הונג קונג (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האי הונג קונג (סינית: 香港島 בתרגום: צד האי) הוא האי שבו נוסדה המושבה הקולוניאלית של הונג קונג בעיר ויקטוריה. האי הוא המרכז ההיסטורי, הפוליטי והכלכלי של הונג קונג ומתגוררים בו 1.3 מיליון איש—אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם מבחינת ריכוז האוכלוסין (19,000 איש לקמ"ר). שטחו הכולל של האי כ-80 קמ"ר, שהם כ-7 אחוז משטח הונג קונג כולה. הוא גובל בצפון בנמל ויקטוריה, המפריד אותו מחצי האי קאולון והטריטוריות החדשות.

מרכזו של האי הררי, ולאורך החופים מישור צר. מנהרות מעשה ידי אדם נחפרו מתחת להר כדי לחבר את החופים השונים ואת האי לקאולון. האי הונג קונג היה ידוע בשם "הסלע הנטוש" ולא היה מיושב, עד שב-20 בינואר 1841 נתפש על–ידי קפטן צ'ארלס אליוט מן הצי המלכותי הבריטי. האי הועבר לרשות בריטניה במסגרת חוזה ננקינג משנת 1842.

Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.