יהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יהודי" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות מקראית, ראו יהודי (דמות מקראית).
יהודים
יהודים
אמה לזרוס, גולדה מאיר, הרמב"ם, אלברט איינשטיין
אוכלוסייה
כ-13,854,800‏[1] (2013)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
(לשנת 2013 אלא אם כן צוין אחרת)

Flag of Israel.svg  ישראל 6,135,000‏[2] (2014)

Flag of the United States.svg  ארצות הברית 5,425,000‏[1]

Flag of France.svg  צרפת 478,000‏[1]

Flag of Canada.svg  קנדה 380,000‏[1]

Flag of the United Kingdom.svg  הממלכה המאוחדת 290,000‏[1]

Flag of Russia.svg  רוסיה 190,000‏[1]

Flag of Argentina.svg  ארגנטינה 181,500‏[1]

Flag of Germany.svg  גרמניה 118,000‏[1]

Flag of Australia.svg  אוסטרליה 112,500‏[1]

Flag of Brazil.svg  ברזיל 95,200‏[1]

Flag of South Africa.svg  דרום אפריקה 70,000‏[1]

Flag of Ukraine.svg  אוקראינה 65,000‏[1]

Flag of Hungary.svg  הונגריה 48,000‏[1]

Flag of Mexico.svg  מקסיקו 40,000‏[1]

Flag of Belgium (civil).svg  בלגיה 30,000‏[1]

Flag of the Netherlands.svg  הולנד 29,900‏[1]

Flag of Italy.svg  איטליה 28,100‏[1]

Flag of Chile.svg  צ'ילה 18,500‏[1]

Civil Ensign of Switzerland.svg  שווייץ 17,400‏[1]

Flag of Turkey.svg  טורקיה 17,300‏[1]

Flag of Uruguay.svg  אורוגוואי 17,200‏[1]

Flag of Sweden.svg  שבדיה 15,000‏[1]

Flag of Spain.svg  ספרד 12,000‏[1]

Flag of Belarus.svg  בלארוס 11,500‏[1]

Flag of Iran.svg  איראן 10,100‏[1]

Flag of Panama.svg  פנמה 10,000‏[1]

Flag of Romania.svg  רומניה 9,400‏[1]

Flag of Venezuela.svg  ונצואלה 9,000‏[1]

Flag of Austria.svg  אוסטריה 9,000‏[1]

Flag of Azerbaijan.svg  אזרבייג'ן 8,800‏[1]

Flag of New Zealand.svg  ניו זילנד 7,500‏[1]

Flag of Denmark.svg  דנמרק 6,400‏[1]

Flag of Latvia.svg  לטביה 6,300‏[1]

Flag of Hong Kong.svg  הונג קונג 6,000‏[3] (2012)

Flag of India.svg  הודו 5,000‏[1]

Flag of Greece.svg  יוון 4,500‏[1]

Flag of Uzbekistan.svg  אוזבקיסטן 4,000‏[1]

Flag of the Czech Republic.svg  צ'כיה 3,900‏[1]

Flag of Moldova.svg  מולדובה 3,800‏[1]

Flag of Lithuania.svg  ליטא 3,400‏[1]

Flag of Kazakhstan.svg  קזחסטן 3,200‏[1]

Flag of Poland.svg  פולין 3,200‏[1]

Flag of Georgia.svg  גאורגיה 2,900‏[1]

Flag of Slovakia.svg  סלובקיה 2,600‏[1]

Flag of Costa Rica.svg  קוסטה ריקה 2,500‏[1]

Flag of Colombia.svg  קולומביה 2,500‏[1]

Flag of the People's Republic of China.svg  הרפובליקה העממית של סין 2,500‏[1]

Flag of Morocco.svg  מרוקו 2,400‏[1]

Flag of Bulgaria.svg  בולגריה 2,000‏[1]

Flag of Estonia.svg  אסטוניה 2,000‏[1]

Flag of Peru.svg  פרו 1,900‏[1]

Flag of Croatia.svg  קרואטיה 1,700‏[1]

Flag of Puerto Rico.svg  פוארטו ריקו 1,500‏[1]

Flag of Serbia.svg  סרביה 1,400‏[1]

Flag of Finland.svg  פינלנד 1,300‏[1]

Flag of Norway.svg  נורבגיה 1,300‏[1]

Flag of Ireland.svg  אירלנד 1,200‏[1]

Flag of Japan.svg  יפן 1,000‏[1]

Flag of Tunisia.svg  תוניסיה 900‏[1]

שפות
עברית; ארמית; יידיש; לאדינו; געז;
ערבית יהודית; שפות יהודיות אחרות
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
שומרונים, ערבים, עמים שמיים נוספים
ערכים ביהדות
יהדות
Israeli blue Star of David.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות

יהודים הם קבוצה אתנית שמית שמקורה בתושבי ארץ ישראל בסוף האלף ה-2 לפנה"ס אשר לימים הקימו את ממלכת ישראל וממלכת יהודה. שמם של היהודים הוא על שם ממלכת יהודה, אשר נותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס. במהלך התקופות ההלניסטית והרומית בארץ, השיגו היהודים עצמאות בימי החשמונאים. במקביל הם היגרו למצרים ולאנטוליה. בעקבות התבוסות מול הרומאים חל פיחות בכוחו ומעמדו של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובתקופת שלטונה העוין של האימפריה הביזנטית הנוצרית הוא הפך לגורם שולי.‏[4] במקביל, קהילות יהודיות התבססו בארצות שונות.
על פי המקרא, מקור היהודים במשפחה מסופוטמית מראשית האלף ה-2 לפנה"ס; אבותיה של האומה הם אברהם, יצחק ויעקב. מצאצאיו של יעקב התפתחו שנים עשר שבטי ישראל שגרו במשך מאות שנים במצרים, ובאמצע האלף ה-2 לפנה"ס הם יצאו ממצרים והתנחלו ברחבי ארץ כנען.

