הארץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיתון יומי בישראל. אם התכוונתם לחבל ארץ במזרח התיכון, ראו ארץ ישראל.

הארץ
סוג	עיתון יומי
פורמט	ברואדשיט, ראו בגוף הערך
בעלים	הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ
עורך ראשי	דב אלפון
נוסד	1919
שפה	עברית
מערכת	רח' זלמן שוקן 21, תל אביב
תפוצה	73,000 עותקים
www.haaretz.co.il

הארץ הוא היומון הוותיק בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935. העורך כיום הוא דב אלפון. תפוצת העיתון היא כשבעים אלף עותקים, והוא השלישי בתפוצתו בין היומונים הנמכרים בישראל (אחרי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב").

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 עיתונים אחים 2 מאפייני העיתון 3 פורמט העיתון 4 חלקי העיתון 4.1 חלק ב' 4.2 מוסף הארץ 4.3 מוסף "ספרים" 4.4 מוסף קפטן אינטרנט 4.5 גלריה 4.6 ספורט 4.7 נדל"ן 4.8 תרבות וספרות 5 כתבים נודעים בעבר ובהווה 6 נטייה פוליטית 7 אתר האינטרנט של העיתון 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ראשיתו של העיתון כמהדורה עברית של שבועון הצבא הבריטי "The Palestine News" ושמו העברי "חדשות מן הארץ הקדושה". חמשת גליונותיו הראשונים ראו אור בירושלים החל בכ"ב בניסן תרע"ח, 4 באפריל 1918. החל מן הגיליון השישי עברה המערכת לקהיר, שם גם הודפס העיתון עד תום הגלגול הצבאי שלו ב-10 באפריל 1919. החל מן הגיליון השני הוא נקרא "חדשות מהארץ". העיתון נרכש מהבריטים על ידי המו"ל יצחק לייב גולדברג, בהתאם לבקשתם של ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב. בדצמבר 1919 קוצר שם העיתון ל"הארץ". בסוף 1922 הגיע העיתון לפשיטת רגל, ונמכר לקואופרטיב של עובדיו. לעורך מונה משה גליקסון, והוא ערך את העיתון עד למותו במאי 1939. ב-1 בינואר 1923 עברה מערכת העיתון לתל אביב. בסוף שנות ה-20 רכש דוד כהן את העיתון. עד שלהי שנת 1929 פעל העיתון כעיתון ערב, ובעקבות הקדמת מועד הגעתן של הידיעות מסוכנות "רויטרס" הפך לעיתון בוקר.

בשנת 1932 עברה מערכת העיתון לבניין ברחוב מזא"ה, ובו פעלה במשך 41 שנים. ב-1935 רכש שלמה זלמן שוקן את העיתון. שוקן, שהיה המו"ל של ש"י עגנון, הפנה את עגנון לפרסום סיפוריו בעיתון. הרומן "אורח נטה ללון" הופיע לראשונה כסיפור בהמשכים, שנפרס על פני 139 גיליונות של "הארץ", מ-18 באוקטובר 1938 ועד 7 באפריל 1939 ורק לאחר מכן פורסם כספר. כן נוצרה מסורת של פרסום סיפור מאת עגנון בגיליון ערב ראש השנה ובגיליון ערב פסח מדי שנה.

עם מותו של גליקסון ערך את העיתון ישעיהו קלינוב במשך תקופה קצרה, ואחריו מונה בנו של שלמה זלמן שוקן, גרשום שוקן, לעורך העיתון, והוא עיצב את דרכו של העיתון בשנים 1939 - 1990.

יומיים לאחר הכרזת העצמאות הפציצו מטוסי חיל האוויר המצרי את בית העיתון. חמישה פועלי דפוס נהרגו בהפצצה וחלק מהבניין נהרס, אולם כבר למחרת הופיע העיתון כסדרו.

בשנת 1990 מונה חנוך מרמרי לעורך העיתון, והוא פרש מתפקידו ב-2005 עקב חילוקי דעות עם המו"ל, עמוס שוקן. מחליפו, דוד לנדאו, סיים את תפקידו במהלך 2008. כיום עורך העיתון הוא דב אלפון.

באוגוסט 2006 רכש המו"ל הגרמני דומונט-שאוברג 25% מקבוצת הארץ, שעיתון "הארץ" נמצא בבעלותה ‏‏^[1].

זאב ז'בוטינסקי עיצב את הלוגו של עיתון "הארץ" עוד בטרם נרכש על ידי זלמן שוקן. מעצבת הלוגו הנוכחי של "הארץ" היא פרנצ'סקה ברוך.

