה מאוכלסת מעט יותר אך חלק משטחה נמצא באסיה).

מקום מושבו של הנשיא הרוסי הוא בבנייני הקרמלין המפורסמים השוכנים בעיר. במוסקבה ממוקמים מבנים ידועים ככנסיית וסילי הקדוש בעלת כיפות הבצל בכיכר האדומה, מנזר דנילוב - בו שוכן הפטריארך של מוסקבה, שהוא ראש הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, ומבנים רבים נוספים, עתיקים ומודרניים כאחד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוסקבה נקראת על שם נהר מוסקבה (רוסית עתיקה: гра́д Моско́в; מילולית: "העיר שעל נהר מוסקבה"). מקור השם לא ידוע, על אף שקיימות מספר תאוריות. תאוריה אחת גורסת כי מקור השם הוא במילה הפינית העתיקה, שפירושה "חשכה" ו"עכירות". ההתייחסות הרוסית למוסקבה מתוארכת ל-1147 כשיורי דולגורוקי קרא לנסיך הרפובליקה הפאודלית של נובגורוד "בוא אלי, אחי, למוסקבה".

תשע שנים מאוחר יותר, ב-1156, הנסיך יורי דולגורוקי מרוסטוב קרא לבניית חומת עץ, שנבנתה מספר פעמים מחדש, מסביב לעיר. לאחר הביזה של 12371238, כשהמונגולים שרפו את העיר עד לעפר ורצחו את תושביה, העיר התאוששה והפכה לבירת נסיכות עצמאית ב-1327. מיקומה המבטיח על מקורו של נהר הוולגה תרמו לפיתוחה הקבוע. מוסקבה צמחה לנסיכות יציבה ומשגשגת למשך שנים רבות ומשכה מספר גדול של פליטים מכל רחבי רוסיה.

תחת שלטונו של איוואן הראשון, העיר החליפה את מקומה של טבר כמרכז הפוליטי של נסיכות ולדימיר והפכה לגובה המסים היחיד של השליטים המונגולים. בכך ששילם מס גבוה, זכה איוואן לזכיון חשוב מהחאן. שלא כמו נסיכויות אחרות, מוסקבה לא חולקה בין בניו לאחר מותו, אלא עברה בשלמותה לבנו הבכור. ב-1380, הנסיך דמיטרי דונסקוי ממוסקבה הוביל צבא רוסי מאוחד לניצחון חשוב על האורדת הזהב בקרב קוליקובו. שנתיים בלבד לאחר מכן מוסקבה נבזזה על ידי החאן טוכטמיש. ב-1480, איוואן השלישי השיג עצמאות מלאה משליטי אורדת הזהב, ואפשר למוסקבה להפוך לכוח המרכזי ברוסיה. בזמנו של איוואן הפכה העיר לבירתה של אימפריה שעתידה לכלול את כל שטחה של רוסיה המודרנית ושטחים נוספים.

ב-1571, הטטרים מקרים תקפו ובזזו את מוסקבה, ושרפו את כולה פרט לקרמלין.

ב-1609, הצבא השבדי בפיקודם של הרוזן יאקוב דה לה גארדי ואוורט הורן החל את מסעו מנובגורוד אל מוסקבה כדי לעזור לצאר ואסילי שויסקי, להיכנס לעיר ב-1610 ולדכא את המרד שפרץ נגדו. הצבא עזב את העיר בשנה שלאחר מכן, לאחר פלישתו של האיחוד הפולני-ליטאי. במהלך המלחמה, ההטמן סטאניסלב ז'ולקיווסקי נכנס למוסקבה לאחר שהביס את הרוסים בקרב קלושינו.

תחילת המאה ה-16 הייתה עשירה בהתקוממויות ובסופו של דבר שחרורה מוסקבה מפולין ב-1612. במהלך המאה ה-16 היו גם התקוממויות נוספות כמו מהומת המלח של 1648, מהומת הנחושת של 1662 ומרד מוסקבה של 1682.

מגפת המוות השחור כילתה כחצי מאוכלוסיית העיר, והיא חדלה מלהיות בירת רוסיה ב-1712 לאחר הקמתה של סנקט פטרבורג על ידי פיוטר הגדול על חוף הים הבלטי ב-1703. כשנפולאון פלש לרוסיה ב-1812, תושבי העיר שרפוה והתפנו ממנה בפקודת הצאר אלכסנדר הראשון, לאחר שכוחותיו של נפולאון הגיעו לעיר ב-14 בספטמבר. צבאו של נפולאון, שנפגע מהרעב, הקור והאספקה הדלה, אולץ לסגת מן העיר וכמעט הושמד בשל החורף הרוסי האכזרי, ובשל ההתקפות של הרוסים.

