אהרן ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן ברק
Aharon Barak.jpg
נולד 16 בספטמבר 1936 (בן 78)
מקום לידה Flag of Lithuania.svg  ליטא
עלה לישראל 1947
בוגר האוניברסיטה העברית
השתייכות
תקופת כהונה
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות
פרסים והוקרה

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936), שימש כנשיא בית המשפט העליון (2006-1995), היועץ המשפטי לממשלה (1978-1975) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום, מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כ"אריק בריק" ב-1936 בקובנה שבליטא להירש (צבי), עו"ד, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה‏‏‏[2] ובמסתור מחוץ לגטו, בסיועו של חסיד אומות העולם[3]. בנאום שנשא במאי 2002‏‏‏‏[4] תיאר תקופה זו בחייו:

Cquote2.svg

ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.

Cquote3.svg

ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר מוסמך. במקביל למד גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958 - 1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו חזר לאוניברסיטה העברית ובשנת 1963[5] סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופ' גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו, הוסמך כעורך דין.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 נתמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית‏[6]. בשנים 1966 - 1967 שהה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית, ושם ייסד את כתב העת משפטים. בשנת 1973 זכה בפרס קפלון, וב-1974 מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בהיותו בן 38, מהצעירים בזוכי הפרס). באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1987 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

היועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק, בעת שיחות השלום בקמפ דייויד

בשנים 1975 - 1978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:

  • ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית כנגד אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. ידלין הורשע בקבלת שוחד ונדון לחמש שנות מאסר. בפרשה זו טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו", באומרו: "דין ידלין - כדין בוזגלו".
  • ההחלטה להמשיך בחקירת משטרה בעניין שר השיכון, אברהם עופר, חרף בקשת השר להפסיק חקירה זו. עופר התאבד בשנת 1977, קודם שהסתיימה חקירתו.
  • ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה ליציאתו של ראש הממשלה יצחק רבין לחופשה לפני הבחירות לכנסת ב-1977 (לעומת ההחלטה באותה שנה לא להעמיד לדין את אבא אבן, שהחזיק בחו"ל ללא אישור רשמי חשבון דולרים בסכום גבוה מאוד). את החלטתו להימנע מהעמדת יצחק רבין לדין נימק כך: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."‏[7]

בספטמבר 1978 צורף ברק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד.

שופט בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון, והיה הצעיר מבין השופטים.

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלך טקס בבית המשפט העליון לציון 50 שנה לבתי המשפט בישראל

בשנים 1982 - 1983 היה חבר בוועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הביטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו.‏‏‏[8]

במקביל קידם שורה של סטנדרטים - הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב - אמת עדיף").

החל משנת 1992 התמקד בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע במאמר אקדמי שפרסם), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, כאשר המהפכה החוקתית העניקה לבתי המשפט (לא רק בית המשפט העליון) סמכות לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית‏[9].

בעת כהונתו כנשיא בית המשפט, יישם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם גם פוליטיקאים. הפרשן המשפטי פרופ' זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."

ב-14 בספטמבר 2006, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון, ושלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים[10], העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שאמור להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

המשך קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, ממשיך ברק להעביר קורסים באוניברסיטת ייל האמריקנית.

בסוף 2007 נרתם ברק למאבק לשימור צביונה של מערכת המשפט בישראל, תוך שהוא משמיע דברו נגד תוכניותיו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים נרחבים בתחום זה‏[11].

על יחסו לציונות אמר:

על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן.

– ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08

בדצמבר 2010 נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית "מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי". ‏[12]

פסקי דין עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום כהונתו של ברק בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:

... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל.‏[13]

להלן פסקי דין בולטים של אהרן ברק:

  • ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
  • ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
  • בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר - כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
  • ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו בנוגע לפרשנות חוזה היא המקובלת כיום.
  • ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה.
  • ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
  • ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.

הערכה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרן ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה פרופ' רות בן ישראל[14]) ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק"‏[15]. פרופ' ריצ'רד פוזנר, שביקר באופן חריף את דרכו של ברק, ציין כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, היה ברק נמנה עם ראשוני מקבליו‏[16].

פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:

... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית...‏[17]

פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי [1].