[עריכה] עיתונים אחים

בשנים 1938 - 1942 פרסם "הארץ" גם עיתון ערב בשם "השעה", ובשנים 1948 - 1949 פרסם עיתון ערב בשם "יום-יום". "לוח הארץ", שיצא לאור לקראת ראש השנה בשנים 1941 - 1954 היה שנתון שבו השתתפו סופרים ואנשי הגות. בשנת 1951 החל לצאת לאור השבועון לילדים "הארץ שלנו", שהופיע עד שנת 1985, עת מוזג עם שבועוני הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים" לכולנו.

ל"הארץ" מהדורה אנגלית, בשיתוף International Herald Tribune, להוצאת עיתון הארץ בע"מ, שבבעלותה גם האתר הכלכלי TheMarker והירחון הנלווה לו. כיום יושבת מערכת העיתון ברח' שוקן בתל אביב. רשת שוקן, שבבעלותה המקומון התל אביבי העיר, המקומון הירושלמי כל העיר ומקומונים נוספים, נמצאת אף היא בשליטת משפחת שוקן, ובינה לבין עיתון "הארץ" מתקיים שיתוף פעולה המתבטא בחלוקת מקומון של רשת שוקן למנויי "הארץ".

"הארץ" מוציא לאור את המגזין לילדים "עיניים" בעריכת תמיר ראונר.

[עריכה] מאפייני העיתון

בימי טרום המדינה וראשיתה "הארץ" נמנה עם העיתונים הבודדים שלא היה משויך באופן מפורש למפלגה - נורמה בעיתונות של אז. אולם דבר זה לא מנע ממנו מאז ועד היום לנקוט עמדה בענייני השעה. בראשיתו, נשא "הארץ" את דגל העברית במלחמת השפות. בימי המנדט הבריטי נקט אוריינטציה פרו-בריטית, תמך במאבקו של היישוב המאורגן והתנגד לפעילות המחתרות הפורשות.

עם קום המדינה (וגם לפני כן), עמד העיתון באופוזיציה לעמדות רבות של הממסד, כפי שהשתקפו בעתון ההסתדרות "דבר", שהיה עיתון נפוץ באותם ימים ורב השפעה הרבה יותר מעיתון "הארץ". העיתון ניהל קו מערכתי ליברלי; התנגד להסתדרות הכללית, קרא להפרטת המשק, להפרדת הדת מהמדינה ונאבק למען זכויות האזרח, חופש הביטוי וחופש העיתונות.

במחלוקת, שהתקיימה בשנותיה הראשונות של המדינה, תמך העיתון בגישה של "עליה סלקטיבית" שפירושה סירוב לקבל עלייה מארצות האסלאם. כותבים בולטים בנושא זה היו עמוס אילון שכתב סדרה בת שמונה כתבות על יהדות מרוקו ^[2].

בפרשת לבון, בעקבות העסק הביש, תמך הארץ בעמדתו של בן-גוריון, שהיה קרוב אליהם פוליטית יותר מהצד של לוי אשכול ופנחס לבון, אנשי ההסתדרות. חנן קריסטל העריך שהתמיכה נבעה מרצונם לחזק את בן-גוריון ולמנוע גלישה שמאלה של מפא"י. עם זאת, העיתון איפשר לתומכי לבון לפרסם מאמרים נגדיים ‏‏^[3].

ערב מלחמת ששת הימים, בתקופת ההמתנה, צידד העיתון במינויו של משה דיין כשר ביטחון ובמה שנחשב כקו אקטיבי [2]. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים החל לצדד בנסיגה מהשטחים, ונקט קו יוני בענייני ביטחון וחוץ (ראו גם נטייה פוליטית להלן).

בתחום הכלכלי מרבה העיתון לשקף קו ימני שעיקרו תמיכה בכלכלת שוק קפיטליסטית, תוך התנגדות לעמדת הממסד הסוציאליסטי בשנות המדינה הראשונות ותמיכה בעמדת משרד האוצר כיום. כותבים בולטים המייצגים קו זה הם אברהם טל, נחמיה שטרסלר, גיא רולניק ומירב ארלוזורוב. אולם, במערכת חברים גם עיתונאים המייצגים קו חברתי, ובהם רותי סיני (שקיבלה את אות עמותת "אומץ" לשנת תשס"ו, על פועלה בתחום החברתי) ואבירמה גולן.

