תאונת דרכים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאונת דרכים היא תאונה שבה מעורב כלי רכב אחד או יותר, שנועד לנסיעה על דרך סלולה או דרך עפר. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 1.2 מליון אנשים נהרגים בכל שנה בתאונות הדרכים וכ- 20-30 מליון נפצעים בכל שנה ברחבי העולם. העלות הכלכלית העולמית השנתית של תאונות הדרכים מוערכת ב-518 מליארד דולר בשנה, ועלותן למשק הישראלי מוערכת ב- 12.6 מליארד ש"ח בשנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיבות לתאונות דרכים
תאונות הדרכים נגרמות בשל משולש של גורמים:
הגורם האנושי
מצבו של האדם ודרכי התנהגותו על הכביש, משפיעים רבות על הווצרותם של תאונות הדרכים. חוסר תשומת לב, נהיגה עבריינית, אי ציות לחוקי התנועה ונהיגה במצב של עייפות ושכרות, ובנוסף לחץ חברתי בקרב צעירים, הם בין הגורמים השכיחים לתאונות הדרכים.
הגורם התשתיתי
מצב התשתיות משפיע רבות על התנהגות הנהג. כבישים לא מתוחזקים, תמרורים לא ברורים ושלטי הכוונה מעורפלים, כבישים ללא הפרדה בין נתיבים, כתמי שמן על הכביש, מפגעים בטיחותיים וחוסר תאורה, עלולים לגרום לתאונות דרכים. בישראל ישנו מיפוי של כבישים מסוכנים שאירעו בהם מספר רב של תאונות דרכים, הנקראים כבישים אדומים.
הגורם המכני
מצב כלי הרכב יכול להשפיע לא מעט על תאונות. מצב מכני רעוע של כלי רכב עלול לגרום לתאונה, כמו מצב של כשל מכני שבו גלגל ניתק מהרכב, עלול לסכן את הרכב ולגרום להתהפכות. רכבים ישנים לא ממוגנים כראוי בפני תאונות.
[עריכה] איפיוני התאונות
ישנם סוגים שונים של תאונות דרכים.
[עריכה] תאונה בין כלי רכב להולך רגל
בתאונה בין כלי רכב להולך רגל, מצבו של הולך הרגל יהיה לרוב גרוע יותר בעוד שלכלי הרכב לרוב כמעט שלא יקרה דבר. חלק ניכר מהנפגעים בתאונות הדרכים הינם הולכי רגל שנפגעים בערים. לא תמיד הנהגים אשמים בתאונות כאלו, לעתים הולכי הרגל אינם שומרים על כללי הבטיחות בדרכים, חוצים מעבר חציה באור אדום, מתפרצים לפתע לכביש או הולכים בלילה בדרכים חשוכות ללא סימון מתאים.
[עריכה] תאונה בין כלי רכב לעצם נייח
חלק מהתאונות מתרחשות בין כלי רכב לעצם נייח כמו עמוד, עץ או קיר. במקרה כזה קל לאבחן את מידת אחריותו של הנהג לתאונה, מאשר במקרה של שני כלי רכב שמתנגשים ששם יש צורך שבוחני תנועה של המשטרה יבדקו את השטח.
[עריכה] תאונה בין שני כלי רכב
תאונות בין שני כלי רכב, הם לרוב התאונות הקשות ביותר, שגורמות לריסוק של מכוניות ולפגיעה בנפש, ואף בהן יש תת חלוקות שונות.
- תאונה חזיתית שבה חזיתות כלי הרכב מתנגשים פגוש מול פגוש. במקרה זה האנרגיה המופעלת כפולה, והמכוניות מתרסקות אחת לתוך השנייה. במקרה של עדיפות ברורה לאחד מן הצדדים, כמו התנגשות של מכונית גבוהה או משאית ברכב משפחתי, את רוב הנזק יספוג הרכב הקטן יותר.
