הוראות רפואיות מקדימות
הוראות רפואיות מקדימות, ידוע גם בשמות, הנחיות רפואיות מקדימות, ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות, וצוואה בחיים, הם מסמכים בהם מפרט אדם פעולות רפואיות שבהן יש לנקוט, או שמהן יש להימנע, אם אותו אדם אינו מסוגל לקבל החלטות עקב מצבו הרפואי. במסמך הוראות רפואיות מקדימות יכול אדם למנות לעצמו מיופה כוח אשר ידאג לתת הוראות מתאימות לצוות הרפואי המטפל, או לפרט במסמך את אותן הוראות טיפוליות. ניתן אף לשלב בין שני המסמכים. במדינות שונות בהן למסמכים אלה תוקף חוקי, מערכת הבריאות דואגת לעודד את הציבור להשלים הוראות רפואיות מקדימות עוד בטרם פרוץ משבר רפואי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
הצורך בהוראות רפואיות מקדימות בא על רקע ההתקדמות בטכנולוגיה רפואית, החל מן המחצית השנייה של המאה ה-20, במסגרתה פותחו אמצעים מאריכי חיים. טיפול רפואי מאריך חיים מותיר מטופלים רבים במצב סיעודי לאורך זמן, אף לאחר שהמטופל שקע בתרדמת או איבד את יכולתו לקבל החלטות עצמאיות. חייהם של רבים מן המטופלים הללו תלויים בסיוע מכשור רפואי הדרוש להזנתם ולהנשמתם. בארצות הברית למעלה מ-2 מיליון איש מטופלים במוסדות סיעודיים, למעלה מ-1.4 מיליון איש תלויים במכשירי הזנה, וכ-30,000 איש מוחזקים בחיים במצב של תרדמת או צמח.
הוראות רפואיות מקדימות באו לאפשר לאלה אשר אינם רואים תועלת בתרומתן של התערבויות רפואיות אינטנסיביות, בשלבי החיים האחרונים, לאפשר הימנעות מנקיטת אמצעים אלה.
[עריכה] צוואה בחיים
צוואה בחיים היה המסמך המשפטי הראשון שהוצע כהוראות רפואיות מקדימות במאמר שפורסם בירחון משפטי בשנת 1969[1]. המחבר שאב השראה מתוך רעיון הצוואה בדיני הירושה שלפיו אדם קובע מה ייעשה ברכושו אף לאחר מותו, והציע מסמך שבאמצעותו יקבע אדם, בעודו כשיר, מה ייעשה בגופו אף לאחר שיאבד את כשירותו ולא יהיה מסוגל עוד להביע את דעתו. את המסמך כינה בשם "צוואה בחיים".
בצוואה בחיים מפורטות בדרך כלל הנחיות נקודתיות על דרכי טיפול שבהן על המטפלים לנקוט כלפי אותו אדם. במקרים מסוימים הצוואה בחיים עשויה לאסור על נקיטת דרכי טיפול מסוימות, כגון חיבור למכשיר הנשמה או להזנה מלאכותית. מסמך הצוואה בחיים נכנס לתוקפו אך ורק בעת שהמצווה אינו מסוגל עוד לקבל החלטות רפואיות בעצמו בדרך של הסכמה מדעת, עקב פגיעה בכשירותו. צוואה בחיים עשויה להיות מפורטת מאד בהוראותיה, או נוקטת בגישה כללית. כך למשל עשוי אדם לצוות: "אם הרופאים המטפלים בי יקבעו כי אני חולה במחלה חשוכת מרפא, סופנית, אני מצווה כי אין לטפל בי בטיפולים מאריכי חיים שאינם תורמים לאיכות חיי."
מסמכי צוואות בחיים מפורטים יותר עשויים לכלול מידע נקודתי באשר לרצונו של המצווה לנקוט, או להימנע מלנקוט באמצעים רפואיים מסוימים, כגון, טיפול נגד כאבים, אנטיביוטיקה, עירוי נוזלים, הזנה מלאכותית, מכשיר הנשמה, החיאה, ועוד.
בארצות הברית קיים שיעור גבוה של אזרחים החותמים על צוואות בחיים. על פי סקר משנת 2007, 41% מן הבוגרים בארצות הברית חתמו על צוואה בחיים[2]. בכל מדינות ארצות הברית חוקקו חוקים המכירים בתוקפן המשפטי של צוואות בחיים. בשנת 1990 חוקק הקונגרס האמריקאי חוק המחייב בתי חולים, מוסדות סיעודיים, ארגונים לשירותי בריאות בבית, מוסדות הוספיס וספקי שירותי בריאות אחרים לתת למטופלים מידע באשר לזכותם למתן הוראות רפואיות מקדימות[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, רשומות: ספר החוקים, 2039, עמ' 58.
- טופס הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות, בליווי הסברים, באתר משרד הבריאות
- טופס למינוי מיופה כוח למתן הנחיות רפואיות לטיפול בחולה נוטה למות, בליווי הסברים, באתר משרד הבריאות
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Kutner, L Due process of euthanasia: the living will, a proposal. Indiana Law J 1969;44,539-554
- ^ With living wills gaining in popularity, push grows for more extensive directive, Crain's Cleveland Business, August 20, 2007
- ^ H.R.4449 -- Patient Self Determination Act of 1990