עיתון "הארץ" חרת על דגלו כתיבה המיועדת לרבדים האינטלקטואלים יותר של הציבור הישראלי ולאנשי העסקים. העיתון מקדיש מקום ומשקל רב לפרשנויות ומאמרים, ולדיווחים בנושאי מדיניות חוץ, כלכלה, פוליטיקה, חברה, מדע ותרבות מודרנית, כולל זרמי קצה, אוואנגארד וקלאסית, הנחשבת אליטיסטית בעיני חלקים ניכרים של הציבור (מוזיקה קלאסית, תיאטרון וכדומה). פורמט העיתון הוא סולידי ומאופק ללא כותרות ענק, ועם טקסט רב הכתוב בשפה גבוהה יחסית.

העיתון עוסק בנושאי תכנון ואיכות סביבה, ועמדת המערכת בנושאים אלו היא לרוב לצד גורמי שמירת הסביבה. כך יזם סדרת כתבות על חופי הכנרת ומצבם. צפריר רינת, הכתב לענייני סביבה ואסתר זנדברג הכתבת לענייני תכנון ואדריכלות הם הכותבים העיקריים בתחום.

הארץ מפרסם גם מאמרים מתורגמים מעיתונים מהעולם: ניו יורק טיימס, הגארדיאן ואקונומיסט.

במסעי הפרסום שלו ניסה הארץ לבדל עצמו משני מתחריו, בסיסמאות "עיתון לאנשים חושבים" ו"עיתון אחד טוב מול כל הצהוב". בהמשך ניסה להתנער מתדמית זו, תוך שימוש בסיסמה "הארץ - לא מה שחשבת", והכנסת מדור רכילות, העוסק בידועני הכלכלה, במוסף TheMarker שלו. רכילות העוסקת בידועני עולם הבידור איננה מופיעה ב"הארץ", כמו גם מדור אסטרולוגיה.

תפוצתו של העיתון לא פורסמה במשך שנים על ידי המערכת. בסוף שנת 2006 פורסם לראשונה ^[4] כי לעיתון כ-60,000 מנויים, המהווים את רוב התפוצה, וכי מספר העותקים המודפסים הממוצע הוא כ-70,000 ביום חול ו-94,000 בימי שישי. על פי נתוני שנת 2007, עומד מניין המנויים על כ-65,000, ואילו נתוני התפוצה, הכוללים את עותקי המנויים, עומדים על כ-73,000 עותקים בימי חול ו-97,000 בימי שישי ^[5]. ב-2008 גדל מספר המנויים ב-7.6% ומספרם הגיע ל-70,000 [3].

[עריכה] פורמט העיתון

הפורמט הבסיסי של העיתון, שבו יצא לאור במשך שנים רבות, היה ברואדשיט, בדומה לזה של עיתוני בוקר אחרים. במהלך השנים נסגרו כמעט כל עיתוני הבוקר שפעלו בישראל, והארץ נותר לבדו בפורמט ברואדשיט, אל מול "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"גלובס" שבפורמט טבלואיד. פורמט טבלואיד נכנס ל"הארץ" בדפי המוספים (תחילה "מוסף הארץ", אחריו מוסף "ספרים", ולבסוף מוסף TheMarker). ב-18 בפברואר 2007 קיצץ "הארץ" שלושה ס"מ מרוחב הדף של העיתון. דפי המוספים הוקטנו בהתאם - גובהם קוצץ בשלושה ס"מ, כך שהוא מעט קטן מזה של טבלואיד. מידות עמוד חדשות בודד בפורמט החדש הן 56x37 ס"מ כולל שוליים ו-52x34 ס"מ נטו [4][5].

[עריכה] חלקי העיתון

חלקים המתפרסמים מדי יום:

• חדשות
• חלק ב' - פובליציסטיקה, דעות, מאמרים ומכתבים למערכת.
• גלריה, מוסף תרבות, אופנה ובידור
• ספורט
• TheMarker, מוסף הכלכלה והעסקים. בינואר 2005 העביר "הארץ" את מוסף הכלכלה שלו לפורמט טבלואיד (לעומת הדפים בגודל כפול שמאפיינים את שאר העיתון: ברודשיט - גיליון רחב יריעה), והעניק לו את השם "TheMarker". זהו מוסף הכלכלה הגדול ביותר בעיתונים היומיים (בן 60 עמודים ויותר). ביום חמישי הוא יוצא גם בגרסה של מגזין שבועי הקרוי Markerweek.

יום שישי:

• הארץ השבוע - מוסף השבת של הארץ, עוסק בעיקר באקטואליה
• גלריה שישי - מוסף תרבות, אופנה ובידור
• תרבות וספרות - מוסף הספרות של הארץ
• מוסף הארץ - מוסף סוף השבוע.
• מוסף נדל"ן - חדשות נדל"ן, מאמרים, דעות

מוספים המצורפים בימי חול:

• יום רביעי: ספרים - מוסף ספרים שבועי.

