הרחבה ספרבילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

באלגברה מופשטת, הרחבה ספרבילית היא הרחבה של שדות שהפולינום המינימלי של כל איבר בה הוא ספרבילי, כלומר כל שורשיו בשדה הפיצול שונים זה מזה. להרחבות ספרביליות חשיבות רבה בתורת גלואה: כל הרחבת גלואה היא ספרבילית, ולכל שדה יש סגור ספרבילי, שהוא ההרחבה האלגברית הספרבילית הגדולה ביותר של השדה.

לספרביליות יש משמעות אלגברית גם מחוץ לתורת השדות - ראו אלגברה ספרבילית.

ספרביליות של פולינומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולינום אי-פריק \ f(x) הוא ספרבילי אם כל שורשיו בשדה הפיצול שלו שונים זה מזה. עבור פולינומים שאינם אי פריקים נמצאות בספרות שתי הגדרות שונות - לפעמים פולינום נקרא ספרבילי אם הגורמים האי-פריקים שלו הם ספריביליים, ולפעמים דורשים בנוסף שהגורמים האי-פריקים יהיו שונים זה מזה. למשל, \ x^n הוא ספרבילי לפי ההגדרה הראשונה, אבל לא לפי השנייה.

פולינום \ f(x) אינו ספרבילי (לפי ההגדרה החלשה) אם ורק אם יש לו גורם משותף לא טריוויאלי עם ההנגזרת הפורמלית שלו, \ f'(x). מתכונה זו נובע שכל פולינום אי פריק מעל שדה ממאפיין אפס הוא ספרבילי, ולכן גם כל הרחבה של שדה ממאפיין 0 היא ספרבילית. מכאן שמושג הספרביליות הוא בעל משמעות רק עבור שדות עם מאפיין שונה מאפס.

הדוגמה הטיפוסית לפולינום אי-פריק שאינו ספרבילי היא פולינום מהצורה \ x^p - a, כאשר p הוא המאפיין של השדה. באופן כללי יותר, כל פולינום \ f(x) = g(x^p) אינו ספרבילי. את הספרביליות אפשר לזהות לפי הנגזרת (האבסטרקטית) של הפולינום: פולינום אי-פריק הוא ספרבילי אם ורק אם הנגזרת שלו אינה אפס.

איבר a באלגברה מעל השדה F נקרא איבר ספרבילי, אם הפולינום המינימלי שלו הוא ספרבילי (לפי ההגדרה השנייה, החזקה יותר). לאיברים בשדה הרחבה הפולינום המינימלי תמיד אי-פריק, ולכן אין הבדל בין שתי ההגדרות לעניין הספרביליות במקרה זה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הרחבת ביניים של הרחבה ספרבילית היא ספרבילית. מאידך, ספרביליות היא טרנזיטיבית: אם K/F ו-E/K הרחבות ספרביליות, אז גם E/F ספרבילית.

כל הרחבה ספרבילית סופית היא פשוטה, כלומר, נוצרת על ידי איבר אחד: \ E=F(\theta) עבור \ \theta\isin E מתאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]