די-דימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

די-דימר (באנגלית: D-dimer) הינו מקטע חלבון המצוי באופן טבעי בדם שמקורו מפירוק של החלבון פיברין אשר מרכיב קריש דם (פיברינוליזה). שמו נגזר מהרכבו המולקולרי המכיל שני מקטעי "D" של החלבון פיברינוגן המחוברים בהצלבה.

ניתן למדוד את ריכוזו על ידי בדיקת דם, מאז נכנסה בדיקה זו בשנת 1990 לשימוש היא הפכה לבדיקה חיונית באיבחון חולים החשודים כסובלים ממחלות טרומבוטיות, תוצאה שלילית בבדיקה זו תשלול המצאות פקקת אצל הנבדק ואילו תוצאה חיובית תצביע על האפשרות להמצאות פקקת בכלי הדם, אך לא תשלול הימצאותה של בעיה רפואית אחרת. לכן, השימוש בבדיקה זו לרוב הוא על מנת לשלול המצאות מחלה טרומבוטית כשהסבירות היא נמוכה. בנוסף, נעשה שימוש בבדיקת ריכוז חלבון זה על-מנת לאבחן את מחלת הדם: קרישה תוך-כלית מפושטת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופ' בן-עמי סלע, די-דימר באתר ויקירפואה
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.