עם היותם קבוצה אתנית, היהודים הם גם קבוצה דתית, היהדות. במהלך ההיסטוריה הצטרפו לדת היהודית אישים בודדים וקבוצות שונות ונטמעו בה. במקביל, היו יהודים וקבוצות יהודיות שנטשו את היהדות. בשנת 2013 מספר היהודים בכלל העולם נאמד בכ-13.8 מיליון שהוא כ-0.18% מאוכלוסיית האנושות, כאשר במדינת ישראל חיים 43.4% מכלל היהודים בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל
תיאור של שבויי מלחמה מממלכת יהודה וממלכת ישראל ממסעו של שושנק הראשון לארץ ישראל, התיעוד של מסעו מופיע על הקיר הדרומי במקדש אמון-רע שבכרנך (ומתוארך ל-926/5 לפנה"ס).

מוצאם של היהודים על פי המקרא הוא בהופעתו של אברהם אבי האומה הישראלית במאה ה-19 לפני הספירה והגירתו מחרן לארץ כנען. על פי המקרא, לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, חזרו לארץ בה ישבו אבותיהם, כבשוה במלחמות והתיישבו בה במהלך תקופת יהושע והשופטים. מצבת ישראל, שלפי השערת החוקרים נוצרה במאה ה-13 לפנה"ס, היא אחת מהממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר להימצאות אוכלוסייה בשם "ישראל" בשטח ארץ ישראל. המחקר הארכאולוגי אינו מספק ראיות חד-משמעיות לגבי מוצא בני ישראל. יש ארכאולוגים המשערים שהם פלשו לארץ באופן מרוכז או בקבוצות קטנות שהתגבשו עם הזמן,‏[5][6] ויש המשערים שמוצאם בקבוצה בדלנית מקרב האוכלוסייה הכנענית המקומית.‏[7][8] בנוסף להשערות אלה, יש הטוענים כי השילוב של שתיהן הוא הפתרון למוצא ישראל, כלומר קבוצות נוודיות שהגיעו מחוץ לכנען עם מסורות שונות על מסופוטמיה ועל בריחה ממצרים והתמזגו עם כנענים מקומיים שחיו באזור שדרת ההר המרכזי הדל באוכלוסייה הם הרקע ליצירת שבטי ישראל.‏[9][10]

לפי המסופר במקרא, בסביבות המאה העשירית לפני הספירה נוסד שלטון מלוכה, תחילה על ידי שאול, כשלאחריו הומלך דוד המלך, שהקים את ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, ומשם שלט על 12 שבטי ישראל. בסביבות שנת 970 לפנה"ס הפך בנו של דוד, שלמה, למלך ישראל. תוך עשור, החל שלמה בבניית בית המקדש (אשר לימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה (בסביבות 930 לפני הספירה), חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת כאשר עשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל. ישנה מחלוקת בדבר קיומם של ממצאים ארכיאולגים לממלכת ישראל המאוחדת, אולם יש הסכמה שקיימים ממצאים ארכאולוגיים רבים המאששים את קיומן של ממלכות יהודה וישראל כשתי ממלכות נפרדות.

במאה השמינית לפנה"ס החל תור הזהב של האימפריה האשורית שהתפשטה מערבה אל הלבנט והשתלטה על רוב ממלכותיו, ממלכות יהודה וישראל יצרו קשרים דיפלומטיים עם האשוריים ואף לחמו כנגדם במהלך השנים במטרה שלא להשתעבד להם כמו שאר שכניהן. בין השנים 734 לפנה"ס לשנת 722 לפנה"ס האשורים כבשו את ממלכת ישראל במספר שלבים עד לחורבנה הסופי והגלו כחלק ממדיניות הכיבוש האשורי את חלק מתושביה‏[11] לשטחי האימפריה האשורית, שם פוזרו בפחוות שונות וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור. מן העולה מהמחקר הארכיאולוגי חלק מהנותרים מאוכלוסיית ממלכת ישראל נמלט דרומה לאחר חורבן הממלכה ב-722/1 לפנה"ס ונטמע בתור החברה היהודאית.

תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב-538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. אישור זה ידוע בשם הצהרת כורש.

צאצאי בני ממלכת יהודה (כולל תושבי ממלכת ישראל שנטמעו בהם), שהוגלו על ידי נבוכדנאצר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם היכו שורשים. לאחר חורבן-הבית בידי טיטוס בשנת 70 ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת 135 באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל.‏[12] בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון נהרדעא על נהר פרת, סורא, פומבדיתא ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא, שנוהלו על ידי האמוראים, הסבוראים והגאונים. בתחילת המאה ה-1 מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה ה-3 ותחילת המאה ה-6 ל-2 מיליון.‏[13] ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בשטחי בבל עד המאה-13 ברציפות. לאחר מכן התמעטה האוכלוסייה אשר נדדה לעבר צפון אפריקה, אירופה וארץ ישראל, והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה.

