דומיניק דאן
 | |
| לידה |
29 באוקטובר 1925 הרטפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 2009 (בגיל 83) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
אלן גריפין דאן |
| צאצאים |
גריפין דאן, דומיניק דאן |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
כוכב הארד |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דומיניק ג'ון דאן[1] (29 באוקטובר 1925 – 26 באוגוסט 2009)[2] היה סופר, עיתונאי ומפיק אמריקאי. הוא החל את דרכו בקולנוע ובטלוויזיה כמפיק של הסרט הלהט"בי החלוצי "הנערים בחבורה" (1970) וכמפיק של הסרט עטור הפרסים "בהלה בפארק הסמים" (1971). בתחילת שנות השבעים החל לעסוק יותר בכתיבה. לאחר רצח בתו, השחקנית דומיניק דאן (אנ'), ב-1982, כתיבתו החלה לעסוק באינטראקציה שבין החברה הגבוהה והעושר לבין מערכת המשפט. דאן כתב תורים רבים בעיתון "Vanity Fair", ובשנות השמונים החל להופיע בטלוויזיה בתוכניות העוסקות בפשע.
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאן נולד בשנת 1925 בהרטפורד, קונטיקט, השני מבין ששת ילדיהם של ריצ'רד אדווין דאן, מנתח לב, ודורותי פרנסס (לבית ברנס).[3][4][5] משפחת דאן הייתה אירית-קתולית, ולכן תיאר דאן תחושת זרות בחברה הווספית בה גדל.[3]
דאן למד בבתי הספר הספר קינגסווד וקנטרברי שבניו מילפורד, קונטיקט,[6] אך גויס לצבא האמריקאי במהלך שנתו האחרונה בתיכון. דאן שירת כחייל במהלך מלחמת העולם השנייה וקיבל את עיטור כוכב הארד על גבורתו במהלך קרב מץ. לאחר המלחמה, למד בויליאמס קולג', שם סיים את לימודיו בשנת 1949.
דאן היה אחיו הבכור של הסופר ג'ון גרגורי דאן (1932–2003), תסריטאי ומבקר שהיה נשוי לסופרת ג'ואן דידיון. האחים כתבו יחד טור ב-"The Saturday Evening Post", ושיתפו פעולה בהפקת הסרט "בהלה בפארק הסמים". דידיון וג'ון גרגורי דאן כתבו את התסריט, ודומיניק הפיק את הסרט.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו בוויליאמס קולג', עבר דאן להתגורר בניו יורק, שם הפך למנהל במת טלוויזיה. לאחר מכן, המפרי בוגרט הביא אותו להוליווד על מנת לעבוד על גרסת הטלוויזיה של הסרט היער המאובן. דאן עבד על הסדרה "Playhouse 90" והפך לסגן הנשיא של חברת ההפקה Four Star Television.
בנובמבר 1982, בתו, השחקנית דומיניק דאן (הידועה בעיקר בזכות חלקה בסרט "פולטרגייסט"), נרצחה בחנק על ידי בן זוגה לשעבר. דאן נכח במשפטו של הנאשם ג'ון תומאס סוויני, שהורשע ונידון לשש וחצי שנות מאסר. לבסוף ריצה סוויני רק שנתיים וחצי ממאסרו. מאמרו של דאן אודות המשפט, "Justice: A Father's Account of the Trial of his Daughter's Killer" התפרסם בגיליון מרץ 1984 של "Vanity Fair".[7]
בתקופה זו החל דאן לכתוב באופן קבוע בעבור "Vanity Fair". הוא כתב גם מספר רומנים רבי-מכר, המבוססים על אירועים אמיתיים. אלה כללו את רצח ויקי מורגן, זוגתו של אלפרד בלומינגדייל ("An Inconvevient Woman"), רצח וויליאם וודווארד בידי אשתו אן ("The Two Mrs. Grenvilles"). בהמשך הנחה את תוכנית הטלוויזיה "Dominick Dunne's Power, Priviledge, and Justice" בערוץ Court TV, שם דן במפגש שבין ידועניות וכסף לבין מערכת המשפט. בין המקרים המפורסמים שסיקר היו המשפטים של או. ג'יי. סימפסון, קלאוס וון בולו, מייקל סקייקל (אחיינה של אתל קנדי), וויליאם קנדי סמית' (אחיינו של הנשיא קנדי), והאחים מננדז.
במהלך חייו דאן התרועע לעיתים קרובות עם סלבריטאים מכל התחומים, כתב עליהם וצולם איתם.[8] הרפתקאותיו של דאן בהוליווד תוארו בסרט הדוקומנטרי "Dominick Dunne: After the Party" (2008), בבימוים של קירסטי דה גאריס וטימותי ג'ולי. כמה שנים לפני כן, ב-2002, יצא סרט תיעודי לא-מורשה אודות דאן, "Guilty Pleasure", בבימויו של בארי אבריץ'. סרט זה מתמקד בסגנונו העיתונאי של דאן.
בשנת 2008, בעודו בן 82, נסע דאן מניו יורק ללאס וגאס כדי לסקר עבור Vanity Fair את משפטו של או. ג'יי. סימפסון, שנאשם בחטיפה ושוד מזוין. דאן ציין כי זו תהיה משימתו העיתונאית האחרונה. אמר גם כי הרגיש שמערכת המשפט כשלה מול משפחותיהם של ניקול בראון סימפסון ורון גולדמן במשפטו הקודם של או. ג'יי., וכמו כן את משפחתו של דאן לאחר רצח בתו. לכן, אמר, הרגיש מעורב באופן אישי בגורלו של סימפסון.
שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2008, חשף דאן כי הוא עובר טיפול בסרטן שלפוחית השתן.[9] לפני מותו, היה עסוק בעבודה על ספרו "Too Much Money".[10] ב-22 בספטמבר 2008 חש כאבים עזים, ונלקח באמבולנס לבית החולים.[11] דאן נפטר בביתו שבמנהטן ב-26 באוגוסט 2009, ונקבר בקונטיקט.[12]
ב-29 באוקטובר 2009 (יום הולדתו ה-84 של דאן), רבים מבני משפחתו וחבריו התאספו כדי לחגוג את חייו.[13] גיליון נובמבר 2009 של "Vanity Fair" שימש כמחווה לדאן ולתרומותיו הנרחבות למגזין.[14]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאן היה נשוי לאלן ביאטריז גריפין (אנ') מ-1954 עד 1965.[15] נולדו להם חמישה ילדים: אלכסנדר, גריפין ודומיניק, ועוד שתי בנות שנפטרו בינקותן.[7]
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שתי גברות גרנוויל, מאנגלית: ציפי בורסוק, הוצאת מודן, 1989. (הספר בקטלוג ULI)
- אישה ללא סודות, מאנגלית: עלינא ארשטיין, הוצאת שלגי, 1991. (הספר בקטלוג ULI)
- חופשה בגיהנום, מאנגלית: חיה לוטן, ספרית מעריב, 2003. (הספר בקטלוג ULI)
רשימת יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Winners, Simon & Schuster, 1982
- The Two Mrs. Grenvilles, Crown Publishing Group, 1986
- Fatal Charms: and Other Tales of Today, Crown Publishing Group, 1987
- People Like Us, Crown Publishing Group, 1988
- An Inconvenient Woman, Crown Publishing Group, 1990
- The Mansions of Limbo, Crown Publishing Group, 1991
- A Season in Purgatory, Bantam Press, 1993
- Another City, Not My Own, Crown Publishers, 1997
- The Way We Lived Then: Recollections of a Well-Known Name Dropper, Crown Publishers, 1999
- Justice: Crimes, Trials, and Punishments, Crown Publishers, 2001
- Too Much Money, Ballantine Books, 2009
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1970 | הנערים בחבורה | מפיק | סרט |
| 1971 | בהלה בפארק הסמים | מפיק | סרט |
| 1972 | Play It as It Lays | מפיק | סרט |
| 1973 | Ash Wednesday | מפיק | סרט |
| 1997 | Addicted to Love | מת'סון | סרט |
| 1995–2001 | Biography | עצמו | סדרת טלוויזיה |
| 2002–2009 | Dominick Dunne's Power, Privilege, and Justice | מנחה | סדרת טלוויזיה |
| 2006 | Bernard and Doris | חבר הנהלה | סרט |
| 2008 | Dominick Dunne: After the Party | עצמו | דוקומנטרי |
| 2020 | Jay Sebring....Cutting to the Truth | עצמו | דוקומנטרי |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומיניק דאן, ברשת החברתית Goodreads
דומיניק דאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דומיניק דאן, באתר AllMovie (באנגלית)
דומיניק דאן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- Dominick Dunne, Chronicler of Crime, Dies at 83, The New York Times, August 26, 2009
- Celebrity Author And Hartford Native Dominick Dunne Dies At Age 83". The Hartford Courant
- Obituary – Star-Gazette
Dominick Dunne (Obituary), The Telegraph, 27 August 2009- דומיניק דאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Dominick Dunne papers at the Briscoe Center for American History
דומיניק דאן (1925-2009), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nemy, Enid (26 באוגוסט 2009). "Dominick Dunne, Chronicler of Crime, Dies at 83". The New York Times. נבדק ב-27 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Dominick Dunne: 1925–2009". Vanity Fair. 26 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 McNally, Owen (26 באוגוסט 2009). "Celebrity Author And Hartford Native Dominick Dunne Dies at Age 83". Hartford Courant. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2009. נבדק ב-26 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sudyk, Bob (24 במאי 1998). "Dunne's Trials from Hartford to Hollywood to Hadlyme with a Writer Who's Known the Peak of Fame and Despair's Deepest Trough". Hartford Courant. נבדק ב-26 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Morin, Monte (2 בינואר 2004). "John Dunne dies; wrote "The Studio"". Star-News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Arnold, Laurence (26 באוגוסט 2009). "Dominick Dunne, Chronicler of High Society Justice, Dies at 83". Bloomberg News. נבדק ב-26 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Dunne, Dominick (8 באפריל 2008). "Justice: A Father's Account of the Trial of his Daughter's Killer". Vanity Fair. נבדק ב-7 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Elder, Sean (13 באוקטובר 1999). "A Dunne deal". Salon. אורכב מ-המקור ב-30 ביוני 2006. נבדק ב-31 במרץ 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Ailing Writer Says O.J. Trial To Be Last". Las Vegas Review-Journal. 21 בספטמבר 2008. נבדק ב-22 בספטמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Too Much Money".
- ^ "Crime Writer Rushed From O.J. Trial To Hospital". CNN. 22 בספטמבר 2008. נבדק ב-22 בספטמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ O'Neill, Ann; Karas, Beth (26 באוגוסט 2009). "Society crime writer Dominick Dunne, dies at 83". CNN. נבדק ב-26 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mikulan, Steven (30 באוקטובר 2009). "Dominick Dunne Remembered at the Chateau Marmont". TheWrap. נבדק ב-8 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hogan, Michael (בנובמבר 2009). "Our Man Dominick". Vanity Fair. נבדק ב-8 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Woo, Elaine (16 בספטמבר 2014). "Dominick Dunne dies at 83; author and former Hollywood producer". Los Angeles Times. נבדק ב-8 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה)