גרנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרנדה
Flag of Grenada.svg 110px
דגל סמל
מוטו לאומי: האדמה, האנשים, האור
המנון לאומי: הריעו לגרנדה
מיקום גרנדה
יבשת דרום אמריקה
שפה רשמית אנגלית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סנט ג'ורג'
12°3′N 61°45′W / 12.050°N 61.750°W / 12.050; -61.750
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
- מלכה
- מושל כללי
- ראש ממשלה
מלכה
אליזבת השנייה
סר קרליל גלן
קית' מיטשל
הקמה
-עצמאות
- תאריך

מבריטניה
7 בפברואר 1974
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
344 קמ"ר 
206 בעולם
1.6%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
110,152 נפש 
189 בעולם
320.21 נפש לקמ"ר
40 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
1,458 מיליון $ 
197 בעולם
13,236 $
98 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.770 
63 בעולם
מטבע דולר מזרח קריבי ‏ (XCD)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .gd
קידומת בינלאומית 473+

גרֶנדהאנגלית: Grenada, בספרדית: Granada) היא מדינת אי בים הקריבי הכוללת את האי גרנדה ואת החלק הדרומי של שרשרת איים קטנטנים הנקראים הגרנדינים (כלומר, "הגרנדות הקטנות"). מלבד סנט קיטס ונוויס, גם היא מדינת איים בים הקריבי, גרנדה היא המדינה העצמאית הקטנה ביותר במחצית המערבית של כדור הארץ. גרנדה ממוקמת בחלקו הדרומי של הים הקריבי, צפונית לטרינידד וטובגו, ודרומית לסנט וינסנט והגרנדינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של גרנדה

לפני הגעת הארופאים לאי גרנדה, היה המקום מאוכלס על ידי אינדיאנים משבטי הקאריב. לא ידועים פרטים רבים על ההיסטוריה המוקדמת של האי. בשנת 1498 נחת כריסטופר קולומבוס על חופי האי גרנדה, בעת מסעו השלישי לעולם החדש. השם שניתן לאי על ידי קולומבוס היה "קונספסיון" (בספרדית: Concepción), ואילו השם "גרנדה" היה הכינוי שניתן לאי על ידי מלחים ספרדים, שייתכן שהיו יוצאי העיר גרנדה שבספרד. בהדרגה עד תחילת המאה השמונה עשרה הפך השם "גרנדה" לשמו הרשמי של האי, ואילו השם שניתן על ידי קולומבוס נשכח.

עיר הבירה סנט ג'ורג'

האי גרנדה לא יושב על ידי ארופאים במשך למעלה ממאה שנים לאחר גילויו, ייתכן שבעקבות נוכחותם של שבטי האינדיאנים הקאריבים, שהיו שבטי לוחמים וקניבלים. נסיונות בריטיים ליישב את האי נכשלו. בשנת 1650 רכשה את האי חברת ספנות צרפתית שנוסדה על ידי החשמן רישלייה, והקימה שם התיישבות ארופאית מחודשת. לאחר קרבות רבים מול האינדיאנים הקאריבים, תוך הבאת תגבורת צבאית מהאי מרטיניק, הביסו הצרפתים את הקאריב. הצרפתים הקימו את העיר פורט רויאל, לימים הבירה סנט ג'ורג'.

