השתק שיפוטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השתק שיפוטי הוא מקרה פרטי של השתק (estoppel) הקובע שאדם מנוע מלטעון טענה בבית המשפט לאחר שטען טענה מנוגדת לה בהליך משפטי קודם. הדוקטרינה מבוססת על עקרון תום הלב ונועדה להגן על טוהר הליכי המשפט, למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט וקבלת הכרעות שיפוטיות סותרות. הדוקטרינה מוחלת במערכות המשפט במדינות רבות, בהן המשפט האמריקאי והמשפט הישראלי. נקודת הייחוס של השתק שיפוטי היא הטיעון המקורי הנבחן לעומת טיעון מאוחר. זאת בשונה מדוקטרינת מעשה-בית-דין (res judicata) שנקודת הייחוס לה היא ההכרעה שיפוטית בהליך המוקדם הנבחנת לעומת טיעון מאוחר (הסותר אותה או טיעון חדש), וכן בשונה מדוקטרינת המניעות (preclusion) שנקודת הייחוס לה היא מצג/התנהגות/הבטחה קודמים לעומת מצג/התנהגות/הבטחה מאוחרים (הסותרים אותה). קיים דמיון ענייני בין השתק שיפוטי ובין האיסור על שינוי או הרחבת חזית.

בשונה מהשתקי דיני היושר שפועלים בין הצדדים למצג/התנהגות/הבטחה, האינטרסים והתכליות אותן נועדה דוקטרינת ההשתק השיפוטי לקדם מתמקדים ברשות השופטת ובטוהר הליכי המשפט. לפיכך, מבחינה עיונית, אין מניעה לעשות בה שימוש הן כטענת הגנה ("מגן") והן כטענת תקיפה מצד תובע ("חרב"), אך זאת רק לצורך הדיפת טיעון סותר (דיונית), ולא כמקור ליצירת זכות (מהותית). מסיבה זו, תחולתו של השתק שיפוטי גם מחוץ להליך המקורי והצדדים הישירים לו (אין דרישת הדדיות, יריבות והסתמכות), בהיותו נועד לשמירת טוהר ההליך ואמון הציבור ברשות השופטת.

במשפט האמריקני רווחת הדרישה ל"הצלחה קודמת" (prior success) בטענה או בהליך הקודם לצורך השתקת טיעון סותר בהליך מאוחר, בעוד שבישראל נפסק כי כאשר מדובר בטענות עובדתיות סותרות - אין צורך בדרישה כזו (והשוו גם תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018). לגבי טענות משפטיות טרם התקבלה הכרעה ברורה בהלכה הפסוקה, אך קיימת נטייה לבחון האם הטענה המשפטית הסותרת מקורה ב"קבלת הדין" (הטענה הקודמת נדחתה פוזיטיבית, ועל כן בעל הדין שטען אותה חזר בו ממנה ועתה הוא תומך בטענת היריב שהתקבלה) שאז ככלל היא לא תושתק. בכל מקרה, פסיקת בית המשפט העליון הסתפקה לכל היותר ב"הנאה קודמת" לבעל הטענה הסותרת בהליך המאוחר מהטענה בהליך המוקדם, לרבות מחיקת ההליך הקודם (טכנית או בפשרה), גם כאשר דובר בטענה משפטית סותרת. הדבר טעון ליבון ובירור לאור תכליות ההשתק השיפוטי בכל מקרה לנסיבותיו.

גם בספרות המשפטית הישראלית קיימת מחלוקת באשר לדרישת "ההצלחה הקודמת". דעתו של המלומד ד"ר אבישי אדד (2013; 2021) מצדדת בבחינה תכליתית של התאמתן של נסיבות המקרה הקונקרטי להחלת השתק שיפוטי (כאשר התכליות העיקריות הן טוהר הליכי המשפט ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט), אף מקום בו הטענה הקודמת (הסותרת) לא התקבלה או ההליך הקודם לא צלח, וזאת במיוחד - אך לא רק - כאשר מדובר בסתירה עובדתית. המלומדים ד"ר עידו באום ועו"ד אבישג ברוך (2021) סבורים כי דרישה זו צריכה להוות אחת האינדיקציות לבחינת הנכונות להחיל השתק שיפוטי בנסיבות המקרה. לעומתם, סבור פרופ' יששכר רוזן-צבי (2015) כי ככלל השתק שיפוטי הוא מיותר, משניתן להחיל השתק פלוגתא גם בהתדיינות מול צד זר, ומכל מקום יש להתנות החלת השתק שיפוטי ב"הצלחה קודמת" בטענה הסותרת בהליך הקודם וכן להגביל את תחולתו רק על סתירה עובדתית (לדיון בביקורתו ומענה לה ראו בספרו של אדד (2021) ובמאמרם של באום וברוך).

הן במשפט האמריקני, הן במשפט הישראלי השתק שיפוטי ישתכלל גם כאשר הטענה המקורית עלתה בפני רשות מינהלית ולאחר מכן עלתה טענה הסותרת אותה בפני ערכאה שיפוטית, אף שבמקרה כזה אין חשש להכרעות סותרות על ידי הרשות השופטת.

לכלל קיימים חריגים הנובעים מתכליותיו, בהם: טעות בתום לב, מרמה, שינוי נסיבות מהותי ושיקולי צדק.

טענת השתק שיפוטי עשויה לעלות הן בשלב המקדמי והן בשלבים מאוחרים של ההליך המשפטי כפועל יוצא מההזדמנות הראשונה בה יכל הטוען לה להעלותה. גם כאשר הטענה עולה בשלב המקדמי, כטענה מקדמית, לא אחת בית המשפט לא יכריע בשאלת תחולת ההשתק השיפוטי הואיל ונדרש בירור עובדתי לצורך כך, וההכרעה תדחה לשלב מאוחר יותר של ההתדיינות, לעתים לשלב מתן פסק הדין. בית המשפט רשאי להעלות את הטענה מיוזמתו, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות הוגנת להתייחס לכך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבישי אדד, שימוש לרעה בהליכי משפט: הגנה דיונית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, 2013, עמ' 107-75.
  • אבישי אדד, טיעון בלתי-עקיב: סופיות, מניעות והשתק, 2021, עמ' 353-209.
  • יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי, 2015, עמ' 273-255.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=השתק_שיפוטי&oldid=38121157"