הפרעה פסיכוגנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הַפְרָעָה פְּסִיכוֹגֶּנִית (psychogenic disorder), היא מונח המתאר מצב של הפרעה בהתנהגות, שמקורו פסיכולוגי-נפשי, ללא מקור אורגני ידוע. זאת בניגוד להפרעות שמקורן ידוע כאורגני (הפרעות אורגניות).

רעיון ההפרעות הפסיכוגניות נמצא עדיין במחלוקת ומתקבל בהסתייגות מסוימת בעולם המחקר; חוקרים רבים טוענים כי גם הפרעות שמסווגות כפסיכוגניות הן ממקור אורגני (למשל ביוכימי), רק שעדיין לא קיימת ברשות האדם כיום יכולת טכנולוגית לגלות מקור אורגני זה. כך למשל, ארתור ס. ריבר מאוניברסיטת ניו יורק[1] מגדיר "פסיכוגני" באופן מסויג, כ"משמש בעיקר לתיאור הפרעות שמקורן, על פי ההנחה, תפקודי - כלומר אלו שיסודן אינו בפגיעה אורגנית ידועה".

ההפרעות הפסיכוגניות כוללות מגוון רחב של הפרעות התנהגותיות פסיכיאטריות ספציפיות. בין הבולטות שבהן היא הפרעה סומטופורמית, בה אנשים חווים תסמינים דומים לאלו שחווים חולים ממקור אורגני (למשל כאבים בחזה המעידים על התקף לב), ללא ממצאים אורגניים המעידים על חולי בבדיקות פיזיולוגיות. הפרעות דומות הן הפרעות כאב, היסטריה ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הירושי תקשימה, רפואה פסיכוסומטית הומניסטית, זמורה ביתן 1982, עמ' 82.
  • פישל שניאורסון, פסיכולוגיה היסטורית של שואה ותקומה, יזרעאל, 1967, עמ' 198.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה ח"ב עמ' 549