הדוויג והשארית העצבנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדוויג והשארית העצבנית
Playbill-HedwigAndTheAngryInch.JPG
כרזת ההצגה באוף ברודוויי
מלחין סטפן טראסק
שם במקור Hedwig and the Angry Inch
ליברטיסט סטפן טראסק
מבוסס על הספר "הדוויג והשארית העצבנית"
מאת ג'ון קמרון מיטשל
סוגה אופרת רוק
זמן ההתרחשות שנות ה-80 - שנות ה-90
מקום ברלין המזרחית
שפה אנגלית
מדינה גרמניה, ארצות הברית
שנה 1998‏-2010
פרסים פרס אובי
פרס Outer Critics Circle

הדוויג והשארית העצבניתאנגלית: Hedwig and the Angry Inch) הוא מחזמר אוף-ברודוויי מסוג אופרת רוק וסרט קולנוע בעל אותו שם אודות להקת רוק דמיונית בשם זה, אותה מוביל טרנסג'נדר גרמני. התסריט נכתב על ידי ג'ון קמרון מיטשל והמוזיקה ומילות השירים נכתבו על ידי סטפן טראסק. הופעת הבכורה של המחזמר הייתה בשנת 1998, ומאז הוא הועלה במאות במות בהפקות מסביב לעולם. סרט הקולנוע יצא בשנת 2001.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה נעה סביב דמותה של הדוויג - דראג קווין אמריקנית אשר נולדה כהנזל, נער נשי מברלין המזרחית‎ אשר חובב פילוסופיה ומוזיקת רוק. הנזל נואש מחיפושיו אחרי אהבה במזרח ברלין של שנות ה-80 והוא מרגיש תקוע בעיר, עד שהוא פוגש בלותר, חייל בצבא ארצות הברית. לותר מעודד את הטרנסקסואליות של הנזל המתבטאת בחבישת פאה ולבישת בגדי נשים. לבסוף מציע לותר להנזל להינשא לו ולבוא איתו לארצות הברית. אולם נישואים חד מיניים אינם אפשריים בארצות הברית ועל לותר והנזל להיות גבר ואשה אנטומיים. אמו של הנזל נותנת לבנה את השם שלה, הדוויג, ואת הדרכון שלה, ומאתרת רופא שיבצע עבורו ניתוח לשינוי מין.

הדוויג עוברת את הניתוח אך הוא נכשל, והיא נשארת עם שארית קטנה ולא מתפקדת של בשר בתור איבר מין, או כפי שהיא מתארת: "עם צלקת היורדת מטה כמו עיוות צדדי של פנים בלי עיניים". הדוויג עוברת לקנזס שבארצות הברית עם בעלה לותר שעד מהרה עוזב אותה לטובת גבר אחר ומשאיר אותה לבדה, באופן אירוני, בדיוק ביום שבו נפלה חומת ברלין והוכרז על איחוד גרמניה.

הדוויג מתאוששת מהפרידה על ידי הקמת להקת רוק המורכבת מנשים קוריאניות אותה היא מכנה "השארית העצבנית". היא מגלה מחדש את אהבתה לדראג ולמוזיקה, ומתיידדת עם נער ביישן, נוצרי ולא מובן בשם טומי ספאק ובין השניים נרקם שיתוף פעולה מוזיקלי, כמו גם קשר רומנטי. הדוויג מעניקה לו את שם הבמה "טומי גנוסיס"‏[1] אך כאשר הקשר מתפרק, טומי גונב את כל השירים שהדוויג כתבה איתו ובלעדיו והופך לכוכב רוק בקנה מידה עולמי כאשר הוא מתעלם מהדוויג ולהקתה החדשה ומותיר אותם להופיע בברים ומוטלים זולים ברחבי אמריקה כדי להתקיים.

השיר "מקור האהבה" (The Origin of Love) מבוסס על נאומו של אריסטופנס בדיאלוג "המשתה" של אפלטון, ובו הסבר על כך שבעבר היו שלושה מינים לבני האדם: "ילדי השמש" (שני גברים מחוברים), "ילדי האדמה" (שתי נשים מחוברות) ו"ילדי הירח" (גבר ואישה מחוברים). לכל מין היה גוף כפול ולו שני ראשים, ארבע ידיים וארבע רגליים. האל זאוס החליט בזעמו לפצל את בני האדם לשניים כאשר הוא מותיר כל מין בכמיהה לחצי שהופרד ממנו. הדוויג מאמינה שטומי הוא החצי השני שלה ובלעדיו לא תהיה שלמה לעולם. הדוויג מצהירה שיש בה דחף או להתאחד עמו מחדש, או להרוס אותו.

המחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר מתאר את חייו של מיטשל כבן לגנרל בצבא ארצות הברית אשר מופקד על המחלקה האחראית על מזרח ברלין הכבושה. המוזיקה במחזמר מבוססת על עידן הגלאם רוק של דייוויד בואי (אשר אף סייע בהפקת המחזה בלוס אנג'לס), כמו כן על השפעות של ג'ון לנון, מייסדי הפאנק-רוק איגי פופ ולו ריד ואמנים אמריקאים ובריטים אחרים משנות ה-70 ושנות ה-80 המוקדמות אשר היו חלק מתופעת הג'נדר בלנדר של אותה תקופה.

