גושי התיישבות (ערבות קנדה)
גושי התיישבות הם סוג מסוים של הקצאת קרקעות המאפשר למתיישבים בני אותו מוצא אתני ליצור מושבות קטנות. סוג התיישבות זה היה נהוג בערבות קנדה בין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20. חלק מגושי ההתיישבות תוכננו מראש וחלקם נוצרו באופן ספונטני על ידי המתיישבים עצמם.[1]
קליפורד סיפטון,[2] בתקופת כהונתו כשר הפנים של קנדה נקט במדיניות זאת כפשרה בין דרישות מנוגדות. באותה תקופה, הגיע לקנדה גל גדול של מהגרים שלא היו בריטים או צרפתים, אלא איטלקים, גרמנים, סקנדינבים, יהודים ואוקראינים.
ראש הממשלה סר וילפרד לורייה גרס שיש לפזר את הקבוצות האתניות באופן שווה כדי להבטיח את הטמעתן המהירה בתרבות האנגלו-קנדית, מתיישבים ותיקים סירבו לגור ליד מהגרים "זרים" (בניגוד למהגרים בריטים שלא נחשבו זרים) ודרשו ליצור עבור המהגרים החדשים גושי התיישבות נפרדים. המהגרים עצמם רצו להתיישב קרוב ככל האפשר לאנשים בעלי שפה מוכרת ומנהגים דומים.
התוצאה הייתה הקמת מספר רב של גושי התיישבות קטנים, הומוגניים מבחינה אתנית, מפוזרים על פני כל שטחי הערבות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Encyclopedia of Saskatchewan | Details, esask.uregina.ca
- ^ John Douglas Belshaw, 5.4. The Clifford Sifton Years, 1896–1905, 17 במאי 2016