גורם רזוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Rh הוא מרכיב חלבוני המצוי בכדוריות הדם האדומות. זהו אנטיגן (חומר המעורר תגובה חיסונית שגורמת ליצירת נוגדנים), שנתגלה לראשונה בניסויים שביצעו קרל לנדשטיינר ואלכסנדר וינר שבחנו חיסון שנלקח מתאי דם אדומים של קופי רזוס (Rhesus) ומכאן גם שמו. לכ־85 אחוזים מן האוכלוסייה, קיימת נוכחות של חלבון זה, ולכן הם נחשבים כבעלי Rh חיובי. ל־15 אחוזים האחרים, אין מרכיב כזה ולכן מתייחסים אליהם כבעלי Rh שלילי.

כל סוג דם (A,‏ B,‏ AB ו-O) יכול להיות בעל Rh חיובי או Rh שלילי, והוא יסומן בפלוס או במינוס בהתאמה.

אי התאמת גורם RH[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי התאמת גורם RH היא מצב רפואי בו מתרחש הרס של כדוריות דם אדומות של העובר על ידי מערכת החיסון של האם.

באופן גנטי, העובר הוא מעין "שתל זר" בגוף האם, מאחר שמחצית המטען הגנטי שלו מקורו באב הביולוגי. על אף עובדה זו, גוף האם לא דוחה את העובר ומנגנונים שונים ניסו להסביר תופעה ייחודית זו. אחת המחלות העובריות שבהן ההבדל הגנטי בין האם לעוברה מפעיל בכל זאת את מערכת החיסון האימהית כנגד רקמה עוברית, הוא חוסר התאמה של קבוצת הדם RH בין האם לעובר.

קבוצת הדם מסוג RH היא אחת מהמערכות האנטיגניות המרכזיות על פני הכדוריות האדומות. בקרב רוב האוכלוסיות בעולם, כ- 85% מן האוכלוסייה הם בעלי RH חיובי, אך עם זאת יש שונות בין מקומות שונים בעולם (בחבל הבאסקים בספרד, למשל, בעלי ה- RH השלילי מהווים כ- 35% מן האוכלוסייה). האנטיגנים בקבוצת RH הינם מסוג C,D,E, כאשר D הוא האימונוגני ביותר. מצב בו האם היא בעלת RH חיובי, והאב הוא בעל RH חיובי, הומוזיגוטי, יביא בהכרח למצב בו העובר יהיה בעל RH חיובי. במצבים בהם האב הוא בעל RH שלילי, והאם בעלת RH חיובי, הטרוזיגוטי, הסיכוי שהעובר יהיה אף הוא בעל RH חיובי, הוא 50% בלבד.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובר עם RH חיובי, מבטא למעשה על גבי הכדורית האדומה שלו את האנטיגנים הללו, הזרים לאם. בכל הריון נורמלי מתרחש מעבר של תאי דם עובריים בכמות מזערית למחזור הדם האימהי.

  • אם קיים חוסר התאמה בין קבוצות דם ABO של העובר והאם, תאים עובריים אלו מפונים במהירות רבה יחסית ממחזור הדם האימהי, על ידי מערכת המשלים. במקרה כזה, הסיכוי לסנסטיזציה (ריגוש) של מערכת החיסון של האם לאנטיגן RH הוא נמוך יותר.
  • אם קיימת התאמה של קבוצות הדם ABO בין האם והעובר, התאים העובריים נשארים זמן רב יחסית במחזור הדם האימהי, ואז הסיכוי לריגוש מערכת החיסון כנגד האנטיגן RH הוא גבוה יותר – כ-16%.

גם במצבים של הריון מחוץ לרחם קיים סיכוי שיעברו כדוריות דם עובריות אשר יגרמו לריגוש מערכת החיסון האימהית, או במקרים של הפלה בשבועות מוקדמים, היות שאנטיגן ה- RH נמצא על פני הכדוריות האדומות העובריות החל מהשבוע ה- 5 להריון.