[עריכה] חלק ב'

חלק ב' נכלל בעיתון בכל יום, ובו מתפרסמים מאמרים, דעות, פרשנויות, וכתבות נרחבות. בנוסף לכך, מתפרסמים מכתבי הקוראים. בעמוד הראשון של מוסף זה, מתפרסמים מאמר המערכת ומאמרים פובליציסטיים של חברי מערכת הארץ. במרכזו של העמוד הראשון, מופיעה קריקטורה אקטואלית.

[עריכה] מוסף הארץ

"מוסף הארץ" הוא מוסף סוף השבוע של "הארץ". נוסד בשנת 1963. המוסף מודפס בפורמט טבלואיד, וכולל כתבות גדולות, מדורים קבועים, טורים אישיים ומדריך בידור. המוסף נושא את התאריך של יום שישי, היום שבו הוא מופץ בחנויות, אך בעבר, למנויים הוא הופץ כבר ביום חמישי. כיום, (נובמבר 2009), לא נהוג הדבר.

המוסף עוסק בשלל נושאים, מהם אקטואליים ומהם שאינם אקטואליים ובאו להרחיב את דעתו של הקורא.

מדורים קבועים במוסף:

• תגובות: מכתבי קוראים המגיבים למאמרים בגיליונות קודמים של המוסף
• מדור בישול. במשך שנים רבות נכתב המדור על ידי נירה רוסו, וכעת הוא נכתב על ידי מירי חנוך ואייל שני.
• שעשועונים: תשבץ מאת טומי שמיר, תשבץ היגיון מאת יורם הרועה, ברידג', שחמט, חידת "מי היה האיש שהיה" ומדור טריוויה ובו 20 שאלות שבועיות.
• מצב משפחתי: מדורם של רלי ואבנר אברהמי המביא מדי שבוע סיפור של משפחה ישראלית אחת (ליתר דיוק: סיפורה של דירה אחת, שלעתים הגרים בה יחד אינם משפחה).
• מדריך לשידורי הטלוויזיה והרדיו (לאחרונה המדריך עבר למוסף של הגלריה ביום שישי).

טורים:

• אורחות חיים: טור של נרי ליבנה
• טור הסאטירה של סייד קשוע
• טור הסאטירה של דורון רוזנבלום
• טורו של אריאל הירשפלד

בעבר התפרסמו במוסף טורי סאטירה מאת אמנון דנקנר, עירית לינור וב. מיכאל.

במוסף מתפרסמים גם ראיונות עם דמויות משמעותיות להוויה הישראלית. כך פורסם במוסף זה הראיון עם דב וייסגלס - עורך דין ואיש סודו של אריאל שרון בממשלתו השנייה - בו הוא הגדיר את ההתנתקות כ"פורמלין מדיני". כך גם בחר הרמטכ"ל בדימוס משה יעלון להתראיין למוסף בראיון ראשון מסוגו לאחר מלחמת לבנון השנייה.

בשנת 2006 ניכרה מגמה של המוסף לפרסם לעתים גם כתבות בעלות אופי קליל. מגמה זו זכתה לביקורת רבה מצד הקוראים, ביקורת שהשתקפה במדור התגובות של המוסף.

[עריכה] מוסף "ספרים"

בשנת 1993 החל להתפרסם בגיליון יום רביעי של "הארץ" מוסף "ספרים", המוקדש לסקירתם של ספרים חדשים, בהשראת מוסף דומה של הניו יורק טיימס.

עורך המוסף מראשיתו היה מיכאל הנדלזלץ, וביוני 2005 הוא הוחלף על ידי דרור משעני. גודלו של גיליון רגיל, 16 עמודים, עשה אותו למוסף ספרים גדול במידה ניכרת מאלה של העיתונים האחרים. לקראת שבוע הספר העברי יוצא לאור גיליון מוגדל, והגיליון של שבוע הספר 2005, שהוא גם הגיליון האחרון בעריכתו של הנדלזלץ, הגיע לגודל של 112 עמודים.

עם סוקרי הספרים נמנים גם עיתונאים שמלאכתם בכך, אך מרבית הסקירות נכתבות על ידי כותבים שסקירת ספרים רחוקה מלהיות עיסוקם המרכזי, אך התמחותם נוגעת, בצורה זו או אחרת, בנושאו של הספר הנסקר. דוגמאות:

• ספרו של אהרן ברק, "שופט בחברה דמוקרטית", נסקר על ידי עו"ד חסן ג'בארין, שבעבודתו המשפטית הופיע מול השופט ברק.
• את הספרון "לילה אינדיאני - נאומו של צ'יף סיאטל" סקר שוקי בן-עמי, הנציג בישראל של "אחוות מנהיגי השבטים האינדיאנים".
• את ספרו של אלכס ליבק, "כמו כלב", המוקדש לתצלומי כלבים, סקרה השחקנית אורנה בנאי, הידועה כאוהבת כלבים.

