דיני תעבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיני תעבורה הוא התחום המשפטי אשר עוסק בכללי התחבורה היבשתית.

בעולם כולו רואים את תחום התעבורה כראוי לרגולציה מסוימת, שכן אם כל המשתמשים בדרך היו נוהגים כאוות נפשם, היו נגרמות תאונות אינספור, ולמעשה השימוש בדרך היה הופך לבלתי אפשרי.

לפי ארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, דיני התעבורה‏[1] מצויים בשדה המשפט הפלילי.[2] רוב עבירות התעבורה הן עבירות אחריות קפידה, ואין חובה להוכיח בהן את היסוד הנפשי, אלא רק שהנאשם ביצע פיזית את העבירה.

הגורם האוכף את דיני התעבורה הוא משטרת התנועה, ואילו הגורם השופט הוא בתי המשפט לתעבורה.

הענישה המוטלת על עברייני תנועה נעה בתחום הרחב שבין קנסות כספיים לבין מאסר בפועל. במקרים רבים, מוטלת הסנקציה של שלילת רישיון נהיגה לפרק זמן נתון (לעתים נדירות, נשלל רישיון הנהיגה לצמיתות).
למעשה, במקרים בהם הנאשם הגיע לבית המשפט, אין בנמצא עונשי מינימום ומקסימום – שופט התעבורה רשאי לקבוע את מידת העונש כראות עיניו.

משרד התחבורה מפעיל אמצעי פנולוגי משלו בתחום זה, שאינו קשור במישרין למערכת בתי המשפט לתעבורה, והוא שיטת הנקודות.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבירת תנועה

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.