יהודים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יהודים |
|---|
|
| אוכלוסייה |
| 13.5 מיליון (הערכה) |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים |
 ישראל 5,421,400 [1]
|
| שפות |
| עברית; ארמית; יידיש; לאדינו; ערבית יהודית; שפות יהודיות |
| דת |
| יהדות |
| קבוצות אתניות קשורות |
| ערבים, שומרונים, עמים שמיים נוספים |
| ערכים ביהדות | |
|---|---|
| יהדות | |
 |
|
| פורטל יהדות | |
| מושגים ביהדות | |
|
עיקרי האמונה
אלוהים • שלושה עשר עיקרים זרמים ביהדות
אורתודוקסים • קונסרבטיבים • רפורמים • רקונסטרוקטיבים • קראים אישים מרכזיים
תפילות, חגים ומועדים
תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית חיי הקהילה היהודית
אתרים ומבנים
המשכן • בית המקדש • הר הבית ראו גם
גיור • שומרונים • מינים |
|
יהודים הם קבוצה אתנית שמית שמקורה בתושבי ארץ ישראל באלף הראשון שלפני הספירה, תקופה במהלכה היה להם שלטון בממלכת יהודה ובממלכת ישראל. שמם של היהודים בא להם על שם ממלכת יהודה, הממלכה היחידה מבין השתיים ששרדה את כיבושי האימפריה האשורית והמשיכה לתפקד לסרוגין עד לחורבנה במאה השניה לספירה אז התפזרה כולה בתפוצות, ואילו גורלה של צאצאי ממלכת ישראל לא נודע. על פי המקרא והמסורת היהודית, מקור היהודים בשנים עשר שבטי ישראל שעלו ממצרים והתנחלו בארץ המובטחת, וכולם צאצאי האבות שבאו לכנען ממסופוטמיה השמית. המוצא האתני והדת היהודית קשורים זה בזה ומשום כך לאורך ההיסטוריה בודדים וקבוצות אשר בחרו להתגייר נטמעו בתוך העם היהודי.
גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, בהתחשב גם ברדיפות שסבלו היהודים לאורך ההיסטוריה בארצות השונות. כיום, ההערכה היא כי מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם[2]. כיום יהודים כוללים כמעט רבע אחוז (0.227) משאר אוכלוסיית העולם. המספרים הללו כוללים את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קירבה לדת, וזיהוי של קירבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול בהרבה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היהודים והיהדות
 |
ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל |
מוצאם של היהודים על פי המקרא הוא בהופעתו של אברהם אבי היהודים במאה התשע עשרה לפני הספירה. מצבת ישראל, אשר מתוארכת ל-1200 לפני הספירה, היא אחת הממצאים הארכאולוגים המוקדמים ביותר להימצאות אוכלוסייה בשם "ישראל" בשטח ארץ ישראל.
על פי המקרא, לאחר שעלו ממצרים דרך המדבר, כבשו את הארץ מידי תושביה במהלך תקופת יהושע והשופטים. ואז בסביבות המאה העשירית לפני הספירה התחיל שלטון מלוכה, תחילה על ידי שאול, ולאחריו הומלך דוד המלך שהקים את ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, משם שלט על 12 שבטי ישראל.
ב-970 לפני הספירה, בנו של דוד, שלמה הפך למלך ישראל. תוך עשור, שלמה החל בבניית בית המקדש (אשר לימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה (בסביבות 930 לפני הספירה), חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת כאשר עשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל. החל מתקופה זו נמצאו ממצאים ארכאולוגיים רבים המאששים את קיומם של ממלכות אלו. וב-722 לפני הספירה האשורים כבשו את ממלכת ישראל וגרשו את היהודים, וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור.
תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב-538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. הקמתו של בית המקדש השני הושלמה בשנת 516 לפני הספירה בתקופת מלכותו של דריווש הראשון, שבעים שנים לאחר חורבן בית המקדש הראשון. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את ממלכת פרס, אדמות ישראל נפלה תחת שלטון יווני הלניסטי, תחת שליטתו של שושלת בית תלמי שאיבדו אותה בהמשך לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים השתדלו לשנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תוכנית אשר כשלה כאשר ב-168 לפני הספירה בעת מרד המכבים, בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו כנגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות כך, החלה מלכות החשמונאים בשנת 152 לפני הספירה כאשר ירושלים שוב הייתה בירת היהודים. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים, אבל אז כאשר רומא התחזקה, הם מינו את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. המלכות של הורדוס נמשכה מעל למאה שנים.
כישלונו של המרד הגדול על ידי העם היהודי היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים בשנת 70 לספירה, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה תרמו באופן ניכר לגלות רומי, כאשר חלקים רבים מתוך האוכלוסייה היהודית בישראל הוגלו ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומאית. מאז, העם היהודי חי בכמעט כל מדינה בעולם, בעיקר באירופה ובמזרח תיכון שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות של שנאת ישראל ואנטישמיות (כמו מסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט והשואה). לצד תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג בקרב במקומות שונים ובזמנים אחרים (כגון ספרד, פורטוגל, גרמניה, פולין וארצות הברית).
עד סוף המאה ה-18, היהדות הפכה לגורם המלכד הראשי של האוכלוסייה היהודית ללא קשר למידת הדתיות. בעקבות עידן האורות והמקבילה היהודית שלו, תנועת ההשכלה היהודית, חלחלה התפיסה שההשתייכות לעם היהודי אינה חייבת להיות קשורה לאמונה דתית או לאורחות חיים דתיים.
[עריכה] אטימולוגיה
המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי אמו של יהודה, לאה, קראה לו יהודה משום שרצתה להודות לאלוהים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (כ"ט, לה). השם משלב את המילים "אודה" ו"יהוה" לשם חדש. בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה), ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) אשר הוקמה בנחלתו של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מאזור יהודה (האזור ההררי שמסביב לירושלים). מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני דת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני־לאומי יהודי, ודברים הקשורים בהם.
בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים נקראים באופן קולקטבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה". (למשל, בספר שופטים ט"ו: "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ" (ט"ו, ט-י)).
המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת ממציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).
העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". מעניין לציין שהכינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (י"ג, כד).
בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת "היהודים והכשדים אשר היו אתו במצפה". אזכורים מעניינים של המלה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (נ"ב, כח-ל), שם מוזכרים שלושה גלי הגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה", בגל השני "מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים", ובגל השלישי "יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה". בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".
המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: "וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ" (א', ב).
גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"" (זכריה ח', כג).
ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעות המילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו – אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות, מאורגנת בקהילות אוטונומיות ומהווה מטרה לשנאה.
[עריכה] מיהו יהודי
|
|
ערך מורחב – מיהו יהודי |
מיהו יהודי הוא נושא שנוי במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. מאחר שהיהדות היא גם דת, גם לאום, גם קבוצה אתנית גם תרבות ובישראל- גם מעמד משפטי, ומאחר שההגדרות השונות חופפות בחלקים מהן ומשפיעות זו על זו, ההגדרה מיהו יהודי אינה אחידה ונמצאת במחלוקת.
[עריכה] הגדרה
אמנם הדת היהודית הינה המאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, אך למרות זאת, האמונה בדת היהודית או שמירת מנהגים יהודיים אינם תנאי מחייב להיות יהודי על פי ההלכה היהודית. כך למשל, ישנם אנשים אשר מגדירים עצמם "יהודים חילוניים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים, אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. לפי ההלכה, כל צאצא לאם יהודיה, אפילו הצהיר מפורשות על המרת דת וכן כל אדם אשר עבר גיור הינו יהודי. השקפות הלכתיות לפיהן המרת דת מבטלת את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים, אך לא התקבלו להלכה בשולחן ערוך.
המושג "העם היהודי" זהה כיום למונח "עם ישראל" במשמעות העם, או הקבוצה האתנית, שמוצאה, על פי המסורת היהודית, הוא מבניו של יעקב. במקורו, יוחס הכינוי יהודים לבני שבט יהודה, אולם בתקופה שלאחר חלוקת ממלכת ישראל והקמת ממלכת יהודה - יוחס הביטוי גם לבני שבטים אחרים שהיו תושבי ממלכת יהודה (כמו בני שמעון ובני לוי) ובאופן כללי על שבטי ישראל שלא גלו מארץ ישראל עם עשרת השבטים האבודים. מן הבחינה הדתית, קיים עם אחד, עם ישראל, הכולל בתוכו גם את עשרת השבטים. כיום, נעשית היהדות של שבטים רחוקים מקובלת על הכלל, למרות שהיהדות של חלק מהצאצאים העבריים, שטוענים ששורשיהם בשבטי ישראל ואשר היו מנותקים שנים רבות מן העם היהודי (כמו באתיופיה ובהודו), הייתה שנויה במחלוקת.
יהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על ייחוד כמקיימי פולחן בהתאם לכתבי הקודש שלהם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה, סבלו היהודים מרדיפות על רקע מוצאם ומנהגיהם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.
בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:
- ביולוגית: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, כאשר זהות האב אינה רלוונטית.
- גיור: משרד הפנים מכיר בגיור שנעשה בחו"ל על ידי קהילה יהודית מוכרת (אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית), לעומת זאת, בישראל מוכר גיור אורתודוקסי בלבד.
[עריכה] היסטוריה
|
|
ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל |
ההיסטוריה של עם ישראל ארוכה ומשתרעת במשך אלפי שנים. בתחילת דרכו כעם התרכז עם ישראל בארץ ישראל. לאחר מכן יצאו היהודים לגלות בבל, ממנה שבו כעבור 70 שנים. מאות שנים ישבו בארץ ישראל, ולבסוף יצאו לגלות. בגלות סבלו היהודים במשך כאלפיים שנים משנאת ישראל ומאנטישמיות, שהגיעו לשיאם במסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט ובשואה. בגלות נשארו היהודים עד לעת החדשה, בה החלה חזרה יהודית לארץ והוקמה מדינת ישראל. גם כיום רוב היהודים אינם גרים בארץ ישראל.
[עריכה] קבוצות יהודיות
היהודים נחשבים לקבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז ובין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה בו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, במסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן נחשבת לעתים לקבוצה נפרדת; ונעשית לעתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא אשכנזיות.
על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת כיום מיהודי אשכנז - לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם.
קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת יהודי אתיופיה; יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.
[עריכה] קשר גנטי בין יהודי אשכנז ליהודי ספרד
למרות המגוון הנראה לעין כאשר מביטים בקהילות יהודיות ברחבי העולם, תרבותיים ופיזיים כאחד, מחקרים גנטיים הוכיחו שמרביתן קשורות מבחינה גנטית זו לזו ומקורן באוכלוסייה ישראלית (כלומר "בני-ישראל", ובאנגלית: Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפות גיאוגרפית ובעקבותיה – אבולוציה עצמאית [3].
במחקר שהתפרסם ע"י האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית נמצא ש"כרומוזומי Y שנאספו מקהילות יהודיות שונות מאירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון מוצאם מאב קדמון מזרח תיכוני משותף", והוצע ש"מרבית הקהילות היהודיות נשארו מבודדות יחסית מקהילות לא-יהודיות שכנות במהלך הגלות ולאחריה"[3]. חוקרים שונים מביעים פליאה נוכח האחידות הגנטית שהם מוצאים בקרב יהודים בימינו, לא משנה באיזו גלות מקורם[3].
יתר על כן, מבחני DNA הצביעו על נישואים בין-דתיים בשיעורים נמוכים באופן ניכר בקרב קהילות יהודיות שונות ב-3,000 השנים האחרונות לעומת אוכלוסיות אחרות [4].
במחקר [5] שהתבצע ע"י פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית וקבוצה של חוקרים נוספים, נלקחו דגימות של 526 כרומוזומי Y המייצגים 6 אוכלוסיות מזרח תיכוניות (אשכנזים, ספרדים, יהודים ישראליים ממוצא כורדי, כורדים מוסלמיים, ערבים מוסלמיים מישראל ומהרשות הפלשתינאית ובדואים מן הנגב). המחקר בדק את הקשר הגנטי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. הבדיקה הביאה למסקנה כי יהודים ממוצא כורדי וספרדים שונים במידה מועטה בלבד מאשכנזים, וכי השינויים בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה של התבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית.
ניתוח DNA של כֹהנים בימינו מצא שהם חולקים אב קדמון משותף המתוארך ל-1,000 לפנה"ס בקירוב. התוצאה הזו הנה עקבית, וחוזרת על עצמה בבדיקה של כל הקהילות היהודיות בתבל החוקרים העריכו שהאב הקדמון המשותף חי בין תקופת ספר שמות (1,000 לפנה"ס) לבין 586 לפנה"ס, כשהבבלים החריבו את בית המקדש הראשון. הם מצאו תוצאות דומות בדגימות DNA מאשכנזים ומספרדים [6].
