פסיכולוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסיכולוג הוא אדם שרכש השכלה בפסיכולוגיה ממוסד אקדמי מוכר, לרוב של תואר שני לפחות, ואושר, לאחר לימודיו, על ידי משרד בריאות רשמי, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה אחת או יותר. פסיכולוג נותן אבחון, טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים, חוות-דעת מדיקו-ליגאליות, ולעתים, בהינתן והוכשר כראוי לכך, גם המלצה רשמית לטיפול תרופתי (ממשפחה תרפויטית מסוימת או תרופה ספציפית) אשר אמור לסייע לפתרון בעייתו הספציפית של האדם‏[1].

מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.

ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא פסיכולוגי מסוים) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה (חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא)‏[2].

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי פסיכולוגיה נערכים במרבית האוניברסיטאות, בדרך כלל במסגרת פקולטות למדעי החברה ולעתים גם בפקולטות לבריאות ורפואה, ובישראל גם באחדות מהמכללות האקדמיות. תנאי הקבלה ללימודי פסיכולוגיה ברוב מדינות העולם נחשבים בעלי רף גבוה. לימודי פסיכולוגיה הם בדרך כלל ארוכים מאד בשל העובדה שהם מקיפים תחומי ידע רבים במספר. מלבד לימודי הנושא הכללים עצמם (היסטוריה של הפסיכולוגיה וספרות ביופסיכולוגית) נדרשים הלומדים ללמידת קורסים בסטטיסטיקה ומתודולוגיה, מדעי הרוח, ולרוב גם מבואות במדעים (בעיקר בכימיה, לצורך בקיאות בסיסית בנוירוכימיה, ובחלק מהמוסדות גם פרקים בפיזיקה בסיסית, ידע הנדרש לתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית).

פסיכולוגיה היא תחום נרחב, כך שישנם פסיכולוגים בעלי התמחויות מקצועיות שונות‏[3], אשר אין בהכרח כל קשר תמטי בניהן (לדוגמה, פסיכולוגיה של זהירות בדרכים, ופסיכולוגיה של מגדר ומיניות אינן חולקות הרבה מן המשותף.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מתיר חוק הפסיכולוגים את השימוש בתואר "פסיכולוג", ואת ההעיסוק בפסיכולוגיה, רק למי שהוא בעל תואר "מוסמך" (כלומר תואר שני - .M.A) ומעלה בפסיכולוגיה, ממוסד אקדמי המוכר על ידי משרד החינוך, משרד הבריאות והמועצה להשכלה גבוהה. האדם צריך להיות רשום בפנקס הפסיכולוגים שמנהל משרד הבריאות, וייתכן שהוא בעל היתר זמני מהמשרד לעסוק בפסיכולוגיה‏[4]. החוק בישראל קובע: "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג"‏[5].

תחומי הפסיכולוגיה רבים, חלקם דורשים הכשרה נוספת מעבר להסמכה בפסיכולוגיה וחלקם לא. בישראל, העיסוק בחלק מתחומי הפסיכולוגיה מותנה בהתמחות רשמית, או בהכשרה ממוקדת‏[6]. פסיכולוגים בישראל‏[7] יכולים לזכות לתואר "פסיכולוג מומחה" אחר ההתמחות באחד מהתחומים הפסיכולוגיים היישומיים שלפי שעה, משרד הבריאות מציע מסלול התמחות בהם. אחר ההתמחות נדרש הפסיכולוג לעבור בהצלחה בחינת מומחיות. ההתמחות אורכת לפחות שנתיים במשרה מלאה או ארבע שנים בחצי משרה ונערכת בבית חולים פסיכיאטרי או במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים כללי‏[8]. בשנים האחרונות עולה ביקורת בקרב מתמחים ומועמדים להתמחות על תהליך הקבלה לתואר שני ולמסלולי ההתמחות בארץ, ועולות טענות בדבר המתנה ארוכה עד למציאת מקום התמחות, משך ההתמחות הארוך, השכר הנמוך, וקשיים שונים במהלך התהליך‏[9][10][11] קשיים אלו מביאים לעתים מוסמכי תואר שני בארץ המעוניינים לגשת אליהן, לוותר על ההתמחויות המוצעות ולעסוק בפסיכולוגיה עיסוק כללי, לבחור בתחומי מומחיות או הכשרה אחרים (חלקם בעלי מסלולים קצרים וממוקדים יותר), לעסוק במחקר והוראה, או לעבוד בתחומם בחו"ל.