עניין רב מעורר מדור המכתבים של המוסף, שבו התנהלו פעמים רבות דיונים נוקבים בין סופרים ומתרגמים ובין מבקריהם.

מטבע הדברים, עיקר הספרים שנסקרו במוסף הם ספרי עיון וספרות יפה, אך נסקרו בו גם יצירות מודפסות שצורתן צורת ספר אך אינן נתפסות כספרים, כגון הדו"ח השנתי של מבקר המדינה והשנתון הסטטיסטי לישראל, ואף יצירות מודפסות שאינן בצורת ספר, כגון לוחות שנה. בגיליון מיום 21 בספטמבר 2005 נסקרה לראשונה במוסף יצירה (הספר "פסיכואנליזה בנפשנו") שאינה על-גבי נייר, אלא כל קיומה באינטרנט.

בגיליון של 2 במאי 2006 החל שינוי באופיו של המוסף: הוא הוגדל ל-24 עמודים, ונוספו בו מאמרים שאינם עוסקים בסקירת ספרים, אלא בנושאים נוספים בעולמה של הספרות: מאמרים על מגמות בספרות, שירה, חידה ספרותית, ביקורת עטיפות ספרים ועוד.

[עריכה] מוסף קפטן אינטרנט

קפטן אינטרנט הוא מדור המחשבים והאינטרנט בגרסה המקוונת של העיתון. "קפטן אינטרנט", שהחל להתפרסם בשנת 1996, היה המדור החשוב הראשון בעיתונות הישראלית שעסק באינטרנט.

ראשיתו של "קפטן אינטרנט" במדור אישי במוסף יום השישי של "הארץ" משנת 1996. כותב המדור היה העיתונאי דב אלפון, שיצר בו דמות בדיונית של קשיש אלמן וסקרן המוצא עניין רב בגלישה באינטרנט ומספר מדי שבוע על אתרים בהם ביקר, כשהוא שוזר בסיפור אנקדוטות בדיוניות מחייו ומחיי חבריו ומשפחתו, ובמיוחד נכדו "תומר". דמות בדיונית זו הייתה המשך של מסורת ותיקה שנוצרה בעיתון "חדשות", של דמויות בדיוניות העומדות מאחורי מדורים, כמו למשל "ציפורה", מדור הרכילות שנכתב על ידי כותבים שונים. הקישורים והתמיכה הטכנית למדור סופקו על ידי אנשי המחשבים של "הארץ", שהשתמשו אותה עת בעיקר במחשבי מקינטוש, דבר שיצר מסורת של צילומי מסך הלקוחים ממחשבי מקינטוש, אף שמתוכן המדור ניתן היה להתרשם כי הקפטן נוהג לגלוש על שני מחשבים שונים לפחות.

בפברואר 1997 הורחב המדור והפך למוסף מיוחד בתוך העיתון, שהופיע ביום ג'. עורך המוסף היה דרור פויר, שהרבה לעסוק באירועים שוטפים, ובמיוחד עקב בדריכות אחר משפטיה של מיקרוסופט, כשהוא מאמץ עמדה אוהדת, לרוב, לקוד פתוח ולמאמצי ממשלת ארצות הברית לפקח על החברה. בתקופה זו גם נוספו מדורים צרכניים שונים, ובמיוחד מדור שאלות ותשובות (בעריכת ימי גליק).

אחרי פרישתו של פויר מעריכת הקפטן בשנת 2001, התמנה לתפקיד אליחי וידל, ואחריו מונה לתפקיד, בתחילת שנת 2002, רוגל אלפר. אלפר שימש בתפקיד באופן חלקי, ואילו העריכה בפועל בוצעה על ידי שחר סמוחה ונירית אנדרמן. בתקופה זו הוצא המוסף בכריכה נפרדת, בדומה למוספים יומיים אחרים בעיתון. אחרי כשנה בה יצא המוסף בתבנית זו, הוא בוטל בתחילת שנת 2003 והפך למוסף דו-עמודי ואחר כך חד-עמודי בתוך "הארץ", ועיקרו - כתבות מתורגמות מעיתונים זרים.

בשנת 2004 הכריז "הארץ" כי "הקפטן חזר" וברא את המדור מחדש כמוסף המחשבים והאינטרנט של הגרסה המקוונת של העיתון. בנובמבר 2005 השיק העיתון מחדש את הקפטן גם בעיתון המודפס, הפעם כמדור שבועי מורחב במוסף הכלכלי TheMarker, בעריכתו של קפטן מס' 2, אליחי וידל.

