היריון
היריון הוא תהליך שבו נקבות יונקים נושאות בתוך גופן צאצא חי, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה, ומסתיים לרוב בלידה, אולם לעתים היריון מסתיים בהפלה (טבעית או מלאכותית).
היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.
תוכן עניינים |
[עריכה] משך ההיריון
אצל יונקים שונים משך ההיריון שונה, ההיריון הארוך ביותר הוא אצל הפילה הנושאת את עוברה 22 חודשים. לעומת זאת אצל מכרסמים קטנים כמו אוגרים ועכברים ההיריון נמשך 16-20 יום. אצל בני אדם ההיריון אורך בערך 40 שבועות מאז הוסת האחרון שהתקיים לפני ההתעברות ועד הלידה.
בעלי חיים שונים מתעברים במועדים מוגדרים של השנה, וזאת על מנת לאפשר לצאצא לקבל אספקת מזון הולמת עם לידתו. (עשב אצל אוכלי העשב וגורי אוכלי עשב עבור גורי הטורפים).
היריון אצל האדם מחולק לשלושה שלישים שאורכים שלושה חודשים כל אחד. בשליש הראשון נקלט העובר ונוצרות מערכות הגוף, שליש זה נושא בחובו את הסיכון הגבוה ביותר להפלה טבעית, ואם זו מתרחשת, היא נובעת בדרך כלל בעטיים של פגמים בעובר, באם, או בשל נזק שנגרם לאחר ההתעברות.
[עריכה] הפריה
 |
ערך מורחב – הפריה |
השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל במגע מיני כשתאי המין (ה"גמטות") הזכריים - תאי הזרע - נשפכים אל תוך נרתיק הנקבה. נוזל הזרע המיוצר בגופו של הזכר מכילים מלבד תאי זרע גם סוכרים, חלבונים וחומרים אחרים שמסייעים להגביר את חיוניות תאי הזרע. תאי הזרע של האדם יכולים לשרוד בדרך כלל עד 48 שעות בגוף האישה. לתאי הזרע יש זנב או משוט ארוך, שמסייע להם לשוט. אלו התאים היחידים בגוף האדם עם יכולת שכזו. תאים אלו נקראים "הפלואידים" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק חצי מכמות הכרומוזומים שבתא רגיל, לאחר שעברו מיוזה מתאי נבט בבלוטות הזרע. בדרך כלל בפליטה הגברית נפלטים בין 300 מיליון ל-500 מיליון תאי זרע.
הביציות הן תאי המין הנקביים, וגם הן הפלואידיות. הביצית יכולה להתאחד עם תא זרע אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ברחם ותהפך לעובר מתפתח. הביציות המיוצרות בשחלות מיוצרות אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארות שם במצב של חיות מושהית עד שהן מופעלות על ידי שינוים הורמונליים במחזור החודשי של האישה. בדרך כלל משוחררת ביצית אחת בכל מחזור.
בזמן הביוץ, קצה אחת החצוצרות זז לעבר השחלה שנמצאת מולה ותופס את הביצית המשתחררת. בדרך כלל אם מתרחשת הפריה אז היא מתבצעת בתוך החצוצרה, שם פוגש הזרע את הביצית, לפיכך על הזרע לעבור את הנרתיק, את צוואר הרחם ואת הרחם לפני שהוא מגיע לחצוצרה - מרחק ניכר לעומת גודלו של תא הזרע.
כשתאי הזרע שהצליחו לשרוד את הדרך הארוכה מגיעים לביצית, הם מנסים להפרות אותה. כל תא זרע מורכב, בין השאר, ממכל של אנזימים הנקרא אקרוזום שבו הוא משתמש כדי לפרוץ דרך המעטה החיצוני של הביצית ולהתמזג איתה. תהליך זה יכול לקחת עד עשרים דקות. כשתא זרע אחד מצליח להתמזג עם הביצית משתנה מעטפת הביצית ומונעת חדירה והתמזגות עם תאי זרע נוספים. התמזגות הביצית וגרעין תא הזרע, שיוצרים תא דיפלואידי, משלימה את השלב הראשון של ההיריון.