מערכת החיסון של אם בעלת RH שלילי מגיבה לחשיפה לאנטיגן RH על ידי יצירת נוגדנים מסוג IgM שאינם עוברים את השליה. לאחר מכן נוצרים נוגדנים מסוג IgG שיכולים לעבור שליה, ונקשרים למחזור הדם העוברי לכדוריות דם אדומות ומביאים להמוליזה (הרס) של כדוריות דם אדומות. ההמוליזה יכולה להיות קלה בלבד, או להיות חמורה וקשה המביאה למצבים כגון הידרופס פטאליס ואף מוות תוך רחמי.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך מניעה של סיבוכים, יש בכל הריון לתת זריקת אנטי D במינון 300 מק"ג למניעת תגובה חיסונית של האם. זריקה זו מכילה נוגדנים נגד כדוריות הדם העובריות אולם בכמות קטנה. הזריקה מספקת הגנה כנגד 15 מ"ל של כדוריות דם אדומות עובריות או כנגד 30 מ"ל של דם מלא. כאשר חוששים ממעבר דם עוברי ברמות גבוהות יותר (כגון טראומה) בודקים את הטיטר של כדוריות דם אדומות במחזור האימהי ובמידת הצורך נותנים מנה כפולה של זריקת אנטי-D. מתן הזריקה הוא בין שבוע 28 לשבוע 32. עד שבוע 28 אין מספיק מעבר דם דרך השליה כדי ליצור תגובה חיסונית. בנוסף ניתנת זריקה לאחר הלידה (כל יילוד עובד בדיקה של סוג הדם לאחר הלידה, במידה והוא RH חיובי האם מקבלת זריקה נוספת). בהריונות הבאים ניתנת זריקה מחודשת, וכן בכל מצב של הריון המלווה בטראומות, דימומים, הפלות והריון חוץ רחמי- עקב החשש ממעבר של כדוריות דם אדומות עובריות למחזור הדם האימהי.

זריקת אנטי D היא זריקה המכילה נוגדנים לכדוריות הדם העובריות אשר עוברות מן השליה למחזור הדם האימהי. נוגדנים אלו מביאים להרס של כדוריות הדם העובריות הללו, ומונעים מהאם לזהות מבעוד מועד את כדוריות הדם העובריות ולפתח נוגדנים כנגדן. המינון של הזריקה הוא מינון קטן יחסית המספק למעבר הדם העוברי ואינו גורם לנזק (על אף שהוא עובר את השליה).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב נשים שלא קיבלו טיפול של זריקת אנטי-D מכל סיבה שהיא, יש לבחון ראשית את הסטטוס הפטרנלי (סוג הדם של האב). אם סוג הדם הוא RH שלילי אז אין צורך בטיפול. במידה וסוג הדם הפטרנלי הוא RH חיובי, יש לבדוק את טיטר הנוגדנים של האם בשבוע 16 כדי לבדוק את עוצמת התגובה החיסונית של האם.

טיטר קריטי הוא 1:16. מעליו, הסיכון לתגובה חיסונית קשה של האם הוא גבוה. במקרה כזה יש לבצע דיקור של חבל הטבור על מנת לבדוק את מידת ההמוליזה של העובר (PUBS). במידה ויש המוליזה יש לתת עירוי דם אינטרא-פריטונאלי דרך חבל הטבור לעובר. עירויי דם יכולים לשפר את מצב העובר באופן דרמטי ומיידי.

במידה והטיטר נמוך יותר, יש להמשיך לבצע מעקב באולטראסאונד וביצוע בדיקת טיטר חוזרת לאחר 4 שבועות.

המטרה במקרים של טיטר קריטי היא ליילד את העובר, החל מהרגע בו מושגת בשלות ריאתית (שבוע 32-34), או במצבים בהם יש התדרדרות המודינמית למרות עירויים חוזרים, או במצבים בהם יש הידרופס פטאליס קשה.