גוף שנתת בי

אלחנן ניר
מידע כללי
מאת	אלחנן ניר
שפת המקור	עברית
סוגה	שירה
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה	2019
מספר עמודים	93
עורך	לאה שניר
סדרה
סדרת ספרים	ריתמוס: סדרה לשירה
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 9789650209339
הספרייה הלאומית	990055554200205171

גוף שנתת בי הוא ספר שירה מאת אלחנן ניר בעריכת לאה שניר, שיצא לאור בעברית בשנת 2019, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כולל מגוון שירים העוסקים ברגשות ובהתמודדויות של אדם דתי; בהם שירים העוסקים בנושאיים אמוניים דוגמת "איש האמונה אף פעם לא בודד", שירים העוסקים בהתמודדויות זוגיות דוגמת "נָאר תֵּירֶע" ושירים העוסקים ברווקות מאוחרת דוגמת "טליה אמרה לו שלא".

על השירים הבולטים בספר נמנים גם "הגוף הזה לך" ו"על הפסטרמה והחמוצים".

מרבית השירים כוללים מילים מהמקורות היהודיים, לעיתים תוך שינוי מהמשמעות המקורית או תוך עימות ישיר מול מושכלת יסוד. כך למשל השיר "איש האמונה אף פעם לא בודד" ששמו מהדהד את שם הספר "איש האמונה הבודד" של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נפתח בשורה ”בַּיְשִׁיבָה לִמְּדוּ אוֹתִי שֶׁאִישׁ הָאֱמוּנָה אַף פַּעַם לֹא בּוֹדֵד/ אֲבָל הַחַיִּים גִּלוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים...”

העורך מתאר את הספר:
”[הספר] עוסק בהתרוצצות האדם מול נפשו ואמונתו, בשבר ובתיקון, במתח בין גוף לרוח, ובכאבי המקום והזמן הזה. ספר זה מצטרף לספרי השירה הקודמים שלו, שהפכו למעין ספרי תפילה ומסע עבור רבים המבקשים למצוא שפת עומק חדשה, מלאה כנות, חמלה והומור לחיים אנושיים ויהודיים עכשוויים”^[1]

ביקורת על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אלי הירש מתאר את חשיבותו התרבותית הייחודית של הספר:
”גוף שנתת בי הוא הטוב בספריו של ניר, דווקא בזכות משהו נינוח ורך יותר שאפשר למצוא בו בהשוואה לספריו הקודמים. יש בספר גם שירים מרים מאוד, בעיקר על הפחד והיתמות הכרוכים בחיים בצילו של האל, קרוב מדי לבדידותו, ובכל זאת השירים הבולטים הם אלה שלמרות עצבותם יש בהם גם הומור עדין, אירוניה מלטפת, עין טובה וחוכמה שאין בה אפילו שמץ של התחכמות או התלהמות. דתיים וחילונים יכולים לרוות עונג משיריו, כי ניר חותר אל המקום העמוק ביותר - אל הצד השווה, המשותף, של שני העולמות.”^[2]

יותם ראובני עמד על זווית נוספת של הספר:
”ניר מצליח להביא מושגים מהעולם הדתי לרמה שכל חילוני יכול לפחות להבין... למרות הכל, אין מדובר בסוכן דתי המבקש לשתול זרעי אמונה בקרב קוראיו החילונים. הוא מדבר בשפה שהוא מכיר... שיריו של ניר בספר הזה ראויים לתשומת לב, ולו בזכות משחקי הקרבה והריחוק במחול הדתי־החילוני שהוא מתאר...”^[3]
יותם ראובני מסכם את הספר: ”יצירה ייחודית שהיא סוג של תפילה לא־דתית”^[3].