שיטות הפריה אחרות כמו הפריה מלאכותית והפריית מבחנה משמשות לעתים במקרים של חוסר פוריות, נשים רווקות וזוגות לסביים.
[עריכה] התפתחות
|
|
ערכים מורחבים – עובר, התמיינות תאים, שכבת נבט, פיגור גדילה תוך רחמי |
[עריכה] טרום-השתרשות
ברגע ההתמזגות הזיגוטה היא תא יחיד בר חלוקה עם היכולת להפוך לאדם שלם. השלב הבא הוא חלוקת תא מיטוזית, שבו כל תא מכפיל את עצמו ויוצר תא דיפלואידי נוסף. הזיגוטה מתחלק לשני תאים קטנים יותר, המכונים בלסטומרים, בערך כל 20 שעות. התאים הופכים קטנים יותר ויותר עד שהתבצעו ארבע חלוקות שהביאו ליצירת תאים עצמאיים. צבר זה, המונה 16 תאים, המכונה תותית (מורולה), עוזב את החצוצרה ועושה את דרכו לעבר הרחם.
[עריכה] היריון חוץ-רחמי
|
|
ערך מורחב – הריון חוץ רחמי |
היריון חוץ-רחמי (היריון מחוץ לרחם) הוא מצב שבו מתקיים היריון, אבל העובר מתפתח מחוץ לרחם.
בדרך כלל הריונות חוץ-רחמיים מוטמעים בחצוצרות מאחר שהביצית המופרית לא השלימה את מסעה מהחצוצרה לרחם, לרוב עקב חסימה או דלקת, אך יש מקרים שבהם הזיגוטה נטמעת במקום אחר בבטן האישה.
מאחר ורק הרחם מתאים להתפתחות העובר, הריונות חוץ-רחמיים בדרך כלל מסתבכים כאשר העובר המתפתח הופך גדול מכדי יכולת אספקת הדם של המיקום החוץ-רחמי, שלא יכול לספק את צרכיו יותר. כשזה קורה, ההיריון החוץ-רחמי נמצא בסכנת קריעה, שיכולה לגרום לאובדן דם משמעותי. לכן, היריון חוץ-רחמי עלול להיות מצב מסכן-חיים.
רק 2% מההריונות הם הריונות מחוץ לרחם, וברוב המוחלט של המקרים הם אינם מסתיימים בלידה. לעתים ההיריון נספג מעצמו ומתרחשת הפלה טבעית. במקרים אחרים ההיריון לא נספג אלא ממשיך להתפתח. מכיוון שלא ניתן לאפשר את הימשכות ההיריון ממילא, עקב סכנה לאיברי הרבייה ואף לחייה של האישה, יש צורך לסיים את ההיריון. אם ההיריון החוץ-רחמי מתגלה בשלב מוקדם, לרוב מפסיקים אותו על ידי זריקה של התרופה הכימותרפית מטוטרקסט. במקרים של גילוי מאוחר, יש להוציאו בניתוח לפרוסקופיה כמה שיותר מוקדם, על מנת להגן על החצוצרה (או המקום שבו ההיריון השתרש).