חלק קטן מיהדות בבל חזר לציון והחל להקים את בית המקדש השני, שהקמתו הושלמה בשנת 516 לפני הספירה. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את ממלכת פרס, אדמות ישראל עברו לשליטת יוון ההלניסטית, תחת שושלת בית תלמי שבסביבות 200 לפני הספירה איבדה אותן לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים ניסו לבנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תוכנית שכשלה כאשר בשנת 168 לפני הספירה פרץ מרד המכבים בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו כנגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות כך, החלה מלכות החשמונאים בשנת 152 לפני הספירה, כאשר ירושלים שוב משמשת כבירת היהודים. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים, אולם אז כאשר רומא התחזקה, מינו הרומאים את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. מלכות שושלת הורדוס נמשכה מעל למאה שנים.

כשלונו של המרד הגדול על ידי עם ישראל היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים בשנת 70 לספירה, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת 135, הובילו לחורבנו החלקי של היישוב ולפיחות במעמדו המדיני, אולם היהודים נותרו הרוב בארץ לפחות עד המאה ה-3. הפיכת הדת הנוצרית לדתה הרשמית של האימפריה הרומית ויורשתה במזרח האימפריה הביזנטית, הובילה למדיניות שלטונית מתמשכת של פגיעה ביהודים ודתם, ורבים מהם נהרגו או ברחו לבבל, בה הורשו היהודים לנהל את ענייניהם באופן אוטונומי.‏[14] הכיבוש הערבי-מוסלמי הוביל לתפוצה נוספת של היהודים, ומאז הם התפזרו בארצות תבל. כמיעוט אתני, היהודים סבלו מרדיפות רבות, בעיקר באירופה ובמזרח תיכון - שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות של שנאת ישראל ואנטישמיות (בהם מסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט והשואה), לצד תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג בקרב מקומות שונים ובזמנים אחרים (כגון תור הזהב בספרד, פורטוגל, גרמניה, פולין).

בעת החדשה הוקמה תנועה לאומית יהודית - הציונות, ששאפה להקים מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התחוללה הגירה המונית של מיליוני יהודים ממזרח אירופה, רובם היגרו לארצות הברית של אמריקה, וכמה מאות אלפים מהם הגיעו לארץ ישראל, במסגרת עלייה לארץ ישראל. לאחר השואה היגר חלק ניכר משארית הפליטה לישראל, וב-1948 הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית. לאחר הקמת המדינה היגרו אליה יהודים רבים שנאלצו לעזוב את ארצות ערב, וכיום הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מתקיימות בישראל ובארצות הברית.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי אמו של יהודה, לאה, קראה לו יהודה משום שרצתה להודות לאלוהים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (כ"ט, לה). בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה), ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) אשר הוקמה בנחלתם של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מאזור יהודה (האזור ההררי שמסביב לירושלים). מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני-לאומי יהודי, ולדברים הקשורים בהם.

בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ" (ט"ו, ט-י)).

המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת ממציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).

העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (י"ג, כד).

המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק 6 : "בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת לארם וינשל את היהודים מאילות וארומים באו אילת וישבו שם עד היום הזה " בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת "היהודים והכשדים אשר היו אתו במצפה". אזכורים מעניינים של המלה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (נ"ב, כח-ל), שם מוזכרים שלושה גלי הגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה", בגל השני "מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים", ובגל השלישי "יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה". בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".

המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: "וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ" (א', ב).

גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"" (זכריה ח', כג).

ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעות המילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו – אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות, מאורגנת בקהילות אוטונומיות ומהווה מטרה לשנאה.

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עברים

בספרי המקרא אנו מוצאים כינויים נוספים לעם, המכונה בו "עברים" (להרחבה על מקור השם ראו עברים#אטימולוגיה), כינוי נוסף הוא "בני ישראל" ("בנות ישראל" לנשים) או "עם ישראל" על שום ייחוסם במקרא ליעקב, המכונה גם "ישראל". בסופו של דבר, בשלב כלשהו בהיסטוריה נוצר מצב שבו כל בני עם ישראל כונו או החלו להיקרא בשם: "יהודים" ללא קשר להשתייכותם השבטית. המונח "העם היהודי" הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית.

העם היהודי מכונה גם "עם הספר" ו"עם הנצח".

מיהו יהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיהו יהודי

השאלה "מיהו יהודי" שנויה במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. היהדות מוגדרת הן כדת, הן כלאום, הן כקבוצה אתנית, והן כתרבות. במדינת ישראל היות אדם יהודי מהווה גם סטטוס בעל השלכות משפטיות. ההגדרות השונות חופפות בחלקים מהן ומשפיעות זו על זו והשלכותיהן בעלות משמעות וחשיבות רבה ומכאן שהגדרת "מיהו יהודי" איננה אחידה ונמצאת במחלוקת.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם הדת היהודית היא המאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, אך למרות זאת, גם על פי ההלכה היהודית, האמונה בדת היהודית או שמירת מנהגים יהודיים אינם תנאי מחייב להיות יהודי. כך למשל, ישנם אנשים אשר מגדירים עצמם "יהודים חילוניים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים, אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. לפי ההלכה, כל צאצא לאם יהודיה, אפילו הצהיר מפורשות על המרת דת, וכן כל אדם אשר עבר גיור, הוא יהודי. השקפות הלכתיות ולפיהן המרת דת מבטלת את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים[דרוש מקור], אך לא התקבלו להלכה בשולחן ערוך.

המושג "העם היהודי", שהופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית באירופה, זהה כיום למונח "עם ישראל" במשמעות העם, או הקבוצה האתנית, שמוצאה, על פי המסורת היהודית, מבניו של יעקב. במקורו, יוחס הכינוי "יהודים" לבני שבט יהודה, אולם בתקופה שלאחר חלוקת ממלכת ישראל והקמת ממלכת יהודה - יוחס הביטוי גם לבני שבטים אחרים שישבו בממלכת יהודה (כמו בני שמעון ובני לוי) ובאופן כללי לשבטי ישראל שלא גלו מארץ ישראל עם עשרת השבטים האבודים. מן הבחינה הדתית, קיים עם אחד, עם ישראל, הכולל בתוכו גם את עשרת השבטים. כיום, היהדות של שבטים רחוקים מקובלת יותר ויותר על הכלל, אף על פי שיהדותם של חלק מהצאצאים העבריים, שטוענים ששורשיהם בשבטי ישראל ואשר היו מנותקים שנים רבות מן העם היהודי (כמו באתיופיה ובהודו), הייתה ועודנה שנויה במחלוקת.

יהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על ייחוד כמקיימי פולחן בהתאם לכתבי הקודש שלהם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה, סבלו היהודים מרדיפות על רקע מוצאם ומנהגיהם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.

בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:

קבוצות יהודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים מתפללים בכותל בירושלים

היהודים נחשבים קבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז ובין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה בו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, במסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן נחשבת לעתים לקבוצה נפרדת; ונעשית לעתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא-אשכנזיות.

על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז - לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם.

קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה); יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.

הדמיון התורשתי בין היהודים בתפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת הדמיון התורשתי בין יהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם מעוררת עניין רב בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות, בייחוד לאור ההבדלים החזותיים בין יהודים מארצות שונות.‏[15][16] עוד בשלהי המאה ה-19 זיהו אנתרופולוגים וחוקרי תורת הגזע פנוטיפים שחורים בגזע היהודי ופנוטיפים יהודיים בשבטים שונים באפריקה, כחלק מהשיח המדעי והפסבדו-מדעי באירופה.‏[17][16] קיבוץ הגלויות שחל עם הקמת מדינת ישראל הקל על מציאת הבסיס התורשתי למחלות נדירות השכיחות יותר אצל יהודים. לשם כך הקים פרופ' ריצ'רד גודמן את המאגר הגנטי הישראלי הלאומי, המכיל כיום מידע על למעלה מאלף נבדקים, ילידי ארצות שונות.‏[18] מחקרים בגנטיקה אבולוציונית אנושית שהחלו להתפרסם בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים בחנו את הדמיון התורשתי בין יהודים מתפוצות שונות, על סמך מקטעים קטנים על כרומוזום Y או הגנום המיטוכונדריאלי של מספר נבדקים שנדגמו מכל קבוצות אוכלוסייה. כרומוזום Y עובר מאב לבנו ולכן מעיד על השושלת האבהית של הנבדק, ואילו גנום מיטוכונדריאלי עובר מהאם לצאצאיה ולכן מעיד על השושלת האמהית של הנבדק/ת.

במאמר משנת 1997 נטען כי סממן תורשתי מסוים בכרומוזום Y שכיח באופן חריג בקרב כהנים יהודיים בימינו, ללא קשר לארץ מוצאם.‏[19] לטענת החוקרים, ממצא זה מעיד כי רבים מהכהנים חולקים אב קדמון משותף שחי לפני אלפיים עד שלושת אלפים שנה.‏[20] מחקרים מקיפים יותר העלו כי אותו מאפיין תורשתי "כוהני" שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני 3.5 ± 18.5 אלפי שנים.‏[21][22] כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הלז בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי "הכוהני" קדום באלפי שנים מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על יהדותו.‏[23]

במחקר נוסף שהתפרסם בשנת 2000 נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 336 זכרים יהודים משבע תפוצות שונות, לצד 1,035 זכרים לא-יהודיים מ-22 קבוצות אוכלוסייה.‏[24] לטענת החוקרים, הדמיון התורשתי שנמצא בין הנבדקים היהודיים מן הגלויות השונות תומך באפשרות כי מקורן באוכלוסייה ישראלית (Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפות גאוגרפית ובעקבותיה – התפתחות עצמאית.‏[25]

במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיות מזרח תיכוניות (אשכנזים, ספרדים, יהודים ישראליים ממוצא כורדי, כורדים מוסלמיים, ערבים מוסלמיים מישראל ומהרשות הפלסטינית ובדואים מן הנגב).‏[26] המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. החוקרים העריכו כי השינויים בכרומוזום בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה של התבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית. כמו כן הראה המחקר על קרבה תורשתית בין היהודים לבין עמים תושבי צפון הסהר הפורה - כגון: כורדים, טורקים וארמנים, שייתכן שמקור הקרבה בין היהודים והאוכלוסיות הנ"ל הוא באוכלוסיות הילידות הקדומות במזרח התיכון. כמו גם העיד המחקר כי קיים קשר גנטי כלשהו בין היהודים לבין הערבים מישראל ומהרשות הפלסטינית, אך הצביע שקרבה גנטית זו היא פרה-היסטורית ומעידה על אב קדמון משותף בתקופה הנאוליתית. לפי המחקר, שתי הקבוצות האחרונות (ערביי ישראל וערבים פלסטינים) הן בעלות קרבה תורשתית בעיקר לשבטים באזור תימן.

