מושבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19
כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון שנוסדה ב-1882, בגלויה בהוצאת האחים אליהו משנות ה-20
בית גולדה מילוסלסקי, מראשוני בתי האבן, במושבה נס ציונה, 1898
המושבה גדרה, שנות התשעים של המאה ה-19

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב שנמסר ליהודים בדרום האימפריה הרוסית בשלהי המאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".‏[1]

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם לכן קמה התיישבות דומה בגיא אוני (ראש פינה) על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת. בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה, אנשי "חיבת ציון", המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). בשנים שלאחר מכן חידשו העולים חובבי ציון את המושבה פתח-תקוה (שנעזבה בינתיים) והקימו מושבות נוספות כמו חדרה, נס ציונה, גדרה ורחובות.

מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן.

מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה מבחינה כלכלית. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר נסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועוינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן.

תמיכת הברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבות ניצלו מהתמוטטות כלכלית בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. רוטשילד, שכונה "הנדיב הידוע", לקח תחת חסותו את רוב מושבות חובבי ציון. הוא השקיע בהן כספים רבים בפיתוח תשתיות ושירותי הציבור, בחקלאות מתקדמת ובתעשייה (במיוחד ביקבים). רוטשילד גם רכש אדמות נוספות והקים מושבות חדשות ברחבי הארץ, בהן מזכרת בתיה (עקרון), באר טוביה (קוסטינה) ומטולה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, ואף התבססו וגדלו היטב, אולם נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מושבות אלו נודעו כ-"מושבות הברון".

מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש אך כל פעולותיה בארץ - כולל ההתיישבות באזור הגליל התחתון והקמת המושבות הנוספות בשנת 1901 - כפר תבור (מסחה), יבניאל (ימה), אילניה (סג'רה), מנחמיה (מלחמיה) - מומנו ונוהלו על ידי הברון רוטשילד.

מושבות נוספות הוקמו בארץ בתקופות העלייה השנייה (בעיקר בגליל), השלישית (למשל בנימינה), הרביעית (רמת גן, הרצליה ואחרות), החמישית (נתניה, נהריה) וכן הלאה.

מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושירותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.

המושבות העבריות, בשנים 1881-1914[2]
המושבה ארגון יוזם או מיישב שנת הקמה תושבים 1914 דונמים שטח 1914 מידע על קרקעות
בית גן יק"א 1903 100 4,549 רכישות במשך התקופה
בני יהודה בני צפת 1898 50 3,200 נסיון התיישבות מ-1886
בת שלמה פקידות הברון 1889 1,150 30,668 ~
גבעת עדה יק"א 1903-1904 70 5,000 ~
גדרה ביל"ו וחובבי ציון 1884 200 5,632 ~
הר-טוב חובבי ציון בבולגריה 1895 75 4,670 (כולל חוות גולדברג)
זכרון יעקב חובבי ציון ברומניה 1882 871 7,194 בחסות הברון מ-1883
חדרה חובבי ציון ברוסיה 1891 450 31,355 ~
יבנאל יק"א 1901 300 24,422 רכישות
יסוד המעלה חובבי ציון בפולין 1883 225 12,228 בחסות הברון ב-1887
כפר סבא בני פתח תקוה ופועלים 1913 50 7,231 נרכשו ב-1892
כפר תבור יק"א 1901 200 16,023 רכישות
כנרת יק"א 1908 35 5,572 רכישות
מוצא לשכת 'בני ברית' בירושלים 1892 40 1,100 ~
מצפה יק"א 1908 50 3,240 רכישות
מנחמיה יק"א 1901 200 9,477 רכישות
משמר הירדן בני צפת ופועלים 1890 125 7,596 בחסות יק"א ב-1897
מחניים חובבי ציון בפולין 1898 (67, עד 1902) 5,857 נעזבה ב-1902, הקרקעות עובדו על ידי אנשי ראש פינה
מטולה פקידות הברון 1896 325 16,907 ~
נס ציונה ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים 1887-1888 200 2,793 חוות לרר, יוזמות הלפרין, מ-1887 הצטרפות פועלים
סג'רה יק"א 1903 200 17,717 (כולל קרקעות החווה שהוקמה ב-1899)
עין זיתים חובבי ציון ברוסיה 1891 25 6,016 בחסות הברון ויק"א עד 1904
עקרון פקידות הברון 1883 350 12,723 ~
עתלית יק"א 1903 50 6,800 ~
פתח תקוה בני ירושלים 1878 2,500 23,837 ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון
קסטינה חובבי ציון ופועלים 1896 150 5,622 לראשונה ב-1888 וננטשה
ראש פינה (גיא אוני) חובבי ציון ברומניה 1882 650 20,102 בחסות הברון ב-1883
ראשון לציון חובבי ציון ברוסיה ופועלים 1882 850 11,402 בחסות הברון מ-1883
רחובות חובבי ציון מפולין ופועלים 1890 800 14,913 ~
שפייה (מאיר שפייה) פקידות הברון 1890-1891 128 8,518 ~

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל לא הכירה במושבה כ"צורת יישוב מוכרת", ולכן רוב המושבות הוכרזו לאחר קום המדינה כרשויות מקומיות - במעמד של מועצה מקומית או עירייה. אי ההכרה במושבות כצורת יישוב, גרמה להסבתן לרשות מקומית - יצרה מציאות של עשרות כפרים המנוהלים על ידי "מועצה-מקומית". צורת מינהל זו נועדה עבור עיירות: (כנרת, מנחמיה). רק מושבות מעטות, קטנות, הוכרו ככפרים: (מצפה, אילניה, יקנעם). אך כיוון ש"מושבה" איננה "צורת יישוב מוכרת", הם נקראו מעתה מושבים, צורת היישוב הדומה ביותר למושבה.

עם השנים, רוב המושבות הקטנות התפתחו או התרחבו לכדי ערים (כמו נתניה וחדרה), או צורפו ליישובים סמוכים גדולים יותר (כמו גבעת עדה, כפר אהרון, פרדס חנה-כרכור ובית-גן).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ran Aaronsohn, Rothschild and modern Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield, Lanham-Boulder-New York, 2000, 330 pp.
  • Yossi Ben-Artzi, Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1997, 334 pp.‏[3]
מאמרים

ספרות יפה והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, עמ' 83.
  2. ^ הנתונים הם אומדן שאינו מלא או מופרז, על פי המחקרים: רן אהרונסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 84-25. יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף הארץ, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 1988, עמ' 47-15.
  3. ^ ביקורת: יוסי כץ, ‏על מקומה של המושבה כדגם להתיישבות, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 187-185