בנימין בלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בנימין בלום (21 בפברואר 1913 - 13 בספטמבר 1999), פסיכולוג חינוכי, שעמד בראש צוות שפיתח את "טקסונומיית היעדים החינוכיים" הידועה בשם "הטקסונומיה של בלום", 6 רמות של ידע ויכולת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלום נולד ב-21 בפברואר 1913 בלנספורד, פנסילבניה, ארצות הברית. הוא קיבל תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת פנסילבניה ב-1935, ותואר דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1942.

הטקסונומיה ידועה כטקסונומיה של בלום, ולמרות שהפן הידוע בה כולל 6 רמות קוגניטיביות של ידע, היא כוללת גם ספרות ריגשיות ופסיכומוטוריות.

בשנות ב-60 של המאה ה-20, בעת עבודתו באוניברסיטת שיקגו, כתב שני ספרים חשובים:

  • סטביליות והבדל של מאפיינים אנושיים
  • טקסונומיה של מטרות חינוכיות

התאוריות שלו אומצו על ידי מחוזות בתי ספר רבים, בשנות ה-70 וה-80, אך מאז רעיונותיו ספגו ביקורת נרחבת, ובמקומות רבים כבר אינם מיושמים.

התאוריה שלו יכולה להיות מסוכמת בציטוט של בלום: "מטרת החינוך היא לשנות את המחשבות, הרגשות והפעולות של התלמיד".

הטקסונומיה של בלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסונומיה של בלום

טקסונומיה הינה שיטת מיון המתייחסת בדרך כלל לתחום הקוגניטיבי. המיון המפורט, המקובל בתחום הקוגניטיבי הוא הטקסונומיה של בלום Englehart, Furst, Holl &Krathwohl,1956) , Bloom) בלום פיתח את טקסונומית היעדים החינוכיים, המציגה מטרות קוגניטיביות שונות שנדרשות מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה. הטקסונומיה עוזרת בתורת המבחנים לבחור שאלות שמתאימות לתחום ההערכה בו יש עניין.

טקסונומיה זו מתייחסת ליעדים כוללניים, ולא לתחומי תוכן ספציפיים. כל היעדים קשורים לפיתוח כישורים ומיומנות אינטלקטואליות. אלה מדורגים באופן היררכי, החל במיומנויות פשוטות וקלות כזיכרון וידע וכלה במיומנויות מורכבות ומופשטות כהערכה. הטקסונומיה מתייחסת לשש קטגוריות של יעדים כללים:

  1. ידע: זכירה וזיהוי של מרכיבים ספציפיים בתחום הנלמד. שחזור של עובדות, תופעות, רעיונות ועקרונות. כלומר, מטרה שאפשר להשיגה על ידי זכירה בלבד, ללא צורך ברמה גבוהה יותר.
  2. הבנה - (comprehension): רמת חשיבה המאפשרת לוודא את יכולת השימוש בידע ומתוארת במונחים של שלוש אופרציות שונות, הנעות מהדרגה הנמוכה יותר שהיא תרגום, דרך הדרגה הבינונית שהיא פירוש ועד לדרגה גבוהה יותר שהיא חיוץ (אקסטרפולציה).
  3. יישום - (application): היכולת להשתמש בעקרונות, הכללות, רעיונות, חוקים ושיטות שונות במצבים חדשים לתלמיד (כך תבוא לידי ביטוי אף מידת ההבנה שלו את הרעיון, העיקרון וכולי.)
  4. ניתוח - (analysis): היכולת לפרק מצב או בעיה (מסר) למרכיבים יסודיים, כך שמערכת היחסים בין הרעיונות/המושגים נעשית ברורה. למשל, הבחנה בין עובדות להשערות, גילוי הנחות סמויות, הבחנה בין תוצאות למסקנות, הבחנה בין סיבות לתוצאות בתהליך היסטורי, הבחנה בין מידע רלוונטי למידע בלתי רלוונטי, גילוי שגיאות היגיון בטענה, הסקה לגבי מטרת המחבר על פי יצירתו.
  5. סינתזה - (synthesis): היכולת לצרף, לארגן ולקשור רכיבים וחלקים ליצירת מבנה שלם מורכב שלא היה ברור כל כך קודם לכן. למשל, הצעה של מערך מחקר לבחינת השערות המחקר, תכנון יחידת לימוד בנושא מסוים, ניסוח השערות למחקר, בניית רציונל למחקר.
  6. הערכה (evaluation): היכולת לשפוט (באופן איכותי או כמותי) ערכם של רעיונות, עבודות, פתרונות, שיטות, חומרי למידה וכולי, תוך שימוש בקריטריונים או בסטנדרטים, על מנת לקבוע דיוק, אפקטיביות, יתרונות, חסרונות וכולי. למשל, שיפוט של או ביקורת על מאמר מדעי, הערכה של מידת האובייקטיביות של היסטוריון על פי השימוש שעשה במקורות ההיסטוריים שלרשותו, הערכת יצרה מוזיקלית על-פי קריטריונים מקובלים.

פופהם (Popham) טוען שמכיוון שרוב הזמן בוחנים בבתי הספר ידע בלבד, ייתכן שעבור מורים יהיה יעיל יותר לכווץ את הטקסונומיה לשתי רמות עיקריות:

  1. ידע.
  2. כל דבר שהוא יותר גבוה מרמת ידע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]