בשנת 2004 רפאל פלק כתב כי הממצאים המתפרסמים בספרות המדעית בנושא מוצא היהודים עודם ראשוניים, וניתן להעניק להם פרשנות שונה בתכלית מזו המצוטטת בציבור הרחב.‏[27]

לפי מחקר שערך ד"ר דורון בהר בעבודת הדוקטורט שלו בהדרכת פרופ' קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ושפורסם ב-2006 מוצא 3.5 מיליון יהודים, שהם 40% מיהודי אשכנז, מארבע נשים מזרח-תיכוניות שהיגרו לאירופה לפני כ-2,000 שנה וחיו באזורים שונים וייתכן שאף במאות שונות ושהחומר הגנטי שלהן נמצא גם ביהודים לא-אשכנזים אם כי בכמות נמוכה יותר, מה שמעיד על מוצא משותף בין היהודים האשכנזים לבין קהילות יהודיות לא-אשכנזיות גם מבחינת הגנים הנקביים (mtDNA).‏[28][29]

בשנת 2008 דווח כי מוטציות השכיחות בגנום המיטוכונדריאלי של נבדקים משבטים ברברים וערבים בצפון אפריקה (M1 ו-U6) אינן מאותרות כלל אצל נבדקים מיהדות צפון אפריקה. זאת אף מסורות מסוימות על התגיירותם של מספר שבטים לפני עליית האסלאם. ממצא זה מחליש את הסברה כי יהדות צפון אפריקה גדלה באופן משמעותי הודות להתייהדות המונית, או לנישואי תערובת בין יהודים לבין ערבים או ברברים מצפון אפריקה. גם האחוז הנמוך של גנים תת-סהריים בתוך יהודי צפון אפריקה (1.3% ביהודי מרוקו, 2.7% ביהודי טוניס ו-3.6% ביהודי לוב) בהשוואה לריכוזם בגנום הברברי המיטוכונדריאלי (20%-25%) והקשר הגנטי בין יהודי ארצות אלה לבין יהודי אשכנז החליש טענה זו משמעותית.‏[30]

שני מחקרים רחבי-היקף שהתפרסמו ביוני 2010 דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב.‏[31][32][33][34][35] ממצאים אלה תומכים בסברה כי מידת ההתבוללות של יהודים עם לא-יהודים הייתה משנית למדי בהשוואה לקשרי החיתון בין יהודים לבין עצמם, בתוך הקהילה ועם קהילות יהודיות מארצות אחרות. באחד המחקרים נטען עוד, כי כתוצאה מקשרי חיתון חוזרים ונשנים בין אותן שושלות יהודיות, מידת הדמיון התורשתי בין שני יהודים זרים זה לזה דומה לזו של שני בני דודים מדרגה חמישית באוכלוסייה שאינה מתחתנת בתוך המשפחה.‏[31] מידה גבוהה במיוחד של דמיון תורשתי בין בני הקהילה נמדדה בקרב יהודים מאיראן ומעיראק, קהילות שנפרדו מיהדות אירופה ומיהדות סוריה לפני כ- 100-150 דורות.‏[31] לאור זאת הציעו החוקרים כי גיורים ההמוניים בתקופה ההלניסטית והרומית של ארץ ישראל הביאו לשינוי משמעותי במטען התורשתי של ששת מיליון היהודים שחיו בתחומי הקיסרות הרומית.‏[31]

באפריל 2011 דווח במחקר שנערך על ידי פרופ' דייוויד רייך והדוקטורנטית פרייה מורג'אני מאוניברסיטת הרווארד בשיטה שונה ממחקרים גנטיים אחרים: במקום מחקר על כרומוזום Y או mtDNA נעשתה בדיקה של השתנות נוקליאוטיד בודד בגנום כולו‏[36] על יהודים מתפוצות שונות ו-15 אוכלוסיות מאפריקה שמדרום לסהרה כי 3% עד 5% מיהודי העולם המודרניים (אשכנזים, מזרחיים וספרדים) נושאים גנים שמקורם באוכלוסיות אפריקאיות שמדרום לסהרה. זמן הופעתם של הגנים האלה בתוך הגנום היהודי הוא מלפני 72 דורות שהם לפני כ-2000 שנה, דהיינו בתקופה ההלניסטית, עם זאת אין הסבר ודאי לקשרי החיתון הללו בין אוכלוסיות יהודיות לבין כאלה שמוצאם באפריקה השחורה בתקופה הזו.‏[37] המחקר מצא כי ממוצע הימצאותם של גנים תת-סהריים בכל רחבי המזרח התיכון משתנה עם המיקום הגאוגרפי עד דרום אירופה (מתמעט ככל שעולים צפונה), אך מקורו בתקופות מאוחרות לתקופה ההלניסטית. בקרב אוכלוסיות בלבנט ובמזרח הים התיכון (סוריה, לבנון, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית) הממוצע עומד על בין 4% ל-15%, שזמן כניסתם לגנום של האוכלוסיות הלא-יהודיות שנדגמו תוארך לזמן שלפני 32 דורות כלומר בזמני קרבה למצרים ולימי הביניים, ואילו בקרב אוכלוסיות בדרום-אירופה הממוצע הוא 1% עד 3% שמקורם לפני 55 דורות דהיינו סוף ימי התקופה הרומית וזמן הכיבוש הערבי - החוקרים מסיקים שהקשר בין אפריקה לאזורנו התקיים באופן בלתי פוסק באלפי השנים האחרונות באמצעות סחר בעבדים שהגיעו לערי החוף.

ב-8 באוקטובר 2013 פורסם בכתב העת המקוון "נייצ'ור קומיוניקיישנס ג'ורנל" מחקר גנטי בנושא "מוצאם המיטוכונדרי של יהודי אשכנז" שנערך על ידי מרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת לידס שבבריטניה יחד עם חוקרים נוספים. לפי המחקר, בעוד שמחקרים גנטיים שנערכו בשנים האחרונות הובילו לקבלה רחבה על ההשערה שמוצא השושלות הגנטיות העיקריות שנמצאו אצל היהודים אשכנזים, המהווים את רובו של העם היהודי, הוא בלבנט, הרי שניתוח מפורט יותר מעלה שרק מוצא הגברים שייסדו את הקהילות הוא במזרח התיכון, ואילו כרומוזום X, שמקורו באמהות הקדומות, הוא כ-80% ממקור אירופאי בן כ-10,000 עד 20,000 שנה, כ-8% מזרח תיכוני והשאר ממוצא אינו ברור. לפי המחקר, הגל הגדול הראשון של היטמעות נשים מקומיות ביהדות אשכנז אירע ככל הנראה לפני כאלפיים שנה באיטליה, עם אירועים מאוחרים יותר שאירעו במערב אירופה ובמרכזה.‏[38] לדברי ריצ'רדס התרומה הניכרת ביותר ליהודי אשכנז מגיעה מצפון איטלקים, מה שלדעתו מעיד על כך שמוצא יהודי אשכנז הוא ביהדות רומא העתיקה. על המחקר כולו מתח ביקור הגנטיקאי הישראלי הבכיר דורון בהר מבית החולים רמב"ם שערך מחקר על יהודי אשכנז ב-2006, והגיע למסקנות אחרות, בראיון ל"ניו יורק טיימס" טען בהר שאת טענותיו שיפריכו את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס יחווה קודם במאמר אקדמי ורק אחר כך יוציא הודעה לתקשורת.‏[39]

מחקרים אלו ואחרים תומכים בתפיסה המסורתית, שלפיה קהילות היהודים בעולם מקורן באוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו. בעיתונות מצוטטים מחקרים כעין אלה כהפרכה לתאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך של גיור המוני, כמו במקרה הידוע של הכוזרים. ‏[40][41][42][43] אף כי ייתכן שקבוצות כמו הכוזרים התבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – השפעתם על המטען התורשתי הזכרי של נבדקים אשכנזיים כיום נמוכה למדי.‏[44][45] נטען כי עצם קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי לעם ישראל השפיע על גיבוש זהותם של בני שבט הלמבה ושל קהילת בני ישראל בהודו, כמו גם על הגדרתם העצמית למול שכניהם.‏[17]

דמוגרפיה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדידות במהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, וככל אומה נלוו לה תקופות של שגשוג ופריחה, למול תקופות של שפל והכחדה. כמו כן את צאצאיה האתניים של ממלכות יהודה וישראל המקוריות לא ניתן להעריך כיום, ונושא זה נחקר בכלים גנטיים, אולם קיימות הערכות חלופיות. לפי אחת ההערכות הכוללת את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא, מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם‏[46]. כיום יהודים כוללים כמעט רבע אחוז (0.227) מכלל אוכלוסיית העולם. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קרבה לדת, וזיהוי של קרבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול יותר.

על פי נתוני אטלס כרטא מספר היהודים במאות האחרונות:

זמן מספר
סוף המאה ה-17 פחות ממיליון כאשר 70% מתרכזים באירופה.
ראשית המאה ה-19 קצת יותר משלושה מיליון. רובם באירופה ומיעוטם באסיה ובצפון אפריקה.
סוף המאה ה-19 כעשרה מיליון. כמיליון בצפון אמריקה.
תחילת המאה ה-20 כ-16 מיליון. כ-4.5 מיליון בצפון אמריקה.
שנת 1951 כ-11.7 מיליון. כ-5.2 מיליון בצפון אמריקה (אחר הירצחם של כ-6 מיליון יהודים).
שנת 1980 כ-13 מיליון. כ-6 מיליון בצפון אמריקה; 3.2 מיליון בארץ ישראל.
שנת 2005 כ-14 מיליון. כ-6 מיליון בצפון אמריקה; כ-5.2 מיליון בארץ ישראל.
שנת 2010 כ-14 מיליון. כ-5.8 מיליון בצפון אמריקה; כ-6 מיליון בארץ ישראל.

דמוגרפיה יהודית בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה והקמת מדינת ישראל מנה מספרם כ-11.5 מיליון. על פי נתוני American Jewish Committee שהתפרסמו בשנת 2005, חיו בשנה זו בעולם כולו קצת יותר משלושה עשר מיליון יהודים, לפי ההתפלגות הבאה:

על פי נתוני הסוכנות היהודית, בסוף 2004 חיו בעולם כולו כשלושה עשר מיליון יהודים לפי ההתפלגות הבאה:

אלו שתי הערכות, אולם גורמים שונים מוסרים מספרים שונים. על פי רוב אין מספרים המבוססים על סקר מקיף (וגם במקומות בהם נערכו סקרים מקיפים תהיה שונות בין החוקרים באשר למי נחשב יהודי לצורך אותו סקר). לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 10 מיליון ו- 15 מיליון. ההערכות לעיל הן הערכות ביניים.

בנוסף יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עליה בעוד שזו שבחו"ל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).

התבוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התבוללות

התבוללות בקרב יהודים הייתה קיימת בכל התקופות, בין אם מבחירה חופשית ובין אם מאינוס. ישנן קהילות יהודיות, כמו יהודי קאיפנג, שנעלמו לחלוטין במהלך ההיסטוריה. הופעת תנועת ההשכלה בקרב היהודים במאה ה-18 ומתן האמנציפציה ליהודים במאה ה19 באמריקה ובאירופה האיצו את תהליך ההתבוללות. רבים מהיהודים התערו בתרבות חילונית ופסקו מלהתערות בקהילות היהודיות. כיום, בארצות הברית ובבריטניה, כמחצית ואף יותר מן הנישואים של היהודים הם נישואי תערובת, וכתוצאה מכך שיעור היהודים הולך וקטן מדי שנה. בצרפת, כשליש מנישואי היהודים הם נישואי תערובת.

אירועים בעלי השפעה דמוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשקפה אליטיסטית ראתה עצמה היהדות, מאז ומעולם, כ"חוד החנית" של האנושות: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", בניגוד לנצרות שרואה עצמה כדת אוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), וכן בניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעתים באמצעות שימוש בכוח, היהדות מנגד, ערמה בדרך כלל קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרק גיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמי כנען, בהם יש להלחם מלחמת חורמה. היהדות התלמודית קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות.

בנסיבות אלה, המקור העיקרי לגידול במספר היהודים הוא ריבוי טבעי. בתולדות היהודים בולטים אירועים אחדים שגרמו לצמצום מספר היהודים בעולם:

  1. שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאוד את החברה היהודית. אמנם אחרי המרד הראשון, המרד הגדול הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני, מרד בר כוכבא גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
  2. המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי הערבים המוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות[דרושה הבהרה]. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
  3. במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות ואף ממעשי טבח המוניים. בימי הביניים באירופה המערבית שיאם היה בעת מסעי הצלב, כאשר הצלבנים, בדרך ל"שחרור" ארץ הקודש מידי המוסלמים פגעו בקהילות יהודיות. האחרון והגדול שבהם הוא השואה במהלך מלחמת העולם השנייה שבה נספו כ-6 מליון יהודים, כשליש מן היהודים בעולם. רדיפה ידועה אחרת היא גירוש ספרד (ראו גם: אנטישמיות, עלילות דם ופוגרום).
  4. המרת דת בכפייה. לעתים אולצו יהודים להמיר את דתם בכפייה בגזרות שמד שונות. אחת התופעות הבולטות בהקשר זה הם האנוסים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, בפורטוגל, ובדרום אמריקה. כך, למשל, אירע ליהדות פורטוגל בשנת 1497. על היקפה הגדול של המרת הדת מעיד המחקר הגנטי שהתפרסם ב-2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים‏[47][48]
  5. התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, בדרך-כלל היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות בדרך כלל הייתה ביחס ישר לליברליות והפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה) הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמי אירופה לממדים גדולים.
  6. נישואי תערובת - במקרה שאדם יהודי נישא לאישה לא-יהודייה, אין מחשיבים את צאצאיהם יהודים על פי ההלכה היהודית. לדעת הרב חיים אמסלם, מנהיג תנועת עם שלם וחבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת ש"ס ישנם בעולם כ-2.5 מיליון אנשים (נכון לראשית שנת 2010) שאביהם יהודי ואילו אימם היא לא יהודייה אשר לא נחשבים ליהודים, כך הוא טוען בספרו "זרע ישראל".

אולם שרידתו של העם היהודי עוררה תמיד התייחסות בקרב הוגים רבים. הסופר מארק טוויין כתב על כך:

אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי - אבל שומעים ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שֶכָּבה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?

– מאמרו של טוויין, "בנושא היהודים"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבוכרהגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגטג'יקיסטןטורקיהיפןכורדיסטןלבנוןמיאנמרסוריהסיןסינגפורעיראקחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקזחסטןקירגיזסטןקפריסיןרוסיהתימןצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה
יהדות אמריקה הצפונית

ארצות הברית · מקסיקו · קנדה

יהדות אמריקה המרכזית

אל סלוודור · בליז · גואטמלה · האיים הקריביים · הונדורס · ניקרגואה · פנמה · קוסטה ריקה

יהדות אמריקה הדרומית

אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פרגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה

יהדות אוקיאניה

אוסטרליהטובאלוניו זילנדסמואהפיג'י

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 1.33 1.34 1.35 1.36 1.37 1.38 1.39 1.40 1.41 1.42 1.43 1.44 1.45 1.46 1.47 1.48 1.49 1.50 1.51 1.52 1.53 1.54 1.55 1.56 1.57 World Jewish Population 2013
  2. ^ [1]
  3. ^ http://www.jpeopleworld.com/index.php?dir=site&page=country&subj_cs=5025
  4. ^ יואל רפל, תולדות ארץ ישראל, חלק ב', עמ' 357.
  5. ^ "עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל", אדם זרטל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
  6. ^ "ההר המרכזי", ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 2002, עמ' 134.
  7. ^ הסוציולוג ג'ורג' מנדנהול טען בספרו "הדור העשירי" (הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, 1973) שתקופת ההתנחלות הישראלית בתקופת המקרא הייתה למעשה תוצאה של מהפכה לשוויון זכויות בתוך החברה הכנענית.
  8. ^ "ראשית ישראל", ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003.
  9. ^ "Who Were the Early Israelites and Where Did They Come from?", ויליאם דוור (2003).
  10. ^ "מאין באנו", פרופ' ישראל קנוהל, 2008 בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.
  11. ^ לפי חוקרים שונים כדוגמת קאסוטו, הרטום וגם פינקלשטיין היו הגולים לאשור בני המעמד הגבוה שהיוו סיכון לשלטון האשורי החדש בארץ מחשש שימרידו את יתר האוכלוסייה כנגדם.
  12. ^ מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.
  13. ^ [Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137]
  14. ^ רפאל ינקלביץ, ‏היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 160.
  15. ^ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
  16. ^ 16.0 16.1 סטיבן קפלן, היהפוך אתיופי עורו? ביתא ישראל (יהודים אתיופים) ושיח גזעי, African Affairs 98:535-550 (1999)
  17. ^ 17.0 17.1 Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193–224 PMID 16249950
  18. ^ Zlotogora J, van Baal S, Patrinos GP, The Israeli National Genetic Database, Isr Med Assoc J. 2009 Jun;11(6):373-5.
  19. ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, et al. (January 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature 385 (6611): 32 [2], [3].
  20. ^ מגזין מכון ויצמן, ‏האם אפשר לספק הוכחה מדעית להשערה כי גברים יהודיים מסוימים הם צאצאים למשפחות כוהנים?, באתר "הידען", 31 במרץ 2009
  21. ^ Ornella Semino et al., Origin, Diffusion, and Differentiation of Y-Chromosome Haplogroups E and J: Inferences on the Neolithization of Europe and Later Migratory Events in the Mediterranean Area, American Journal of Human Genetics 74:1023–1034, 2004.
  22. ^ Ekins JE, E.N. Tinah, N.M. Myres, K.H. Ritchie, U.A. Perego, J.B. Ekins, L.A.D. Hutchison, L. Layton, M.L. Lunt, S.S. Masek, A.A. Nelson, M.E. Nelson, K.L. Pennington, J.L. Peterson, T. Tolley, S.R. Woodward, An Updated World-Wide Characterization of the Cohen Modal Haplotype, ASHG meeting October 2005
  23. ^ Bonnie Schrack, Cohen does not equal CMH,CMH does not equal Cohen — only in J1 do they coincide, GENEALOGY-DNA-L Archives
  24. ^ ‏Hammer, M. F.; A. J. Redd, E. T. Wood, M. R. Bonner, H. Jarjanazi, T. Karafet, S. Santachiara-Benerecetti, A. Oppenheim, M. A. Jobling, T. Jenkins, H. Ostrer, and B. Bonné-Tamir (May 9, 2000). Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes, Proceedings of the National Academy of Sciences 97: 6769., PMID 10801975
  25. ^ Hammer2000
  26. ^ Almut Nebel, Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim. "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East." The American Journal of Human Genetics 69:5 (November 2001): 1095–1112. Abstract:
  27. ^ רפאל פלק, ציונות והביולוגיה של היהודים, הוצאת רסלינג, 2004
  28. ^ "40% מהאשכנזים הם צאצאים של ארבע אמהות קדמוניות" מתוך אתר "הידען", 20 בינואר 2006.
  29. ^ "40% מהאשכנזים הם צאצאי ארבע אמהות", תמר טראובמן, ה-15 בינואר 2006, "הארץ". פורסם באתר וואלה!
  30. ^ Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 Atzmon, G., et al., Abraham's Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry. The American Journal of Human Genetics. 86(6): p. 850–859. PMID 20560205
  32. ^ Behar, D.M., et al., The genome-wide structure of the Jewish people, Nature. 466(7303): p. 238–242.
  33. ^ מחקר עולמי חדש מגלה: נמצא הגֶן היהודי, ynet, ‏7 ביוני 2010.
  34. ^ יונתן הללי, מחקר: כל היהודים הם לבנטינים מהמזה"ת, באתר nrg‏, 10 ביוני 2010
  35. ^ Studies Show Jews’ Genetic Similarity
  36. ^ Finding the genetic trail
  37. ^ Genes Tell Tale of Jewish Ties to Africa
  38. ^ "A substantial prehistoric European ancestry amongst Ashkenazi maternal lineages , Nature Communications 4, Article number: 2543 doi:10.1038/ncomms3543 "
    ראו גם "ברומא התנהג כאשכנזי" סיקור המחקר באתר ישראל היום
  39. ^ "Genes Suggest European Women at Root of Ashkenazi Family Tree" מאת ניקולס ווייד באתר ה"ניו יורק טיימס.
  40. ^ "New York Times Y Chromosome"
  41. ^ Genetics and the Jewish identity by Diana Muir Appelbaum and Paul S. Appelbaum, The Jerusalem Post.‏11 בפברואר 2008.[4]
  42. ^ שי זמיר, יהודים הכי דומים גנטית לתושבי המזרח התיכון, באתר ynet‏, 10 ביוני 2010
  43. ^ ynet, מחקר: לכל יהודי העולם מוצא גנטי משותף, באתר ynet‏, 6 ביוני 2010
  44. ^ Nebel, Almut; Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim (November 2001). "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East". The American Journal of Human Genetics 69 (5): 1095–112. [5], [6]
  45. ^ Hammer2000
  46. ^ Jewish people near zero growth
  47. ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008.
  48. ^ The Genetic Legacy of Religious Diversity and Intolerance: Paternal Lineages of Christians, Jews, and Muslims in the Iberian Peninsula