במהלך מהפכת 1905 התרחשו בעיר קרבות בין השלטון לפועלים.בעקבות מהפכת 1917, מוסקבה הפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה וחמש שנים מאוחר יותר לבירת ברית המועצות. במהלך מלחמת המולדת הגדולה, מועצת ההגנה הלאומית הסובייטית והמטה הכללי של הצבא האדום התמקם במוסקבה.

ב-1941, כ-16 אוגדות של מתנדבים לאומיים (כ-160,000 איש), כ-25 גדודים (כ-18,500 איש) וארבע חטיבות הנדסה הוקמו מתושבי העיר. בנובמבר אותה השנה, קבוצת ארמיות מרכז גרמנית נעצרה בפאתי העיר, והחלה בקרב מוסקבה. בתי חרושת רבים פונו, יחד עם רוב הממשל בעיר, ומה-20 באוקטובר, הוכרזה העיר כתחת מצור. התושבים שנותרו בעיר בנו ואיישו הגנות נ"ט, בזמן שהעיר הופצצה מן האוויר. במהלך ההתקפה, סירב סטלין לעזוב את העיר, פירוש הדבר שהמטה הכללי והמועצה נותרו בעיר גם כן. על אף המצור וההפצצות, מבני הרכבת התחתית של מוסקבה המשיכו לפעול, וקרוב לסוף הלחימה, אף נפתחו קווים חדשים.

ב-1 במאי 1944, מדליה על הגנת מוסקבה הוענקה לעיר, ומדליה ליום השנה ה-800 של העיר הוענקה לעיר ב-1947.

ב-8 במאי 1965, מוסקבה הייתה אחת משתים עשרה הערים הסובייטיות להן הוענקו התואר עיר גבורה, להנצחת יום השנה ה-20 לניצחון בעלות הברית. ב-1980, העיר אירחה את משחקי הקיץ האולימפיים, שהוחרמו על ידי ארצות הברית ועל ידי מספר מדינות מערביות נוספות, בעקבות פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979.

ב-1991, במוסקבה אירע ניסיון ההפיכה של חברי הממשלה שהתנגדו לרפורמות בשלטונו של מיכאיל גורבצ'וב. כשברית המועצות התפרקה באותה השנה, מוסקבה המשיכה לשמש כבירת רוסיה.

מאז 1991, כניסתה של כלכלת השוק למוסקבה הביאה לעיר קמעונאות, שירותים, ארכיטקטורה ואורח חיים מערביים.

ב-2010 פוטר ראש העיר מאז 1992, יורי לוז'קוב, והוחלף בסרגיי סוביאנין.

במהלך יולי 2012 שטח העיר הורחב מכ-1.1 אלף קמ"ר לכ-2.5 אלף קמ"ר תוך הקמת 2 אזורים מנהליים חדשים (11 ו-12 במפה).

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה המנהלית של מוסקבה

מוסקבה היא מושב הכוח בפדרציה הרוסית. במרכז העיר, באוקרוג המרכזי, שוכן הקרמלין, משכנו הרשמי של נשיא הפדרציה הרוסית, ושל שירותים ממשלתיים אחרים, כולל מטות צבא רבים ומטה צבא מחוז מוסקבה. מוסקבה, ככל עיר בירה אחרת, משכנת שגרירויות חוץ ודיפלומטים המייצגים מדינות רבות ברוסיה. מוסקבה היא אחת משתי הערים הפדרליות ברוסיה (השנייה היא סנקט פטרבורג). מבין כל 83 הסובייקטים הפדרליים של רוסיה, מוסקבה היא הגדולה ביותר בגדול אוגכלוסייתה אך הקטנה מהיבט שטחה. העיר חלק של מחוז הכלכלי המרכזי.

בראש העיר מוסקבה עומד סרגיי סוביאנין מאז ה-21 באוקטובר 2010. העיר חולקה ל-10 אוקרוגים מנהליים ולכ-123 נפות. כל עשרת האוקרוגים נמצאים בשטח המנהלי של מוסקבה, מלבד העיר זלנוגרד (מספר 1 על המפה). ביולי 2012, בעקבות הרחבת שטח העיר הוקמו 2 אוקגורים מנהליים חדשים (11 ו-12 במפה).

לכל האוקרוגים והמחוזות המנהליים שלט אצולה, דגל וראש מחוז משלהם.

אין במוסקבה אזורים מוגדרי גזע, כמו הצ'יינטאון הקיים בערים מסוימות בצפון אמריקה ומזרח אסיה.