[עריכה] בתר-השתרשות
בתוך צבר התאים ישנו שקע המכונה בלסטוסל (Blastocele) שהתאים המתפתחים גדלים סביבו. בחלק החיצוני של השקע תהיה שכבה שטוחה של תאים, וה-zona pellucida יישאר באותו גודל. התאים הופכים קטנים יותר ויותר כדי להתאים. המבנה החדש הזה עם השקע במרכזו והתאים המתפתחים סביבו נקרא בלסטוציסט (Blastocyst). הימצאותו של הבלסטוציסט פירושו ששני סוגים של תאים מתעצבים - מסת תאים פנימית שגדלה בחלק הפנימי של הבלסטוציסט ותאים הגדלים בחלקו החיצוני. תוך 24 עד 48 שעות, מחסום הבלטוציסט, ה-zona pellucida, נפרץ. התאים בחלקו החיצוני של הבלסטוציסט מתחילים להפריש אנזים ששוחק את ציפוי ה-epithelial uterine ויוצר אתר להשתרשות. הבלסטוציסט גם מפריש הורמון ששמו Human chorionic gonadotropin שבתורו, גורם לגופיף הצהוב (Corpus luteum) בשחלות האם להמשיך ולייצר פרוגסטרון, שפועל כדי לשמור שציפוי הרחם ימשיך ויזין את העובר. הבלוטות בציפוי הרחם יתנפחו בתגובה לבלסטוציסט וקפילריות (capillaries) יגורו כדי להתפתח באזור זה, מה שמאפשר לבלסטוציסט לקבל חומרי מזון מהאם.
בדיקות היריון מזהות את נוכחותו של ה-Human chorionic gonadotropin.
[עריכה] מערכת הדם השלייתית
בשלב זה, כ-10 ימים אחרי ההזדווגות, התאים שמקיפים את הבלסטוציסט הורסים תאים בציפוי הרחם, ויוצרים בריכות דם קטנות שבתורן גורמות ליצירת קפילרות. זו ההשרשה, השלב הראשון של היווצרות השליה. מסת התאים הפנימית של הבלסטוציסט מתחלקת בתכיפות, ויוצרת שתי שכבות. השכבה העליונה תהפוך לעובר והתאים משם ישמשו ליצירת השקע האמניוטי (amniotic). השכבה התחתונה תהפוך לשק קטן. אם התאים מתחילים להתפתח במצג לא רגיל, עלול להתפתח גם כאן היריון חוץ-רחמי.
לאחר כמה ימים, chorionic villi בשליה המתעצבת מעגנים את אתר ההשתרשות ברחם. בשלב זה מתפתחת מערכת כלי דם בסביבת השליה המתפתחת, ליד אתר ההשתרשות. השק הקטן בתוך הבלסטוציסט מתחיל לייצר תאי דם אדומים. במשך 24 השעות הבאות, רקמת חיבור מתפתחת בין השליה המתעצבת והעובר הקטנטן שגדל. רקמה זו תהפוך מאוחר יותר לחבל הטבור.
[עריכה] התמיינות התאים
לאחר היווצרות השליה, קו דק של תאים מופיע על פני השטח של העובר. גדילתו מראה שהעובר יעבור תהליך של "גסטרולציה" (gastrulation) שבו שלוש השכבות של העובר, האקטודרם (ectoderm), מזודרם (mesoderm), ואנדודרם (endoderm) יתפתחו. הקו הצר של התאים מתחיל ליצור את האנדודרם והמזודרם. האאקטודרם מתחיל לגדול במהירות כתוצאה של הפרשת כימיקל המיוצר במזודרם. שלוש השכבות הללו משמשות כאבן בניין לכל סוגי הרקמות בגוף.
האנדודרם יהפוך בסופו של דבר ללשון, צינור העיכול, הריאות, כיס השתן ובלוטות מסוימות. המזודרם יהפוך לשרירים, עצמות, ורקמת הלימפה, כמו גם לחלק הפנימי של הריאות, הלב, ומערכת הרבייה ופליטת הפסולת. הוא גם יהווה בסיס לטחול, וישמש ליצירת תאי דם. האקטודרם יהפוך לעור, לציפורניים, שיער, קרנית, הציפוי של האוזן החיצונית וחלקיה הפנימיים, האף, הסינוסים, הפה, פי הטבעת, השיניים, בלוטת יותרת המוח, בלוטות החלב, העיניים וכל חלקי מערכת העצבים.