האי נשאר בשליטה צרפתית עד שנכבש על ידי בריטניה בשנת 1762 במהלך מלחמת שבע השנים. כמו בשאר האיים הקאריביים עד המאה ה-18 התבססה כלכלת האי על גידול קנה הסוכר, שהוא גידול עתיר ידיים עובדות המבוסס על עבודת הכפיה של עבדים. אולם ב- 1782 גילה סר ג'וזף באנקס, הבוטניקאי המלכותי ושליחו של ג'ורג' השלישי מלך בריטניה באיים, כי תנאי הקרקע והאקלים בגרנדה הם אידאלים לגידולו של אגוז המוסקט. תבלין זה היה מוצר שהשוק הארופאי והאמריקאי היה צמא לו, וביסס את מעמדה הכלכלי של המושבה. בשנת 1834 הוצאה העבדות בגרנדה מחוץ לחוק, במסגרת ביטולה ברחבי האימפריה הבריטית.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 קיבל המינהל האדמניסטרטיבי הבריטי באיים מעמד אוטונומי, והפך לחלק מהישות המדינית שנקראה "הפדרציה של איי הודו המערבית". פדרציה זו קיבצה כמה מושבות בריטיות בקאריביים בניסיון להשיג עצמאות מבריטניה, אך פורקה עקב בעיות פנימיות בשנת 1962.

בשנת 1967 קיבלה המושבה הבריטית גרנדה אוטונומיה מלאה בענייני פנים, וב-7 בפברואר 1974 קיבלה עצמאות מדינית מלאה. לאחר קבלת העצמאות הצטרפה הרפובליקה הגרנדית לחבר העמים הבריטי, ואימצה את מודל המונרכיה החוקתית. ראש ממשלתה העצמאי הראשון של גרנדה היה אריק גיירי.

בבחירות של 1976 האשימה האופוזיציה בראשות "תנועת התכשיט החדשה" המרקסיסטית את גיירי, שרק אנשיו איישו את וועדות הקלפי, בזיוף תוצאות הבחירות. בשנים שאחרי בחירתו פיתח גיירי נוהגים דיקטטוריים וקשריו עם מנהיגה הצבאי של צ'ילה, פינושה, הובילו להאשמות חמורות נגדו על הפרת זכויות אדם. אנשי המשטרה החשאית הצ'יליאנית, הכשירו את אנשי המשטרה החשאית בגרנדה, שזכתה לכינוי הבלתי רשמי "כנופיית הנמיות" (Mongoose Gang). גיירי גם גרם מבוכה לרבים בכך שהפנה את עיקר תשומת לבו לעיסוק בעב"מים, ובקריאות לקהילה הבינלאומית לחקור את הנושא.

מוריס בישופ בביקור בגרמניה 1982

במרץ 1979 יצא גיירי את גרנדה לביקור באו"ם ובארצות הברית. נטען כי עם צאתו הותיר אחריו הוראות ל"כנופיית הנמיות" להתנקש בחייהם של כמה ממתנגדיו. זמן קצר אחרי שנשא נאום בפני עצרת האו"ם, בו התריע מפני סכנות העב"מים, השתלטו אנשי "תנועת התכשיט החדשה" (13 במרץ) בהנהגת מוריס בישופ על תחנת השידור בעיר הבירה, והודיעו על הקמת "ממשלת העם המהפכנית". השלטון נפל כפרי בשל לידי אנשי "תנועת התכשיט החדשה", ללא שפיכות דמים או התנגדות משמעותית, ובתמיכה המונית של אזרחי גרנדה. בישופ הפך לראש הממשלה החדש, וזכה מייד להכרת ממשלות מדינות האיים הקריביים וממשלות זרות אחרות.

בישופ נשבע, עם עלותו לשלטון, כי יערוך בחירות חופשיות ברגע בו תכתב חוקה חדשה. ארצות הברית הודיעה כי תעכב את הכרתה בממשלתו עד לעריכת בחירות חופשיות, ובישוף, אף שניסה לשמר את קשריו הטובים עם ממשלות האיים הסמוכים, היה נתון ללחצי המדינות האחרות - ובמיוחד ברבדוס, ג'מייקה והרפובליקה הדומיניקנית - לערוך את הבחירות.