בנוסף להיותה בירת רוסיה, מוסקבה היא המרכז המנהלי של מחוז מוסקבה. אך מאחר שלמוסקבה ניתן הסטטוס עיר פדרלית, היא מופרדת, מנהלית, מהמחוז ולעירייה מעמד של ממשלה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרקת ידידות העמים בכיכר המרכזית של מרכז התערוכה של כל רוסיה מימול הביתן הראשי
הכיכר האדומה במבט מכנסיית וסילי המבורך

מוסקבה היא אחת הערים המרכזיות באירופה מבחינה כלכלית. העיר עצמה מיצרת 20% מהתוצר הלאומי הגולמי של רוסיה. בשנת 2007 היקף כלכלת העיר הגיע ל- 6.73 טריליון רובל (כ-263 מיליארד דולרים).

נכון לשנת 2008 היו במוסקבה כ-75 מיליארדרים עם הון עצמי ממוצע של כ-5.9 מיליארד דולרים (יותר מאשר בעיר ניו יורק בה התגוררו בשנת זו 71 המיליארדרים). בשנת 2009 חלה ירידה, ובעיר התגוררו 27 מיליארדרים בלבד (לעומת 55 מיליארדרים בעיר ניו יורק).

שוק צ'רקיזוב שחדל לפעול ביולי 2009 היה השוק הגדול באירופה. המחזור היומי של שוק זה הגיע לכ-30 מיליון דולרים (מידי יום פעלו בו כ-10,000 מוכרים).

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי התעשייה העיקריים במוסקבה הם תחומי הכימיקלים, המטלורגיה, תעשיית המזון, הטקסטיל, ייצור הרהיטים והפקת האנרגיה, פיתוח תוכנה וייצור מכונות. מפעל מיל מוסקבה היא אחת החברות המובילות בעולם ליצור הליקופטרים צבאיים ואזרחיים. מרכז היצור והמחקר הממלכתי קרוניצ'ב הוא מרכז לייצור ציוד עבור תחנות חלל וטילים. מפעלי ZiL וAZLK הם מפעלים מובילים בייצור רכבות. בעיר ממוקמת הנהלת חברת גזפרום - החברה המובילה בעולם בהפקת גז טבעי והחברה הגדולה ביותר ברוסיה.

מבשלת קריסטל היא אחת המבשלות הוותיקות ברוסיה. המבשלה מפיקה מספר רב של סוגי וודקה ובהם המותג "סטוליצ'ניה".

עלויות מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון הסובייטי השכירה המדינה דירות לאנשים, כאשר גודל הדירה נקבע בהתאם למקצוע של השוכר (אמנים, גיבורי ברית המועצות, מדענים מובילים ואישי שלטון קיבלו דירות גדולות יותר). הבעלות הפרטית בדירות הוגבלה על ידי השלטון. רק לאחר הפרסטרויקה הותרה בעלות אישית בדירות המגורים, ונקבע שכירות בדירות בבעלות המדינה בהתאם למספר השוכרים.

בשנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 עלה שווי הנכסים במוסקבה. נכון לשנת 2008, שווי מ"ר בפרוורי מוסקבה יכול להגיע ל-4,000 דולר אמריקאי למטר, ובמרכז העיר ל-8,000 דולר אמריקאי למטר. בדירות יוקרה יכול להגיע שווי הנכס ל-40,000 דולר אמריקאי למטר.

נכון לשנת 2006 דמי שכירות לדירת חדר אחד במרכז מוסקבה נעו בין 1,500 דולרים ל-3,000 דולרים, כאשר גודלה של דירת חדר הוא כ-30 מ"ר, ודירת שני חדרים היא 45 מ"ר.

בשל העלויות הגבוהות ויוקר המחיה העולה, נוהגים בעלי דירות במוסקבה להשכיר דירותיהם במרכז העיר, ולהתגורר בעצמם בפרוור בדירה שכורה כאשר ההפרש בדמי השכירות משמש למחייתם.

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2006 כוח העבודה בעיר כלל 8.47 מיליון עובדים מהם 1.73 מיליון המועסקים על ידי המדינה, 4.42 מיליון מועסקים על ידי חברות פרטיות ו-1.99 מיליון מועסקים על ידי עסקים קטנים. באופן רשמי בעיר מתגוררים 74,400 מובטלים, מהם 34,400 זכאים לדמי אבטלה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למוסקבה יש ארבעה נמלי תעופה (ונוקובו-Внуково, דומודדובו-Домодедово, שרמטייבו-Шереметьево וביקובו-Быково). רוב הטיסות הבינלאומיות נוחתות בשרמטייבו.