בערך 18 יום לאחר ההפריה, העובר התחלק די צורכו והוא מכיל את רוב הרקמה לה יזדקק. הוא בצורת אגס, ואזור הראש גדול מהזנב. מערכת העצבים של העובר היא אחד מהאיברים הראשונים שגדלים. היא גדלה באזור קעור המכונה "השקע העצבי". מערכת הדם ממשיכה לצמח רשתות שמאפשרות זרימת דם סביב העובר. תאי דם כבר מיוצרים בשלב זה, ונעים ברשתות המתפתחות. כלי דם משניים מתחילים להתפתח סביב השליה, כדי לספק לה חומרי מזון נוספים. תאי דם יתחילו להיווצר על השק במרכז העובר, כמו גם תאים שיתחילו להתמיין לכלי דם. תאים אנדוקרדיאלים (Endocardial) מתחילים ליצור את מערכת השרירים שתהפוך להיות הלב.
בערך 24 יום לאחר ההפריה מתעצב לב צינורי בצורת האות S שמתחיל לפעום. זרימת נוזלים דרך העובר מתחילה בשלב זה.
[עריכה] השפעת ההיריון על האם
|
|
ערך מורחב – פיזיולוגיה של ההריון |
בגוף האישה חלים מספר שינויים הנובעים מההיריון:
- הפסקת המחזור החודשי
- גודש בשדיים וגדילתם כתוצאה מהתפתחות בלוטות החלב
- שינויים בתחושת השובע והרעב, השמנה אשר רק חלקה מוסברת על ידי משקל העובר ומשקל מי השפיר
- בחילות והקאות, בעיקר בחילות בשעות הבוקר, בשליש הראשון של ההיריון.
- צרבות
- הגברת תכיפות מתן שתן בעיקר בגלל לחץ העובר על שלפוחית השתן
- הגברת קצב פעימות הלב וגידול בקצב זרימת הדם במטרה לזרז את חילוף החומרים ולאפשר אספקת חמצן גם לעובר.
- כתמי פיגמנט על העור
- עייפות
- מחסור אפשרי בברזל (הנצרך על ידי העובר), עלול לגרום לאנמיה.
[עריכה] היריון בסיכון
היריון בסיכון הוא היריון שבמהלכו נמצאת האם בסכנת חיים או שהעובר נמצא במצוקה חריפה או שיש סכנה כי התינוק יוולד כבעל מום או ללא רוח חיים.
דוגמאות למצבי היריון בהם נשקפת סכנה לעובר או לאמו:
- היריון מחוץ לרחם (היריון חוץ-רחמי)
- מחלות המסכנות את חיי העובר או התפתחותו (כמו אדמת), בייחוד אם האם חולה באדמת במהלך השליש הראשון של הריונה, כלומר בתקופה בה מתהווים איברי העובר, אדמת עלולה למנוע התפתחות תקינה של איברים או לגרום לעיוותים בהתפתחות הגופנית או של מערכת העצבים, והחושים (בעיקר פגיעה בראיה ובשמיעה).
- חוסר התאמה קיצוני בסוג הדם של האם והעובר, המקרה הנפוץ הוא אי התאמת גורם Rh. מדובר על מקרה בו לאם אין גורם Rh בכדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh שלילי) ואילו לעובר יש גורם Rh על כדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh חיובי). במקרה זה יתקפו הנוגדנים שבדם האם את כדוריות הדם של העובר
- עובר שאינו מתפתח בקצב הנורמלי
- רעלת היריון
- היפרדות שליה
- היריון סוכרתי
- טוקסופלזמוזיס
- CMV
- קרישה תוך-כלית מפושטת
הסיבות להיריון בסיכון יכולות להיות (אבל אינן רק) תוצאה של מחלה, גיל האם (צעיר או מבוגר מדי), מצב בריאות האם, תת-תזונה, לידות קודמות מרובות, פגמים גנטיים באחד משני ההורים, מחלות תורשתיות מסוימות, רמת סוכר גבוהה ועוד.