בניסיון לשפר את יחסיו עם ארצות הברית ביקר בישוף בוושינגטון ביולי 1983 ונפגש שם עם בכירים בממשלו של רונלד רייגן. בדרכו חזרה לגרנדה ביקר גם בקובה. מדיניותו הפשרנית מדי של בישופ ביישום האידאולוגיה הסוציאליסטית המהפכנית יצרו קרע בינו לבין עמיתו הוותיק, ברנרד קוארד, שצבר כוח רב בתפקידיו כסגן ראש הממשלה, שר האוצר, המסחר והתעשייה וחבר בכיר בוועד המרכזי של תנועת התכשיט החדשה. לקרע זה נוספו הקשיים הכלכליים וצמיחתה הרעועה של גרנדה - בישופ וקוארד האשימו זה את זה באחריות לכך.

משך זמן מה הצליחו שני הידידים לשעבר למנוע פרסום ידיעות על המתח הגובר ביניהם ואת מאמציהם לגייס על צידם את בכירי מפלגת השלטון והצבא. משום כך הופתעו תושבי גרנדה ללמוד, ב-19 באוקטובר 1983, על הדחתו של מוריס בישופ, כליאתו במעצר בית, והעברת השלטון למועצה צבאית בראשתו הגנרל הדסון אוסטין (Hudson Austin) - תומכו של בקוארד. על האי הוטל עוצר, אך אלפי תושבים הפרו אותו ויצאו להפגנה, שהייתה אולי הגדולה בתולדות האי. הם צעדו לביתו של מוריס בישופ ושחררו אותו ואת ראשי תומכיו ושריו שהיו כלואים עמו. אולם הצבא פתח באש על המפגינים, ובהמשך אותו יום נהרגו (או הוצאו להורג) מוריס בישופ ושבעה משריו ותומכיו העיקריים, ובהם השרה ז'קלין קרפט (Jacqueline Kreft), שהייתה חברתו לחיים של בישופ ואם בנו ולדימיר. על הנסיבות המדויקות בהן קרה הדבר קיימות גרסאות שונות וסותרות, והרבה פרטים באירועים אלה נותרו תחת לוט ערפל.

פעולות אלו של הצבא זכו לגינוי ממשלות האיים הקריביים, כולל ממשלת קובה. בפגישת חירום של ארגון מדינות מזרח הים הקריבי (OECS) הוסכם על הקמת כוח חירום לפלישה לגרנדה, בהשתתפות חיילים מברבדוס, מהרפובליקה הדומיניקנית ומג'מייקה, ועל הטלת סנקציות על הממשלה החדשה בגרנדה.

הפלישה האמריקאית לגרנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה האמריקאית לגרנדה
צנחנים אמריקאים נוחתים בגרנדה במהלך הפלישה

ארצות הברית ובריטניה עקבו בדאגה אחר המתרחש בגרנדה. עם הקלת העוצר הגיעו נציגים דיפלומטיים של שתי המדינות לגרנדה, אך דיווחיהם היו שונים. הנציג הבריטי דיווח כי המצב מתוח, אך אין הצדקה למעורבות צבאית. הדיפלומט האמריקני, לעומתו, גרס כי המצב שנוצר מעמיד בסכנה את ביטחונם של אזרחי ארצות הברית שבגרנדה.

במאמץ למנוע התערבות מצד ארצות הברית ומדינות הקריביים, שיגרו ראשי המשטר הצבאי אזהרה מפני הפרת ריבונות ממשלת האי והחוק הבינלאומי, וחזרו והבטיחו כי חייהם ורכושם של אזרחי ארצות הברית או אזרחים זרים אחרים ייזכו להגנה מלאה וכי אלו רשאים לעזוב את המדינה בכל עת ובלי הגבלה.

חששה של ארצות הברית מפני המצב המתוח ומפני קרבה אפשרית בין המשטר בגרנדה לקובה,‏[5] הובילו לגיבוש תוכניות לפלישה ב-24 באוקטובר.

ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, מברבדוס, מג'מייקה, ומהחברות בארגון מדינות מזרח הים הקריבי, והביסו את הכוחות הקובנים והגרנדינים שתחת פיקודו של הדסון אוסטין. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1500 חיילים מגרנדה. כ-100 אנשים נהרגו בפלישה. אחרי השלמת כיבוש האי, ב-28 באוקטובר, התבקש המושל הכללי סיר פול סקון להקים ממשלה זמנית ובתוך ימים ספורים כבר נסוגו כוחותיה של ארצות הברית מן האי, לבד מקבוצה קטנה של חיילים שנותרה כדי לשמור על החוק והסדר ולהכשיר כוח משטרה מקומי.

למרות מחאות מסוימות זכתה הפלישה שהובילה ארצות הברית לתמיכה בדעת הקהל בגרנדה ובאיים הקריביים. עדות לכך נמצאה כאשר אלפי אנשים יצאו כדי לברך את הכוחות הפולשים. ה-25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה, כמו כן זכתה הפעולה לגינוי בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מהאזור.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי ראש המדינה של גרנדה היא המלכה אליזבת השנייה. הממלכה מיוצגת על ידי מושל כללי. במצב רגיל סמכויותיה של הרשות המבצעת מצויות בידיו של ראש הממשלה. אף על פי שראש הממשלה ממונה על ידי המושל הכללי, בדרך כלל מדובר במנהיג הסיעה החזקה ביותר בפרלמנט.

המערכת הפוליטית היא דו-מפלגתית, ושתי המפלגות המרכזיות הן "המפלגה הלאומית החדשה" (NNP) השמרנית ומפלגת "הקונגרס הלאומי דמוקרטי" (NDC) הליברלית.

הפרלמנט מתחלק לשני מושבים. בסנאט יש 13 חברים ובבית הנבחרים יש 15 חברים. את חברי הסנאט בוחרת הממשלה והאופוזיציה. לבית הנבחרים נערכות בחירות כל חמש שנים. בבחירות האחרונות, שנערכו ביולי 2008, התחולל מהפך לאחר 13 שנים, ומפלגת הקונגרס הלאומי דמוקרטי ניצחה לאחר שזכתה ב-11 מתוך 15 מושבים בבית הנבחרים, לעומת ארבעה של המפלגה הלאומית החדשה.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנדה מחולקת מנהלית לשש קהילות (Parishes) ואזור חסות אחד (Dependency)

(*) שטח חסות

מספר שם מחוז שם מחוז (אנגלית) אוכלוסייה שטח (קמ"ר) עיר בירה אוכלוסייה (עיר בירה)
1 סיינט אנדרו Saint Andrew 25,500 99 גרנוויל 2,400
2 סיינט ג'ון Saint John 8,600 35 גואויב 4,400
3 סיינט ג'ורג' Saint George 40,050 65 סיינט ג'ורג'ס 33,700
4 סיינט דייוויד Saint David 12,000 44 סיינט דייווידס 1,300
5 סיינט מרק Saint Mark 4,000 25 ויקטוריה 2,100
6 סיינט פטריק Saint Mark 11,400 42 סאוטז 1,300
7 קריאסו ופטיט מרטיניק (*) Carriacou and Petite Martinique 6,100 38 הילסבורו 800

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידמה כלכלית תודות לרפורמות נרחבות ולהשקעה במקרו-כלכלה הגבירו את הצמיחה הכלכלית ב-5%-6% בין השנים 1998 ו-1999. הגידול בפעילות כלכלית הובילו לבנייה באיים ולגידול במסחר. תחום התיירות צומח בשנים האחרונות והוא מהווה את התעשייה העיקרית באי. הבעיה העיקרית כרגע היא גידול בגירעון ובחובות החיצוניים של המדינה. גרנדה חולקת בנק מרכזי ומטבע (דולר מזרח קריבי) עם עוד שבע מדינות החברות בארגון העמים המזרח קריבי.

גרנדה מכונה "אי התבלינים" בזכות היותה יצרנית מובילה של כמה תבלינים: קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, פלפל ג'מייקני וקליפות של פרות הדר. 20% מאספקת אגוז המוסקט בעולם מגיעה מגרנדה והיא היצרנית השנייה בגודלה בעולם בתחום אחרי אינדונזיה.