השקת המחזמר הייתה באוף ברודוויי בתיאטרון סנט ג'יימס ב-14 בפברואר 1998. במקור בוים והופק המחזה על ידי פיטר אסקין והוא זכה בפרס אובי של וילג' ווייס ובפרס "Outer Critics Circle" המוענק להפקות אוף ברודוויי מאז שנות ה-50.

המחזה מסופר על ידי הדוויג ישירות אל הקהל בצורה של מונולוג ארוך. הקונספט של הפקת הבמה הוא שהקהל צופה במופע המוזיקלי של הדוויג בזמן שזו עוקבת אחר סיבוב ההופעות הארצי של כוכב הרוק טומי נוסיס. מידי פעם מתייחסת הדוויג להופעתו של נוסיס אשר מתרחשת במיקום סמוך. הלהקה של הדוויג מופיעה על הבמה למעשה במשך כל המחזמר, וכך גם הדוויג עצמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של הדוויג הייתה במקור דמות משנה בספר עליו מבוסס המחזה. ההשראה לדמות הייתה גרושתו הגרמניה של קצין בצבא ארצות הברית אשר עבדה כבייביסיטר אצל משפחתו של קמרון, ובנוסף עבדה כזונה במדינת גארי שבקנזס. הדמות של טומי, עוצבה בתחילה כהדמות הראשית והיא הייתה מבוססת על דמותו של מיטשל עצמו: שניהם הומואים, אביהם הוא איש צבא, הם קתולים אדוקים וחובבי מיתולוגיה.

הדוויג הפך להיות הפרוטגוניסט כאשר סטפן טראסק שכנע את מיטשל בשנת 1994 להופיע עם חומרים מוקדמים שלהם במועדון דראג-פאנק ניו יורקי בשם "Squeezebox". טרקס הוביל את להקת הבית ובן זוגו של מיטשל, ג'ק סטיב, ניגן בגיטרה בס. הצוות החליט שיש לפתח את הדמות דרך הופעות חיות ולא על במות התיאטרון, וזאת על מנת לשמר את אנרגיית הרוק. מיטשל הושפע רבות מרשימת מופעי הדראג של המועדון אשר הציגו גרסאות כיסוי ללהיטי רוק.

ההופעה הראשונה של הדוויג כללה גרסאות כיסוי רבות עם מילים אשר נכתבו מחדש כדי לספר את סיפורו של הדוויג: השיר "Oh Well" של פליטווד מק, "See No Evil" של טלוויז'ן, "Whole Wide World" של רקלס אריק, "The Death of Samantha" של יוקו אונו, "Non-Alignment Pact" של פרה אובו, "Half Breed" של שר, "Boys Keep Swinging" של דיוויד בואי ו-"Femme Fatale" של ולווט אנדרגראונד.

ההופעה השנייה של מיטשל הייתה כמנחה ממלא מקום במועדון בערב שבו הופיעה דבי הארי מההרכב בלונדי. לרגל מאורע זה עיצב המאפר מייק פוטר לראשונה את הפאה אשר הפכה לסימן ההיכר של הדוויג. הפאה הוכנה בתחילה מגלילי נייר טואלט עטופים בשיער בלונדיני סינתטי. לאחר ההופעה המשיכו מיטשל, טראסק וחברי להקת "Cheater" (דייב מק'ינלי, ג'ק סטיב, כריס ווילדינג וסקוט בילברי) לעבוד על חומרים במועדונים שונים במשך ארבע שנים בטרם הופיע עם המחזמר המוגמר באוף ברודוויי בשנת 1998.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוויג והשארית העצבנית
HedwigandtheAngryInchMoviePoster.jpg
שם במקור: Hedwig and the Angry Inch
בימוי: ג'ון קמרון מיטשל
הפקה: כריסטין ואשון
תסריט: ג'ון קמרון מיטשל
סטפן טראסק
עריכה: אנדרו מרקוס
שחקנים ראשיים: ג'ון קמרון מיטשל
מייקל פיט
מרים שור
סטפן טראסק
תיאודור ליצ'ינסקי
רוב קמפבל
אנדריאה מרטין
מוזיקה: סטפן טראסק
צילום: פרנק ג'יי דה-מרקו
חברת הפצה: ניו ליין סינמה
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: 20 ביולי 2001
משך הקרנה: 95 דקות
שפת הסרט: אנגלית
גרמנית
תקציב: 6,000,000‏$‏[2]
הכנסות: 3,644,200‏$‏[3]
פרסים: פרס פסטיבל סאנדנס
פרס טדי (פסטיבל ברלין)
פרס אינדפנדנט ספיריט
פרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה
דף הסרט ב-IMDb

בשנת 2001 עוּבד הדוויג והשארית העצבנית לסרט קולנוע באותו השם, גם הוא בכיכובו של ג'ון קמרון מיטשל ובמוזיקה מאת סטפן טראסק. הסרט הפך במהרה לסרט פולחן ולהיט קאלט, בדומה למופע הקולנוע של רוקי.‏[4]