במוסקבה פועלת רכבת תחתית החל מ-1935, יש בה 11 קווים ולמעלה מ-170 תחנות רכבת, חלקן מפוארות ומהודרות במיוחד, כתחנת פלושצ'אד רבולוציי (כיכר המהפכה) המרכזית, המעוטרת בקשתות ופסלי שחם ותחנת קומסומולסקאייה הבארוקית.

כשנבנו חלק התחנות, בתקופת המלחמה הקרה, הן נבנו גם לשימוש כמקלט אטומי אל מול פצצות האטום של ארצות הברית ולכן הן ידועות גם בעומקן הגדול.

מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה מסיעה כ-9 מיליון איש מדי יום ונחשבת לאחת ממערכות הרכבת התחתית העמוסות ביותר בעולם. כמות הנוסעים בה מדי שנה גדולה מזו של לונדון וניו יורק גם יחד.

בעיר פועלת רשת של אוטובוסים רכבות חשמליות ואוטובוסים חשמליים. ישנן מוניות שירות, הפועלות לפי קווי נסיעה של האוטובוסים וכן מוניות ספיישל, אך רבים מהנהגים מסיעים בתשלום כל המבקש. טרמפים בחינם אינם נהוגים במוסקבה.

נהר מוסקבה עובר דרך מרכז העיר. בהתאם לכך בתוך תחומי העיר נבנו כ-20 גשרים מעל הנהר ויובליו. תחילת בניית הגשרים החלה עוד במאה ה-16 וגשר נובוספאסקי עומד בתוואי אחד הגשרים הישנים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגידול באוכלוסיית מוסקבה עם השנים

אף על פי שמספר התושבים ברוסיה יורד בכ-700,000 תושבים בשנה בשל ילודה נמוכה, מוסקבה חסינה מפני בעיות אלו בשנים האחרונות. במוסקבה ישנו גידול אוכלוסין חד, בעיקר הודות להגירה. תושבי מוסקבה החדשים נמשכים לצמיחה הכלכלית של עד 20% בעיר, לעומת צמיחה יותר מתונה בשאר חלקי המדינה. בעיר ישנו מספר מועט של אנשים מכל התרבויות, מסטודנטים אפריקנים עד אנשי עסקים אירים.

חלוקה אתנית בשנת 2010 - 90.0% רוסים, 1.5% אוקראינים, 1.4% טטרים, 0.5% יהודים ואחרים.


ההתפתחות הדמוגרפית של מוסקבה בין השנים 1400 ו-1856
1400 1638 1710 1725 1738 1775 1785 1811 1813 1825 1840 1856
40,000 200,000 160,000 145,000 138,400 161,000 188,700 270,200 215,000 241,500 349,100 368,800
ההתפתחות הדמוגרפית של מוסקבה בין השנים 1868 ו-2002
1868 1871 1888 1897 1912 1920 1926 1939 1959 1979 1989 2002
416,400 601,969 753,459 1,038,600 1,617,157 1,027,300 2,101,200 4,609,200 6,133,100 8,142,200 8,972,300 10,383,000


הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד אוכלוסין שנערך בתחילת המאה ה-21 הגדירו עצמם כ-150 אלף מתושבי העיר כיהודים. עם זאת, להערכת הרב הראשי של רוסיה ברל לזר מתגוררים בעיר כחצי מיליון יהודים שלא הצהירו על כך במפקד, והמהווים כמחצית מיהודי רוסיה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית גום בכיכר האדומה
שער הניצחון של מוסקבה שהוקם ב-1812 לכבוד הניצחון על נפוליאון

העיר נודעה בעבר בכינוי "סורוק סורוקוב" (ארבעים פעם ארבעים), על שום כיפות הבצל הרבות של כנסיות שעיטרו את קו השמים שלה. בעת הסובייטית השתנה מראה העיר משמעותית, בעיקר בשל פועלו של סטלין אשר שאף למודרניזציה של העיר באמצעות כבישים ושדרות רחבות, מהם בני עשרה נתיבים. הפיתוח המהיר בעידן סטלין הרס בניינים עתיקים בעלי חשיבות היסטורית כמגדל סוחארב, חנויות ובתי אחוזה עתיקים וכן מבני דת שונים, כקתדרלת ישו המושיע, שנהרסה כדי לבנות גורד שחקים ענק, אשר לבסוף לא נבנה כלל. הכנסייה נבנתה מחדש בסוף שנות ה-90.