מחקרים אלו ואחרים מחזקים את התפיסה המסורתית המייחסת את קהילות היהודים בעולם לאוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו ומעניקה לה בסיס מדעי. הם גם סותרים תיאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך של גיור המוני, כמו במקרה הידוע של הכוזרים [4] [7]. למרות שיתכן כי קבוצות כמו הכוזרים התבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – בלתי סביר להניח שהם מהווים אחוז גבוה מיהדות אשכנז כיום, וניתן לומר כי הטענה שהם המקור ליהדות אשכנז, סבירותה אפסית[8].
[עריכה] דמוגרפיה יהודית
[עריכה] דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות
היהודים סבלו לאורך ההיסטוריה מרדיפות בארצות שונות, וגודל האוכלוסייה היהודית ותפוצתה באזורים השונים השתנו לאורך המאות. כיום, ההערכה היא כי מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על 12 עד 14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם[2]. מספרים אלו כוללים את כל מי שמחשיב עצמו ליהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה או לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל אשר נכללת כולה), ולא כוללים את אלו אשר אינם מחשיבים עצמם כיהודים ו/או את אלו אשר אינם יהודים על פי ההלכה. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קירבה לדת, ווזיהוי של קירבה משפחתית לעם היהודי אשר נכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. במידה ומתעלמים מכל הגורמים המגבילים מספר היהודים ברחבי העולם גדול בהרבה מההערכה הנזכרת של 14 מיליון.
על פי נתוני אטלס כרטא מספר היהודים במאות האחרונות:
| זמן | מספר |
| סוף המאה ה-17 | פחות ממיליון כאשר 70% מתרכזים באירופה. |
| ראשית המאה ה-19 | קצת יותר משלושה מיליון. רובם באירופה ומיעוטם באסיה וצפון אפריקה. |
| סוף המאה ה-19 | כעשרה מיליון. כמיליון בצפון אמריקה. |
| תחילת המאה ה-20 | כ-16 מיליון. כ-4.5 מיליון בצפון אמריקה. |
| שנת 1951 | כ-11.7 מיליון. כ-5.2 מיליון בצפון אמריקה. (אחר הרצחם של כ-6 מיליון יהודים) |
| שנת 1980 | כ-13 מיליון. כ-6 מיליון בצפון אמריקה. 3.2 מיליון בארץ ישראל. |
| שנת 2005 | כ-14 מיליון. כ-6 מיליון בצפון אמריקה. כ-5.2 מיליון בארץ ישראל. |
[עריכה] דמוגרפיה יהודית בימינו
לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה מספר היהודים מנה כ-11.5 מיליון. על פי נתוני American Jewish Committee שהתפרסמו בשנת 2005, חיו בעולם כולו קצת יותר משלושה עשר מיליון יהודים לפי ההתפלגות הבאה:
- צפון אמריקה - 5,652,000
- ישראל - 5,237,600
- אירופה (מלבד ברית המועצות לשעבר) - 1,160,100
- ברית המועצות לשעבר - 379,800
- דרום אמריקה ומרכז אמריקה - 397,500
- אפריקה - 78,000
- אסיה (מלבד ישראל) - 19,200
- אוקיאניה - 109,100
על פי נתוני הסוכנות היהודית, בסוף 2004 חיו בעולם כולו כשלושה עשר מיליון יהודים לפי ההתפלגות הבאה:
- צפון אמריקה - 5,671,000
- ישראל - 5,228,000
- אירופה (מלבד ברית המועצות לשעבר) - 1,161,000
- ברית המועצות לשעבר - 520,000
- דרום אמריקה - 401,000.
- אפריקה - 84,000
- אסיה (מלבד ישראל והרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר) - 19,000
אלו שתי הערכות, אולם גורמים שונים מוסרים מספרים שונים. יש לזכור כי בדרך כלל אין מספרים המבוססים על סקר מקיף (וגם במקומות בהם נערכו סקרים מקיפים תהיה שונות בין החוקרים באשר למי נחשב יהודי לצורך אותו סקר). לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 10 מיליון ו- 15 מיליון. ההערכות לעיל הן הערכות ביניים.
בנוסף יש לציין כי יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עליה בעוד שזו שבחו"ל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).
[עריכה] מדוע יש מעט יהודים?