- תאונה צידית, שבה חזית של רכב פוגעת בצד של רכב אחר. במקרה זה מכיוון שחזית הרכב הרבה יותר קשיחה מצד הרכב, הרכב הנפגע יסבול מפגיעה קשה יותר מאשר הרכב הפוגע.
במקרה שבו שני כלי רכב מתנגשים, ישנה עליונות לכלי הרכב הקשיח יותר והגבוה יותר, ולעתים כלי רכב מאותו דגם, שבו אחד מהם גבוה מהשני, יביא למצב שבו האנשים בכלי הרכב הגבוה יצאו בנזקים קלים, בעוד שבכלי הרכב הנמוך יהיו נזקים קשים. אף שרכבת נחשבת לכלי נהיגה בטיחותי, לעתים בהתנגשות בין רכבת לכלי רכב אחר או בין שתי רכבות עלולים להיות נפגעים רבים.
[עריכה] סוגים של תאונות
תאונת שרשרת היא תאונת דרכים שגוררת תאונות דרכים מישניות, הנגרמת בדרך כלל משילוב של שני גורמים: בלימת פתאום ואי שמירת מרחק. תאונת פגע וברח היא תאונת דרכים שבה גורם התאונה מסתלק מהאזור מבלי להגיש עזרה ומבלי להזדהות.
החוק בישראל מבדיל בין תאונת דרכים שהיא תאונה שיש בה פגיעה גופנית לאנשים, שבה חלה חובת דיווח על האזרח למשטרה, לבין תאונת נזק, שבה רק נגרם נזק למכוניות, ואין בה חובת דיווח למשטרה, אלא החלפת מידע אישי בין הנהגים שהיו מעורבים בתאונה. במקרה של תאונת פגע וברח, גם אם מדובר ב"תאונת נזק", ישנו מקום לדיווח על הנהג הבורח למשטרה.
[עריכה] המלחמה בתאונות הדרכים
חרף הגידול המתמיד במספר המכוניות ובנסועה, מסתמנת מגמה של ירידה הדרגתית ומתונה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים מאז שנות השמונים. ישנן מספר הסברים לכך:
- התפתחות רמת הבטיחות של המכוניות.
- התפתחות תשתיות הכביש.
- התפתחות הטכנולוגיה הרפואית.
- מודעות הולכת וגוברת לבטיחות בדרכים.
חברות הרכב מנסות לשפר את רמת הבטיחות של הרכב באמצעים שונים, כמו מיגון הרכב: חיזוק השלדה, התקנת כריות אויר מתנפחות, שילוב אמצעים אלקטרוניים לשיפור התנהגות הרכב כגון מערכות בקרת יציבות, שילוב חיישנים למניעת תאונות כגון בקרת סטייה מנתיב, חיישנים להכנת הרכב לקראת מצב תאונה ועוד. אך לאחר כל המאמצים כאשר מדובר בתאונות דרכים במהירות גבוהות כנגד כלי רכב חזקים ומסיביים, קשה לשמור על שלמותו הפיזית של האדם ברכב.
בכל מדינות העולם נוקטים באמצעים שונים במטרה להוריד את כמות תאונות הדרכים ואת רמת הקטלניות שלהן. אמצעים אלו כוללים אכיפה של חוקי תנועה ופעולות הסברה.
[עריכה] תאונות הדרכים בישראל
בישראל נהרגים מידי שנה בתאונות דרכים כ-520 אנשים בממוצע ונפצעים קשה כ-2,400[1]. על פי נתוני משרד התחבורה לשנת 2001, ישראל נמצאת במקום ה-12 בעולם במספר ההרוגים יחסית לגודל האוכלוסייה, (8.3 ל-100,000 תושבים) ובמקום החמישי יחסית למספר כלי הרכב, (2.8 ל-100,000 כלי רכב). עם זאת, שנת 2001 הייתה חריגה וכמות ההרוגים בה היא הגבוהה ביותר מאז 1999. לשם השוואה בשנת 2005 יחס ההרוגים לאוכלוסייה ירד דרסטית ל-6.7 ל-100,000 איש, כחלק מהמשך המגמה של ירידת מספר ההרוגים בכל שנה.