חוק הפסיכולוגים מכיר כיום ב-6 התמחויות בפסיכולוגיה:‏[12]

דוגמאות לתחומים פסיכולוגיים שטרם זכו לתוכנית התמחות בישראל, או כאלה הכרוכים בהכשרה ממוקדת:

  • פסיכולוג ניסויי - עוסק במחקר פסיכולוגי במגוון תחומים, ובפיתוח שיטות לחקר הנפש, שפרסם כמות משמעותית של מאמרים מחקריים בירחונים מדעיים בעלי ביקורת עמיתים.
  • נוירופסיכולוג - מתמחה בחקר הקשר שבין אנטומיה, פיזיולוגיה, ואינפורמטיקה ביולוגית בכלל ומוחית בפרט, לבין תהלכיים פסיכולוגיים והתנהגותיים שונים, וביישום טכניקות נוירופסיכולוגיות בטיפול הפסיכולוגי.
  • פסיכולוג קוגניטיבי: מתמחה בחקר תפקודים הכרתיים כגון קשב, זיכרון, למידה, וכדומה, ויישום הממצאים למגוון תחומים כגון הנדסת אנוש, פיתוח מערכי שיעור[דרושה הבהרה] ועוד.
  • פסיכולוג-סקסולוג: מתמחה בטיפול בבעיות מגדריות ומיניות, החל בבעיות קלות (ידידותיות) כמו קבלת נטייה מינית (Sexual orientation affirmative therapy), השקטת פטיש מיני המפריע לאגו‏[13], טיפול בעברייני מין (אשר לרוב מתלווה לטיפול תרופתי שהם מקבלים ומהווה לו השלמה), סיוע באיתור גירויים מיניים, ליווי טראנסקסואלים בתהליך שינוי המין, ועוד.

מהות עיסוקו של הפסיכולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסוקו של פסיכולוג בן ימינו, בדרך כלל כולל את העיסוקים להלן (מערך זה של פעולות, מבדיל את העיסוק הפסיכולוגי מתחומי עיסוק אחרים, בפרט מפסיכותרפיה ממוקדת‏[14]). כל המאפיינים הללו ברוב המקרים הולמים את התחום הפסיכולוגי המסוים בו הפסיכולוג מומחה או מוכשר:

  • הענקת ייעוץ פסיכולוגי נרחב באופן כללי, הנוגע להתמודדות עם בעיות החיים של הפרט, להעניק כלים להתמודדות אישית כזאת למתי שהיא נדרשת, וכן, במטרה לספק לבעיות כאלו פתרון יעיל המתבסס על ניסיונו המקצועי-מדעי, ו\או האישי של הפסיכולוג.
  • אבחון פסיכולוגי על ידי שימוש בכלים פסיכודיאגנוסטיים, התרשמות אישית, או שילוב של אלו. חלק מהאבחנות נחשבות לפסיכיאטריות (כלומר, מדובר באבחנות שעל פי כלל דורשות גם טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר).
  • הענקת טיפול פסיכולוגי, דהיינו להעניק טיפול פסיכותרפיסטי נרחב במגוון כלים פסיכולוגיים לפי סוג הבעיה ובהסתמך על הספרות הרפואית והפסיכולוגית.
  • הנפקת חוות-דעת מדיקו-לגאליות לגבי מצבו הפסיכו-רפואי של אדם אשר לעתים כוללת קביעת הצורך בטיפול פסיכיאטרי.
  • מתן המלצה רשמית לטיפול תרופתי ספציפי שהוא עדיף על פי הספרות הפסיכולוגית-רפואית לאדם עם הבעיה המסוימת ולכאורה אמור לסייע לו להתגבר על הבעיה או אף לפתור אותה (מצב זה נפוץ כאשר רופאים נרתעים מלתת לאדם תרופה שבפירוש אמורה לסייע לו בשל אי רצונם ליטול אחריות מקצועית על אדם זה מסיבות שונות דוגמת דיווחים על תופעות לוואי הנוגעות לאותה תרופה).
  • במדינות מסוימות בלבד ורק לפסיכולוגים מהתמחויות מסוימות (בפרט פסיכולוגיה רפואית): הנפקה ישירה של מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד.