חרף גילה המופלג של היהדות, מספר הנמנים עליה, היהודים, קטן במידה יוצאת דופן. דבר זה נובע מכמה סיבות:
- שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאוד את החברה היהודית. אמנם אחרי המרד הראשון, המרד הגדול הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני, מרד בר כוכבא גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
- התחרות בין היהדות לבין הדת הנוצרית שהתפצלה ממנה, הפכה במשך הזמן לעוינות קשה. בראשית תולדות הנצרות נרדפו הנוצרים הן בידי יהודים והן בידי רומים. במאה ה-4 לספירה קיבלו קיסרי רומי את הדת הנוצרית, והגלגל התהפך לרעת היהודים.
- המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי הערבים המוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
- בהשקפה אליטיסטית ראתה עצמה היהדות, מאז ומעולם, כ"חוד החנית" של האנושות: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", בניגוד לנצרות שרואה עצמה כדת אוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), ובניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעתים באמצעות שימוש בכוח, היהדות ערמה בדרך כלל קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרק גיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמי כנען, בהם יש להלחם מלחמת חורמה. היהדות התלמודית קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות. הנצרות לעומת זאת היא דת דוגמטית שבה הדגש על אמונה וכוונה.
- במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות ואף ממעשי טבח המוניים. הפוגרומים התחילו סמוך למאה ה-4 לספירה[דרוש מקור], כאשר הנצרות הוכרזה כדת הרשמית של האימפריה הרומית. בימי הביניים באירופה המערבית שיאם היה בעת מסעי הצלב, כאשר הצלבנים, בדרך ל"שחרור" ארץ הקודש מידי המוסלמים פגעו בקהילות יהודיות. האחרון והגדול שבהם הוא השואה במהלך מלחמת העולם השנייה שבה נספו כשליש מן היהודים בעולם. רדיפה ידועה אחרת היא גירוש ספרד (ראו גם: אנטישמיות, עלילות דם ופוגרום).
- המרת דת בכפייה. לעתים אולצו יהודים להמיר את דתם בכפייה. אחת התופעות הבולטות בהקשר זה הם האנוסים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, פורטוגל, ודרום אמריקה. כך, למשל, אירע ליהדות פורטוגל בשנת 1497. על היקפה הגדול של המרת הדת מעיד המחקר הגנטי שהתפרסם ב-2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים[9].
- התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, בדרך-כלל היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות בדרך כלל הייתה ביחס ישר לליברליות והפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה) הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמי אירופה לממדים גדולים. בשנות ה–20 של המאה ה-20 מתוך כ–500,000 יהודי גרמניה, כ-40% מהם היו מתבוללים.
[עריכה] ראו גם
- יהדות
- מיהו יהודי
- היסטוריה של היהודים
- שפות יהודיות
- יהדות התפוצות
- אנטישמיות
- הגניוס היהודי
- רשימת ערכים העוסקים ביהדות התפוצות
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרופ' אביתר פריזל, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בזמן החדש.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר המכון לבירור זהות עם ישראל
- ד"ר רבקה שפק ליסק, עתיד העם היהודי: הבעיות והמשימות, באתר "אומדיה"
- המכון לתכנון מדיניות העם יהודי
- העם היהודי באתר "בית חב"ד"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נכון למאי 2007, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מתוכם כ-287,000 מתגוררים בשטח יהודה ושומרון, אשר נמצא בשליטה ישראלית, אך אינו חלק משטחה הריבוני של מדינה כלשהי
- ^ 2.0 2.1 Jewish people near zero growth
- ^ 3.0 3.1 3.2 Hammer, M. F.; A. J. Redd, E. T. Wood, M. R. Bonner, H. Jarjanazi, T. Karafet, S. Santachiara-Benerecetti, A. Oppenheim, M. A. Jobling, T. Jenkins, H. Ostrer, and B. Bonné-Tamir (May 9 2000). "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes". Proceedings of the National Academy of Sciences 97: 6769. [[1]], [[2]]
- ^ 4.0 4.1 "Y Chromosome Bears Witness to Story of the Jewish Diaspora" (May 9 2000). New York Times.
- ^ Almut Nebel, Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim. "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East." The American Journal of Human Genetics 69:5 (November 2001): 1095-1112. Abstract:
- ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, et al. (January 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature 385 (6611): 32 [[3]], [[4]].
- ^ Genetics and the Jewish identity by Diana Muir Appelbaum and Paul S. Appelbaum, The Jerusalem Post. 11.2.2008. [[5]]
- ^ Nebel, Almut; Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim (November 2001). "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East". The American Journal of Human Genetics 69 (5): 1095–112. [[6]], [[7]]
- ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008.
