הוספיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מסדרון בהוספיס במרכז רפואי שיבא

הוספיס מוגדר כטיפול ופילוסופית טיפול המתמקדת בפליאציה של חולים סופניים, הקלת הכאב והתסמינים מהם הם סובלים. השם הוספיס מתייחס בדרך כלל לטיפול, לפילוסופיה הטיפולית ולמוסד בו מוענק הטיפול‏[1].

כאמור, הטיפול בהוספיס מתמקד בהרגעה של תסמינים של חולים סופניים או חולים חשוכי מרפא, בין אם התסמינים פיזיים, רגשיים, רוחניים או חברתיים. ראוי לציין כי כניסה לטיפול הוספיס אין משמעו ויתור על טיפולים רפואיים, כי אם החלפת המטרות

מרכיב חשוב נוסף בתחום רפואה זה, מלבד הדאגה לחולה עצמו, הוא הטיפול במשפחתו של החולה והדרכתם בהתמודדות עם הקורה סביבם

רעיון ההוספיס החל להתפתח עוד במאה ה-11, ומאז ועד היום התקבע המונח הוספיס כמקום בו ניתן טיפול לחולים, פצועים ומתים, כמו גם לנוסעים וצליינים.


רפואת ההוספיס המודרנית כוללת טיפול פליאטיבי (טיפול מקל) לאלו שאינם בני טיפול והבראה בבתי חולים, בתי אבות אך גם מספקת את הטיפול לכל אלו המעוניינים לבלות את ימיהם האחרונים בבתיהם שלהם. תפיסה זו כבר נוצרה במאה ה-17, אך מרבית העקרונות המנחים את תחום הרפואה הנ"ל לפיהם עובדים העוסקים במקצוע פותחו בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי הגברת (Dame) סיסלי סנדרס (Cicely Saunders)‏[2].


בארצות הברית, ההגדרה הרפאית של טיפול ההוספיס הוא טיפול הניתן לכל אלו המעוניינים בו, בבית או בכל מוסד אחר, אשר מאובחנים כחולים סופניים עם תוחלת חיים הקצרה משישה חודשים.

נכון לשנת 2007, למעלה ממיליון איש קיבלו טיפול הוספיס בארצות הברית לבדה, כאשר האבחנה של רובם הגורף של החולים הייתה סרטן. אורך הטיפול הממוצע בשירותי ההוספיס של חולים אלו הייתה 65 יום‏[3].

למרות ההתנגדות לרפואה זו, תחום ההוספיס הולך וצובר תאוצה במספר רב של מדינות כגון ישראל, אנגליה וארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hospice Saint Vincent de Paul, Jerusalem

הוֹסְפִּיס מלטינית Hospitium, בארמית "אושפיז", תרגום מילולי: "מלון".


היסטוריונים מאמינים כי ההוספיס הראשון נוסד במאה ה-11, סביב 1065, עם התחלת מסעות הצלב, בהם קיבלו הצלבנים למוסדות ההוספיס את כל אלו שסבלו ממחלות חשוכות מרפא‏[4][5].

בתחילת המאה ה-14, פתחו מסדר אבירי ההוספיטלרים של הקדוש ג'ון בירושלים (Knights Hospitaller of St. John of Jerusalem) את ההוספיס הראשון ברודוס. מטרתו המוגדרת של המוסד הייתה לספק מקלט לנוסעים וצליינים, כמו גם דאגה לחולים סופניים.

לאורך ימי הביניים, פרחו מוסדות ההוספיס השונים ברחבי יבשת אירופה, אך עם ירידת קרנם של המוסדות הדתיים בערוב ימי הביניים, נזנחו המוסדות.

בצרפת של תחילת המאה ה-17 עבר ההוספיס תחייה רעיונית על ידי מסדר האחיות של הקדוש וינסנט דה-פאול (Daughters of Charity of Saint Vincent de Paul). הרעיון צבר תפוסה עם הקמת L'Association des Dames du Calvaire על ידי Jeanne Garnier בשנת 1843 ועם הקמתם של עוד שישה מוסדות נוספים עד השנה 1900‏[6].


במקביל התפתחה רפואת ההוספיס במספר מקומות נספים: '

המלצות אלו יושמו עם הקמתו של המוסד Friedenheim בלונדון בשנת 1892. המוסד הציע 35 מיטות לחולים נוטים למות משחפת.

הקמתו והצלחתו של המוסד הובילו לפתיחתם של ארבעה מוסדות הוספיס נוספים עד 1905.

  • אוסטרליה: מספר הוספיסים שונים הוקמו במדינה, כאשר הבולטים בהם היו זה שהוקם באדלייד בשנת 1987 ו-Home of Peace שהוקם ב-1902‏[8].


מוסד ההוספיס המרכזי ביותר היה המוסד האירי "ההוספיס של גברתנו (הקדושה)" שהוקדם על ידי מסדר האחיות הדתיות של הצדקה (Religious Sisters of Charity) בשנת 1879.

לאורך 100 שנות פעילות המוסד (1845 – 1945) הוא טיפל בכ-20,000 אנשים שסבלו ממחלות חשוכות מרפא רבות, העיקריות בהם שחפת וסרטן. עם השנים הרחיב המוסד את פעילותו אל מעבר לים עם פתיחתם של סניפים במלבורן ניו סאות' ויילס באוסטרליה בשנת 1890 ובלונדון בשנת 1905.

הסניף הלונדוני של המסדר קיבל את השם ההוספיס על ידי הקדוש ג'וזף ובו עבדה ופיתחה את תפיסתה הטיפולית סיסלי סנדרס שמהווה את אחד מאבות המקצוע ההוספיס המודרני‏[9].


התפתחות רפואת ההוספיס המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיסלי סנדרס שהייתה אחות בריטי רשומה. כתוצאה מבעיות רפואיות שונות, נדרשה לבחור קריירה שונה ועבדה כ"עובדת סוציאלית רפואית" (Inmedical Social worker).

במהלך עבודתה, רקמה מערכת היחסים עם פליט פולני נוטה למות וזו עזרה לה בגיבוש תפיסתה בנוגע לדרך הראויה לטיפול בחולים סופניים ואפשרות להתייחס לפחדיהם מהתהליך, כמו גם שיפור מצבם באמצעים פליאטיבים.

לאחר מותו של הפליט, חלה סונדרס להתנדב ב"בית המתים העניים של הקדוש לוק" (St Luke's Home for the Dying Poor) שם אמר לה אחד מרופאי המתקן כי תוכל להיות לעזר רב יותר אם תהפוך לרופאה.

בעקבות עצה זו חזרה סונדרס חזרה לבית הספר לרפואה, תוך שהיא ממשיכה להתנדב במקום.

לאחר שסיימה את לימודי הרפואה, תפסה את מקומה כחלק מהצוות הרפואי של המקום.

במהלך עבודתה במתקן, שמה סונדרס דגש על החולה, יותר מאשר המחלה והכניסה לתודת העובדים את הרעיון ה"כאב טוטאלי", שהתייחס לכאב הפסיכולוגי והרוחני אותו חווה המטופל, בנוסף לכאב הפיזי המוכר.

הצורך לתת טיפול לאלמנט הכאב הפיזי של החולים הוביל את סונדרס לערוך סדרות של ניסויים בטיפולים שונים בעזרת אופיאטים, במטרה לשלוט ברמות הכאב של המטופלים

סונדרס הפיצה את משתנה בעולם במהלך סדרת הרצאות בארצות הברית בתחילת שנת 1963‏[10].