רבים מהפסיכולוגים עוסקים גם במחקר נוירו-פסיכולוגי אם אין זה עיסוקים הכמעט-בלבדי.

ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיה נחשבת לתחום נפרד מפסיכיאטריה (רופא עם התמחות בתחום הנפש) - ככלל, פסיכולוג אינו רופא, ובישראל, כמו ברוב מדינות העולם, אינו מותר להנפיק מרשמים לתרופות פסיכיאטריות למטופליו (בחלק ממדינות ארצות הברית למשל פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה מותר להנפיק מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות בלבד)‏[15]. בכל מקרה תחומי העיסוק חופפים קמעה; פסיכולוג קליני למשל מטפל באופן מלא[דרושה הבהרה] במטופלים עם הפרעות נפשיות קשות (כגון סכיזופרניה), הוא מומחה לפסיכופתולוגיה נרחבת או ספציפית, וכן לפסיכותרפיה באופן כללי, והוא היחיד המוכשר להעביר מבחנים פסיכודיאגנוסטיים כדי לאבחן וליצור פרופיל פסיכולוגי על המטופל, לשם שימוש קליני, משפטי או סוציאלי. כמו כן, פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה לכך, כוחו יפה להפנות לטיפול פסיכיאטרי משקבע שצורת טיפול זו עדיפה לבעיה הספציפית ולהדגים מן הספרות את עמדתו לגבי טיפול פסיכיאטרי ספציפי, בהמלצתו או חוות דעתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסיכולוג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפירוט נוסף על הפרקטיקה הפסיכולוגית ראו סעיף מהות עיסוקו של הפסיכולוג.
  2. ^ Divisions, באתר APA
  3. ^ אשר לעתים גולשות לתחומים הנפרדים מאלו העולים בשיחהפסיכולוגי הנפוץ.
  4. ^ בין אם היתרו קבוע, ובין אם זמני, הדבר מצוין בפנקס הפסיכולוגים באתר משרד הבריאות.
  5. ^ חוק הפסיכולוגים, סעיף 5
  6. ^ כגון הכשרה לטיפול פסיכואנליטי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול גשטאלט, טיפול מיני (סקסולוגיה), ועוד.
  7. ^ בדרך כלל, מי שלמדו במגמה המטרימה מסלול התמחות ספציפי.
  8. ^ מידע לסטודנטים לפני התמחות, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
  9. ^ נעמי דרום, רוצים להיות פסיכולוגים קלינים? תתכוננו למסלול מכשולים מפרך עד הכורסא הנכספת, באתר TheMarker‏, 28 במאי 2009.
  10. ^ דפנה ליאל, ‏הדרך הארוכה למקצוע הפסיכולוגיה, באתר ‏mako‏‏, ‏9 באפריל 2012‏
  11. ^ נעם ברקן וליטל דוברוביצקי, מתמחה בפסיכולוגיה? תבחרי: סטאז' או ילדים, באתר ynet‏, 10 ביולי 2012
  12. ^ פסיכולוג מומחה: תהליך הכשרה למתמחים, באתר משרד הבריאות
  13. ^ Ego-dystonic Sexual orientation/fetish
  14. ^ שאיננה ניתנת על ידי פסיכולוג.
  15. ^ APA.org, May 6, 2004, "Louisiana Becomes Second State to Enact Prescription Privileges Law for Psychologists".