סטלין הקים ברחבי מוסקבה שבעה גורדי שחקים מעוטרים שנקראו "שבע האחיות" או "עוגת החתונה". ניתן לראותם כמעט מכל נקודה גבוהה במקצת בעיר. גורדי שחקים אלו הם מהמבנים הגבוהים ביותר במרכז מוסקבה פרט למגדל אוסטנקינו, אשר בשנת 1967, שבה נבנה, היה המבנה הבלתי נתמך הגבוה בעולם (עד אשר נבנה מגדל CN). "שבע האחיות של סטלין" היו 7 גורדי שחקים בסגנון גותי-סטליניסטי שאפיינו את האדריכלות הקומוניסטית שנקראה בשם: "קלסיציזם סטליניסטי" או: "אדריכלות סטליניסטית" (סגנון שהיה בכל מדינה קומוניסטית). הבניין הראשי של אוניברסיטת מוסקבה שהוקם בתחילת שנות ה-50 נתן השראה לסטלין להקמתם של גורדי שחקים סובייטיים ברחבי מוסקבה ולאחר מכן במדינות קומוניסטיות ושהיו התשובה הקומוניסטית לסגנון גורדי השחקים האמריקאי.

המדיניות הסובייטית של הבטחת שיכון לכל עובד, והגידול המשמעותי באוכלוסין של מוסקבה הביאו לפיתוח אזורי פרברים של בלוקים גדולים ומונוטוניים בשם חרושצ'ובקה, על שמו של מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב.

אזורים כרחוב ארבט הישן, אזור תיירותי שהיה בעבר מרכז הבוהמה, נשארו ברובם כפי שהיו במאה ה-19. בניינים רבים אחרים ברחובות פנימיים מהווים גם הם שרידים לזמני העושר הבורגני של תקופת הצאר. במקביל אליו הוקם בתקופת ברית המועצות רחוב ארבט החדש המוביל מאזור הקרמלין אל בניין הממשלה וששובצו בו גורדי שחקים בין בתים עתיקים ששוחזרו לאחר נפילת ברית המועצות.

בשנת 1812 הוקם שער ניצחון מפואר לכבוד הניצחון על צבא נפוליאון בשדרות קוטוזוב (שהיה גנרל רוסי מפורסם) שבהם ישנם אנדרטאות רבות ובאזור בו גרו בעבר דיפלומטים ואנשי מדע חשובים ומפורסמים. בסמוך אליו הוקם פארק הזיכרון גבעת פולקונאיה (הנקרא גם "פארק הניצחון") שהוקם לכבוד הניצחון על גרמניה הנאצית ובו מצויים: מוזיאון המלחמה, כנסייה, בית כנסת לזכר יהודים שנספו בשואה, ומסגד לזכר הלוחמים המוסלמים שנלחמו בנאצים. בנוסף ישנם במקום גם מוצגים צבאיים כגון טנקים ומטוסים.

הטבעות של מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיר עוטפת רשת של כבישים טבעתיים מהירים, ביניהם טבעת סאדובייה.

מערכת הכבישים של מוסקבה כוללת 3 טבעות. טבעת הגנים הוקמה על בסיס חומת הגנה שבוטלה בשנת 1816 ובמקומה נסלל כביש שלאורכו היו גנים. בשנת 1930 בהתאם לתוכנית הרחבת כבישי העיר, הגנים בוטלו והשטח שהתפנה נוצל להרחבת הכביש.

בשנת 1937 החלו בתכנון כביש טבעתי נוסף. הוא נבנה בתקופת מלחמת העולם השנייה וכבר בשנת 1956 החלו בהרחבתו. עד לשנת 1984 תוואי הכביש היה למעשה הגבול של העיר.

במהלך שנות ה-90 נבנה כביש טבעתי שלישי שהתוואי שלו עובר בין שני הכבישים הקודמים ואורכו כ-36 ק"מ. בשנת 2005 בניית כביש זה הסתיימה.

בשנת 2011 החלה בניית כביש טבעתי רביעי שאורכו צפוי להיות 522 ק"מ.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לגן החיות של מוסקבה.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידועים והגדולים שבמוזיאוני במוסקבה הם מוזיאון פושקין וגלריית טרטיאקוב. הגלריה נוסדה על ידי פאבל טרטיאקוב, סוחר עשיר אשר תרם את אוספיו לעיר. בשל גודל האוספים חולקו האוספים בין שתי גלריות - גלריית טרטיאקוב הישנה, הממוקמת דרומית לנהר מוסקבה, ומציגה אמנות של אמנים רוסיים מהמאות ה-18 וה-19, וגלריית טרטיאקוב החדשה, הממוקמת בסמוך לפארק גורקי ומציגה את אמנות המאה ה-20. מוזיאון פושקין, בסמוך לקתדרלה של מוסקבה, מערבית לנהר מוסקבה, מציג אוספים מכל רחבי העולם, ובין היתר כולל העתקים של פסלים יווניים ורומים וכן אוסף נרחב של אמנות אימפרסיוניסטית הכולל יצירות רבות של קלוד מונה, פול סזאן, פול גוגן, וכן יצירות של פאבלו פיקאסו.

