התיישבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התיישבות טיפוסית של חומה ומגדל: טירת צבי, 2007

התיישבות היא פעולה, שמהותה:

  • הבאת אנשים (הנקראים מתיישבים) למגורי קבע באזור (או תחום) גאוגרפי מסוים (הנקרא אזור ההתיישבות) או הגעתם של מתיישבים בכוחות עצמם, כדי להתגורר באופן קבוע באזור זה.
  • להכין את התשתית (או להשתמש בתשתית קיימת) לאיכלוס אזור ההתיישבות באנשים, לשם מגורי קבע.
תשתית זו הינה לכל הפחות תשתית מגורים (בתים), אך עשויה לכלול גם מבנים אחרים, תשתיות מים, אנרגיה, ביוב, תחבורה וכיוצא באלו.

יישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יישוב

המילה יישוב מציינת, בדרך כלל, תחום גאוגרפי, שבו נעשית ההתיישבות. היישוב מהווה יחידה אחת, בעלת מאפיינים מוגדרים. המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הינו מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי).

מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, מתקיימת כמעט בכל המקרים רמה כלשהי של זיקה רגשית של האדם ליישובו.

בישראל יישובים נקראו גם בשם "נקודות" או "נקודות יישוב" (למשל: 11 הנקודות).

המילה יישוב משמשת גם לתיאור פעולת האיכלוס של מקום נתון בתושבים (למשל: יישוב ארץ ישראל).

המונח היישוב, המשמש לציון היישוב היהודי או היישוב העברי בארץ, קשור גם הוא במונח "התיישבות" ונגזר מאותו שורש.

פירושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התיישבות במובן התאגדות: המונח התיישבות מהווה לעתים כינוי לציון אוסף יישובים הקשורים זה לזה באופי, בסדר-היום או בנסיבות ההתיישבות בהם - כך למשל השם "ההתיישבות העובדת" מתייחס ליישובי תנועת העבודה בארץ (קיבוצים, מושבים).
  • התיישבות במובן קולוניה: ההתיישבויות האירופאיות שנעשו במהלך המאות שחלפו בעיקר בשטחי העולם המתפתח זוכות בלשונות הזרות לכינוי Colony, אולם בעברית נקראים אנשיהן גם "מתיישבים" והן עצמן, נקראות על פי רוב, "מושבות".

צורות התיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות התיישבות מפורסמות הן:

צורות התיישבות ציוניות/ישראליות ייחודיות:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]