[עריכה] גלריה

מוסף התרבות והפנאי היומי של עיתון הארץ. העורכת הנוכחית של מוסף זה היא ליסה פרץ שהחליפה ביולי 2008 את איריס מור, שהקימה את גלריה כמוסף נפרד ב-1996 וערכה את המוסף מאז. בגלריה מתפרסמים כתבות אופנה, פנאי, סטייל, כושר, צרכנות, שידורי טלוויזה מובחרים, סרטים, כתבות זרות.

[עריכה] ספורט

מוסף הספורט של עיתון הארץ מתפרסם במשך כל השבוע, מיום ראשון עד יום שישי. לרוב גודלו ארבעה עמודים אך בימי ראשון המוסף מוגדל לשישה עמודים לצורך סיקור משחקי הכדורגל בסוף השבוע. מתפרסם ביום שישי ובערבי חג כמדור בחדשות, בעמודים האחרונים. עורך המוסף (2009) הוא שלומי ברזל.

[עריכה] נדל"ן

מוסף נדל"ן הוא מוסף שבועי של עיתון הארץ, בעריכתו של אריק מירובסקי, שהחליף את ענת ג'ורג'י העורכת הנוכחית של Markerweek. הוא נוסד בשנת 1996 על ידי זיו מאור, ששימש כעורכו עד אוגוסט 2004, והיה מצורף לעיתון הארץ בימי ראשון עד שעיתון TheMarker הפך לעיתון כלכלי של עיתון הארץ. לבסוף, נדל"ן מופץ בכל יום שישי. במוסף זה מתפרסמים כתבות נדל"ן וביניהם כתבות מעיתונים זרים. המוסף כולל דעות ופרשנויות.

[עריכה] תרבות וספרות

מוסף המתפרסם מדי יום שישי, ונערך מאז 1988 בידי בני ציפר. כולל מאמרים בנושאי ספרות, וכן יצירות ספרותיות מקוריות ומתורגמות. בשנים האחרונות יש בו מדורים קבועים בענייני לשון, מוזיקה, תערוכות, פרשת השבוע וכן "יומן" של העורך. מדי שנה מקיים המוסף תחרות סיפורים קצרים. בין עורכי המוסף בעבר היו יורם ברונובסקי ובנימין תמוז.

[עריכה] כתבים נודעים בעבר ובהווה

לאחדים מהכותבים העיתון נודעת השפעה מיוחדת על המוניטין של העיתון:

• אהוד אשרי: עורך מוסף הארץ בשנים 1997 - 2004 ופרשן טלוויזיה ותרבות עד לפטירתו ב-2008
• אמיר אורן: כתב צבאי
• ארי שביט: מראיין בכיר
• בני ציפר: סופר, עורך מוסף "תרבות וספרות", בעל טור שבועי "הטלוויזיה של השבוע" ובלוג באתר "הארץ" בשם "לא בבית ציפרנו"
• גדעון לוי: כתב ופובליציסט, מוביל מובהק של הקו השמאלי בעיתון. מפרסם מדי שבוע, במשך שנים רבות, במוסף הארץ, מדור בשם "אזור הדמדומים" המציג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבטו של האדם הפלסטיני, ונוגע בזוועות הכיבוש (לדבריו) הנעלמות מעיניהם של אזרחי ישראל.
• גיא רולניק: מייסד ועורך של TheMarker, מוסף הכלכלה של העיתון ופובליציסט כלכלי בולט
• דורון רוזנבלום: פובליציסט סאטירי
• זאב שיף: היה פרשן צבאי ותיק ופובליציסט, עד פטירתו ביוני 2007.
• יואל מרקוס: כתב ופרשן מדיני-פוליטי, פובליציסט בולט בעמודי הדעות של העיתון.
• יוסי מלמן: כתב לענייני מודיעין
• יוסי שריד: פובליציסט, לשעבר שר מטעם סיעת מרצ-יחד
• ישראל הראל: פובליציסט, ממייסדי מועצת יש"ע
• מיכאל הנדלזלץ: עורך מוסף "ספרים" עד יוני 2005, מבקר תיאטרון
• נחמיה שטרסלר: פובליציסט כלכלי בולט
• סייד קשוע: בעל טור, המרבה לעסוק בכתיבתו בנקודת מבטו האישית כערבי ישראלי
• עוזי בנזימן: עיתונאי ב"הארץ" בשנים 2008-1965, פובליציסט פוליטי בולט, עורך מוסף הארץ בשנים 1988-1984 חבר הנהלת העיתון בשנים 2005-1988.
• עמירה הס: כתבת לענייני הפלסטינים, גרה בשטחים, ממובילי הקו השמאלי בעיתון
• רותי סיני: כתבת לעניינים חברתיים
• תום שגב: אחד מההיסטוריונים החדשים, בעל טור פוליטי-היסטורי בנוסף לטורים פובליציסטיים