השופטים אהרון ברק ומנחם אלון

בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיאי בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי [2], ומאיר שמגר[18], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון, פרופסור רות גביזון ופרופ' ריצ'רד פוזנר‏[19], שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. היו ביניהם שאף השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית" או "נהג כשודד ים". עם זאת, פרופ' פוזנר מציין שייתכן שישראל הייתה זקוקה לאקטיביזם השיפוטי של ברק. בלט בביקורתו על הגישה השיפוטית של ברק שר המשפטים לשעבר, פרופ דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בעיקר ביקר בחריפות את תפיסת העולם השיפוטית של ברק, שלפיה "הכל שפיט", וכי אין נושא שמערכת המשפט איננה יכולה ואיננה רשאית לפסוק בו.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון אמר:

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס שמלוא כל הארץ משפט. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו', שכוונתו כמובן לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'. ‏[20]

מחוץ לקהילה המשפטית יש הרוחשים לברק איבה גלויה. פסיקותיו בענייני ביטחון ספגו ביקורת מימין (למשל‏[21]) ומשמאל (למשל‏[22][23]) גם יחד.

פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לאיבה עזה כלפיו מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:

הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון.‏[24]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה אשתו מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם למדו משפטים. ביקורת שנמתחה על ברק טוענת כי יש נפוטיזם במינוי אשתו לבית הדין הארצי לעבודה ובכך שילדיו התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון וכאלה שהתמנו לבית המשפט לאחר מכן, כל זאת כשברק מכהן בבית המשפט העליון וידוע שיתמנה לנשיאו [3].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו ומאמריו הרבים של אהרן ברק הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית.

ספרים שכתב:

  • אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
  • מהותו של שטר (1974).
  • שיקול דעת שיפוטי (1987).
  • פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
  • חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
  • פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
  • שופט בחברה דמוקרטית (2004). תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy.
  • מידתיות במשפט - הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים:

ממאמריו:

מנאומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=449736549376&troop_id=293882449‏
  2. ^ ‏יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
  3. ^ הצלתו של אהרון ברק בשואה, באתר יד ושם
  4. ^ הלקחים שלמדתי מהשואה
  5. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
  6. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה, מעריב, 5 במאי 1966
  7. ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
  8. ^ דפנה ברק-ארז, "מהפכת השפיטות: הערכת מצב", הפרקליט נ(1)‏
  9. ^ פרוטוקול מס' 208 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 29.4.04
  10. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
  11. ^ יובל יועז, ברק: לא להגביל השפיטות בחקיקה, באתר הארץ, 17.11.07
  12. ^ מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, דוברות האוניברסיטה העברית, 22 בדצמבר 2010
  13. ^ דורית ביניש, טקס הפרידה מאהרן ברק
  14. ^ שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
  15. ^ יובל יועז, שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
  16. ^ Richard A. Posner, Enlightened Despot
  17. ^ "מהפכן, נעים לשון אבל מהפכן", בגיליון המיוחד של בטאון לשכת עורכי-הדין לכבוד פרישת ברק.
  18. ^ שמגר: הכל שפיט? פגיעה בהפרדת הרשויות, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2012
  19. ^ יובל יועז, שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
  20. ^ מתוך ראיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001
  21. ^ רותי אברהם, שנלר: בג"ץ פוגע בליבת הדמוקרטיה, באתר ערוץ 7.
  22. ^ ורד לוי-ברזילי, אצלי זה פוליטי, נקודה, באתר הארץ, 5.11.2005
  23. ^ גדעון ספירו, עמוד הקלון, ינואר 2007, באתר "יש גבול".
  24. ^ ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08


דגל ישראל
נשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה · יצחק אולשן · שמעון אגרנט · יואל זוסמן · משה לנדוי · יצחק כַּהן · מאיר שמגר · אהרן ברק · דורית ביניש · אשר גרוניס האומות המאוחדות
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
משה זמורהיצחק אולשןשניאור זלמן חשיןשמעון אגרנטמשה זילברגיואל זוסמןמשה לנדויחיים כהןיצחק כַּהןמאיר שמגרמרים בן פורתמנחם אלוןאהרן ברקשלמה לויןתאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןאליעזר ריבליןמרים נאור האומות המאוחדות
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה

יעקב שמשון שפירא | חיים כהן | גדעון האוזנר | משה בן זאב | מאיר שמגר | אהרן ברק | יצחק זמיר | יוסף חריש | מיכאל בן יאיר | רוני בר-און | אליקים רובינשטיין | מני מזוז | יהודה וינשטיין