בשנת 1967 פתחה סונדרס בעצמה הוספיס - ההוספיס ע"ש הקדוש כריסטופר, במטרה להכיל בו את משתנה; פלורנס וואלס, דיקן בית הספר לסיעוד של ייל, ששמעה את אחת מהרצאותיה של סונדרס בארצות הברית, התנדב חודש בהוספיס זה, תוך שהוא לומד את עקרונותיה, אותם הביא לארצות הברית, תוך שהוא מקים את החברה Hospice Inc.


כמעט במקביל, וללא קשר, פיתחה פסיכיאטרית שווייצרית Elisabeth Kübler-Ross, תאוריה דומה לגבי רפואת ההוספיס.

קובלר רוס, החלה לתהות אודות השיקולים הסוציאלים של העבודה עם הנוטים למות, תוך כדי שהיא מגיעה למסקנה כי התנאים אותם מספק בית החולים בשיקגו בה עבד בעלה לחולים אלו אינו מספק.

ספרה משנת 1969 על המוות ומיתה (On Death and Dying) הפך אחד מעמודי תווך בשינוי תפיסת הרפואה את הנוטים למות‏[11].


על בסיס עבודתן נחשבות השתיים מחלוצות רפואת ההוספיס והטיפול בנוטים למות.

טיפול הוספיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתעסקות ברפואת ההוספיס אינו פשוט והעוסק בו נתקבל בקשיים רבים החל מהתנגדויות מקצועיות, דרך טאבו חברתי ופחד אנושי מהמוות.

מרבית הקשיים נוגעים בעיסוק הגלוי והפתוח בסוגיית המוות והאי נוחות שהדבר גורם למטפלים, מטופלים ובני משפחתם.

ברפואת הוספיס המטפלים העיקריים של המטופל הינם הרופא המטפל ואחות ההוספיס העושים ביקורים קרובים לחולה, כמו גם ביקורי חירום, כאשר עולה לכך הצורך.

שירות ההוספיס יכול להינתן למטופל בבית אבות, מתקני הוספיס ייעודיים ואף בבתי חולים, אולם הנוהג הרווח הוא לטפל בחולים אלו בביתם.

טיפול הוספיס בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול הוספיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצר ההוספיס בתל השומר

שירות הוספיס נמצא בישראל בסל הבריאות‏[12].

קיימות במדינת ישראל מספר מחלקות הוספיס, כאשר המוכרת בהן שוכנת במרכז רפואי שיבא, במבנה בן 18 מיטות.

הוספיסים נוספים פועלים בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים ובבית החולים הצרפתי בעיר.

כמו כן קיימים מספר שירותי הוספיס הפועלים מחוץ לבתי החולים, כמו זה של האגודה למלחמה בסרטן ומרפאות צבר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (http://www.cancer.gov/cancertopics/factsheet/support/hospice)
  2. ^ http://www.stchristophers.org.uk/about/damecicelysaunders
  3. ^ http://www.cdc.gov/nchs/data/nhsr/nhsr038.pdf
  4. ^ ^ Jump up to: a b c Robbins, Joy (1983). Caring for the Dying Patient and the Family. Taylor & Francis. p. 138. ISBN 0-06-318249-1.
  5. ^ ^ Connor, Stephen R. (1998). Hospice: Practice, Pitfalls, and Promise. Taylor & Francis. p. 4. ISBN 1-56032-513-5.
  6. ^ a b c d e Connor, 5
  7. ^ a b c d e Lewis, Milton James (2007). Medicine and Care of the Dying: A Modern History. Oxford University Press US. p. 22-25. ISBN 0-19-517548-4.
  8. ^ ^ Lewis, 23-25.
  9. ^ ^ Lewis, 20.
  10. ^ Poor, Belinda; Gail P. Poirrier (2001). End of Life Nursing Care. Boston ; Toronto: Jones and Bartlett. p. 121. ISBN 0-7637-1421-6.
  11. ^ Reed, Christopher (2004-08-31). "Elisabeth Kubler-Ross: Psychiatrist who identified five stages of dying - denial, anger, bargaining, depression and acceptance". The Guardian.
  12. ^ לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]