עם יציאתו לאקרנים זכה הסרט בפרסי הבמאי הטוב ביותר ובחירת הקהל בפסטיבל סאנדנס, בפרס בחירת המבקרים (National Board of Review) והסרט הטוב ביותר להופעת בכורה של במאי (Gotham Awards) ובפרס איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס (Los Angeles Film Critics Association). מיטשל היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו בסרט ולפרס "ההופעה של השנה" של מגזין פרימייר (Premiere). כמו כן זכה הסרט בפרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה ופרסים רבים אחרים.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון קמרון מיטשל - הנזל שמידט / הדוויג רובינסון
  • מרים שור - יצחק
  • סטפן טראסק - Skszp
  • תיאודור לישינסקי - יאצק
  • רוב קמפבל - קז'ישטוף
  • מייקל ארונוב - סכלטקו
  • אנדריאה מרטין - פיליס שטיין
  • מייקל פיט - טומי שפק / טומי גנוסיס
  • אלברטה ווטסון - הדוויג שמידט, אמו של הנזל
  • ג'ין פיירז - אביו של הנזל
  • סוק-יין לי - קוואנג-יי
  • מוריס דין ווינט - לותר רובינסון
  • רוזי אודונל בתפקיד עצמה
  • דאר ויליאמס - זמר על הבמה המרכזית
  • קארן היינס - אשר יחסי הציבור של טומי
  • מייק פוטר - נערת הטלפון השנייה
  • פי ג'י דהבוי - דרקלוק אקסטרה
  • בן מאייר גודמן - הנזל יאנג

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת פסקול הסרט שיצא ב-10 ביולי 2010

במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Tear Me Down"
  2. "The Origin of Love"
  3. "Random Number Generation"
  4. "Sugar Daddy"
  5. "The Angry Inch"
  6. "Wig in a Box"
  7. "Wicked Little Town"
  8. "The Long Grift"
  9. "Hedwig's Lament"
  10. "Exquisite Corpse"
  11. "Wicked Little Town (Reprise)"
  12. "Midnight Radio"

בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Tear Me Down"
  2. "Random Number Generation"
  3. "Tear Me Down"
  4. "The Origin of Love"
  5. "Sugar Daddy"
  6. "The Angry Inch"
  7. "Wig in a Box"
  8. "The Origin of Love (Tommy Gnosis version)"
  9. "Wicked Little Town"
  10. "I Will Always Love You"
  11. "The Long Grift"
  12. "Nailed"
  13. "Freaks"
  14. "In Your Arms Tonight"
  15. "Hedwig's Lament"
  16. "Exquisite Corpse"
  17. "Wicked Little Town"
  18. "Midnight Radio"

Wig in a Box[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wig In A Box: Songs from & Inspired by Hedwig and the Angry Inch

בשנת 2003 יצא אלבום צדקה בהשתתפות אמנים שונים ובו גרסאות כיסוי לשירי המחזה. האלבום, "Wig in a Box"‏[5][6] יצא בחברת התקליטים Off Records ומטרתו הייתה גיוס תרומות למען הארגון " Hetrick-Martin Institute" העוסק במתן סיוע לנוער להט"ב, ומפעיל בית ספר ציבורי לבני נוער שהיו קורבנות להומופוביה וחוו אפליה או אלימות על רקע נטיה מינית או זהות מגדרית. בשנת 2006 יצא סרט דוקומנטרי בשם "Follow My Voice: With the Music of Hedwig" שתיאר את תהליך הפקת האלבום וחיי היום יום בבית הספר.‏[7]

רצועה אמן מבצע שם השיר
1 רופוס ויינרייט The Origin of Love
2 The B-52's Angry Inch
3 They Might Be Giants The Long Grift
4 פרנק בלאק Sugar Daddy
5 רובין היצ'קוק City of Women
6 Imperial Teen Freaks
7 הברידרז Wicked Little Town
8 בוב מולד Nailed
9 The Polyphonic Spree Wig in a Box
10 ג'ון קמרון מיטשל וסטפן טראסק Milford Lake
11 סטיבן קולבר Ladies & Gentlemen
12 ספון Tear Me Down
13 יוקו אונו ויו לה טנגו Hedwig's Lament/Exquisite Corpse
14 The Bens Wicked Little Town
15 סינדי לאופר ו- Minus 5 Midnight Radio
16 ג'ונתן ריצ'מן The Origin of Love

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גנוסיס - "ידע של אמיתות רוחניות"
  2. ^ Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box office/business. Internet Movie Database. אוחזר ב־2010-04-12.
  3. ^ Hedwig and the Angry Inch (2001) - Box Office Mojo. Box Office Mojo. אוחזר ב־2010-04-12.
  4. ^ The A.V. Club - "The New Cult Canon - Hedwig And The Angry Inch"
  5. ^ שם מלא - Wig In A Box: Songs from & Inspired by Hedwig and the Angry Inch
  6. ^ Wig in a Box. Allmusic. אוחזר ב־2009-02-02.
  7. ^ Follow My Voice: With the Music of Hedwig (2006)