דיון אזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיון אזרחי הוא הענף המשפטי העוסק בפרוצדורה באמצעותה ניתן לנהל תביעה אזרחית בבתי המשפט. הדיון הפלילי, לעומתו, עוסק בפרוצדורה באמצעותה מנוהלת תביעה פלילית בבית המשפט.

משפט פרוצדורלי לעומת משפט מהותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוצדורה, או "ההליך", הינו הענף המשפטי שאינו עוסק במהותן של הזכויות המשפטיות, כי אם בדרכים בהן ניתן לקבל הכרעה במקרה של סכסוך משפטי. הענף אינו עוסק בשאלה "מי צודק?", "לטובת מי נוטה הדין?", "מי אחראי לנזק שנגרם?", "מי הפר את החוזה?" אלא בשאלות כגון "את מי ניתן לתבוע?", "באיזה סוג של תביעה מדובר?", "לאיזה בית משפט יש להגיש את התביעה?".

ענפי המשפט המהותי, כגון דיני חוזים, או דיני הנזיקין אינם נותנים תשובות לשאלות אלו, אלא מתווים לשופט בפניו מובא המקרה את הכללים המשפטיים לפיהם יש להכריע בדיון. כיצד להביא את העובדות בפני השופט, ומהו ההליך בו יכריע בהן, זהו עניינו של המשפט הדיוני, ובמידה רבה שייכים אליו גם דיני הראיות.

חשיבות המשפט הפרוצדורלי אינה פחותה מחשיבותו של המשפט המהותי. אדם הנתבע על הפרת חוזה, לדוגמה, אם לא יגיש כתב הגנה לבית המשפט במועד, עלול להפסיד במשפט ולהיות מחויב בפיצויים כבדים, גם אם יש בידו הוכחות טובות לכך שלא הפר את החוזה. טעות טכנית בכתב אישום או בניהול ההליך עלולה להביא לזיכויו בדין אף של הרוצח האכזר ביותר.

לסיכום נקודה זו, חשוב לזכור כי גם אם מבחינה מהותית עומד הדין לצידו של צד להליך מסוים, עדיין עליו להקפיד על כל כללי המשפט הדיוני על מנת לזכות בדינו.

העניינים העיקריים בהם עוסק הדיון האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיון האזרחי עוסק, בין היתר בסוגיות הבאות:

  • שאלת הסמכות - הסמכות הבינלאומית (האם ניתן להגיש את התביעה במדינת ישראל?), הסמכות המקומית (היכן תוגש התביעה? בעפולה, בתל אביב או באילת?) והסמכות העניינית (לאיזה בית משפט או בית דין יש להגיש את התביעה - בית המשפט המחוזי? בית משפט השלום? בית המשפט למשפחה? בית הדין הרבני?). יש להקפיד על נושא זה שכן הכלל הוא כי בית משפט או בית דין לא ידון (למעט חריגים מסוימים) בעניין שאינו בסמכותו.
  • זהות בעלי הדין - שאלה שיש להשיב עליה בכל משפט היא מיהו התובע? מיהו הנתבע? האם ישנם כמה תובעים או כמה נתבעים? האם יש צורך לצרף תובעים או נתבעים נוספים? האם קמה לנתבע זכות להגיש תביעה שכנגד? האם יש אדם או גוף שיכול לפצות את הנתבע על מה שיהיה עליו לשלם לתובע, ובמקרה זה קמה לתובע הזכות להגיש "הודעת צד ג'"? האם הנתבע והתובע הינם גופים משפטיים הכשירים לזכויות וחובות? האם יש ביניהם קטין, חולה נפש או פסול דין מכל סיבה אחרת? אין להמשיך בהליכי המשפט בטרם ניתנה לכל אלו תשובה להנחת דעתו של בית המשפט.
  • סוגי התובענות - סוגי התובענות העיקריים בדיון האזרחי הם התביעה בסדר דין רגיל, התביעה בסדר דין מהיר, התביעה בסדר דין מקוצר, המרצת הפתיחה והתביעה הקטנה. כל תביעה וסדר הדין המיוחד לה, וכל תביעה וסוג העניינים אשר ניתן לדון בו באמצעותה. בתביעה בסדר דין מקוצר, למשל, אין עומדת לנתבע הזכות להגיש כתב הגנה, אלא עליו לבקש מבית המשפט רשות להגיש כתב הגנה, ורק אם ימצא בית המשפט כי עומדת לנתבע הגנה לכאורה, יתיר לו להגיש את כתב ההגנה.
  • הליכי קדם משפט - צד למשפט יכול לבקש מן הצד השני לגלות ולהתיר עיון בכל המסמכים שברשותו, להודות בעובדות מסוימות, לענות על שאלון, או לתת פרטים נוספים וטובים יותר לאמור בכתב בית דין שהוגש מטעמו. כלים אלו הינם חשובים ביותר שכן באמצעותם ניתן לעמוד על גירסת הצד השני במלואה עוד בטרם החל המשפט. עקרון חשוב בדיון האזרחי הוא כי אין צד יכול להפתיע את רעהו ב"שליפת" מסמך מפתיע במהלך הדיון. כל המסמכים של כל הצדדים צריכים להיות גלויים, על מנת לאפשר לצדדים ראיה מקיפה של הנושאים העומדים לדיון, ולאפשר דיון ענייני, מהיר והוגן. עורך דין מיומן ידע לנצל כלים אלו. הליכים אלו נדונים בישיבות הקרויות "קדם משפט" בהן נידונים עניינים טכניים שבסדרי הדין, ולא מובאות עדיין ראיות לגופו של עניין.
  • כתבי בית דין - במשפט אזרחי המתנהל על פי סדר הדין הרגיל מוגשים כתב תביעה, כתב הגנה, וכתב תשובה. לכל אחד מאלו יש מועד ואופן להגשתו, ויש להקפיד עליהם. אי עמידה במועדים יכולה לגרום לקבלת פסק דין כנגד הצד שלא פעל במועד. ניסוח כתבי בית דין הינו אומנות בפני עצמה. ישנן הוראות מפורטות לכך, ושאלה ניסוחית עלולה להכריע משפט.
  • סעדים ובקשות - מהו הסעד שמוסמך בית המשפט להורות לצד במהלך ניהול המשפט ולאחריו? ישנו מגוון של צוים וסעדים אותם מוסמך בית המשפט להעניק לצד הן במהלך ניהול המשפט (צוים זמניים, עיקולים זמניים) והן בפסק הדין.
  • ניהול המשפט - המשפט מתחיל בפרשת התביעה (הבאת ראיות מטעם התובע), לאחר מכן פרשת ההגנה (הבאת ראיות מטעם הנתבע), כל עד עשוי להיחקר ב"חקירה ראשית" (היכולה להיות גם באמצעות הגשת תצהיר בכתב), "חקירה נגדית" ו"חקירה חוזרת". אם אין "עדי הזמה" מטעם התובע, מגיע שלב הסיכומים, בו מסכמים הצדדים את הנקודות העיקריות במשפט. שלב זה יכול אף הוא להיות באמצעות טיעון בעל פה או טיעון בכתב.
  • פסק הדין - מהן הנקודות שצריך לכלול פסק הדין? מהם המועדים בהם עליו להינתן? מהן הדרכים לביטולו, אם ניתן במעמד צד אחד? מהו "פסק דין" לעומת "החלטה אחרת"?
  • הערעור - לאיזה בית משפט מערערים? באיזה מקרים ישנה זכות ערעור, ובאיזה מקרים יש לבקש לכך את רשותו של בית המשפט? איזה ראיות ניתן להביא בערעור? על איזה חלקים מפסק הדין ניתן לערער ועל איזה חלקים לא ניתן?

מקורות הדיון האזרחי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני החיקוקים העיקריים העוסקים בסדרי הדין האזרחי הינם חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, אשר עוסק במיוחד בשאלת סמכויות בתי המשפט, וסמכויות השופטים, ותקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, העוסקות במלוא מגוון הנושאים בהם עוסק הדיון האזרחי.

לתקנות סדרי הדין קדמו תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג - 1963, שהוחלפו בשנת 1984 בתקנות הקיימות, ולפניהן תקנות הפרוצדורה האזרחית, 1938 ותקנות הפרוצדורה בבתי משפט השלום, 1940. לתקנות אלו תקנות מקבילות בתקנות 1984, והפסיקה העוסקת בהן ובפירושן רלוונטית אף כיום.

בערכאות מסוימות סדר דין ייחודי להן, ותקנות מיוחדות העוסקות בו. כך, למשל בבית הדין לעבודה נהוגה הפרוצדורה על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט - 1969, ובבית המשפט העליון נהוגות תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק תשמ"ד - 1984, וכן תקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984.

סדרי דין מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיקוקים אחרים מכילים אף הם הוראות דיוניות וסדרי דין מיוחדים. ראוי לציון חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ז-1977, הקובע מספר הוראות לגבי הדיון בתביעות הנוגעות לתאונות דרכים, המהוות אחוז ניכר מן התביעות המוגשות במדינת ישראל. כן ניתן למצוא הוראות דיוניות בחיקוקים נוספים כגון חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, פקודת בזיון בית המשפט, חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, חוק לתיקון סדר הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958, ואחרים.

סדר דין מהיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית משפט השלום דן בסדר דין מהיר בתביעות בשווי של עד 75,000 ש"ח. גם תביעות ממוכנות או תביעות בסדר דין מקוצר העונות על תקרת סכום התביעה וניתנה בהן רשות להתגונן, וכן בתביעות שהועברו מבית משפט לתביעות קטנות נדונות בסדר דין מהיר. כללי סדר הדין המהיר אינם חלים על תובענות ייצוגיות ותביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט רשאי להעביר תביעה למסלול של סדר דין מהיר בהסכמת כל הצדדים, כאשר הוא סבור כי התובענה מתאימה לדיון בסדר דין מהיר. בית המשפט רשאי בכל עת להורות על העברת הדיון לסדר דין רגיל אם מצא שאינה מתאימה לדיון בסדר דין מהיר.

