ממלכת גרנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת גרנדה (עבר')
إمارة غرﻧﺎﻃﺔ (ערב')
Royal Standard of Nasrid Dynasty Kingdom of Grenade.svg

דגל
Coat of Arms of the Emirate of Granada (1013-1492).svg
סמל
אירועי הקמה הקמת ממלכות מוסלמיות קטנות כתוצאה מהתפרקות ממלכת אל-מוואחידון לאחר התבוסה בקרב לאס נאוואס דה טולוסה.
הוקמה 1228
אירועי פירוק כיבוש גרנדה על ידי המלכים הקתולים.
התפרקה 2 בינואר 1492
ישות קודמת Flag of Morocco 1147 1269.svg אל-מוואחידון
ישות יורשת Estandarte del Reino de Granada.svg ממלכת גרנדה הנוצרית כחלק מ:
(Bandera de la Corona de Castilla.svg כתר קסטיליה)
משטר מונרכיה
שפה ערבית, ולדינו (עד 1492) ,
וקסטיליאנית (אחרי 1492).
יבשת אירופה
עיר בירה גרנדה
קואורדינטות הבירה 37°11′N 3°36′W
שטח נכון ל-1492 24,000 קמ"ר
דת (עד 1492) אסלאם, יהדות, ונצרות (רומית קתולית);

(אחרי 1492) נצרות (רומית קתולית)

Reino de Granada.svg
מפת ממלכת גרנדה בין השנים 1292-1492.

ממלכת גרנדה (ידועה גם בשם אמירות גרנדה) נוסדה בשנת 1228 לאחר ששושלת אל-מוואחידון הובסה בקרב לאס נאוואס דה טולוסה בידי הממלכות הנוצריות בצפון. כתוצאה מהתבוסה, עזב הנסיך אידריס את חצי האי האיברי כדי לרשת את ראשות האל-מוואחידון בצפון אפריקה, ובמקומו עלה המנהיג השאפתן אבן אחמר שייסד את השושלת המוסלמית ששרדה לזמן הארוך ביותר בחצי האי האיברי - שושלת בנו-נאסרי.

ממלכת גרנדה נוסדה כטאיפה על ידי זאווי בן זירי אשר הוא וצאצאיו שלטו בה עד לעליית אל-מוואחידון ב-1146. לאחר הקרב המכריע בלאס נאוואס דה טולוסה, התפרקה ממלכת המואחידון בספרד ובמקומה עלו מס' ממלכות מוסלמיות קטנות. אחת מהם, ממלכת גרנדה נוסדה על ידי שושלת בנו-נאסרי ב-1228. במשך קיומה נודעה גרנדה כמרכז יהודי גדול, והמוניטין של גרנדה כמרכז יהודי היה גדול כל כך עד שהיא כונתה על ידי הערבים כ"גרנדת אל-יהוד" (غرناطة لليهود = גרנדה של היהודים)[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אל-מוואחידון, הטאיפה של גרנדה

בשנת 1013 הגיע מצפון זאווי בן זירי וכבש את גרנדה (שהייתה באותו הזמן שקועה במלחמות פנימיות ושהפרעות ביהודים בה הגיעו למס' קורבנות שבין 2,000 ל-3,000 בשנת 1066). בה הוא הקים ממלכה עצמאית אשר התקיימה עד שנת 1090 - עת השתלטות האל-מוראביטון על ספרד המוסלמית. תחת שלטון האל-מוראביטון אומנם המשיכו המלחמות הפנימיות; אך עם זאת עדיין הייתה התפתחות בנושאי התייפות העיר, בנייה, והשירותים העירוניים. בשל העובדה שכאמור המלחמות הפנימיות לא נפסקו, החליטו השליטים לבקש עזרה (ב-1146) מגורם חדש שמוצאו בצפון אפריקה: האל-מוואחידון שהצליחו להביא שקט לארץ לשמונים ושתיים השנים הבאות.

בית בנו נאסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1228 נכנס לעיר גרנדה מוחמד אבן נאסר אשר כונה אל-חאמר (האדום) בשל זקנו האדום. היה זה המייסד של השושלת הנאסרית (אשר מתוכה יצאו כעשרים אמירים של גרנדה) ואשר ייסד מחדש את ממלכת גרנדה.

הממלכה הנאסרית של גרנדה נוסדה ב-1228 אחרי התבוסה בקרב לאס נאוואס דה טולוסה. הייתה זו המדינה המוסלמית האחרונה בחצי האי האיברי ואשר התקיימה עד 1492. יש מעט מאוד נתונים על הארגון המדיני שלה והמוסדות שבה, אך עם זאת אלו היו אלה שנוסדו בתקופת ח'ליפות קורדובה: ווזירים, קאדי, תובעים, ושבה המלך הוא מקור החוק ובעל השלטון האבסולוטי.

מוצאה של השושלת הנאסרית ממוחמד אבן יוסוף אבן נאסר אשר הכריז על עצמו סולטאן גרנדה ב-1232. אבן נאסר הוכר כסולטאן על ידי האוליגרכיות של גאודיקס, באסה, חאאן, מאלגה, ואלמריה. ב-1234 הכריז על עצמו כווסאל של הטאיפה של קורדובה, אך בשנת 1236 כבש פרננדו השלישי את קורדובה ואבן נאסרי שינה את נאמנותו והפך לווסאל של הכתר של קסטיליה במקום קורדובה, ובכך שמר על עצמאות גרנדה. ב-1246 פרננדו השלישי החליט לחזק את אחיזתו בכיבושיו בעמק גואדלכביר, כבש את חאאן. בהסכם חאאן הסכים אבן נאסרי לשלם מס בתמורה לשלום במשך 20 שנה ולהכיר בפרננדו השלישי כאדונו הפאודלי, ובכך לשמר את קיום ממלכתו. הממלכה הצליחה לשרוד בקשיים, אך הפסידה שטח רב עד 1492. המונרכיה הצליחה לשרוד הודות לוויתורים למלכי קסטיליה, לצורך של הקסטיליאנים לבסס את שלטונם בשטחים החדשים שנכבשו, וכן בעזרת הסכמים שנעשו עם שושלת בנו-מארין מהמגרב.

ווא לא גליבא איללה אללה - "רק האל הוא הכובש" - המוטו של שושלת בנו-נאסרי.
Flag of Spain.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ספרד

היספניה

הכיבוש המוסלמי של ספרד

אל-אנדלוס והרקונקיסטה

ממלכת ספרד

ספרד ההבסבורגית

עידן ההארה

המאה ה-19

אנרכיזם בספרד

הרפובליקה הראשונה

הרסטורציה

הרפובליקה השנייה

מלחמת האזרחים

שלטון פרנקו

ספרד המודרנית

ספרד

מוחמד הראשון, אבן נאסר הביא לגיטימיות לממלכתו בעזרת יצירת מבנה אדמיניסטרטיבי שהיה למעשה שכפול של המבנה השלטוני בח'ליפות קורדובה. בנוסף, ממלכתו הייתה ממוקמת גאוגרפית בצורה כזו שהיה ניתן להגן עליה בצורה קלה יחסית, וכן בצורה שאיפשרה יצירת יחסים דיפלומטיים הן עם הנוצרים והן עם המוסלמים משאר חלקי צפון אפריקה. אך למרות זאת, ממלכת גרנדה הייתה מאוכלסת יתר על המידה, מה שמחד הביא לבעיות קיום שנבעו מהצפיפות בה, ומאידך לכלכלה עשירה ומגוונת.

המצב הקשה שבו הייתה גרנדה נשמר הודות ליכולת הפוליטית של מלכיה, ממוחמד הראשון (1237-1273) ועד בואבדיל (1482-1483, 1486-1492). המלכים שהיו הכי מפוארים היו יוסוף הראשון (1333-1354) ומוחמד החמישי (1354-1359, 1361-1391) ואשר בתקופתם הגיעה התרבות לרמתה הגבוהה ביותר. מימי מלכותם של מלכים אלו והלאה מאבקים שושלתיים היו הטון השלט בממלכה. מאבקי ירושה אלו הביאו לכך שקיומה של גרנדה כממלכה עצמאית היה נתון לרצונם הטוב של מלכי קסטיליה, וכן למאזן היחסים בינם ובין מלכי אראגון.

בשנת 1305 גרנדה השתלטה על סאוטה. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1309 השתלטה ממלכת פס על סאוטה בעזרת אראגון.

בשנת 1325 עלה לשלטון מוחמד הרביעי כשהוא בן 10, לאחר ההתנקשות באביו איסמעיל הראשון. בשנת 1333 (כשהוא בן 18), הוא תקף וכבש את אלחסירס וגיברלטר. אך הוא לא הצליח להנות מכיבושיו שנעשו על חשבון הקסטיליאנים, שכן באותה שנה הוא נרצח. במקומו עלה למלוכה אחיו הבכור יוסוף הראשון.

בשנת 1384 כבשה גרנדה את סאוטה בחזרה מממלכת פס, ובשנת 1387 ממלכת פס כבשה אותה בחזרה

גרנדה הפסידה שטחים באופן הדרגתי. כיבוש גרנדה על ידי המלכים הקתולים התחיל בשנת 1482 ונגמר רק בכיבוש הסופי ב-1492 בשל התנאים הגאוגרפים הקשים. כיבוש ממלכת גרנדה הביא לסופה של אל-אנדלוס בחצי האי האיברי.

מתחילתה הייתה ממלכת גרנדה ממלכה ידידותית למלכי קסטיליה, אך עם חלוף השנים הפכה לממלכה המעלה מס עובד לקסטיליה כדי לשמר את עצמאותה. מלכה האחרון היה בואבדיל שהודח מכסאו על ידי המלכים הקתולים ב-1492.

ממלכת גרנדה הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הרימון, שהפך לסמל ממלכת גרנדה לאחר הכיבוש הנוצרי.

לאחר הכיבוש הקסטיליאני ב-2 בינואר 1492, הפכה ממלכת גרנדה להיות חלק מכתר קסטיליה. משהפכה ממלכת גרנדה לחלק מכתר קסטיליה שינו המלכים הקתולים את סמלם ואת סמל הממלכה וקבעו במקום הסמל המוסלמי את סמל הרימון - כתרגום שמה של הממלכה בספרדית. סמל זה שולב בסמלם של המלכים הקתולים, והוא קיים כחלק מסמל ספרד[2] עד היום.

העיר גרנדה, לאחר הכיבוש הנוצרי, נכנסה לשלב של התנוונות בשל אובדן המעמד הפוליטי לאחר הכיבוש, התנוונות שלוותה בירידת החשיבות הכלכלית של העיר. גילוי אמריקה הפך עוד יותר את גרנדה לאזור משני בחשיבותו, ואת מקומה לקחה העיר סביליה שהפכה לעיר החשובה לא רק באנדלוסיה אלא בכל ספרד. עם זאת, תפקידה המנהלתי של גרנדה היה מצוין כיוון שהיא קיבלה ייצוג בקורטס (פריבילגיה שלה זכו רק עוד 17 ערים), לקתדרלה שלה ניתן מעמד של מושב הארכיבישוף, ומיקומה בהיררכיה המשפטית במדינה היה ניתן להשוואה רק עם זה של ויאדוליד עם הקמת הנציגות המלכותית של גרנדה (סוג של בית משפט עליון בכתר קסטיליה) עם סמכות שיפוטית על חצי מכל שטחה של כתר קסטיליה.

בעיות האינטגרציה הדתיות והאתניות של המוריסקוס עם האוכלוסייה הנוצרית הוותיקה (שהפכה להיות האוכלוסייה הדומיננטית) הביאו בשנת 1568 לפריצת מרד המוריסקוס. מרד זה דוכא באכזריות והביא לתפוצתם של המוריסקוס לשאר חלקי קסטיליה וכן למושבות מעבר לים. הסוף לנוכחותם של המוריסקוס בספרד הגיע בצורת גירוש המוריסקוס מספרד בשנת 1609.

היישוב העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר הבירה, גרנדה, הפכה במאות ה-14 וה-15 לאחת הערים המשגשגות ביותר באירופה לאור משבר ימי הביניים המאוחרים. היא הייתה מרכז מסחרי ותרבותי מהשורה הראשונה ושהגיעה למספר 165,000 תושבים[3]. באזור אלבאיסין חיו האמנים ושאר האוכלוסייה שכנה בדרום העיר, שם היו תעשיות, בית המכס והמדראסה שנבנתה על ידי יוסוף הראשון בשנת 1349. כיום נשארו מספר שרידים כגון, האלקאיסריה, חצר הפחם, והדרכים הישנות אשר קיימות עד לשער העתיק של ביראמבולה.

ערים אחרות בעלות חשיבות היו אלמריה, אם כי תקופת הזוהר שלה הייתה במאות ה-11 וה-12, בתקופתם של הטאיפות מאלגה, גואדיקס ובאסה (Baza). מחוז אלפוחראס, אשר אומנם לא היה עיר בעלת חשיבות, היה אזור מאוד מאוכלס ובעל חשיבות כלכלית גבוהה לממלכה, חשיבות שנשארה עד לפרוץ מרד המוריסקוס ב-1568, ושלאחריו רוב האוכלוסייה המוסלמית באזור גורשה ממנו.

הנצחה לכבוד המילניום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007, הציע נשיא הקהילה האוטונומית של אנדלוסיה, מנואל צ'אבס, לחגוג בשנת 2013 אלף שנים לייסוד ממלכת גרנדה, כהפגנה של העושר התרבותי שגרנדה פיתחה במהלך השנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האטימולוגיה של השם נתונה בוויכוח; מצד אחד ייתכן שהמקור הוא בערבית (גר-אנאת, גבעת עולי הרגל) וייתכן גם מלטינית (גרנטום, גראנדו). על השם גרנדה (בספרדית)
  2. ^ Faustino Menedes Pidal, El Escudo de España, Real Academia Matritense de Heráldica y Genealogía, Madrid, 2004, ISBN 84-88833-02-4, pag.199-203
  3. ^ Tertius Chandler. Four Thousand Years of Urban Growth: An Historical Census (1987), St. David's University Press (etext.org). ISBN 0-88946-207-0.