בעשור האחרון חלה ירידה של למעלה מ-30% במספר ההרוגים בכבישים, משיא של למעלה מ-700 הרוגים בממוצע בכל שנה, באמצע שנות ה-90 ועד שפל של 23 שנה (משנת 1983), כאשר בשנת 2005 נהרגו 469 אנשים בתאונות דרכים בישראל. כמו כן נרשמה ירידה ממוצעת של כ-15,000 במספר השנתי של הנפגעים בתאונות דרכים, וירידה של כ-10,000 במספר תאונות הדרכים השנתי בכבישי הארץ יחסית לסוף שנות ה-90.
על פי נתוני משרד התחבורה היחס בין מספר תאונות דרכים לרמת המינוע בארץ דומה ליחס הקיים באירלנד וצרפת, שנחשבות לגרועות במדינות אירופה בהיבט זה. נתון חשוב נוסף הוא השכיחות של כלי רכב כבדים בתאונות קטלניות בישראל. משאיות מעורבות בכ-17% מהתאונות הקטלניות בעוד הן מהוות רק 2.3% מכלי הרכב בישראל. אוטובוסים מעורבים בתאונות קטלניות פי 9.6 מאשר כלי רכב פרטיים. הסיבה העיקרית לכך היא שאוטובוסים ומשאיות נוסעים הרבה יותר קילומטרים ממוצע הקילומטרים של כלי הרכב הפרטיים. כ-40% מתאונות הדרכים מתרחשות בערים.
עפ"י נתוני המשטרה, הסיבות העיקריות לתאונות הקשות הן: אי-ציות לרמזור, סטייה מנתיב (בעיקר נסיונות עקיפה על קו לבן רצוף), אי-מתן זכות קדימה, אי-שמירת מרחק, מהירות מופרזת לתנאי הדרך (להבדיל ממהירות שאינה חוקית) ואי-מתן זכות קדימה להולכי רגל. כשליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל. חלק ניכר מהולכי הרגל שנהרגו, נפגעו בעת שחצו מעבר חצייה מסומן. על פי מחקרי הרשות לבטיחות בדרכים, תקופות של מתח ולחץ, לדוגמה פיגועים, מעלות את מספר תאונות הדרכים.
[עריכה] פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
-
ערך מורחב – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 הביא לרפורמה יסודית בתחום הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים בישראל. לפני חקיקתו היה תחום זה כפוף לדיני הנזיקין המסורתיים. הקושי המרכזי נבע מכך שהנפגע בתאונה נדרש להוכיח שנזקו נגרם על ידי התרשלותו של הנתבע כדי לזכות בפיצוי. אם גורם הנזק לא התרשל, אם לא ניתן היה להוכיח שגורם הנזק התרשל, אם גורם הנזק לא נמצא, או אם הנזק נגרם באשמת הנפגע עצמו - לא הייתה זכות לפיצוי. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נועד להבטיח שכל נפגע בתאונת דרכים יפוצה. לשם כך הוטלה אחריות מוחלטת על כל נהג המעורב בתאונה כלפי הנפגעים בתאונה וחובת ביטוח בגין האחריות הפוטנציאלית וכן בגין נזק שעלול להיגרם לנהג בתאונה עצמית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תאונות דרכים |
- הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
- תאונות דרכים בפורטל מידע משפטי לאזרח
- תאונות דרכים פסקי דין, מאמרים, חקיקה ועצות.
- עצות לנפגע בתאונת דרכים, אתר התעבורה הישראלי
- הנחיה במקרה של תאונת דרכים, אתר משטרת ישראל
- טופס החלפת פרטים במקרה של תאונת דרכים (PDF)
- הגורם הכי משמעותי לתאונות - אי ציות לרמזור, ynet.