בתובענות בסדר דין מהיר חלים כללים שנועדו להאיץ את הדיון‏‏[1]. בין היתר:

  • כתבי הטענות מוגשים בצירוף תצהיר, אסמכתאות משפטיות, רשימת מסמכים והעתקיהם וחוות דעת מומחה (במידת הצורך).
  • הגשת תביעה שכנגד מותרת רק כאשר היא אינה כוללת בעלי דין חדשים, וביחד עם הגשת כתב הגנה. כמו כן התביעה שכנגד להתאים בעצמה לדיון בסדר דין מהיר (סכום התביעה אינו עולה על 75,000 ש"ח) או עוסקת באותו נושא או נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית.
  • הגשת הודעה לצד שלישי כפופה לאישור בית המשפט. וצד שלישי אינו רשאי להגיש הודעה לצד רביעי.
  • תצהירי עדות ראשית מוגשים תוך 45 יום מהגשת כתב ההגנה האחרון, ועדים שלא הוגשו תצהיריהם במועד לא יוכלו להעיד אלא במקרים מיוחדים ובאישור בית המשפט. כלל זה משמעותי משום שתצהירי העדים מוגשים במקביל, ולא כשהתובע קודם לנתבע.
  • מועד הדיון הראשון יתקיים תוך חצי שנה מהגשת כתב ההגנה האחרון. בסדר דין מהיר לא נערך קדם משפט אולם ניתן לערוך הליך דומה של ישיבה מקדמית כדי לייעל את הדיון, וזאת בתוך חודש ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון, במידת האפשר.
  • בקשות ביניים צריכות להיות מוגשות בהקדם האפשרי, ולתגובה להן מוקצב שבוע בלבד. כמו כן, על בית המשפט להכריע בבקשת ביניים תוך שבוע ממועד התגובה או הדיון בבקשה.
  • ככלל, הדיון בתביעה יסתיים תוך יום אחד. לדחיית מועד דיון בתביעה ביותר מ-14 יום נדרש אישור נשיא בית המשפט או סגנו.
  • סיכום טענות הצדדים יהיה בעל פה ביום הדיון, ופסק הדין יינתן עם תום הדיון ולכל המאוחר בתוך שבועיים, וככלל, ינומק באופן תמציתי.

סדר דין מקוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר. המיוחד בהליך כזה הוא שלנתבע אין זכות אוטומטית להגיש כתב הגנה. במידה והנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן בתוך חודש, או אם בקשתו נדחתה, יפסוק בית המשפט לטובת התובע. המקרים בהם ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר הם:

  1. תביעה מכח חוזה או התחייבות, כשיש בהן ראשית ראיה בכתב.
  2. תביעה על פי עילה מפורשת שנקבעה בחוק.
  3. תביעה של רשות מקומית לתשלום ארנונה, היטל, אגרה או דמי השתתפות.
  4. תביעה לסילוק יד או לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו, כאשר יש עליה ראיה בכתב.

תביעות כספיות בסדר דין מקוצר חייבות להיות לסכום קצוב, אשר אינו דורש הערכה, ולכאורה אינו שנוי במחלוקת, כגון פיצויים מוסכמים. למרות ההלכה הקובעת כי יש להיעתר לבקשת רשות להתגונן במקרה של ספק, הנתבע בסדר דין מקוצר נמצא בעמדת נחיתות משמעותית מלכתחילה.

תובענה ממוכנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופים גדולים, כגון חברות הסלולר, בנקים ורשויות מקומיות, אשר מגישים מספר רב של תביעות, רשאים להגיש תובענות באמצעות תקשורת מחשבים או אמצעי אלקטרוני, על סמך רשומותיהם. ניתן להגיש באופן ממוכן תביעות המתאימות לדיון בסדר דין מקוצר, למעט תביעות במקרקעין. תביעות ממוכנות מוגשות רק לבית משפט השלום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הספרים העיקריים המשמשים כמקורות למשפטנים המתעניינים בסדר הדין האזרחי הם:

  • סדרי הדין האזרחי מאת השופט יואל זוסמן. ספר זה זכה למהדורה חדשה אחת לכמה שנים, ומאז פטירתו של השופט זוסמן עורך אותו השופט שלמה לוין.
  • סוגיות בסדר דין אזרחי מאת השופט אורי גורן.
  • "סעדים זמניים ומיידיים במשפט העסקי" מאת עו"ד יואל פרייליך. הספר יצא בהוצאת רונן, 2013.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏פרק ט"ז1, סעיפים 214א-214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984‏


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.