המוזיאון ההיסטורי הממשלתי הממוקם מערבית לכיכר האדומה מציג את ההיסטוריה של רוסיה מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו.

המוזיאון הפוליטכני של מוסקבה נוסד בשנת 1872 ומציג את ההיסטוריה של ההתפתחות הטכנולוגית מאז המאה ה-18 ועד ימינו. המוזיאון הזואולוגי של אוניברסיטת מוסקבה הוא המוזיאון הזואולוגי השני בגודלו ברוסיה.

המוזיאון להיסטוריה של מוסקבה מציג את ההיסטוריה של העיר.

המוזיאון לאדריכלות הרוסית ע"ש שצ'וסב הממוקם מערבית לקרמלין וקרוי על שם האדריכל אלכסיי שצ'וסב שהיה האדריכל הראשי של ברית המועצות. המוזיאון מציג את ההיסטוריה של האדריכלות הרוסית וגם דגמים של מבנים רבים. בנוסף נמצא בו מכון לחקר האדריכלות ותכנון ערים.

מוזיאון החלל הרוסי המצוי בתוך אנדרטת כובשי החלל בסופה של שדרת הקוסמונאוטים משמשים בתור אתר ההנצחה המרכזי לזכר אנשי החלל הרוסי וגם אלו שעדיין בחיים.

מרכז התערוכה של כל רוסיה הממוקם בצפון העיר באזור אוסטנקינו ומשמש בתור מרכז הירידים והתערוכות הראשי של מוסקבה ושל רוסיה ובעבר אירח גם כנסים בינלאומיים. וגם אחד ממרכזי הירידים הגדולים בעולם שבו הוקמו מחדש 2 ביתנים סובייטיים שהשתתפו בירידים בינלאומיים.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוסקבה מהווה מרכז אמנותי ברוסיה ופועלים בה 29 תיאטראות, 132 בתי קולנוע ו-24 אולמות קונצטרים. הידוע בתיאטראות הוא תיאטרון בולשוי המצוי בכיכר התיאטרון שבה מצויים תיאטראות נוספים. כמו כן ידועים תיאטרון ואכטאנגוב והתיאטרון לאמנויות של מוסקבה.

מרכז אמנויות הבמה הבינלאומי של מוסקבה, שנפתח בשנת 2003, והידוע בכינויו בית המוזיקה הבינלאומי של מוסקבה משמש לקונצרטים של מוזיקה קלאסית. במבנה מותקן העוגב הגדול ביותר ברוסיה.

בנוסף מצוי בעיר גם תיאטרון הצבא האדום שצורתו היא צורה של "הכוכב סובייטי האדום".

קרקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים שני קרקסים: הקרקס הממלכתי של מוסקבה וקרקס מוסקבה הממוקם בשדרת צווטנוי.

פארקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מוסקבה 96 פארקים ו-18 גנים ציבוריים (בהם שני גנים בוטניים). נוסף על הפארקים והגנים המוסדרים, בעיר 450 קמ"ר של שטחים ירוקים ו-100 קמ"ר שטחי יער. בעיר 27 מ"ר של שטחים ירוקים לכל תושב‏‏[1] (כמות נכבדת של שטחים ירוקים בהשוואה ל- 6 מ"ר לתושב בפריז, 7.5 מ"ר לתושב בלונדון, 8.6 מ"ר לתושב בניו יורק ו-7 מ"ר לתושב בתל אביב[דרוש מקור]‏).

פארק גורקי, או, בשמו הרשמי "הפארק המרכזי לתרבות ומנוחה" נוסד בשנת 1928. הפארק, ששטחו 689,000 מ"ר, ממוקם על הגדה המזרחית של נהר מוסקבה, ומצויים בו גן שעשועים, אגמים המשמשים לשיט בסירות, מגרשי טניס, רחבות ריקודים ומתקני ספורט רבים.

בסמוך לפארק מצויים גני נסקוצ'ני ששטחים 408,000 מ"ר. הגנים הם הפארק הוותיק ביותר במוסקבה, והיוו חלק משטחי אחוזה צארית.

פארקים נוספים בעיר הם פארק איזמיילובסקי שהוקם בשנת 1931 הוא אחד הפארקים העירוניים הגדול בעולם - שטחו של הפארק 15.34 קמ"ר (גודלו שש פעמים מסנטרל פארק); ופארק סוקולניקי ששטחו 6 קמ"ר הוא אחד הפארקים הויתיקים במוסקבה.