התיירות היא הענף המוביל במדינה. חוף ים רגיל וספורט ימי קיימים בדרום-מערב האי. שדה התעופה נמצא קרוב לרצועת החוף. ענף התיירות האקולוגית צובר תאוצה בשנים האחרונות. רוב בתי האירוח הידידותיים לסביבה נמצאים בקהילות סנט דיוויד וסנט ג'ון. בניית ספינות נופש חדשות תרמה לגידול בענף התיירות. בעונת התיירות עד ל-4 ספינות נופש ביום הגיעו לסנט ג'ורג' בשנים 2007-2008.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת גרנדה
גרנדה אחרי פגיעתו של הוריקן איוון

האי הקרוי גרנדה הוא האי הגדול ביותר במדינה. שאר האיים הקטנים הם: קריקאו (גדול הרבה יותר מהשאר), מרטיניק הקטן, רונדה, קאילה, אי היהלומים, האי הגדול, סלין, ופריגטה. הרוב המכריע של האוכלוסייה מתגורר על האי גרנדה והערים הגדולות נמצאות עליו (סנט ג'ורג, גרנוויל וגויאבה). ההתיישבות הגדולה ביותר על אי אחר היא היללסבורו שבקריקאו.

האיים הם געשיים במקור והקרקע עליהם היא עשירה במיוחד. פנים האי הררי וההר הגדול ביותר הוא סנט קתרין בגובה של 840 מטרים. כמה נהרות זורמים מההרים לים. הנהרות נשפכים אל תוך מפלים יפים מאוד.

האקלים הוא טרופי בעונה הגשומה, חם ולח. בעונה היבשה רוחות הסחר מקררות את הטמפרטורות. רק 3 הוריקנים פגעו בגרנדה בחמישים השנים האחרונות, למרות שהיא ממוקמת מדרום לחגורת ההוריקן. בשנת 1955, ב-23 בספטמבר פגע הוריקן ג'נט באי וגרם לנזקים רציניים. ב-7 בספטמבר 2004 פגע הוריקן איוון וגרם לנזק רציני ול-39 הרוגים. הוריקן אמילי שהכה ב-14 ביולי 2005 גרם להרס רב בקריקאו ובצפון גרנדה באזור שכמעט ולא נפגע בהוריקן שנה אחת קודם.

גרנדה מחולקת לשש קהילות. קריקאו ומרטיניק הקטן, נחשבים לשטחי תלות.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לאמצע שנת 2007 מתגוררים במדינה 89,971 תושבים. יש גידול שלילי באוכלוסייה של 0.33%. במדינה קיימת הגירה שלילי חזקה של 11.9 מתוך כל 1,000 תושבים. היחס בין גברים לנשים הוא 1.07 גברים לכל אישה. תוחלת החיים במדינה היא 64.52 שנים. מדד הפוריות הוא 2.3 ילדים לכל אישה. בגרנדה יש תופעה יוצאת דופן כש-50% מהאוכלוסייה הם בני פחות מ-30.

המקור של רוב תושבי המדינה הוא מאפריקה. הרוב האתני בגרנדה הוא שחורים. הם מהווים 82% מהאוכלוסייה. 12% מהאוכלוסייה הם מולאטים, 3% הם דרום-אסיאתיים (הודים ממזרח הודו) ו-3% הם לבנים. הנצרות היא הדת השלטת במדינה. 53% מהאוכלוסייה הם קתולים, 33% פרוטסטנטים, 13.8 אנגליקנים (זרם בתוך הנצרות הפרוטסטנטית), ו0.2% בודהיסטים. באפריל 2014 מונה על ידי ממשלת גרנדה רב ראשי אורתודוקסי למדינה.

השפה הרשמית במדינה היא אנגלית. שפות מדוברות נוספות הן אנגלית קריאולית, צרפתית ופטואיס (נדירה). 98% מהאוכלוסייה יודעים קרוא וכתוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ Operation Urgent Fury