[עריכה] נטייה פוליטית

בעשרות השנים האחרונות מרבים מאמרי הדעות בעיתון לשקף קו מדיני שמאלי, הדוגל בפשרה עם הפלסטינים. כותבים בולטים המייצגים קו זה הם גדעון לוי, שמרבה לכתוב על הסבל של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים על פי שיחות עם האנשים, במדורו "אזור הדמדומים", עמירה הס, עיתונאית שעברה לגור בתוך הערים הפלסטיניות עזה ורמאללה ומסקרת משם את הסכסוך, יוסי שריד ואסתר זנדברג. במרכז אפשר למקם את ארי שביט ויואל מרקוס - פובליציסטים ותיקים שמאמריהם מופיעים תדירות בעמודי הדעות. מייצגים מעטים של הקו הימני הם ישראל הראל, משה ארנס ונדב שרגאי. מו"ל העיתון עמוס שוקן מצהיר אף הוא על הזדהות עם מחנה השמאל‏‏^[6]. דוגמה לגישה שמאלנית מובהקת ניתנה במאמר מערכת שבו כינה העיתון את הפצצת מסדר הסיום של קורס שוטרים פלסטינים, במתקפת הפתיחה של מבצע עופרת יצוקה, "הריגה נפשעת".‏‏^[7]

בעוד בדיקה בהעין השביעית ‏‏^[8] מצאה כי לא הייתה למאמרי המערכת בשנים 2002-2000 נטייה פוליטית מוגדרת, הרי בדיקה מאוחרת יותר ^[9] גילתה נטייה כזאת.

העמדה המדינית הדומיננטית בעמודי הדעות בעיתון סופגת ביקורת מצד גורמים שונים, שרובם נמנים עם מחנה הימין. עם גורמים אלו נמנים עירית לינור, שביטלה את המנוי שלה על העיתון עקב גישתו (והתכתבותה עם עמוס שוקן גרמה לביטולים נוספים של מנויים, כולל לשכת ראש הממשלה וקול ישראל‏‏^[10]), את גדי טאוב שטען כי העיתון נותן במה נרחבת לאנטי ציונות, את חנוך מרמרי (עורך העיתון לשעבר) שטען כי פרידתו מהעיתון נבעה מחוסר הסכמה פוליטית (וגם על רקע ההתמקדות בנושא הכלכלי), את דוד מרחב שטען כי מוסף "תרבות וספרות" הפך לבימה פוליטית ‏‏^[11] ועוד. ישנם כאלו התוקפים את הארץ משמאל, למשל דוד שחם ‏‏^[12]. חלק ניכר מהביקורת כנגד "הארץ" מופנה כנגד מאמרי הדעות המופיעים בו, אך יש הטוענים שהקו השמאלי של העיתון מחלחל גם לעמודי החדשות‏‏, ואפילו לפעילותה של מחלקת המודעות^[13].

בניגוד למערכות הבחירות ב-2003 וב-2006, בהן קרא העיתון, באמצעות מאמר המערכת שלו, להצביע למרצ, הרי לקראת בחירות 2009 פסק העיתון כי "אין טעם להצביע מרצ", עקב תמיכתה של מרצ בהחלטה לצאת למבצע עופרת יצוקה ולמלחמת לבנון השנייה ^[14]. למחרת הציג מו"ל העיתון, עמוס שוקן, עמדה שונה, במאמר שכותרתו "אני מצביע מרצ"^[15]. ביום הבחירות עצמו הסתיים מאמר המערכת במילים "לבני עדיפה על נתניהו כראש הממשלה של ישראל." ^[16]

[עריכה] אתר האינטרנט של העיתון

לעיתון אתר אינטרנט שבו מתפרסמות רבות מהכתבות שבעיתון המודפס. הכתבות מופיעות בארבעה אתרי משנה, שלכל אחד מהם שם מתחם משלו:

• הארץ Online: האתר הראשי, ובו כתבות מהחלק הראשון של העיתון (חלק החדשות) וממוספיו השונים (מוסף "הארץ", מוסף "ספרים").
• TheMarker: מוסף הכלכלה של העיתון.
• עכבר העיר: חלק העיתון הקרוי "גלריה", ועוסק בנושאי אמנות, בידור וסגנון חיים.
• פוליטיקו: אתר שנפתח לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, ועוסק בסיקור פוליטי.