מחוץ לעיר, ובסמוך לה, ממוקם הפארק הלאומי לוסיני אוסטרוב ששטחו 116 קמ"ר. פארק זה כולל שיטחי טאיגה ומצויים בו איילי הצפון.

בסמוך אל גלריית טרטיאקוב החדשה נמצא גן פסלים שבו נמצא אוסף פסלים שהוסרו ממקומם לאחר נפילת ברית המועצות.


גנים בוטניים וגני חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הבוטני של האקדמיה למדע של מוסקבה נוסד בשנת 1945 והוא הגן הבוטני הגדול ביותר באירופה. שטחו של הגן 3.61 קמ"ר ומוצגים בו 20,000 זנים שונים של צמחים מכל רחבי העולם. בפארק ממוקם גן ורדים (רוזאריום) ובו 20,000 צמחי ורדים, וכן יער עצי אלון ובו עצים בני למעלה מ-100 שנים. גודלה של חממת הגן הבוטני עולה על 5,000 מ"ר.

גן החיות של מוסקבה מציג כ-1,000 זנים שונים של בעלי חיים וכ-6,500 בעלי חיים. בגן מבקרים כ-1.2 מיליון מבקרים מידי שנה.

אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוסקבה ממוקמים מספר אתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו ובהם: הקרמלין והכיכר האדומה (המהווים יחד אתר מורשת עולמית). כנסיית העלייה לשמים בקולומנסקויה נבנתה בשנת 1532 וממוקמת בסמוך לעיר.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מוסקבה פועלים 1696 בתי ספר תיכונים, 91 מכללות ו-222 מוסדות השכלה גבוהה בהם 60 אוניברסיטאות. בין האוניברסיטאות הפועלות בעיר ידועה אוניברסיטת מוסקבה אשר נוסדה בשנת 1755. האוניברסיטה ממוקמת בוורוביווי גורי. מבנה האוניברסיטה המרכזי הוא גורד שחקים המתנשא לגובה של 240 מטרים. בעת השלמותו היה הבניין הבניין הגבוה בעולם - למעט מבנים בעיר ניו יורק). באוניברסיטה לומדים כ-30,000 תלמידים לתואר ראשון, וכ-7,000 תלמידי תארים מתקדמים ב-29 פקולטאות וב-450 מחלקות. בנוסף לסטודנטים, כ-10,000 תלמידי בתי ספר תיכוניים לומדים בקורסים באוניברסיטה, וכ-2,000 חוקרים מבצעים בה מחקרים. ספריית האוניברסיטה מחזיקה למעלה מ-9 מיליון ספרים (והיא אחת הספריות הגדולות ברוסיה).

מוסקבה מהווה מרכז פיננסי של רוסיה ומזרח אירופה והיא ידועה בבתי הספר לעסקים שבה ובהם האקדמיה הרוסית פלקנוב לעסקים, בית הספר החדש לעסקים, האוניברסיטה הממלכתית לניהול והאוניברסיטה הממלכתית - בית הספר הגובה לכלכלה.

האוניברסיטה הממלכתית הטכנית של מוסקבה שנוסדה בשנת 1830 ממוקמת במרכז העיר. באוניברסיטה לומדים כ-18,000 תלמידי תואר ראשון וכ-1,000 תלמידי תארים מתקדמים.

הקונסרבטריון של מוסקבה נוסד בשנת 1866 ונחשב למוביל בבתי הספר למוזיקה ברוסיה. בקונסרבטריון למדו סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר סקריאבין, אראם חצ'טוריאן, מסטיסלב רוסטרופוביץ' ואלפרד שניטקה.

המכון הממלכתי ליחסים בינלאומיים של מוסקבה שנוסד בשנת 1944 נחשב לבית הספר המוביל ברוסיה בתחום היחסים הבינלאומיים. באוניברסיטה זו 4,500 תלמידים, ובספרייתה 700,000 ספרים.

המכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה וכן המכון האווירי של מוסקבה והמכון להנדסה פיזיקלית של מוסקבה הם בתי ספר מתקדמים מובילים נוספים. במכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה פעלו זוכי פרס נובל רבים ובהם פיוטר קפיצה, ניקולאי סמיונוב, לב לנדאו ואלכסנדר פרוכורוב.

במוסקבה פועלת האקדמיה למדעים של רוסיה וכן מוסדות מחקר רבים כגון מכון קוצ'טוב המוביל בתחום האנרגיה הגרעינית, ובו נבנה הכור האטומי הראשון באירופה. כמו כן ממוקמים בעיר מכון לאנדו לפיזיקה תאורטית, המכון לפיזיקה תאורטית וניסויית, מכון קפיצה לבעיות פיזיקליות ומכון סטקלוב למתמטיקה.