לנשים שעברו היריון בסיכון או שילדו עובר מת או שסבלו מרעלת יש הסתברות גבוהה יותר לסבול מהיריון בסיכון. בנוסף, בהריונות מרובי עוברים, העוברים במקרים רבים קטנים מהרגיל וקיימת סכנה גדולה יותר לתמותת אחד העוברים (או יותר), לעליית לחץ הדם של האם מעל הערכים הממוצעים וללידה מוקדמת.
[עריכה] בדיקות
על מנת לשלול לידת עוברים בעלי מום מקובל לבצע בדיקות היריון שונות, בחלק מהמקרים, כאשר צפוי להיוולד תינוק בעל מום, מעדיפים ההורים והממסד הרפואי להפסיק את ההיריון באופן יזום, על ידי הפלה מלאכותית או לידה מוקדמת.
נשים שהריונן בסיכון נמצאות לרוב במעקב צמוד יותר ומבוצעות בהן בדיקות רבות יותר.
בדיקות אפשריות הן:
- סקר גנטי-בדיקה הנערכת לפני ההיריון ועד השבוע ה-16 להיריון במטרה לבדוק על פי מוצא בני הזוג סיכוי למומים אפשריים בילוד.
- ביופסיה של השליה (בדיקת סיסי שליה) לשלילת מחלות גנטיות קשות, מהווה תחליף לבדיקת מי שפיר
- בדיקת אולטרה סאונד רגילה, בה ניתן בין היתר לדעת את מינו של העובר
- סקירת מערכות במטרה לאתר בעיות ופגמים אצל העובר
- בדיקת שקיפות עורפית במטרה לבדוק אפשרות לפגמים כרומוזומליים הקשורים במערכת העצבים, ביניהם תסמונת דאון ומומי לב שונים
- פטוסקופיה (בדיקת דם עוברי) בדיקת דם העובר במקרים בהם יש חשד סביר למחלה. זוהי בדיקה המסכנת את המשך ההיריון ולכן משתמשים בה בצמצום.
- בדיקת מי שפיר או דיקור מי שפיר כאשר יש סיכון למומים מולדים גנטיים
- בדיקת חלבון עוברי לשלילת מומים פתוחים בתעלת העצבים
- אקו לב עובר לשלילת בעיות הקשורות ללב העובר, נעשית על ידי קרדיולוג
- תבחין משולש - בדיקת דם המודדת את הערכים של רמת חלבון עוברי (AFP) בדם, רמת האסטריול, ורמת ההורמון BHCG
[עריכה] היריון בתרבות
בעבר ובקרב החברה החרדית כיום, הנטייה החברתית הייתה הסתרה של ההיריון - בין אם בלבישת בגדים רחבים ובין אם בהימנעות משימוש במילה "היריון".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פורטל תנוק להריון ולידה
- הריון, באנציקלופדיה ynet
- מאמרים בנושא הריון ולידה, אתר בייביגו
- מחשבוני הריון ולידה, אתר גולינגו
- מחשבון הריון, פורטל תנוק להריון ולידה
- מחשבון הריון, אתר טיפה
- העובר הנראה
- דוידסון אונליין - מאגר מדע: ההתפתחות העוברית בבני אדם סרטון עם הסברים
- ד"ר איתי גל, שבוע אחרי שבוע: מדריך לכל בדיקות ההריון, באתר ynet, 21 בינואר 2011
- יחסי מין בזמן הריון
- הולר הררי ליאת, חרדה ודיכאון בהריון, ותהליכים נפשיים של האישה ההרה. 2007, אתר פסיכולוגיה עברית.
- שחר גולן, מה מנבא שביעות רצון מטיפול רפואי בקרב נשים בהריון בסיכון גבוה? החשיבות של יחסי מטפל-חולה. 2007, אתר פסיכולוגיה עברית.
- חשיבותה של תזונה נכונה בהריון ולאחריו, מאת ד"ר אולגה רז מנהלת היחידה לתזונה במרכז הרפואי איכילוב.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