כאתר חדשות, חדשות שוטפות מתפרסמות בכל חלקי האתר עם התרחשותן, עוד לפני פרסומן בעיתון.

בנוסף כולל האתר בלוגים של אחדים מעיתנאי "הארץ".

בשנותיו הראשונות כלל האתר קישור בשם "מהדורת הדפוס", שבו הוצגו כל הידיעות שפורסמו בעיתון, בהתאם למדורי העיתון המודפס. בשנת 2008 עוצב האתר מחדש, ובוטל בו קישור זה (אף שתכני מהדורת הדפוס ממשיכים להופיע באתר, בשיהוי מסוים).

[עריכה] לקריאה נוספת

• מרדכי נאור, "The Palestine News חדשות מהארץ", קשר, גיליון 14 נובמבר 1993, ע"מ 80-87.
  

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הארץ - מהדורת האינטרנט
• הבלוג של ועד עיתונאי הארץ
• רשימת העורכים הכותבים והמנהלים בארץ
• אודות הארץ, באתר הארץ, 01/01/2007
• הארץ, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• חילופי מכתבים בין עירית לינור ועמוס שוקן אחרי שלינור הפסיקה את המינוי על הארץ מפני שלטענתה הוא אנטי-ציוני, חדשות מחלקה ראשונה, 25/04/2002.
• ליאור ליברובסקי, הארץ סוגר את חלק ב’, באתר ICE,‏ 15/01/08
• גדי טאוב "הישראליות היא לא אנחנו", ארץ אחרת, גיליון 45, מאי-יוני 2008
• חנוך מרמרי, "זה הכול כסף... הגיע הזמן שתבין את זה, טמבל", ארץ אחרת, גיליון 45, מאי-יוני 2008
• אורן פרסיקו, הארץ, לא מה שהיה (חלק א', חלק ב') העין השביעית, 21-23/12/2008
• לי-אור אברבך, העיתון הגרמני דר שפיגל: "הארץ נלחם על חייו", באתר nrg מעריב, 12/01/09

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏[1], באתר הארץ‏
2. ^ כל אחד ו"הארץ" שלו, דניאל בן סימון, הארץ
3. ^ ‏חנן קריסטל, עמדות פוליטיות של העתונות היומית ב"פרשת לבון", בתוך מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, סתיו 1974, עמודים 87-89‏
4. ^ הארץ מפרסם לראשונה את מספר המנויים
5. ^ גידול של 8.8% במספר המנויים המשלמים של "הארץ" ב-2007.
6. ^ לדוגמה, לקראת 60 השנים הבאות, פורסם בעיתון ב-19.4.2007
7. ^ ‏מינוי לא ראוי, באתר הארץ, 29.1.2009‏
8. ^ ‏ארן ליביו, זיגזג, העין השביעית, גיליון יולי 2002
9. ^ ארן ליביו, ‏"הארץ" מתיישר לשמאל, העין השביעית, גיליון יולי 2005
10. ^ ‏נמשכת תופעת ביטול המינויים על עיתון הארץ, עקב תמיכתו בסרבנים, ערוץ 7‏
11. ^ ‏מבחן הפולקע של עיתון "הארץ", יסו"ד, 19.6.2005
12. ^ ‏"הארץ", לא מה שחשבתם, הגדה השמאלית, 18.12.2002‏
13. ^ ‏כרמית גיא, הארץ: לא מה שאתם חושבים, "העין השביעית", 1.7.1999‏
14. ^ ‏אין טעם להצביע מרצ, באתר הארץ, 5.2.2009‏
15. ^ ‏עמוס שוקן, ‏אני מצביע מרצ, באתר הארץ, 6.2.2009‏
16. ^ ‏המועמדת העדיפה, באתר הארץ, 10.2.2009‏

עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים	ידיעות אחרונות • מעריב • הארץ
חינמונים כלליים	ישראל היום • ישראל פוסט
כלכלה ועסקים	גלובס • TheMarker • כלכליסט
המגזר הדתי והחרדי	המודיע • יתד נאמן • המבשר • יום ליום (כיום שבועון) • מקור ראשון
עיתונים ברוסית	וסטי • נובוסטי נדלי • רוסקי איזראילטיאנין • נאשה סטראנה
עיתונים בשפות נוספות	אל-אתיחאד (ערבית) • ג'רוזלם פוסט (אנגלית) • International Herald Tribune (אנגלית) • אוי קלט (הונגרית) • חדשות ישראל (גרמנית)
עיתונים שנסגרו	דבר • הצופה • על המשמר • למרחב • קול העם • חרות • חדשות • ישראלי • יום חדש • 24 דקות • לעצטע נייעס (יידיש)