בעיר מוסקבה 452 ספריות ציבוריות בהם 168 ספריות לילדים. כמו כן ממוקמת בעיר הספרייה הממלכתית של רוסיה שנוסדה בשנת 1862 והמשמשת כספריה הלאומית של רוסיה. בספריה 275 ק"מ של מדפי ספרים עליהם כ-42 מיליון כתבים ב-247 שפות (מהם 17 מיליון ספרים, 13 מיליון כתבי עת, 350,000 דפי תווים ו-15,000 מפות). ספרייה זו היא הספרייה הגדולה ברוסיה ואחת הספריות הגדולות בעולם.

הספרייה הממלכתית הציבורית להיסטוריה נוסדה בשנת 1863. ספריה זו היא הספרייה הגדולה ביותר המתמחה בהיסטוריה של רוסיה. בספריה 4 מיליון ספרים ב-112 שפות שונות.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה אל ההיפדרום המרכזי של מוסקבה

בעיר מוסקבה מתקני ספורט רבים - בעיר 63 אצטדיוני ספורט נוסף על 8 מגרשי כדורגל ו-8 אולמות אתלטיקה. בנוסף ממוקמים בעיר 40 מתחמי ספורט ובהם 24 מגרשי החלקה על הקרח ו-7 מסלולי מרוצי סוסים (הגדול שבהם הההיפדרום המרכזי של מוסקבה אשר נוסד בשנת 1834).

הגדול שבאצטדיונים הוא אצטדיון לוז'ניקי.

בשנת 1980 אירחה העיר מוסקבה את המשחקים האולימפיים. העיר הגישה מועמדות לארח בשנית את האולימפיאדה בשנת 2012 אולם הצעתה נדחתה.

ב-2018 יתקיימו במוסקבה חלק ממשחקי גביע העולם בכדורגל בשלושה אצטדיונים והגמר יערך באצטדיון לוז'ניקי.

בעיר פועלות קבוצות הוקי קרח רבות ובהן צסק"א מוסקבה, HC דינמו מוסקבה, קריליה סובטוב מוסקבה וHC ספרטק מוסקבה.

בעיר פועל מועדון הכדורסל צסק"א מוסקבה - אחת הקבוצות המובילות באירופה בכל הזמנים, וכן מועדון דינמו מוסקבה.

בתחום הכדוריד פועלת בעיר הקבוצה צסק"א מוסקבה.

קבוצת הכדורגל ספרטק מוסקבה זכתה 12 פעמים באליפות ברית המועצות, ומובילה באליפויות רוסיה. כמו כן פועלת בעיר צסק"א מוסקבה אשר זכתה באליפות ברית המועצות 7 פעמים ובגביע ברית המועצות 5 פעמים.

העיר מארחת מידי שנה את גביע הקרמלין בטניס.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו הרקיע של מוסקבה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירות מדינות אסיה

אוזבקיסטן: טשקנטאזרבייג'ן: באקואיחוד האמירויות הערביות: אבו דאביאינדונזיה: ג'קרטה 3איראן: טהראןאפגניסטן: קאבולארמניה: ירוואןבהוטן: טהימפהובחריין: מנאמהבנגלדש: דאקהברוניי: בנדר סרי בגוואןגאורגיה: טביליסי 1הודו: ניו דלהיהמלדיביים: מאלההפיליפינים: מנילההרפובליקה הסינית: טאיפיי2הרפובליקה העממית של סין: בייג'ינגוייטנאם: האנויטג'יקיסטן: דושנבהטורקיה: אנקרה 1טורקמניסטן: אשגאבטיפן: טוקיוירדן: עמאןישראל: ירושליםכווית: כווית סיטילאוס: ויינטיאןלבנון: ביירותמונגוליה: אולן בטורמזרח טימור: דילי 3מיאנמר: נייפידאומלזיה: קואלה לומפורנפאל: קטמנדוסוריה: דמשקסינגפור: סינגפורסרי לנקה: קולומבועומאן: מאסקטעיראק: בגדאדערב הסעודית: ריאדפקיסטן: איסלמבאדקוריאה הדרומית: סיאולקוריאה הצפונית: פיונגיאנגקזחסטן: אסטנה 1קטאר: דוחהקירגיזסטן: בישקקקמבודיה: פנום פןרוסיה: מוסקבה 1תאילנד: בנגקוקתימן: צנעא


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים

אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012)

משחקים עתידיים: ריו דה ז'ניירו (2016) • טוקיו (2020)

הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי