ג'וליאן אשטון
 | |
| דיוקן של ג'וליאן אשטון מאת ג'ורג' וושינגטון למברט, 1928 | |
| לידה |
27 בינואר 1851 אדלסטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1942 (בגיל 91) בונדיי, אוסטרליה |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
אסכולת היידלברג |
| יצירות ידועות |
Il Penseroso, Le Papillon, L'Allegro, "Sunset". Dawes Point, Circular Quay, Sydney |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית |
| בן או בת זוג |
אלייזה אן פו (1 באוגוסט 1876–15 ביולי 1900) |
| צאצאים |
ג'וליאן הווארד אשטון |
  | |
ג'וליאן אשטון (באנגלית: Julian Ashton; 27 בינואר 1851 – 27 באפריל 1942) היה אמן ומורה אוסטרלי יליד אנגליה. הוא ידוע בעיקר בהקמתו של בית הספר לאמנות ג'וליאן אשטון) (אנ') בסידני ועידוד ציירים אוסטרלים לתעד את החיים והנופים המקומיים.
הוא היה מארגן ראשי של תערוכת האמנות האוסטרלית (אנ') בשנת 1898 בלונדון, התערוכה הגדולה הראשונה של אמנות אוסטרלית בעולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשטון נולד באדלסטון (אנ'), סארי, בנם של הצייר החובב האמריקאי תומאס בריגס אשטון, ורעייתו הנרייטה, בתו של הרוזן קרלו הנרייטה (אנ'), [1] המשפחה עברה לפנזנס (אנ'), קורנוול זמן קצר לאחר מכן, והתגוררה בברלי גרוב, גולוואל (אנ').
בגיל 11 עברה משפחתו שוב לטוטנס, דבון. [2] אביו נפטר בשנת 1864, ובסביבות גיל 15 הוא החל לעבוד במשרד המהנדסים של הרכבת. שם נשאר במשך שש שנים תוך לימוד ציור בשעות הפנאי שלו בסאות' קנזינגטון. לאחר מכן הוא נסע ללמוד באקדמיה ז'וליאן בפריז והחל לאייר ספרים. הוא גם זכה להצלחה ניכרת כצייר, והציג באקדמיה המלכותית לאמנויות ובמקומות אחרים.
אשטון היגר למלבורן בשנת 1878 והתגורר שם חמש שנים לפני שעבר לסידני.
הוא היה הנשיא הנבחר של החברה המלכותית לאמנות של ניו סאות' ויילס (אנ') בין השנים 1886 עד 1892. [3] בין השנים 1892–1895 העביר שיעורים מטעם החברה אך הודח לאחר שבחר להציג את עבודותיו עם אגודת האמנים (אנ') שזה עתה הוקמה.
היה לו רקע בריאליזם הצרפתי של אסכולת ברביזון, ששם דגש על ציור בחוץ (כלומר ישיר מהטבע, בניגוד לציור מבוסס סטודיו), והניח את הבסיס לתנועה האימפרסיוניסטית. כנאמן של הגלריה לאמנות של ניו סאות' ויילס (אנ') הוא דגל באמנים אוסטרלים חדשים והחלטת הגלריה לאסוף יצירות אימפרסיוניסטיות חייבת הרבה להשפעתו. אשטון ידוע בציוריו ערב, נחל מרי (1882), ראמבל בודד (1888) ואחרים.
ג'ורג' למברט צייר דיוקן של אשטון שנמצא בגלריה לאמנות של ניו סאות' ויילס. למברט צייר את אשטון, שהיה בן 77, עם שיער לבן ושפם צבאי, לבוש בחליפה אפורה ועניבה פרפר, סיגר ביד, יושב ליד שולחן עם חפצים. הסיגר והיין מייצגים "חיים טובים" והפרחים והפירות אולי התייחסו לתפקידו של אשטון כגנן. מאחוריו יש וילון אדום עמוק העטוף על מסגרת תמונה מזהב, שמאחוריו וילון, היוצר סידור מופשט של צבעים עזים, כאשר המסגרת מרמזת על תפקידו של אשטון כאמן, מורה ופטרון. [4]
בית הספר לאמנות של ג'וליאן אשטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר לאמנות בסידני (המכונה גם בית הספר לאמנות ג'וליאן אשטון), שהקים אשטון בשנת 1890 בשם "האקדמיה ג'וליאן", היה בית ספר לאמנות רב השפעה באוסטרליה.
תלמידי ג'וליאן אשטון כללו את ויליאם דובל (אנ'), ג'ון אולסן, פרד לייסט, ברט ויטלי (אנ'), ג'יימס מויר אולד ונורה הייסן.
(ג'וליאן) בנו של הווארד אשטון, ג'יי ריצ'רד אשטון, ורעייתו וונדה ניהלו את בית הספר משנת 1960, כאשר בקרב האמנים המחוננים למדו איאן צ'פמן וזוכה פרס ארצ'יבלד (אנ') פרנסיס ג'אקו (אנ'), עד 1977 כאשר פיליפ אשטון (בנו של ריצ'רד) הפך למנהל. זו התקופה של האמנים האדין וילסון, הקריקטוריסט הפוליטי ביל ליק והאמן פול ניוטון.
בשנת 1988 פול דלפראט, נכדו של ג'וליאן אשטון, בעצמו תלמיד לשעבר, השתלט על ניהול בית הספר. בשנת 1989. הקמפוס הראשי של בית הספר נמצא ברוקס, סידני, הממוקם מול המוזיאון לאמנות עכשווית באוסטרליה (אנ'). הבניין רשום בפנקס מורשת המדינה של ניו סאות' ויילס (אנ').
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשטון התחתן פעמיים: לאליזה אן פו (נפטרה 15 ביולי 1900) בהאקני, לונדון ב־1 באוגוסט 1876, ואיתה נולדו לו ארבעה בנים ובת.
הוא התחתן שוב, ב־8 בספטמבר 1902 עם (קונסטנץ) איירין מורלי (נפטרה 11 באפריל 1946).
ב-27 באפריל 1942 אשטון נפטר בבונדי שבסידני, בן 91, לאחר מחלה ממושכת. עד מותו הוא עדיין היה מורה לאמנות. [5]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
צועדת לבד, 1888 -
נמל סידני, 1888 -
מחפש הזהב, 1889 -
בוקר קיצי, 1899 -
עץ ערבה בוכיה, בסביבות 1907 -
דיוקן רעייתו, 1880 -
שרשרת האלמוגים, 1901 -
השתקפות, 1892
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dictionary of Australian Biography A, gutenberg.net.au
- ^ Fink, Theodore (21 June 1941). "Julian Ashton's story of his life". The Herald. Melbourne. p. 16.
- ^ Kusko, Julie (28 January 1970). "The same spot today". The Australian Women's Weekly. Sydney. p. 33
- ^ "Mr Julian Ashton: 80th birthday". The Sydney Morning Herald. 27 January 1931. Retrieved 26 August 2011 – via National Library of Australia.
- ^ "Obituary". The Advocate (Australia). Tasmania, Australia. 29 April 1942. p. 2. Retrieved 24 January 2021 – via National Library of Australia.