המיתולוגיה של ויליאם בלייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספרי הנבואה מאת המשורר, הצייר ואמן התחריטים האנגלי ויליאם בלייק, מכילים מיתולוגיה (מיתופואיה) בעלת עושר סמלים מקורי, אשר במסגרתה, בלייק התאמץ לשבץ את רעיונותיו הרוחניים והפוליטיים המהפכניים לכדי חיבור נבואה עבור העידן החדש. רצונו זה של בלייק, ליצור מחדש את היקום, הוא לב עבודתו והמאפיין המרכזי של נפשו כאמן. המיתוסים שלו מתארים לעיתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, ומן העבר השני חינוך קפדני למוסריות.

מקורות השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מקורות ההשראה של בלייק ניתן למנות את שתי יצירותיו הבולטות של המשורר האנגלי בן המאה ה-17, ג'ון מילטון: "גן העדן האבוד" ו"שיבה לגן העדן". מקורות השראה נוספים הם חזיונותיו של המיסטיקן והמדען השוודי עמנואל סוודנבורג וכתביו הקרובים ברוחם לקבלה, של המיסטיקן הגרמני יאקוב בוהם. חזונו של בלייק הלך צעד נוסף קדימה, בכך שבלייק לא רק שהרחיב את התנ"ך כמקור התגלות, אלא שאף להתעלות מעל החזון התנ"כי באמצעות שילוב התנ"ך עם פירושיו הייחודיים והאישיים לדרואידיות ולעבודת אלילים.

נפילתו של אלביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת היחסים של ארבע הזואות, כפי שהוא מתואר על ידי בלייק בתוך היצירה מילטון: שיר

התיאור הארוך ביותר של המיתוס המחזורי הפרטי הזה היה  גם היצירה הארוכה ביותר שלו, השיר "ואלה, או ארבע הזואות: מותו ומשפטו של אלביון, האדם הקדמון", שנכתב בסוף שנות ה-1790 אבל נותר  בכתב יד בזמן מותו. ביצירה זו, בלייק עוקב אחר נפילתו של אלביון, מי שהיה במקור כפול-ארבע אבל חילק את עצמיותו".[1] נושא זה היה ונוסח מחדש מאוחר יותר באופן מוגדר יותר אך בהתייחסות לא ישירה, במסגרת יצירותיו האפיות הנבואיות האחרות, מילטון:שיר  ו ירושלים: האצלתו של הענק אלביון. 

החלקים אשר להם מתחלק אלביון הם ארבע הזואות, או ארבעת היצורים:

  • ת'רמאס: מייצג את האינסטינקט והכוח.
  • אוריזן: סיבה, מסורת; אל אכזרי שמזכיר את הדמיורגוס הגנוסטי.
  • לובה: אהבה, תשוקה, ותכונות רגשיות; דמות הדומה לזו של ישו, הידוע גם בשם אורק הניחן ביותר באופיו המרדני והאוהב. 
  • אורת'ונה, הידוע גם בשם לוס: ההשראה והדמיון.

הפנתיאון הבלייקיאני כולל גם האצלות נשיות אשר נפרדו מישות אחת זכרית, כמו שחווה הופרדה מאדם:

  • אניון האימהית אשר האצלתה האנרגטית נובעת מת'רמאס.
  • אהניה השמיימית אשר האצלתה האנרגטית נובעת מאוריזן.
  • ואלה הפתיינית אשר האצלתה האנרגטית נובעת מלובה.
  • אנית'ארמון בעלת החוש המוזיקלי, אשר האצלתה האנרגטית נובעת מלוס (אורת'ונה).

נפילתו של אלביון, והתפצלותו לארבע הזואות ולהאצלותיהן  הן גם נושא מרכזי ביצירה  ירושלים: האצלתו של הענק אלביון.

רינטרה מופיע לראשונה ב"נישואי העדן והשאול" כדמות מואנשת המסמלת זעם מהפכני. מאוחר יותר דמותו מקובצת יחד עם רוחות אחרות, מרדניות ברוחן, במסגרת היצירה החזון של בנותיו של אלביון:

  • ברומיון החושקנית ובעלת הקול הגבוה.
  • פלמברון "המתון ומעורר הרחמים", בנם של אנית'ארמון ולוס (מופיע גם במילטון). 
  • ת'יאוטורמון הסוחר המעונה.

המיתולוגיה וספרי הנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר על בלייק לא שיחזר  גרסה "משוכללת" של המיתוס שבלייק יצר. יש להתייחס לדמויות המיתולוגיות יותר כמו אל רפרטואר קבוצתי, קבוצה, המסוגלת להעלות לדרגת חזון את הרעיונות שלו (אשר השתנו, בתקופת זמן של מעל שני עשורים). מצד שני, השורשים הפסיכולוגיים של העבודה שלו כבר נחשפו, וכעת הם הרבה יותר נגישים (בליווי מחקר) ממה שהם היו לפני מאה שנה.

אמריקה נבואה הוא גם אחד מ"ספרי הנבואה". כאן, "רכות נשמתה" של אמריקה מופיעה בתור הדמות אואות'ון. 

יצירות אחרות המתייחסות לפנתיאון זה:

  • אמריקה נבואה
  • ספר יורייזן
  • ספר לוס
  • ספר אהניה
  • חזיונות בנות אלביון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Watershed Online Retrieved on 2008-08-29